ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מכללה ירושלים נגד הדס ליפשיץ :

רע"א 3129/12

המבקשות:
1. מכללה ירושלים

2. האגודה למען מכללה ירושלים

נ ג ד

המשיבים:
1. הדס ליפשיץ

2. נחמה בן פורת

3. שרון שטיין

4. ליאת מלצר

5. מדינת ישראל-משרד החינוך

6. מדינת ישראל -משרד הבריאות

7. המועצה להשכלה גבוהה

בשם המבקשות: עו"ד ראובן יהושע

בבית המשפט העליון

החלטה

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים נ' בן אור, ר' יעקובי ור' וינוגרד) בע"א 32539-10-11 מיום 15.3.12.

1. המבקשות הן עמותות רשומות המפעילות ומנהלות את "מכללה ירושלים לבנות" להכשרת עובדי הוראה (להלן: המכללה). המכללה מוכרת כמוסד אקדמי שאינו אוניברסיטה מטעם המועצה להשכלה גבוהה (להלן: המל"ג). המשיבות הן תלמידות לשעבר במכללה אשר נרשמו בשנת 1995 ללימודים במסלול החדש שנפתח במכללה בחוג לחינוך מיוחד בהתמחות בלימודי הפרעות בתקשורת. במסמכים שונים הציגו המבקשות את המסלול בציינם כי טרם הוכר המסלול כחוג עצמאי המכשיר סטודנטיות במקצוע קלינאות תקשורת, אולם שהן יזכו להכרה זו עם תום הלימודים. דא עקא שמשסיימו הבנות את חוק לימודיהן הן הופתעו לגלות שהמסלול מעולם לא קיבל הכרה מהמל"ג וכי על אף ציפיותיהן לא יתאפשר להן לעסוק בתחום הקלינאות תקשורת במוסדות של משרד החינוך.

2. על כן, הגישו המשיבות תביעה נגד המבקשות בבית משפט השלום בירושלים בגין הטעיה, במסגרתה הן תבעו פיצויים בראשי-נזק שונים. בית משפט השלום דן באופן פרטני ומנומק בטיעוני הצדדים וחייב את המבקשות בפיצויים בסך כולל של כשני מיליון ₪. בפסק הדין נקבע כי בהתנהגות המבקשות היתה משום הטעיה, וכי המבקשות נושאות באחריות לכך שהמל"ג לא הכיר במסלול. בעניין הנזק קיבל בית המשפט את חוות דעת המומחית מטעם המשיבות ואת התחשיבים שהן הציגו בבית המשפט.

3. על פסק דין זה הגישו המבקשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. במסגרת הערעור התמקדו המבקשות באופן בו נקבעו נזקי המשיבות ובגובה הפיצויים שהושתו על המבקשות. לדידן, בית המשפט קמא לא הקדיש לנושא הערכת הנזקים נפח ראוי בפסק הדין והוא התבסס על שגיאות עובדתיות מובהקות והטעיות מצד המשיבות. לאחר קיום שני דיונים בנוכחות הצדדים וניסיון שלא צלח להגיע להסכמה בין הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בהסתמכו על הקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא, למעט באשר לטעות ביחס להפרשי הצמדה וריבית שתוקנה על ידו. בית המשפט קבע כי המבקשות בחרו שלא לחקור את המומחית מטעם המבקשות בבית המשפט קמא, ולא טענו נגד התחשיבים שהגישו המשיבות במועד המתאים לכך מבחינת סדרי הדין, ולכן אין לאפשר להן לפתוח מחדש בשלב הערעור את הנושא.

4. על פסק דין זה מונחת בפניי בקשה למתן רשות ערעור מטעם המבקשות. בבקשתן מעלות המבקשות טענות רבות המצדיקות, לדידן, מתן רשות ערעור על מנת למנוע עיוות דין כלפיהן. לטענתן, מהמסמכים שהוצגו על ידי המשיבות עולה בבירור כי הפיצויים שנקבעו לזכותן אינם משקפים את הנזקים האמיתיים שהוסבו להן, ושהמשיבות זוכות לפיצויים בבחינת עשיית עושר ולא במשפט תוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. עוד הן טוענות שבית המשפט המחוזי שגה כשלא הפעיל את סמכותו להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית באופן הפוגע בהן קשות. לבסוף סבורות המבקשות כי בית המשפט המחוזי התעלם מטיעוניהן לעניין האשם התורם, ושגה כשלא החיל את ההלכות הקיימות בסוגיה. בשל כך סבורות המבקשות שיש להעניק להן רשות ערעור, לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לאחת משתי הערכאות הקודמות שדנו בתיק על מנת שידונו שנית בנושא הנזק.

5. עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. המבקשות לא טענו, ובצדק, שבקשתן מעלה שאלות ציבוריות או משפטיות החורגות מהיחסים בינן לבין המשיבות, ואכן הבקשה אינה מגלה עילה רגילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" כפי שנקבע בהלכה הפסוקה (ראו בר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). למרות זאת סבורות המבקשות כי יש מקום להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי באופן חריג משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ברם, נאמר כבר לא אחת כי בהעדר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים בית המשפט לא יתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא ב"מקרים נדירים ביותר, שבהם תחושת הצדק שבקשת רשות לערער מעוררת לפני השופט הדן בה היא כל כך חזקה, עד שהוא יכול ליטול היתר לעצמו לחרוג מהכללים, לתת לאינטרס הפרט משקל גדול יותר מכפי שמקובל בבקשות מהסוג הנדון, ולתת למבקש רשות לערער" (ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (מהדורה שנייה, 2008) (רע"א 5165/09 נכסי רמלה 3 בע"מ נ' אשבת חברה לבניית מבני תעשייה בע"מ (לא פורסמה, 13.9.09)). אינני סבורה שאמת מידה זו חלה על הבקשה דנן. בית המשפט המחוזי, אשר ישב במותב תלתא ושמע את הצדדים, קבע כי המבקשות בחרו בקו טעון מסוים בעת ניהול ההליך בפני בית המשפט קמא. לו חפצו בכך המבקשות, הן יכלו לחקור באופן ענייני את המומחית מטעם המשיבות ולטעון נגד סבירות הפיצויים שהתבקש בית המשפט להשית על המבקשות. משבחרו להימנע מכך, אין להם להלין אלא על עצמן.

6. יתר על כן. המבקשות טוענות כי היה על בית המשפט המחוזי להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית לאור ההלכות הקיימות בנושא. כמו כן הן טוענות שבית המשפט שגה משלא החיל את ההלכה שנפסקה בע"א 10745/06 אזולאי נ' אורט (לא פורסם, 13.7.09) בסוגיית האשם התורם. טענות אלו אין להן על מה להסתמך במסגרת דיון ב"גלגול שלישי". גם אם שגתה ערכאת הערעור, ואינני קובעת כך, באופן יישום ההלכות שהוזכרו בבקשה המאפשרות לערכאת הערעור להתערב בממצאים העובדתיים, אין בשגיאה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור (רע"א 4952/07 אבו חוסיין נ' אולם אבו אלאניס בע"מ (לא פורסם, 9.12.07)). כמו כן בית המשפט המחוזי אינו חייב להתייחס לכל טענה שהועלתה בערעור אלא די שהתייחס לסוגיות שבעיניו היו מהותיות (ע"א 4861/05 שיכון עובדים בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין - איזור רחובות (לא פורסם, 11.8.08)).

הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב באב תשע"ב (31.7.2012).

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: מכללה ירושלים
נתבע: הדס ליפשיץ
שופט :
עורכי דין: