ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קידנה אוקובאי גאיים נגד משרד הפנים :

בפני כבוד השופטת יהודית שיצר

העותר

קידנה אוקובאי גאיים
ע"י ב"כ עו"ד תומר ורשה

נגד

המשיב

משרד הפנים
ע"י ב"כ עו"ד שמרית סמג'ה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

פסק דין

עתירה להורות למשיב ליתן לעותר הגנה ואשרה הניתנת לכל האריתראים השוהים בישראל ולבטל את צו ההרחקה שהוצא נגדו.

ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

ביום 10.4.2011 הסתנן העותר לישראל באופן בלתי חוקי דרך גבול מצריים. העותר נתפס ע"י כוחות הביטחון בתחום ישראל והושם במשמורת. העותר טען כי הוא אזרח אריתריאה שנולד באריתריאה בשנת 1987, ובגיל 7, לאחר פטירת אביו היגר עם דודתו, שהיא אזרחית אתיופית, לאתיופיה. הוא עזב את אתיופיה לסודן, שם שהה 6 חודשים, לאחר מכן עבר למצריים, ומשם הסתנן דרך סיני לישראל.

רשויות ההגירה ערכו לעותר שלושה ראיונות וקבעו כי העותר הוא נתין אתיופיה וכי הוא לא הוכיח שהוא בעל אזרחות אריתראית מלידה. לפיכך קבע המשיב כי העותר לא זכאי להגנה הקבוצתית שקבעה מדינת ישראל ביחס לאזרחי אריתריאה. מאז הגיעו ארצה הושם העותר במשמורת עד להרחקתו מהארץ, ובית הדין למשמורת סירב מספר פעמים לשחררו ממשמורת בשל חוסר שיתוף פעולה מצידו עם הרשויות. ביום 22.12.2011 החליט ביה"ד למשמורת לשחררו בתנאים.

טענות הצדדים בתמצית

ב"כ העותר טען כי המשיבה קבעה שהעותר הוא אזרח אתיופי ולא אריתראי ללא כל ביסוס, ותוך התעלמות מראיותיו וטענותיו של העותר. לשיטתו, המשיב אינו רשאי לעקוף את ההגנה הקבוצתית שקיימת במדינת ישראל לכל אזרחי אריתריאה ע"י גירוש העותר לאתיופיה או למדינה אחרת. הוא הוסיף כי לא ניתן להחזיר את העותר לאתיופיה מבלי שהמשיב בירר בשגרירות אתיופיה האם הוא אזרח אתיופיה והאם מוכנים לקבל אותו במדינה זו.

ב"כ המשיב טענה לעומת זאת, כי לאחר שהמשיב בחן את טענות העותר והמסמכים שהציג, המשיב הגיע למסקנה כי העותר לא הוכיח שנולד באריתריאה, וכי מהראיונות שבוצעו עמו עולה כי הוא נתין אתיופיה. ב"כ המשיב אף הפנתה לפסיקה של ביהמ"ש העליון המציינת כי אין פסול בפרקטיקה של המשיב לגרש מסתננים למדינה אחרת בה לא נשקפת להם סכנת רדיפה.

דיון

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ובחנתי את כל הנספחים והצרופות בתיק, נחה דעתי כי החלטות המשיב לא חרגו ממתחם הסבירות.

העותר לא הרים את הנטל הראייתי המוטל עליו להוכיח את אזרחותו האריתראית. המסמכים שהגיש העותר אין בהם כדי להוכיח כי הוא אכן אזרח אריתריאה:

תעודת הזהות שהעותר טען כי היא שייכת לאמו לא קושרת את בעלת התעודה לעותר, היא כתובה בשפה הערבית ובשפה אפריקאית כלשהי, בלא שצורף לתעודה תרגום. המשיב ציין בניתוח הראיון כי העותר ענה לשאלה מה שם אימו, בהיסוס מסוים.

המשיב מזכיר בפרוטוקול אחד הראיונות כי העותר הציג לפניו תעודת זהות שלטענתו שייכת לאביו, המשיב ציין כי גם תעודה זו לא קושרת את העותר לבעל התעודה. משום מה העותר לא צירף לעתירתו את התעודה הזו.

תעודת הזהות שהעותר טען כי היא שייכת לסבו, ושהעותר צירף אותה כנספח ח'1 לעתירתו, כתובה בשפה הערבית ובשפה אפריקאית כלשהי, בלא שצורף לתעודה תרגום. לא הוכח הקשר בין בעל אותה תעודה לעותר, מה גם שאין בכך כדי לשלול עובדות אחרות המלמדות על אזרחות אתיופית של העותר עצמו, בשלב מאוחר יותר.

מכתב ראש הכפר שבו נולד העותר לטענתו, (נספח ח'2 לעתירה), אף אם נכונה טענת העותר כי מכתב זה הוגש למשיב לפני הגשת העתירה, במסגרת אחד מהראיונות ומשום מה לא הוזכר ע"י המשיב בפרוטוקול הראיון, אין בו כדי להוכיח דבר. אף מכתב זה כתוב בשפה אפריקאית כלשהי, מבלי שצורף לו תרגום.

תעודת טבילה מהכנסייה האורתודוכסית האריתראית, נספח א' לעתירה, נושאת תאריך 20.4.2011, כתובה ברובה בשפה אפריקאית כלשהי, מבלי שצורף לה תרגום. זאת ועוד, ליד הכיתוב המודפס באנגלית לא מולאו פרטים באנגלית. המשיב מצידו אף ציין בניתוח הראיונות כי ניתן להוציא תעודה כזו ללא הגשת מסמכים מזהים. משום מה העותר כינה תעודה זו בעתירתו "תעודת לידה" בעוד שכותרת התעודה מעידה כי אין זו תעודת לידה רשמית שמונפקת ע"י השלטונות באריתריאה. ועל כל אלה, התעודה לא הונפקה בזמן אמת, אלא הוצאה רק לאחרונה וכלל לא ברור כיצד הגיעה לידי העותר שטען בין היתר שאין לו קשר עם בני משפחתו באריתריאה.

באשר לצו הגירוש, נספח 2 לתגובת המשיב, שהוצא לעותר מייד עם כניסתו לארץ, בו צויין במקום שמיועד בטופס לאזרחות – "אריתריאה", מקובלת עליי עמדת המשיב, כי אין להסיק ממנו כי העותר הוא אכן אזרח אריתריאה, כיוון שנתון זה נרשם מפי העותר בלבד, ללא ראיון זיהוי. אכן זהו מסמך שהוצא ע"י צה"ל וזה אינו אמון על זיהוי ורישום נתינים זרים, אלא רושם את אשר נמסר לו על ידם.

לא זו בלבד שהעותר לא הרים את הנטל הראייתי המוטל עליו להוכיח כי הוא אזרח אריתריאה, אלא שמגרסאותיו בראיונות שנערכו לו עולה כי הוא אזרח אתיופי או לפחות בעל מעמד מוכר באתיופיה:

בראיון מיום 13.4.2011, (נספח 3 לתגובת המשיב), וסמוך לכניסתו ארצה טען העותר (כל ההדגשות שלי - י"ש):

"בגיל 8 עברתי לאתיופיה עם דודתי מצד האב... ושם התגוררתי כל חיי".
...
"אני בעל השכלה 10 שנות לימוד. יסודי למדתי בבית ספר "אוקטייש" באדיס אבבה ותיכון בתיכון "שמאלס" באדיס אבבה. יש לי תעודות בית ספר. בתעודה שלי ציינו אזרחות – אתיופיה" (שם, נספח 3 לתגובת המשיב).

הנה כי כן, בשני צמתים מכריעים בחייו הוכר כאזרח אתיופי והדבר נרשם במסמכים כמו תעודות בי"ס.

בראיון מיום 18.7.2009 טען:

"בשנת 1998-2000 היה גירוש של כל האריתראים השוהים באתיופיה, כיצד ייתכן כי אותך לא גירשו ?
ת: כי דודה שלי אזרחית אתיופית ואני נחשבתי כבן שלה ולכן נשארתי באתיופיה ללא כל מפריע כי לא ראו בי אזרח אריתריאה".
(נספח 9 לתגובת המשיב, עמ' 6).

מכאן, שבאתיופיה הוכר העותר כבנה של אזרחית אתיופית ומעמדו כשל אתיופי.

בראיון מאוחר יותר, מיום 13.4.2011, שוב התייחס העותר לנקודה זו וטען:

"בזמן המלחמה עם אריתריאה הייתי באתיופיה. לא גירשו אותי מכיוון שבעלה של הדודה שלי הוא אזרח אתיופי"(שם).

עולה איפוא שעניין אזרחותו עלה מספר פעמים ומעולם לא ראו אותו באתיופיה כאזרח אריתראי, והכירו בו כאתיופי.

ואכן העותר מעיד על עצמו:

"ש: מה יודע על אריתריאה?
ת: אני לא מכיר כלום. אני לא יודע. לא הייתי שם".
(נספח 3 לתגובת המדינה, עמ' 2).

מהראיונות של העותר עולה גם כי מעולם לא נרדף באתיופיה, וכי לא זו הסיבה שהוא עזב את אתיופיה, אלא סיבות כלכליות, דהיינו רצונו להשתכר טוב יותר.

כשנשאל (נספח 9 לתגובת המשיב, עמ' 6) מדוע החליט לעזוב את אתיופיה השיב כי רב עם דודתו וכשנשאל מדוע בגלל דבר כזה עוזבים מדינה השיב:

"לא יכולתי להשכיר דירה באתיופיה ולכן באתי".
(נספח 9 לתגובת המשיב, עמ' 6).

העותר לא מסביר מדוע לא יכל לשכור דירה באתיופיה, אך לאור התבטאויות אחרות שלו בראיונות אודות קשיי פרנסה באתיופיה ניתן להבין כי הוא התקשה לשכור דירה באתיופיה מסיבה כלכלית.

ובהמשך אותו ראיון, כשנשאל העותר מדוע הוא רוצה להישאר בישראל, השיב:

"אין לנו אוכל שם, הכסף מעבודות הניקיון לא הספיק לי. בישראל יש עבודה" (שם).

כשנשאל מפורשות:
"מדוע לא חזרת לאריתריאה?"
השיב:
"כי כולם מגיעים לישראל".

עוד טען בראיון מיום 13.4.2011 :
"אני חש בטוב. לא היתה לי בעיה באתיופיה הסתובבתי שם חופשי".

העותר לא טען בצורה ברורה וממשית כי הוא עצמו בסכנת רדיפה באתיופיה.

העותר ניסה אמנם לטעון כי באתיופיה מתנכלים לאריתראים, וקיים חשש שאולי יגרשו אותו לאריתריאה, אך לא הצליח להציג גרסה סדורה ומשכנעת באשר לכך :

"ש: מה יקרה אם תחזור לאתיופיה?
ת: אולי יגרשו אותי לאריתריאה.
ש: למה?
ת: כי אני אריתראי.
ש: מדוע לא גירשו אותך משך כל השנים הללו שהיית שם?
ת: לא יודע". (נספח 3 לתגובת המדינה, עמ' 2)

גם בעתירתו לא הצביע העותר על רדיפה קונקרטית ספציפית כלפיו, באתיופיה, אלא רק העלה טענה כללית, המבוססת על אזכור מחקר שפרסמה רשות ההגירה בקנדה בשנת 2010, כי שלטונות אתיופיה עדיין מדכאים אריתראים רבים החיים שם, מקשים עליהם ושוללים מהם זכויות רבות, וגם אריתראים שביקשו לקבל על עצמם אזרחות אתיופית - נדחו ע"י השלטונות, שלא מיישמים את החוק בפועל". טענה זו איננה יכולה להועיל לעותר, שכן הוא חי כל חייו באתיופיה וזכה בה לחינוך והשכלה ולא הצליח להראות רדיפה כלשהי כלפיו אישית. כל עוד ממשלת ישראל לא קבעה הגנה קבוצתית למסתננים מאתיופיה, על המבקש להוכיח נרדפות לפי האמנה. מתן הגנה ומעמד פליט לפי האמנה, איננה חוזה פני עתיד, אלא נותנת הגנה קונקרטית לרדיפה מוחשית. מאחר שהעותר לא טען לרדיפה ספציפית אישית של מישהו כלפיו, על רקע אחד מהנימוקים המנויים באמנה, החזרתו לארץ שממנה הגיע – אתיופיה, היא סבירה.

יודגש, עצם הלידה באריתריאה, גם אילו היה מוכיח זאת, לא די בה. ההגנה ניתנת לאדם הנרדף, ולא לתעודת הלידה. מדינת ישראל החליטה להעניק הגנה קבוצתית לאנשים שברחו מאריתריאה בשל הסכנה הנשקפת להם בארץ זו. המערער כלל לא היה באריתריאה מאז גיל 7, ורוב חייו עברו עליו באתיופיה שם אף זכה כמו אזרח מקומי ללימודים יסודיים ולימודים תיכוניים. העותר מעולם לא נרדף, לא באריתריאה ולא באתיופיה, כך שנשמט הטעם שמאחורי מתן ההגנה הקבוצתית לאנשים שברחו מאריתריאה.

ב- ברמ 1662/11 גברמדהין דסלאם בירהה נ' משרד הפנים (לא פורסם), קבע ביהמ"ש העליון במקרה בעל נסיבות דומות לשלנו, כי ניתן להשיב לאתיופיה אדם שחי 21 שנה באתיופיה, בהנחה שאתיופיה מוכנה לקבלו ולא צפויה לו שם סכנת חיים. עוד קבע כבוד ביהמ"ש העליון בפרשה הנ"ל, כי המשיב רשאי להחזיר מסתנן לאותה מדינה כלפיה הוא מגלה את מירב הזיקות ולאו דווקא למדינת אזרחותו:

"(ב) אפילו המבקש הוא בעל אזרחות כפולה (אריתראית ואתיופית) – הבחירה איננה בידו לקבוע שהוא רוצה לחזור דווקא לאריתראה ולא לאתיופיה (ממנה יצא), כל עוד לא יוכיח שנשקפת לו סכנה באתיופיה והוא יוכר כתוצאה מכך כפליט על פי בקשה מתאימה שיגיש.

זה המקום להוסיף בהקשר לאמור לעיל כי אין לשלול גם את הפרקטיקה של רשויות ההגירה, אשר במסגרת קביעת נתינות של מסתנן – הן מתייחסות אל המדינה כלפיה מגלה המסתנן את מירב הזיקות ולא לשאלה המשפטית התיאורטית באילו מדינות יכול היה המסתנן בתנאים מסוימים לקבל אזרחות, או שהוא נחשב כאזרח. עם זאת במקרים "אפורים", בהם הזיקה הדומיננטית למדינה מסוימת איננה ברורה על פניה – מוטב כי הגורמים המוסמכים יעמיקו את התישאול וכי הם יסתייעו לצורך זה בחוקרים מיחידת ה-RSD המומחים לכך – עובר לקביעת נתינותו של המסתנן".

גם באותה פרשה, כמו בענייננו, מבקש המעמד סירב לשתף פעולה עם המשיב לצורך הסדרת הלכי הרחקתו מישראל ולפיכך הושם במשמורת. בשל התמדת מבקש המעמד באותה פרשה בסירובו לשתף פעולה, פנה המשיב בסופו של דבר לקונסול אתיופיה בישראל לשם הנפקת תעודת מעבר למבקש. קונסול אתיופיה ערך בדיקה בעניינו של אותו אדם הכיר בו כנתין אתיופיה הנפיק עבורו תעודת מעבר, ובאמצעותה הורחק אותו אדם לאתיופיה.

ב"כ המשיב הודיעה בסע' 70 לתגובת המשיב כי:

"מדינת יעד להרחקה תהא מטבע הדברים מדינת האזרחות ו/או מקום מגוריו הקבוע של המורחק ו/או המדינה החייבת לקלוט את המורחק בתחומה, או מדינה המסכימה לקלוט אותו, וזאת בכפוף להעדר סכנת חיים במדינת היעד לגירוש, וככל שמדינת היעד מתחייבת כלפי המדינה המרחיקה כי לא תעמיד אותו בסכנה, לאחר הרחקתו אליה, בדרך כלשהי".

חזקה על המשיב כי ינהג בהתאם להודעתו זו, ואיני נזקקת לפיכך לבקשתו המאוחרת של ב"כ העותר (לאחר הדיון לפני) לפיה ינתן פס"ד בהסכמה, מה גם שבעע"ם 4566/11 7405/11 משרד הפנים נגד וולדסילאסי ואח' (לא פורסם, מיום 25.6.2012) נקבע מפורשות כי :

"אין בפסקי הדין הנ"ל כדי לחסום דרכה של המדינה ליתן כנגד המשיב בעע"מ 4566/11 והמשיב בעע"מ 7405/11 צו הרחקה לאתיופיה או למדינה שלישית אחרת... ככל שלא צפויה למשיבים סכנה במדינה האחרת".

לאור כל האמור לעיל, במצטבר, מסקנת המשיב כי בהיות העותר אתיופי, ניתן להרחיקו מהארץ, היא מסקנה סבירה, העולה מכל המסמכים והנספחים שהוצגו. לא התרשמתי שמסקנה זו חרגה ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות בית משפט זה.

סיכום

אשר על כן, הוחלט כדלקמן:

העתירה נדחית.

העותר ישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪, בהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 .

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.


מעורבים
תובע: קידנה אוקובאי גאיים
נתבע: משרד הפנים
שופט :
עורכי דין: