ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בטוח לאומי-סניף נגד יצחק לוי :

1


בתי הדין לעבודה

בית דין איזורי לעבודה ת"א – יפו

בל 001541/08

בפני:

כב' השופטת צדיק רוית

תאריך:

23/11/2008

בעניין:

בטוח לאומי - סניף תל-אביב

ע"י ב"כ

עו"ד הירש

המערער

נ ג ד

יצחק לוי

ע"י ב"כ

עו"ד דוד סרנגה

המשיב

פסק - דין

1. בפני ערעור המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המערער") נגד החלטת הוועדה הרפואית לערערים תחום נפגעי עבודה מיום 08/01/08.

העובדות הצריכות בענייננו:

2. מר יצחק לוי (להלן: "המשיב") הוכר כנפגע בעבודה עקב פגיעה

מיום 27/08/06, בעקבותיה נחתכה אצבע 2 בידו השמאלית.

3. וועדה מדרג ראשון אשר דנה בעניינו של המשיב קבעה נכות בשיעור של 14.5%.

4. בעקבות הערעור שהוגש על ידי המערער ביום 22/07/07 התכנסה הוועדה הרפואית לערערים ודנה בעניינו של המשיב ביום 08/01/08.

טענות המערער:

5. לטענת המערער טעתה הוועדה מדרג ראשון בהחלטתה וזאת שעה שקבעה אחוזי נכות בגין החלק הקטוע ובגין הנוירומה שהינה סיבוך ידוע כתוצאה מקטיעת איבר אולם אינה מזכה באחוזי נכות נוספים.

6. הוועדה אשר מצאה בבדיקתה חסר של שני גלילים באצבע מספר 2 בכף יד שמאל, טעתה שעה שקבעה את נכותו של המשיב מעבר לאובדן האיבר שנפגע על פי סעיף 43 (ב) (ג) למבחנים.

7. הוועדה פעלה בניגוד לקבוע בתקנה 11 (ג) (2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), לפיה דרגת נכותו של נפגע במספר פגימות לא תעלה על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה.

לאור האמרו לעיל מבקש המערער להחזיר עניינו של המשיב לוועדה הרפואית לעררים.

טענות המשיב:

8. המערער מבקש לשלול מהמשיב מלוא הנכויות להן זכאי הוא בגין הקטיעה ובגין הפגיעה העצבית והשלכותיה. המערער מסתמך בטענתו על תקנה 11 (ג) (2) אולם לטענת המשיב לא ניתן להחיל את התקנה אלא אם כן קיימת הוראה מפורשת וחד משמעית המורה כאמור.

9. בסעיפי הנכות הדנים בנזק לאצבעות הידיים אין כל מניעה או הגבלה על שיעור הנכות המתייחס למצב בעקבות קטיעה ובגין נזק נוסף שנגרם לחלק שלא נקטע. ההוראה היחידה הינה בסעיף 45, הדנה בפגיעות מרובות של אצבעות הידיים, הקובעת חובת סיכום ולא שיקלול של אחוזי הנכות, ותו לא. ככל שפרשנות המערער הייתה הפרשנות לה כיוון המחוקק היה נקבע הדבר באופן מפורש.

10. המערער נתפס לטעות בולטת בטענתו לעניין תקנה 11 (ג) לתקנות המהווה חריג לשיטת החישוב הרגילה שבתקנה 11 (ב) לתקנות. לפי תקנה 11 (ג) כל שאינו בבחינת פרק, גפה או עין לא יבוא בגדר של תקנה 11 (ג) ולא יחולו עליו המגבלות האמורות בסעיף. משאצבע אינה גפה, טוען המשיב כי אין להחיל התקנה.

אזכור המילים "חלק מגפה" בסעיף בס"ק (2) אינו משנה את מסגרת תקנה 11 (ג) והנכלל בגדרה. לפיכך יוצא כי המערער מבקש לכלול בגדר התקנה את שאין בה.

11. לטענת המשיב, לאור השוני התפקודי בין גפה לאצבע, בחר מתקין התקנות במודע שלא להחיל התקנה על האצבע. שכן אצבע קטועה שנפגעה גם עצבית ונותרה רגישות (נוירומה וכיוב'), משליכה ואף עשויה לפגום בתפקוד כף היד, עד כדי קושי בשימוש בכל כף היד, מה שאין במקרה של קטיעת גפה.

12. לטענת המשיב עסקינן בתקנה מצמצמת. ההלכה הפסוקה קבעה כי תקנה שנועדה לשלול או לצמצם נכות קיימת לה זכאי נפגע לפי סעיפי הנכות ושיטת החישוב הרגילה, יש לפרש על דרך הפרשנות המטיבה עם הנפגע. האפשרות ליטול זכאות או נכות חייבת להישען על הוראה ברורה וחד משמעית שבתקנות, ולא על פרשנות מאולצת ומעורפלת.

לאור הטעמים אשר פורטו לעיל טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה:

13. בית דין זה מוסמך לדון, בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד. בית הדין אינו משים עצמו מומחה לרפואה, וככלל, קביעותיה של ועדה רפואית בדבר דרגת הנכות מחייבות את בית הדין, והוא נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות ו/או להמיר את שיקול דעתה הרפואי של הועדה הרפואית בשיקול דעתו.

(סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"); דב"ע נו /27-01 יואב אלקסלסי נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך כט (4) 112).

14. על פי סעיף 118 לחוק, וועדה רפואית היא שאמורה לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה, וככל שהתשובה חיובית – גם את דרגת הנכות. לוועדה הרפואית לפיכך הסמכות הבלעדית לקבוע אם הנכות שטוען לה הנפגע נובעת מהפגיעה בעבודה, אם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות וכן את שיעורה.

15. הוועדה מיום 08/01/08 קבעה כדלקמן:

"הוועדה משנה את הסעיף של הנוירומה, מדובר בשיתוק חלקי של העצב המדיאנוס בצורה קלה מאד. הוועדה קובעת סעיף 31(4)(א)(1), 5%.

נכות זמנית: 20% 27/11/06 - 09/01/07

100% 10/01/07 - 10/02/07

ומ- 11/02/07 נכות צמיתה.

הוועדה עיינה בחוות דעת דוקטור אגסי מקבלת את ממצאיו ומסקנותיו בחלקן. הנוירומה מעניקה נכות של 5% בלבד, בהתאם לפגיעה של העצב הדיגיטלי בודד שהוא ענף של העצב המדיאנוס".

16. סעיף 31 (4) (א) (1) לתקנות מעניק אחוזי נכות בגין עצבי הגפיים העליוניים, באופן הבא:

(4) שיתוק עצב MEDIANUS.

(א) שיתוק חלקי.

(I) בצורה קלה מאוד 5%.

סעיף 43 (2) (ב) לתקנות מעניק אחוזי נכות בגין קטיעה של האצבע או חלק ממנה, באופן הבא:

(2) אצבע 2.

(ב) קטיעת לפחות ½ 2 גלילים 12% 10%.

17. המערער טוען כי אין התאמה בין ממצאי הוועדה לבין תקנה 11(ג) לתקנות.

תקנה 11(ג) לתקנות קובעת כדלקמן:

"על אף האמור בתקנת משנה (ב), דרגת נכות בשל מספר פגימות באותו פרק, גפה או עין, לא תעלה -

1. לגבי פרק - על אחוזי נכות שנקבעו לקשיון לא נח של אותו פרק.

2. לגבי גפה - על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של אותה גפה.

לגבי עין - על אחוזי הנכות שנקבעו לעיוורון מלא של אותה עין".

עיון בהוראת תקנה 11 (ג) מלמד כי לשון התקנה ברורה, לפיה אחוזי הנכות בגין אותה גפה אינם יכולים לעלות על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום באותה גפה. מאחר ששני סעיפי הליקוי אותם יישמה הוועדה הינם בגין אותה גפה, משמע בגין אותה אצבע, נפל פגם בהחלטה.

טענת המשיב לפיה אצבע אין חלק מגפה נטענה בעלמא ולא ברור על מה מבוססת היא בפרט משכל יד מוגדרת כגפה ובהתאמה אצבעות היד מהוות חלק מגפה.

18. זאת ועוד לגישת הוועדה ניתן לקבוע נכות בגין קטיעה ובגין נוירומה עם זאת לא ברור הכיצד מתיישבת קביעה זו עם ההגבלה האמורה בתקנה 11 (ג) לתקנות.

כאשר ישנה הוראה ספציפית בענייננו תקנה 11 (ג) לתקנות, אשר קובעת כי דרגת נכות בגין אותה פגימה אינה יכולה לעלות על אחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום בגפה, הרי שאין הוועדה יכולה להתעלם מהוראה זו ולחילופין עליה להסביר ולנמק הכיצד מתיישבת החלטתה עם הוראת החוק.

מלשון התקנה למדים אנו כי הנכות אשר ניתנת בשל קטיעת חלק הגפה הינה "תקרת הנכות" קרי לא ניתן ליתן נכות נוספת בגין הפגיעה העצבית.

19. בנסיבות העניין ובשים לב לעובדה כי אצבע הינה חלק מגפה, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לערערים על מנת שתקבע את אחוזי הנכות המתאימים למצבו הרפואי, בהתאם לסעיפי הליקוי המתאימים. הוועדה מופנת להוראת תקנה 11 (ג) לתקנות, אשר אינה מאפשרת הענקת אחוזי נכות מעל לאחוזי הנכות שנקבעו לקיטוע החלק הפגום של הגפה.

סוף דבר:

20. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בהחלטת הוועדה, בפרוטוקול ובשאר החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי יש להחזיר עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתבהיר החלטתה נוכח הוראת תקנה 11 (ג) לתקנות.

הוועדה תנמק החלטתה.

אין צו להוצאות.

ערעור על פסק דין זה הינו ברשות בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

בקשת רשות ערעור יש להגיש תוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן ביום כ"ה בחשון, תשס"ט (23 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

רוית צדיק, שופטת

יקירה.