ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רשם העמותות נגד זיו התורה גבעת עדה :

בקשה מס' 14
בפני כבוד השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיאה

מבקשים

רוכשי 14 דירות והנאמן עו"ד מיכאל תשבי
ע"י ב"כ עו"ד יוסף יפרח

נגד

משיבים
1. עו"ד ישי בית-און
בתפקידו כמנהל מיוחד של עמותת זיו התורה – גבעת עדה

2. דוד לוינטל
ע"י ב"כ עו"ד רן שבירו

3. רשם העמותות
ע"י ב"כ עו"ד מירית כנרי

4. כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א
ע"י ב"כ עו"ד קרן פלפל-ברקה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

החלטה

מונחת בפני בקשתם של רוכשי דירות אשר התקשרו עם עמותת "זיו התורה גבעת עדה", בעניין נכסים שבבעלותה. אלא שעל הנכסים דנן רשום משכון לטובת מר דוד לוונטל (להלן: "משיב 2"). המבקשים וכן המנהל המיוחד של העמותה מעלים כנגד המשכון טענת בטלות הן בשל העובדה כי לטענתם נרשם המשכון בגין הלוואות שקיבל מנהל העמותה הרב דדון לכיסו האישי, והן משום שהמשכון לא נרשם כדין. המשיב מצידו טוען כי ההלוואות ניתנו לעמותה באמצעות מנהלה וכי אומנם ישנם פגמים ברישום אולם המשיבים ידעו או היו צריכים לדעת על קיום המשכון ולכן הוא תקף לגביהם. רשם העמותות וכונס הנכסים הרשמי, בעמדה מפורטת ומשותפת שהגישו, תומכים בבקשה וטוענים בין היתר כי המשכון הנרשם נוגד את דיני העמותות.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובמסמכים הרבים שצורפו אליהם ניתנת החלטתי זו.

הסוגיה המהותית והמרכזית העומדת על הפרק הינה למעשה סוגיית חוקיותו ותוקפו של המשכון. בעניין זה מביאים כונס הנכסים הרשמי ורשם העמותות בתגובתם המשותפת סקירה תמציתית וברורה של הדין. הדין קובע באורח חד משמעי כי חל איסור מוחלט על ערבוב נכסים בין עמותה לבין מנהליה וכתוצאה מכך לא ניתן למשכן נכסי עמותה כערובה לחיוב שהוא חיוב פרטי של המנהלים . ערבוב שכזה שהופך את העמותה לערבה לחיובים פרטיים של מנהלה, סותר באורח חזיתי את דיני היסוד החלים על עמותות שהינן ישויות משפטיות ללא כוונת רווח ואשר אינן מיועדות לפעול לטובתם האישית של החברים בהם.

עיון במסכת הראיות מלמד באורח ברור וחד משמעי כי ההלוואה אשר יצרה את החוב הינה במובהק הלוואה אישית שנטל הרב דדון מן המשיב 2. צודקים כונס הנכסים הרשמי ורשם העמותות כי די לעיין בנספחי הבקשה ובעיקר בנספחים ט-יג, כדי להבהיר שאף המשיב והפועלים מטעמו התייחסו לחוב באורח חד משמעי כחוב של הרב דדון. ניתנה בטוחה בדמות שיק אישי של רעיית הרב דדון ואף בפניות להוצאה לפועל ובמכתבי ההקראה שצורפו, היחס לחוב הינו כאל חוב אישי של הרב דדון לכל דבר ועניין כאשר העמותה מוזכרת לכל היותר כערב או מקור לפירעון.
נוכח חשיבות הדברים אדגיש, בכל טענות המשיב 2 לא מצאתי הסבר מניח את הדעת אשר יכול היה להקים תשתית עובדתית ולו לכאורה בדבר הלוואת הכספים לעמותה ולאיזו מטרה , זאת כאשר אין מדובר בצד ג' אשר הופיע באורח נקודתי ולא הכיר את הצדדים. נהפוך הוא משיב 2 עמד בקשרים ענפים במשך שנים עם הנפשות הפועלות ודומה כי הטיב להכיר את העמותה ואף יותר מכך את מנהליה.

יוצא, כי דווקא הטענה שהעלה משיב 2 כלפי רוכשי הדירות, פועלת הלכה למעשה כנגדו הוא . מי שעומד בקשר עם עמותה ומנהליה, מלווה להם כספים, אולם עוצם עיניו מראות חשדות מבוססים וראיות ברורות בדבר ערבוב נכסים בין עמותה למנהליה, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. וודאי שאין הוא יכול להפוך את מחדלו "לחרב" בכדי לתקוף או להתגבר על כללי יסוד בדיני עמותות.
להשלמת התמונה אעיר, כי אף מידת הפגיעה במשיב 2 הינה מידתית באשר כל שנשלל ממנו הינו הבטוחה בדמות המשכון על נכסי העמותה. למיטב ידיעתו לא הוכח כי הרב דדון עצמו הינו סולוונטי והמשיב 2 זכאי כמובן לנקוט כנגד הרב דדון לגביית חובותיו הנטענים במלואם.

תוצאה זו אליה הגעתי מייתרת הלכה למעשה את הדיון בטענה הנכבדה בפני עצמה אודות אי רישום כדין של המשכון וזאת באשר עצם השעבוד כפי שניתן נוגד את דיני העמותות מהווה ערבוב נכסים פסול ודינו בטלות בלא קשר לשאלת רישומו.

סוף דבר, הנני מקבלת את הבקשה וכן את עמדת רשם העמותות וכונס הנכסים הרשמי המשקפים על נכונה את הדין החל. בנסיבות המקרה יישא משיב 2 בהוצאות ושכ"ט עו"ד של המנהל המיוחד, כונס הנכסים הרשמי ורשם העמותות בסך 10,000 לכל אחד מהם, אשר יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רשם העמותות
נתבע: זיו התורה גבעת עדה
שופט :
עורכי דין: