ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמותת שערי חסד גמילות חסדים הכללי נגד ביטון ברוך :

בפני כבוד השופט יצחק שמעוני, שופט בכיר

התובע

עמותת שערי חסד גמילות חסדים הכללי
ע"י ב"כ עוה"ד גרשון מאק ואח'

נגד

הנתבעים

1.ביטון ברוך
2.לאה ביטון
ע"י ב"כ עוה"ד נורית מזובר-רז

בית משפט השלום בירושלים

פסק דין

כללי

1. לפניי תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהמושכר הנמצא ברח' שערי חסד 17 ירושלים והידוע כחלקה 74 בגוש 30039 (להלן: "המושכר"). התובעת הינה הבעלים של הנכס והנתבעים מתגוררים במושכר מאז שנת 1996.
בין הצדדים נערך חוזה שכירות מוגנת ביום 18.8.96 בו סוכם, בין היתר, כי תמורת קבלת החזקה במושכר על ידי הנתבעים ישלמו לתובעת סך בשקלים השווה ל- 60,000$ בתשלומים הקבועים בסעיף 2 לחוזה. עוד הוסכם, כי הנתבעים יהיו רשאים לבצע במושכר עבודות בנייה ושיפוצים וכל ההוצאות וההשקעות שיעשו במושכר עד לסיום העבודות יחולו על הנתבעים בלבד.

טענות התובעת

2. בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים שילמו על חשבון דמי המפתח 31,000$ בלבד ומזה שנים שאין הם משלמים את דמי השכירות ולא את יתרת דמי המפתח. הנתבעים נכנסו לגור במושכר על סמך הבטחתם החגיגית לשלם את יתרת דמי המפתח תוך פרק זמן קצר אך לא עשו כן.
לטענת התובעת, הנתבעים הפרו ברגל גסה את חוזה השכירות ולאחר שנשלחו התראות לנתבעים שלא נענו, בוטל חוזה השכירות ועליהם לפנות את המושכר.
כן נטען, כי קמה לתובעים עילת פינוי בגין אי המשכת תשלומי דמי השכירות לפי סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב – 1972 ואי קיום תנאי השכירות כאמור בסעיף 131(2) לחוק.
טענות הנתבעים

3. הנתבעים דוחים את כל הטענות שהועלו כנגדם וטוענים, כי שילמו את כל שנדרש מהם ואף מעבר לכך. דמי השכירות שולמו על פי הקבלות שצורפו לכתב ההגנה. לעניין תשלום יתרת דמי המפתח, טענו הנתבעים כי ביצעו שיפוצים בדירה על דעת התובעת ולטענתם הוסכם שההוצאות בגין השיפוצים יחשבו כתשלום יתרת דמי המפתח. לטענתם, שיפצו את המושכר בהשקעה של 80,000$ ובכך תרמו להשבחת הנכס באופן משמעותי. בנוסף, טענו כי דין התביעה להידחות בשל טענת התיישנות, ככל שהדבר נוגע לתשלום דמי המפתח כאמור בסעיף 92 לחוק. לבסוף טענו, כי אם בית המשפט יורה על פינויים, מבקשים להעניק להם סעד מן הצדק כאמור בסעיף 132(2) לחוק.

דיון והכרעה

4. שמעתי את עדותו של הרב משה פרוש מטעם התובעת, עדות הנתבע והעד יעקב זוהר מטעם הנתבעים.
לאחר עיון בכתבי הטענות, במכלול המסמכים שבתיק, שמיעת העדים ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל ככל שהדבר נוגע לעילת הפינוי בגין אי תשלום דמי שכירות, תוך מתן סעד מן הצדק, כפי שיפורט בהמשך.

5. כאמור, בין הצדדים נערך חוזה שכירות מוגנת בו התחייבו הנתבעים לשלם דמי מפתח בסך של 60,000$. כן הסכימה התובעת לאפשר לנתבעים לבצע שיפוצים בדירה ובלבד שכל ההוצאות השיפוץ יחולו על הנתבעים. בפועל שילמו הנתבעים אך ורק 40,000$ והנתבע בעדותו ציין כי אין בידיו קבלות על התשלומים שבוצעו.
הובהר בפניי, כי התובעת פנתה מספר פעמים לנתבעים לשלם דמי שכירות וכן את יתרת דמי המפתח ואולם אלה לא עשו כן חרף הפניות הרבות אליהם. כך עולה מתצהירו ומעדותו של הרב משה פרוש, עדות אשר נמצאה בעיני מהימנה ומקובלת ולא מצאתי כל סיבה שלא לקבלה במלואה.

6. אשר לתשלום יתרת דמי המפתח – אני מקבל את טענת הנתבעים לפיה דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.
סעיף 92 לחוק הגנת הדייר קובע:
"תקופת ההתיישנות של תובענה לתשלום דמי מפתח או לפינוי לפי סעיפים 87-91 היא שנה אחת".
כמו-כן נקבע בסעיף 5 לחוק ההתיישנות תשי"ח – 1958 כי תקופת התיישנות בתביעה כספית היא לשבע שנים.
אמנם שוכנעתי כי הנתבעים לא שילמו את יתרת דמי המפתח ועדותו של הנתבע בעניין זה לא שכנעה כלל ועיקר. הטענה שהוצאות שיפוץ המושכר יחשבו כתשלום דמי מפתח אינה מקובלת והדבר לא נעשה בהסכמת התובעת. מי שנהנה בפועל מהשיפוץ הם הנתבעים וטענתם בעניין זה נדחית.
עם זאת, התביעה שלפניי הוגשה 13 שנה לאחר חתימת חוזה השכירות ובנסיבות אלה נוכח תקופת ההתיישנות כאמור לעיל, אין מקום לחייב את הנתבעים לשלם את יתרת דמי המפתח כפי שהתחייבו לעשות כן.

7. אי תשלום דמי שכירות - לעניין עילת הפינוי בגין אי תשלום דמי שכירות סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר קובע:
"עילות פינוי
על אף האמור בכל חוזה או הסכם, אולם בלי לגרוע מהוראות חיקוק אחר, אלה בלבד הן עילות הפינוי:
(1) הדייר לא המשיך בתשלום דמי השכירות המגיעים ממנו;

הלכה היא, כי דייר מוגן אינו מצוי בסכנת פינוי אלא אם כן הימנעותו מתשלום דמי שכירות מגיעה לידי ניתוק של המשכיות התשלומים. כלומר, לא כל הפסקה בתשלום דמי השכירות מעניקה לבעל הבית עילת פינוי נגד הדייר.
עילת פינוי בגין אי תשלום דמי שכירות תקום רק כאשר הפסקת התשלום תהפוך לעניין של קבע. בכל מקרה, אי תשלום דמי שכירות אינו עולה כדי עילת פינוי, כאשר גילה בעל הבית את דעתו כי הינו מסרב לקבל דמי השכירות.
במקרה שלפנינו שוכנעתי, כי הנתבעים לא שילמו דמי שכירות מזה שנים רבות והטענה לפיה סוכם בעל-פה בין הנתבעים לבין נציג התובעת כי חלק מהתשלום ששולם לתובעת יקוזז מהסכום אותו היו אמורים הנתבעים לשלם כדמי שכירות, אינה מקובלת עלי. טענה זו לא הוכחה כלל ועיקר. עדותו של הנתבע בעניין זה לא הייתה אמינה בעיני ונמצאו בה סתירות רבות, הן לגבי הסכומים שהוציא בגין השיפוצים שביצע בדירה והן לגבי תשלום דמי השכירות ששולמו בפועל.
אני מקבל את טענת ב"כ התובעת כי מקוממת במיוחד העובדה שהנתבע עשה דין לעצמו, לא ביקש היתר לא מרשויות התכנון ולא מהתובעת ובנה לעצמו בבית במרתף מקווה בעלות של 100,000 ₪. הנתבע בחר בדרך של התחמקות מתשלום דמי השכירות ובחר בדרך של חשיבה לא נכונה ובוודאי שאינה מקובלת על התובעת.
מי שטוען שהוציא מאות אלפי שקלים על שיפוץ, לא מצא לנכון להמציא ולו קבלה אחת על תשלום דמי שכירות כפי שמתחייב מחוזה השכירות. הקבלה מיום 19.5.08 המעידה על הפקדת סך של 20,000 ₪, מתייחסת לתשלום דמי המפתח ולא לכיסוי חוב דמי השכירות כפי שטענו הנתבעים. גרסתם אינה מקובלת עלי והיא נדחית מכל וכל. דייר מוגן אשר מחזיק במשך שנים רבות בנכס, משקיע בו מאות אלפי שקלים ומתחמק מתשלום דמי כירות באופן שוטף, דינו אחת – פינוי, תוך מתן סעד מן הצדק.

8. סעד מן הצדק – לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה ובשים לב להיותה של התובעת עמותת צדקה ולתקופה הממושכת בה מתגוררים הנתבעים עם משפחתם במושכר, שוכנעתי כי במקרה זה יש להעניק לנתבעים סעד מן הצדק כאמור בסעיף 132 לחוק הגנת הדייר, שכן פינויים מהמושכר יהווה סעד קיצוני ולא מידתי ויגרום לאובדן קורת גג להם ולמשפחתם.

סיכומו של דבר

9. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ככל שהדבר נוגע לעילת הפינוי בגין אי תשלום דמי שכירות ומורה על פינויים של הנתבעים מן המושכר. ואולם, ניתן להם סעד מן הצדק בהתמלא התנאים הבאים:
א. הנתבעים ישלמו את מלוא דמי השכירות בהתאם לחוזה השכירות, לתקופה של שבע שנים לפני הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק דין זה. לדמי השכירות יתווספו כל התוספות שפורסמו בתקנות מעת לעת.
ב. הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי בגין מתן סעד מן הצדק בסך 30,000 ש"ח.
ג. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 45 יום מהיום ואי תשלומם במועד שנקבע יביא לפינויים מן המושכר.
ד. אשר להוצאות משפט – אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.
המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, ו' אב תשע"ב, 25 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמותת שערי חסד גמילות חסדים הכללי
נתבע: ביטון ברוך
שופט :
עורכי דין: