ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים חזוט נגד מדינת ישראל :

בש"פ 5626/12

העורר:
חיים חזוט

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בשם העורר: עו"ד משה מרוז
בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף; עו"ד צחי יונגר

בבית המשפט העליון

החלטה

1. מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 9.7.2012 במ"ת 14879-04-12 (כבוד השופט נ' אבו טהה), אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2. נגד העורר ו-8 אחרים הוגש כתב אישום בן 14 אישומים, שהמשותף להם הוא ביצועם במסגרת ארגון פשיעה. לעורר, המואשם בשני אישומים, מיוחסות עבירות של מנהל בארגון פשיעה; קשירת קשר לביצוע פשע בנסיבות של ארגון פשיעה; החזקת מקום למשחקי מזל אסורים במסגרת ארגון פשיעה; ארגון הימורים במסגרת ארגון פשיעה; הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה; סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה; הדחה בחקירה במסגרת ארגון פשיעה; העלמת הכנסות במסגרת ארגון פשיעה.

כעולה מכתב האישום, החל משנת 2003 התאגדו הנאשמים במסגרתו של ארגון פשיעה אשר כלל ארגון הימורים, החזקת מקומות לקיום משחקים אסורים, השתלטויות עברייניות על בתי עסק ועבירות נוספות. ביחס לעורר נטען כי היה מנהל בארגון ושותף בשליטה על הפעלתם של המקומות למשחקי מזל אסורים. עוד נטען כי נתקיימה בין העורר לבין אחד הנאשמים הנוספים – בבר מיירה (להלן: "בבר"), בנו של ראש הארגון – מערכת דיווחים והתייעצויות שוטפות לגבי כספים וניהול עסקי ההימורים. עוד מואשם העורר כי ניהל ארבעה אתרי הימורים, שלושה מהם בדירות פרטיות של אנשים שהיו חייבים כספים לארגון. במסגרת ניהול מערך ההימורים, אשר הניב לארגון רווחים כספיים משמעותיים, הורו העורר ובבר ל"אנשי צללים", חלקם בעלי חובות לארגון, לקחת על עצמם את האחריות במידה וייחשף מקום ההימורים, תוך איום עליהם. כאמור, נטען כי כל הפעולות האמורות נעשו במסגרתו של ארגון פשיעה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה להורות על מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטה מפורטת ומנומקת, הורה בית המשפט המחוזי ביום 9.7.2012 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. נקבע כי מתקיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו, וכי אף ההגנה אינה טוענת ההיפך. עוד נקבע כי טענת ההגנה בדבר היעדר קשר בין העבירות לבין ביצוען במסגרתו של "ארגון פשיעה" אינה יכולה לעמוד. זאת שכן ליבת העסקים בארגון הינה ניהולם של עסקי הימורים, ניהול עליו הופקד בין היתר העורר. במצב כזה, מהווה האחרון חלק ממשי בארגון, אף אם אין הוא מצוי בקשר הדוק עם יתר חברי הארגון, אלא עם בבר בלבד. מכאן הערר שלפני.

3. לטענת העורר, שגה בית המשפט המחוזי משהורה על מעצרו עד תום ההליכים. נטען כי חלקו של העורר בפרשה מינורי, והראיות מצביעות כי כלל לא השתייך לארגון הפשיעה הנטען. צוין כי אין כל ראיה הקושרת את העורר למי מחברי הארגון, פרט לבבר. הוסף כי חלקו הלוונטי לפרשייה הינו מועט ביותר, ומשתרע על פני תקופה של חמישה חודשים בלבד. באשר לניהול מקומות המשחק האסורים נטען כי אלה נוהלו לזמן קצר בלבד, תוך הסכמתם של בעלי הדירות לניהול ההימורים. עוד נטען כי סכומי הכסף אותם ציינה המדינה כרווחי הארגון אינם מתיישבים עם תקופה קצרה זו. באשר לעבירות הסחיטה באיומים הודגש כי המתלונן בעבירה חזר בו מגירסתו הראשונה, והודה כי שיקר ביחס לאיומים הנטענים. העורר אף העלה טענת אפליה, ולפיה נאשמים 7,4 ו-8 בכתב האישום, אשר חלקם למצער זהה לשלו – אם לא חמור מכך, שוחררו לחלופות מעצר, בעוד שהוחלט להחמיר עם העורר על ידי מעצרו עד תום ההליכים.

לגישת המשיבה דין הערר להידחות. נטען כי חלק מרכזי בארגון הפשע הנדון הוא משחקי הימורים אסורים, אשר העורר מעורב בהם באופן עמוק. הוסף כי העובדה שאין לעורר קשר ישיר עם יתר חברי הארגון אינה מעלה ואינה מורידה, שכן ארגון הוא "תמנון רב זרועות". באשר לטענת האפליה הודגש כי נאשם 8 אינו מהווה חלק מארגון הפשיעה על פי כתב האישום, אלא רק מבצע עבירות עבור הארגון, בעוד נאשמים 4 ו-7 הינם "פעילים" בארגון ולא "מנהלים" כפי שמיוחס לעורר. עוד הוסף כי התסקיר בעניינו שלילי, ואין המלצה לשחרור לחלופת מעצר.

4. בנקודת המוצא של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 ניצבת העובדה שההליך הפלילי מצוי בתחילתו. דהיינו – לא נסתרה חזקת החפות של הנאשם. בהינתן כך, קבע המחוקק שלושה תנאים לצורך מעצרו של נאשם עד תום ההליכים: קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר, והיעדר חלופה ראויה.

בענייננו, מסכימים הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה בעבירות ההימורים. המחלוקת ביניהם נטועה בשאלת היותן של עבירות אלה חלק מהתנהלותו של ארגון פשיעה. למקרא החומר שבתיק, וכן נוכח טענות המדינה עולה כי די בראיות הקיימות בשלב המקדמי כדי לקבוע כי אין המדובר בעבירות הימורים גרידא. המנוע הכלכלי של ארגון הפשיעה המתואר בכתב האישום יונק את כוחו מהפעלת רשתות ההימורים. אין מחלוקת כי העורר מעורב באופן משמעותי בניהול הימורים אלה, וכי מצוי הוא בקשר הדוק עם בבר, בנו של מי שלכאורה הוא ראש הארגון. ודוק, מעמדו של בבר בארגון אינו נובע מייחוסו המשפחתי, אלא בשל הפעילויות המיוחסות לו. כפי שאין מקום לייחס עבירות לכאורה מאבות לבנים בשל הקשר המשפחתי ביניהם, כך אין להתעלם מקשר פלילי לכאורה בין הבן לבין עסק המנוהל לכאורה על ידי אביו, כאשר קשר זה נשען על התשתית העובדתית כפי שבענייננו. יודגש כי מטבעם של ארגוני פשיעה – והדבר נלמד גם בתיק דנא – להתנהל תוך מידורם של חבריו האחד מן השני. זאת ככל הנראה על מנת להימנע מאפקט דומינו בו "יפיל" חייל אחד את שאר החיילים. כפי שצוין בע"פ 6785/09 עידן זוארץ נ' מדינת ישראל (2.2.2011): "ארגון פשיעה אינו חדל להיות שכזה – בין אם חברי הארגון יודעים את זהות החברים האחרים אם לאו ובין אם הרכב חברי הארגון קבוע או משתנה. נדרש, אפוא, חבר בני אדם, אך הקשר האישי-נקודתי ביניהם אינו חיוני". על כן, אין בטענה כי הקשר שבין העורר לבבר הוא הקשר היחיד של העורר לארגון, כדי לקעקע את הקשר הפוטנציאלי בין העורר לארגון. מהאזנות הסתר שנערכו לעורר עולה תמונה ברורה של פעילות עבריינית שאינה ספורדית, תוך ארגון וניהול ההימורים כעסק לכל דבר, ושליטה בענפיו של העסק, לרבות "מחלקת הגבייה" שלו. מהחומר עולה כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו, וזאת במסגרת ארגון הפשיעה.

באשר למסוכנות, טוען כאמור העורר כי חלקו באישומים מינורי, וכי הפעולות המיוחסות לו אינן מגלות כשלעצמן עילת מעצר. בעניין זה הבעתי את דעתי בעבר: "אמנם, המשיב הינו בכיר בארגון הפשיעה, אך אין הוא מצוי בצמרת. עיון בכתב האישום מגלה כי חלקו בהפעלת "מכונת הפשע" נופל מחלקם של נאשמים אחרים... ואולם, נשיאה ב"כתר הארגון" אינה תנאי הכרחי לקביעת מסוכנותו של נאשם בהליך כגון דא..." (בש"פ 1773/12 מדינת ישראל נ' יוסי מירלשווילי (4.3.2012)). בכך יש להשיב אף על הטענה בדבר ייחוסם של שני אישומים בלבד לעורר. במקרים שכאלה, קובעת האיכות (בלשון סגי נהור) ולא הכמות. אף הטענה בדבר תקופת פעילות מצומצמת אין בה כדי לעקר את מעורבותו של העורר בפרשה. ראשית, האזנות הסתר מלמדות כי פעילותו של העורר ובבר התקיימה למעלה מחצי שנה בטרם נעצר. שנית, על פי המחברות והרישומים שנתפסו בבתי ההימורים עולה פעילות עסקית ענפה ואינטנסיבית. ויודגש, אין בעובדה כי המדובר בתקופה קצרה יחסית כדי לנתק את מסכת הפעולות מעצם ביצוען במסגרת ארגון פשיעה. יש לזכור כי עניין לנו בשלב המעצר, ובשלב זה נדמה כי די באשר הוכח לכאורה. עוד יודגש כי עסקינן אף בעבירות של סחיטה באיומים. כפי שנזדמן לי לציין בבש"פ 4329/11 מדינת ישראל נ' יגאל חג'ג' (16.6.2011): "עילות המעצר – מסוכנות וחשש משיבוש הליכים - שלובות זו בזו, שכן המסוכנות העולה ממעשיהם של המשיבים בגזרת הסחיטה באיומים – משליכה ישירות לחשש משיבוש הליכי משפט... לצד זאת, התנהגותם של עדים שונים, לכאורה, מעניקה בסיס סובייקטיבי למסקנה שמתקיימות עילות המעצר של מסוכנות וחשש משיבוש הליכים... העדויות האמורות עומדות בניגוד לאמירות אחרות של עדים אלה ובניגוד לעולה מהאזנות לשיחות שבין העדים למשיבים". די להסתפק בדוגמת העד שחר בובר. בטיעון בעל-פה ובבקשה ציין הסניגור:

"ביהמ"ש הנכבד קמא נסמך על עדותו של שחר מיום 20.09.2011, בעדות זו לאחר הפשיטה על הדירה, טען שחר בפני השוטרים כי הוא חייב 120,000 ₪ לאנשים, והם אלו שהכריחו אותו לתת את הדירה שלו. הוא גם טען שחש מאוים ופחד מפגיעה בו או בילדיו. דא עקא, ביהמ"ש הנכבד קמא, התעלם לחלוטין מעדות נוספת של שחר בובר מיום 22.03.2012, כאשר בעדות זו הודה בובר בפני החוקרים כי שיקר להם בעדותו הראשונה...".

בנסיבות האישומים הרלוונטיים – ארגוני פשיעה וסחיטה באיומים – אינני סבור כי קו טיעון זה בהכרח פועל לטובת העורר. יוסף, כי הניסיון ליצור רושם כאילו ההשתלטות על הדירות לשימוש כמועדוני הימורים נעשתה בהסכמת בעלי הדירות, מעלה את הסוגיה בדבר מידת הבחירה החופשית שהוענקה לבעלי הדירות.

במסגרת פלילית לכאורה זו, סבורני כי יהא קשה מאוד, אם בכלל להצביע על חלופת מעצר. מצוות המחוקק היא לתור אחר חלופה ראויה. ראויה – דהיינו – משיגה את מטרותיו של המעצר. מתסקיר המעצר בעניינו של העורר עולה כי קיים חשש ממשי ששחרורו לחלופת מעצר לא יהיה בו כדי לאיין את מסוכנותו והאפשרות לשבש הליכי משפט. צוין בתסקיר כי "הערכת הסיכון הינה גבוהה" וכי "קיים סיכון גבוה להישנות ביצוע עבירה וכן קיים חשש שלא יעמוד בתנאים מגבילים". כמובן, המלצת שירות המבחן בגדר המלצה היא, ואולם לא מצאתי בחומר ובטיעוני הסניגור כל סיבה שלא לאמצה.

5. נוכח רגישותה של טענת האפליה, מצאתי למקום להרחיב בנושא. בתיק דנא, נגזרת הטענה משחרורם למעצר בית של שלושה נאשמים נוספים בפרשיה: ליאור מיארה (להלן: "ליאור"), רוז'ה זפרני (להלן: "רוז'ה") ומאיר בן גוזי (להלן: "מאיר"). אשר לליאור, טוען העורר כי מיוחסים לו ארבע אישומים חמורים, לרבות היותו פעיל בארגון פשיעה, קשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים ובכוח. עוד צוין כי ליאור הינו בנו של מנהל הארגון, על כל המשתמע מכך. את החלטתו לשחרר את ליאור למעצר בית ביסס בית המשפט המחוזי על הקושי הראייתי המצטייר בשלב המקדמי של ההליך, וכן על עברו הפלילי הנקי. אמנם, אין בהחלטתי זו כדי להוות מעין אשרור להחלטת בית המשפט המחוזי בעניינו של ליאור שעה שלא הוגשה כל השגה בגינה. ואולם, כאמור לעיל, החלטת המעצר עד תום ההליכים נשענת על שלושה אדנים. די באדן רעוע אחד – היעדרן של ראיות לכאורה – כדי להנביע תוצאה של שחרור לחלופה. זאת, אף אם המעשים הנטענים מסוכנים כשלעצמם. במובן זה, אינני סבור כי יש משום אפליה של העורר ביחס לליאור, שעה שבעניינו של העורר אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות אותן עבר לכאורה.

באשר לרוז'ה. אמנם, לרוז'ה מיוחסים שישה אישומים בכתב האישום. אולם כאמור, מהות האישומים היא הקובעת – לא בהכרח כָּמוּתם. על פי המתואר באישומים המיוחסים לו, רוז'ה היה "איש הכספים" של הארגון. בהחלטת בית המשפט המחוזי לשחררו לחלופת מעצר נקבע, ובדין נקבע, כי "הבחינה תמיד הינה בחינה קונקרטית בנסיבותיו של המשיב הספציפי העומד בפני בית המשפט". בית המשפט התרשם כי לא נשקפת מרוז'ה מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי חקירה. לעניין המסוכנות, השונוּת שבין העורר לרוז'ה רלוונטית. תמונה זו מתחזקת נוכח "פרישתו" של רוז'ה מארגון הפשיעה לפני כשנתיים. בשים לב להבדלים האמורים, ניטל עוקצה של טענת האפליה.

ביחס למאיר, די לצטט מהחלטתו של בית משפט זה בערר המדינה בעניין שחרורו לחלופת מעצר (בש"פ 2925/12 מיום 12.4.2012, השופט צ' זילברטל) לפיה: "אין להתעלם מכך ש[מאיר] יליד 1957 ואין לו כל עבר פלילי, כך שאין כל אינדיקציה, מעבר למיוחס לו בכתב האישום, על חשש לשיבוש מהלכי משפט או חשש למסוכנות... המסוכנות והחשש הם פועל יוצא של מידת המעורבות בארגון הפשיעה... בסופו של דבר התברר שמהלכיו של המשיב, ככל שהיו, לא הניבו כל תוצאה... [מאיר] נחקר ביום 26.3.2012 ושוחרר למשך עשרה ימים על-ידי המשטרה. מהלך זה מצביע, כי לא היה חשש אמיתי של שיבוש וגם לא של מסוכנות". לא למותר לציין כי כתב האישום אינו מייחס למאיר עבירות שבוצעו במסגרתו של ארגון פשיעה. הדברים מלמדים שגם עניינו של מאיר שונה לחלוטין מעניינו של המשיב, אשר המסוכנות הנשקפת ממעשיו, כמו גם החשש לשיבוש הליכים, ברורים על פני הדברים. יצוין, כי אף היותם של רוז'ה ומאיר עובדי ציבור, אין בה כדי להטות את הכף בשאלת האפליה. לא בהכרח תפקידו של הנאשם במסגרת ה"חוץ-ארגונית" תקבע בשאלת מעצרו. השאלה הממשית שיש לשאול, בהינתן קיומן של ראיות לכאורה – היא מסוכנותו או החשש שישבש את החקירה, והיכולת לאיין חששות אלה בחלופת מעצר. כאמור, באשר לעורר, המדובר בחשש כבד ממנו לא ניתן להתעלם בשלב זה.

6. הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏י"ב באב התשע"ב (31.7.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: חיים חזוט
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: