ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סעיד טראבין נגד מדינת ישראל :

ע"פ 9423/10

לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

המערער:
סעיד טראבין

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 18.10.2010 ב-תפ"ח-1128/08 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר ו-י' רז-לוי

תאריך הישיבה:
י"א באב התשע"ב
(30.07.12)

בשם המערער:
עו"ד מחמוד רבאח

בשם המשיבה:
עו"ד נילי פינקלשטיין

פסק-דין

המשנָה לנשיא מ' נאור:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 18.10.2010 ב-תפ"ח 1128-08 (מפי השופטים ב' אזולאי, נ' זלוצ'ובר ו-י' רז-לוי). המערער הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בעבירות קשירת קשר לפשע, תמיכה בארגון טרוריסטי וניסיון לרצח. בגזר הדין, הטיל בית המשפט המחוזי על המערער עונש מאסר של 11 שנים ומאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

רקע

1. נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן אשר ייחס לו מעורבות בהטמנת מטעני חבלה באזור רצועת עזה.

על פי המתואר באישום הראשון שבכתב האישום, בחודש יולי 2005, הגיעו שלושה פעילי ארגון החזית העממית הדמוקרטית לביתו של המערער, שבאמתחתם מטען חבלה במשקל 50 קילוגרם. השלושה ביקשו מהמערער להעביר יחד עימם את מטען החבלה לכיוון הגדר של היישוב מורג, על מנת להניחו שם. המערער נענה לבקשה והסיע את השלושה לקרבת גדר היישוב מורג. לאחר מכן חזר המערער לביתו ושלושת פעילי החזית העממית הניחו את המטען בקרבת הגדר. בגין מעשיו אלו, יוחסו למערער בכתב האישום עבירת קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירת תמיכה בארגון טרור לפי סעיף 4 לפקודת מניעת טרור.

על פי המתואר באישום השני שבכתב האישום, במועד בלתי ידוע במהלך שנת 2005 פנה אחר למערער ואמר לו כי בכוונת החזית העממית לבצע פיגוע משותף עם ארגון חללי אל-אקצא ולהניח מטען חבלה שיופנה נגד חיילי צה"ל בגוש קטיף. המערער ביקש להשתתף בהנחת המטען והאחר נענה לבקשתו. במסגרת הקשר שנוצר בין השניים, הביא האחר מטען חבלה במשקל 50 קילוגרם לביתו של המערער, וביקש מהמערער להשאיר את המטען בביתו עד ליום הפיגוע. המערער החזיק את המטען במחסן ביתו למשך כשבוע. בהמשך, הגיעו אל ביתו של המערער שלושה אחרים והמערער יצא יחד עימם לכיוון היישוב מורג. המערער, יחד עם האחרים, הוביל את המטען עד לגדר היישוב. לאחר שהונח המטען על ידי אחר, חזרו המערער והאחרים לביתו. בהמשך, חשפו כוחות צה"ל את המטען ופוצצו אותו. בגין מעשיו אלו יוחסו למערער בכתב האישום עבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין ועבירת ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין.

2. במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים תוקן כתב האישום והמערער הודה בעובדותיו של כתב האישום המתוקן. בהסדר הטיעון סוכם כי התביעה תעתור לעונש שלא יעלה על 11 שנות מאסר וההגנה תוכל לטעון לעונש באופן חופשי. המערער הודה ובית המשפט המחוזי הרשיע אותו במעשים שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

3. בטיעוניה לעונש הדגישה המשיבה את חומרת מעשיו של המערער, והצביעה על עליית המדרגה בין המעשים המתוארים באישום הראשון לבין אלו המתוארים באישום השני, וכן על כך שהמטען המתואר באישום השני לא התפוצץ רק הודות לחשיפתו על ידי כוחות צה"ל שפעלו באזור. סנגורו של המערער טען כי שני האישומים בהם הורשע המערער הם תולדה של הודאתו בחקירה. כן הצביע המערער על כך שחלפו 3 שנים מיום ביצוע מעשיו של המערער עד ליום מעצרו וכי במהלך תקופה זו, לא מיוחסת למערער כל עבירה נוספת. לדידו של הסנגור, היה בעובדה זו כדי ללמד כי לאחר ביצוע האירועים המתוארים בכתב האישום, חזר המערער למוטב. עוד הצביע הסנגור על כך שבמסגרת האישום הראשון לא היה המערער שותף להנחת המטען וכן הצביע על העובדה כי מעשיו של המערער לא גרמו נזק לאיש. נוסף על כך הפנה הסנגור את בית המשפט לעובדה כי המערער הוא אדם צעיר, נשוי ואב לשישה ילדים שאין לו עבר פלילי רלוונטי.

4. בית המשפט המחוזי קבע כי העבירות בהן הורשע המערער הינן עבירות חמורות. בית המשפט עמד על כך שפעילותו של המערער בפעילויות הטרור המתוארות בכתב האישום הלכה והעמיקה. המערער, שבתחילה קשר קשר לגרום למותם של ישראלים על ידי הסעת המפגעים, הפך בעצמו למפגע כאשר שמר על המטען בביתו ובהמשך נסע יחד עם אחרים להטמין את המטען ליד גדר יישוב. בית המשפט הצביע על החומרה המיוחסת בפסיקה לעבירות ביטחון כגון אלו שבהן הורשע המערער. מנגד, עמד בית המשפט על השיקולים לקולא הקיימים בעניינו של המערער ובכללם מצבו המשפחתי, הודאתו בכתב האישום המתוקן והעובדה כי למערער לא מיוחסת השתתפות בביצוע עבירות נוספות. בית המשפט קבע כי הוא לוקח בחשבון את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. כאמור, בית המשפט הטיל על המערער עונש מאסר של 11 שנים ו-24 חודשי מאסר על תנאי.

5. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המערער את הערעור שלפנינו. המערער טוען, בין היתר, כי בית המשפט החמיר בעונשו יתר על המידה כאשר העמיד את עונשו על הגבול העליון של הסדר הטיעון. המערער טוען כי שגה בית המשפט בכך שנתן משקל מכריע לשיקול הגמול בענייננו ולא בחן את יתר שיקולי הענישה הקיימים. נטען כי היה על בית המשפט לתת משקל למועד הרחוק של ביצוע העבירות, לעובדה כי המערער לא יזם את העבירות המתוארות בכתב האישום ולעובדה כי לא נגרם נזק כתוצאה מהן. לדידו של המערער, היה על בית המשפט להתחשב גם בעובדה כי מעשיו בוצעו לפני נסיגת כוחות צה"ל מרצועת עזה וכי מאז הנסיגה לא ביצע המערער עבירות נוספות. עוד טוען המערער כי היה מקום לתת משקל רב יותר לנסיבות לקולא הקיימות בעניינו של המערער ובפרט להודאתו באשמה.

6. המשיבה סומכת ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי. בדיון שהתקיים לפנינו, הפנו הצדדים לפסיקה התומכת בעמדתם.

דיון והכרעה

7. שמענו טענות הצדדים על פה, ועיינו בפסקי הדין השונים שהעמידו לרשותנו. הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער. בפתח הדברים יודגש כי העונש הוא בגדרי הסדר הטיעון עליו הוסכם בין הצדדים ועל כן, אין למערער על מה להלין. גם לגוף העניין מעשיו של המערער מעידים על רצון לקחת חלק פעיל בפגיעה בחיילים. המערער לא היה שותף זוטר או נגרר. באישום השני מתואר שהמערער ביקש להשתתף בהנחת המטען. להיטות זו מצביעה על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המערער. אכן, חלף זמן ניכר מאז האירועים, אך נראה שלעובדה זו ניתן משקל מספיק לעניין העונש.

8. הערעור נדחה.

ניתן היום, ‏י"ב אב, התשע"ב (31.7.2012).

המשנָה לנשיא
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: סעיד טראבין
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: