ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ועדה מקומית לתכנון ובנייה עירון נגד בית הבד העתיק בע"מ :

בפני כבוד השופט מוחמד מסארווה

המאשימה

הועדה מקומית לתכנון ובנייה – עירון
ע"י עו"ד חוסני אגבאריה
נציג היוע"מ לממשלה, ת.ד. 241 ערה 30025

נגד

הנאשמים

1. בית הבד העתיק בע"מ ח.פ. 512719261
ת.ד. 284 שכונת עין אברהים, אום אל פחם
2. פלא-פון תקשורת בע"מ ח.פ. 511076572
דרך יצחק רבין 33 גבעתיים 53483
ע"י בא כוחם עו"ד גיא צפריר
מרח' לינקולן 20 ת.ד. 14041 ת"א 67134

בית משפט לעניינים מקומיים בחדרה

החלטה

1. הבקשה שבפני הינה בקשת בא כוח הנאשמים, להורות על ביטול כתב האישום, כבר עתה בשלב המקדמי, הואיל ועובדות כתב האישום אינן מהוות עבירה על הוראות חוק התכנון הבנייה התשכ"ה – 1965.

הבקשה הוגשה בכתב, עפ"י החלטת ביהמ"ש ומבוססת היא על הוראות הסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי (נ.מ.) התשמ"ב – 1982.

2. מדובר בכתב אישום המייחס לנאשמים עבירה של שימוש במתקן שידור ובמקרקעין ללא היתר עבירה על הסעיפים 204 (א), 205, 208 (א) ביחד עם סעיף 145 (א) (2) ו- (3) לחוק התכנון והבנייה.

3. הגם שמדובר בטענה מקדמית, וטרם נשמעו ראיות בתיק, אך אין הצדדים חולקים על כי:

א. ביום 6.5.96 ניתן היתר להקמת תורן לאנטנה טלפון בגובה 40 מ' מעל לקרקע, הוא נספח ג' לבקשת הנאשמים; היתר מס' 1727.
ב. היתר הבנייה ניתן בטרם אושרה ופורסמה תמ"א / 36א' להקמת מתקני שידור קטנים וזעירים; תוכנית ארצית אושרה ופורסמה עפ"י חוק התכנון והבנייה ביום 13/05/2002 (נספח ב' לבקשה).

ג. על מתקן השידור ועל ההיתר שניתן חל סעיף 39.1 להוראות המעבר שבתמ"א 36 א' הקובע בזו הלשון:

"39.1. היתר בנייה או פטור מהיתר, שהוצא למתקן שידור קטן או זעיר שלא בהתאם לתוכנית זו, יראו אותו כשימוש חורג שהותר לתקופה של 18 חודשים מיום אישור תוכנית זו.

מפעיל המתקן ימציא תוך תקופה זו, למוסד שאישר הקמתו, היתר מאת הממונה לעמידה במגבלות הבטיחות כאמור בפרק ג' של תוכנית זו.

לא הומצא אישור מאת הממונה בתקופה האמורה, יפקע תוקף ההיתר או הפטור מהיתר, לפי העניין.

המציא המפעיל את האישורים כאמור, יראו את ההיתר, או את הפטור מהיתר, כשימוש חורג שהותר".

ד. כי תקופת השימוש החורג שהותר עפ"י הפיסקה הראשונה, 18 חודשים חלף, וכי למעט אישור הממונה לעמידה במגבלות הבטיחות, לא הוגשה ע"י הנאשמים בקשה לקבלת היתר, וכי לא ניתן היתר עפ"י תוכנית תמ"א / 36 א' הנ"ל.

4. המחלוקת בין באי כוח הצדדים עפ"י הסיכומים בכתב שהוגשו, נסובה על פרשנות האמור בסעיף 39.1 להוראות המעבר של התוכנית הארצית תמ"א / 36 א'.
"שימוש חורג שהותר", האם זה שימוש חורג מוגבל עפ"י הוראות חוק התכנון ובנייה, כטענת ב"כ המאשימה, או שהוא היתר ללא הגבלת זמן ולצמיתות כדברי ב"כ הנאשמים;

5. התוכנית הארצית תמ"א / 36 א' באה להסדיר הליכי הקמת ורישוי מתקני שידור ומתקנים סלולריים, וזאת על רקע העדר מסגרת לטיפול בבקשות להיתר, דבר אשר הוביל לחוסר אחידות באמות המידה שננקטו ע"י ועדות התכנון המקומיות השונות ולעיכובים בהליכי הרישוי. כשלב ראשון הוחלט לקדם תמ"א חלקית - תמ"א/36/א' להסדיר את הליכי הקמתם ורישויים של מתקני שידור קטנים וזעירים ובכללם מתקני התקשורת הסלולארית.

מטרת התוכנית כפי שהובאה בדברי ההסבר לחקיקה הייתה והינה לאפשר כיסוי לשידור וקליטה של תקשורת אלחוטית בכל שטח המדינה בכפוף לעקרון השמירה על הבטיחות מפני השפעת קרינה, מיזעור הפגיעה בנוף תוך פישוט וייעול הליכי הרישוי, וכך נרשם בדברי ההסבר של התוכנית – על האיזון המתבקש:

"במצב העניינים הנוכחי, קיימים בקרב הציבור חששות וחוסר אימון במפעילי מתקני התקשורת הסלולרית ובגורמים המאשרים את הקמתם; מן הצד השני דורש אותו ציבור לשפר את השירות של התקשורת האלחוטית (כיסוי טוב יותר משמעו איכות קליטה) והמפעילים המתחרים על ציבור זה, שואפים לשפר את התקשורת לשם כך, ויוצרים לחץ לזרז הקמת מתקני שידור נוספים (או בפריסה שונה). החשש מהפגיעה לכאורה שגורמת הקרינה האלקטרומגנטית מצד אחד, והרצון לשפר ולהגביר את הפיתוח הטכנולוגי באמצעות תקשורת אלחוטית מן הצד השני, מייצגים מגמות מנוגדות וסותרות אשר יש לפשר ביניהן ולמצוא נקודת האיזון. נקודה זו עשויה להימצא לאחר שהציבור יווכח לדעת כי מתקני השידור הוקמו לאחר שהובטחה עמידה במגבלות שנקבעו על בסיס מדעי. עמידה במגבלות מובטחת על ידי חובת קבלת האישורים הרלבנטיים ע"י גוף מקצועי ממלכתי ואובייקטיבי המוסמך עפ"י חוק לאשר שאין בהקמת המתקנים משום סכנה".

בכתב האישום טוענת המאשימה, בסעיף 4 לעובדות, כי מתקן השידור נשוא הבקשה אינו עומד בדרישות התכנית תמ"א/36/א' הן מכוח האמור בסעיף 19 לתוכנית הקובע כי "לא תותר באזור בנייה עירוני הקמת אתר שידור על הקרקע", והן משום שלטענתה ההיתר שהוצא למתקן השידור, היתר לשימוש חורג הוא המוגבל ל- 18 חודשים מיום אישורה של התוכנית, ותקופה זו חלפה לה מזמן.

6. הלכה פסוקה היא, כי תוכנית כמשמעותה בחוק התכנון והבנייה, היא בגדר "חיקוק"
ופרשנותה מסורה לבתי המשפט שזהו תפקיד עיקרי לשופט, יפים לכאן דברי כבוד השופטת נאור בע"א 8797/99 אנדרמן נגד ועדת הערר המחוזית, פ"ד נ"ו (2) 466.

"תוכנית היא חיקוק, וביהמ"ש הגבוה לצדק הכריע לא אחת בשאלת פרשנותן של תוכניות בנין עיר, אוסיף ואומר, כי השקפתי היא שבתי המשפט – לערכאותיהן השונות, הינם, לעולם, הפרשנים המוסמכים של הדין, לרבות תוכניות בנין עיר, שהן כאמור חיקוק".

מכאן שהשאלה הטעונה הכרעה היא פרשנותה הנכונה של הוראת סעיף 39.1 שבתוכנית הארצית שהינה חיקוק, הכרעה שלכל הדעות נתונה בידי ביהמ"ש;

בע"א 10213/03 מרחבי השרון נ' מייזליק (2006 – טרם פורסם) קובע ביהמ"ש על סמך דבריו המלומדים את הפרשנות הראויה להוראת חיקוק כך:

"על כן, נקודת המוצא בפרשנות התוכנית, כמו בפרשנות כל דבר חקיקה, היא לשון התוכנית לה יש ליתן המשמעות המקובלת והרגילה (א. ברק – פרשנות במשפט כרך 2 בפרק פרשנות החקיקה תשנ"ג 82)
כלל פרשנות נוסף, החל אף הוא על פרשנות תוכנית מתאר, הוא הכלל המבקש להתחקות אחר מטרת התוכנית וליתן לה פרשנות המגשימה את תכליתה"
(ע"א 3213/97 נקר נ' הוועדה המחוזית – הרצליה וע"א 9355/02 מדינת ישראל נ' ראשד).

7. מן הכלל אל הפרט, לטענת ב"כ הנאשמים הוראת המעבר בסעיף 39.1 לתמ"א / 36 א'
קובעת שמשניתן היתר למתקן השידור הקטן או הזעיר, היתר שניתן שלא בהתאם לתוכנית זו – תמ"א 36/א', יראו אותו וניתן יהיה להשתמש בו לכל תקופת השימוש החורג הקבועה בהוראת התוכנית; וכל שהמפעיל חייב לעשות הוא המצאת האישורים מאת הממונה לעמידה במגבלות הבטיחות, דבר אשר יהפוך את ההיתר שנחשב כהיתר לשימוש חורג עפ"י הרישא של הסעיף לשימוש חורג שהותר, משמעו, דאליבא ב"כ הנאשמים, היתר או שימוש חורג לצמיתות;

לעומת זאת סבור ב"כ המאשימה, כי היתר שניתן שלא עפ"י הוראות התוכנית תמ"א 36/א', הוא, עפ"י הוראות המעבר, היתר לשימוש חורג לתקופה של 18 חודשים; וכי מפעיל המתקן חייב באם רצונו בכך, לשם קבלת היתר עפ"י הוראות התוכנית להמציא היתר מאת הממונה לעמידה במגבלות הבטיחות עפ"י פרק ג' לתוכנית;

ב"כ המאשימה גורס כי עומדות למפעיל שתי אופציות:

האחת: שלא להמציא אישורים מאת הממונה ואז יפקע תוקף ההיתר שניתן.
השנייה: להמציא את האישורים ואז יראו בהיתר שניתן כשימוש חורג שהותר, לאותה התקופה הקבועה ברישא של סעיף 39.1.

8. מעיון בסיכומי באי כוח הצדדים, נמצאנו למדים כי גם מבחינה הפרשנות הלשונית של הוראת התוכנית וגם עפ"י כלל הפרשנות הנוסף, הכלל המבקש להתחקות אחר מטרת התוכנית ולתת לה פרשנות המגשימה את תכליתה, יש להעדיף את עמדת ב"כ המאשימה על פני עמדת הנאשמים ובאי כוחם.
המדובר בהוראת תוכנית ארצית אותה יש לפרש בכפוף לפרשנות עפ"י ההגדרות הקבועות בחוק.
בסעיף 1 פרשנות ההגדרות עפ"י החוק מוגדר המונח "שימוש חורג" כך:
"שימוש חורג", בקרקע או בבנין, השימוש בהם למטרה שלא הותר להשתמש בהם, הן במיוחד, והן מהיותם באזור או בשטח מיוחד, לפי כל תוכנית או תקנה אחרת שלפי חוק זה החלות על הקרקע או הבניין או לפי היתר עפ"י כל חוק הדן בתכנון ובנייה".

מאחר והיתר הקמת מתקן השידור, ניתן שלא בהתאם לתוכנית הארצית תמ"א / 36 / א', הרי מגדירה אותו התוכנית בהוראת המעבר כהיתר לשימוש חורג, והגבילה אותו בפרק זמן של 18 חודשים ובלשון הרישא של הוראת המעבר בסעיף 39.1 מוגדר "כשימוש חורג שהותר"; פונקציה וטרמינולוגיה שאינה משתנה לאחר שהמפעיל ממציא האישורים מאת הממונה לעמידה במגבלות הבטיחות, שהרי בפסקה הרביעית בסעיף 39.1 נקבע שבאם המציא המפעיל את האישורים שלעיל, יראו את ההיתר, אותו היתר המוגדר כהיתר לשימוש החורג בפסקה הראשונה "כשימוש חורג שהותר", ואם תרצה שימוש שהותר בלשון עבר.

9. בפרק י' לחוק התכנון והבניה נמצא הסדר משפטי לשימוש חורג לעומת הקלה בתנאים למתן ההיתר סעיף 148 לחוק הוא הסעיף המסדיר מתן היתר לשימוש החורג וכך מוגדר:

"148. היתר לשימוש חורג מתוכנית יינתן לתקופה מוגבלת מראש, היתר לשימוש חורג מהיתר או הקלה יכולים להינתן לתקופה מוגבלת מראש".

ללמדך שהיתר לשימוש חורג מוגבל בזמן הוא לעולם אינו יכול להיות לצמיתות, שהרי מטבע הדברים ניתן ההיתר לשימוש חורג, ובעיקר שמדובר בשימוש חורג מתוכנית, מיועד הוא לשרת מקבל ההיתר עד לאישורה של התוכנית המוצעת שעם אישורה ניתן יהיה לקבל היתר לצמיתות או עד לשינוי הייעוד לייעוד הטוען את תכלית ההיתר;

אם לא די בכך, הרי לפי סעיף 149 לחוק הקובע התנאים המוקדמים למתן היתר לשימוש החורג קובע בין היתר בס"ק(4) כך:

"בהקלה או בשימוש חורג מתוכנית המתאר הארצית או מתוכנית מתאר מחוזית תנאי למתן ההיתר לשימוש החורג או ההקלה, קבלת אישור המועצה הארצית".

שהרי ההיתר שניתן למתקן השידור עוד בטרם אושרה התוכנית הארצית ושלא על פיה, ניתן ע"י הוועדה המקומית ללא התייעצות עם המועצה הארצית, שהרי עפ"י גרסת ב"כ הנאשמים מבקש לראות בהיתר או בשימוש החורג עפ"י היתר, היתר לצמיתות שלא עפ"י תוכנית ארצית תוך התעלמות מהמועצה הארצית ולא לכך התכוון המחוקק.

10. כעולה מהוראות התוכנית הארצית תמ"א/36/א' לא ניתן יהיה להכשיר את מתקן השידור במקום בו הוא נמצא שהרי בסעיף 19 לתוכנית הארצית נקבע, כי "לא תותר באזור בנייה עירונית הקמת אתר שידור על הקרקע".

גם עפ"י ההגדרות שבסעיף 7.1 להוראות התוכנית הארצית "אתר שידור" מוגדר כשטח קרקע להקמת תורן אחד, עבור אנטנה אחת או יותר ומבנים נלווים הנדרשים לתפעול מתקן שידור קטן".
ו"איזור בניה עירונית" מוגדר בסעיף 7.1 כשטח בתחום עיריות או מועצות מקומיות שיועד לבניה בתוכנית מאושרת או מופקדת, לרבות שטחים שאינם מיועדים לבניה בתוכניות כאמור ובלבד שימצאו במרחק של עד 100 מטר מגבול שטחים המיועדים לבניה.

מתקן השידור נשוא האישום, ועפ"י כתב האישום מוקם במתחם מגורים ובתוככי השטח המיועד לבניה למגורים, דבר שיש להניח שיקשה על קבלת היתר למתקן השידור;
ובמצב דברים זה אין מקום לראות בהיתר שניתן כהיתר, ועפ"י התוכנית נחשב לשימוש חורג לפרק זמן של 18 חודשים ממועד אישור התוכנית כהיתר לשימוש חורג לצמיתות;

11. תקופת השימוש החורג שהותר, 18 חודשים ממועד אישור התוכנית שאושרה כאמור ביום 13/5/2002 חלפה לה מזמן כך שבמידה ועובדות כתב האישום יוכחו בראיות התביעה, יש בהם כדי להוות עבירה על הוראות חוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965.

התוצאה היא, שאני דוחה בקשת הנאשמים לבטל כתב האישום;

המזכירות תקבע התיק להקראת כתב האישום לנאשמים למועד שייקבע ולמועד זה תזמן המזכירות את הצדדים ובאי-כוחם.

12. המזכירות תמציא לבאי כוח הצדדים עותקים מהחלטה זו בפקסימיליה ובדואר הרשום.

ניתנה היום, ו' אב תשע"ב, 25 יולי 2012, בלשכתי, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ועדה מקומית לתכנון ובנייה עירון
נתבע: בית הבד העתיק בע"מ
שופט :
עורכי דין: