ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלון יורם נגד תולי מעונות וחדרי אירוח :

בית דין אזורי לעבודה בחיפה

בפני כבוד הסגנית נשיא איטה קציר
נציג מעבידים - רפאל גליק
נציג עובדים – יהודה בן סימון
תובע
אלון יורם ת.ז. XXXXXX851
ע"י ב"כ עוה"ד חובב ביטון

נגד

נתבעת
תולי מעונות וחדרי אירוח ח.פ. 550214977
ע"י ב"כ עוה"ד עידן אקרמן

פסק דין

זו תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורין שלא כדין, פיצויי פיטורין, הפרשי שכר, בונוסים, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית.
הנתבעת הגישה תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין נזקים שהסב לה התובע והשבת תשלומי יתר ששולמו לתובע.

להלן עובדות המקרה:

1. הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי הלנה, הסעדה ואירוח.

2. התובע עבד אצל הנתבעת כמנהל שיווק החל מחודש 4/04 ועד תאריך 15.12.06.

3. שכרו של התובע שולם חלקו באמצעות תלוש שכר וחלקו כנגד הנפקת חשבוניות שהמציא התובע, מעסק השייך לאשתו בשם – "א.ס. סוכנויות ניהול".

בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לתנאי העסקתו של התובע ונסיבות סיום יחסי העבודה, כמפורט להלן –

גרסת התובע:

א. בחודשים 4/04 – 6/04 – שכרו היה בסך של 6,000 ₪, וכאשר 4,000 ₪ שולמו באמצעות תלוש שכר, ו- 2,000 ₪ פלוס מע"מ שולמו כנגד המצאת חשבונית.

ב. בחודשים 7/04 – 4/05 – שכרו היה בסך של 5,000 ₪ ברוטו ששולם באמצעות תלוש שכר, ועמלות מכירה לפי אחוזים ששולמו כנגד הנפקת חשבוניות מס, כדלקמן – 6% בגין מחזור מכירות חודשי עד סך של 200,000 ₪, 5% בגין מחזור מכירות בין 200,000 ₪ לבין 300,000 ₪ ו- 4% בגין מחזור מכירות חודשי מעל 300,000 ₪.

ג. בחודשים 4/05 – 4/06 – שכרו היה בסך של 5,000 ₪ ברוטו ששולם באמצעות תלוש שכר, ועמלות מכירה ששולמו כנגד הנפקת חשבוניות, כדלקמן: 6% בגין מחזור מכירות חודשי עד 100,000 ₪, 5% בגין מחזור מכירות בין 100,000 ₪ לבין 150,000 ₪, 4.5% בגין מחזור מכירות בין 150,000 ₪ לבין 200,000 ₪, 4% בגין מחזור מכירות בין 200,000 ₪ לבין 250,000 ₪ ו- 5.5% בגין מחזור מכירות חודשי מעל 250,000 ₪.

כמו כן, סוכם לטענת התובע, כי הנתבעת תשלם לו בונוסים עבור גידול מכירות רבעוני בשיעור של 25% עד 50% בהשוואה לרבעון מקביל בשנה קודמת בסך של 15,000 ₪ עד 20,000 ₪ לרבעון.

ד. בחודשים 4/06 – 11/06 – שונה תפקידו של התובע ממנהל שיווק של הנתבעת למנהל שיווק ומכירות של כל קבוצת החברות – הנתבעת, חברת "תולי אכזיב" וחברת "תולי אחזקות".

שכרו היה בסך של 5,418 ₪ ברוטו ששולם באמצעות תלוש שכר, וסך של 4,582 ₪ פלוס מע"מ ששולם כנגד חשבונית מס.

כמו כן, שולם סך של 11,250 ₪ פלוס מע"מ כנגד הנפקת חשבונית מס, המהווה אומדן עמלה בשיעור של 1.5% ממחזור המכירות השנתי של כל קבוצת החברות.

עוד סוכם בין הצדדים, לטענת התובע, כי ישולמו לו בונוסים בעבור שיעור גידול המכירות השנתי של קבוצת החברות כדלקמן – בעבור גידול מחזור המכירות השנתי של הנתבעת בשיעור של 20% ומעלה ישולם לתובע בונוס בסך של 25,000 ₪, עבור גידול מחזור המכירות השנתי של חברת "תולי אכזיב" בשיעור של 50% ומעלה ישולם לתובע בונוס בסך של 30,000 ₪, ועבור גידול מחזור המכירות השנתי של חברת "תולי אחזקות", בשיעור של 25% ישולם לתובע בונוס בסך של 20,000 ₪.

ה. בחודש 11/06 – מנכ"ל הנתבעת ביקש לשנות שוב את תנאי העסקתו של התובע, כך שישולם לו שכר בסיש בסך של 3,000 ₪, 2,000 ₪ עבור 40 פגישות חודשיות עם לקוחות, וסך של 50 ₪ לכל פגישה נוספת. כמו כן, ישולם לתובע בונוס בשיעור של 3% ממכירות שיבצע.

התובע טוען, כי תנאי העסקתו שונו במהלך תקופת העסקתו באופן חד צדדי ע"י הנתבעת, ומאחר וחשש לאבד את מקום עבודתו הסכים לשינויים שנעשו בשכרו.

לטענת התובע, הוא סירב לשינוי בשכרו, כפי שהוצע ע"י מנכ"ל הנתבעת בחודש 11/06, שכן הם מהווים הרעה משמעותית בתנאי עבודתו. לאור האמור, לטענת התובע, הודיע לו מנכ"ל הנתבעת על פיטוריו.

גרסת הנתבעת –

א. בתחילת העסקתו סוכם עם התובע, כי ישולם לו שכר בסך של 5,000 ₪ ברוטו באמצעות תלוש שכר, ובמועד סיום העסקתו קיבל התובע שכר יסוד בסך של 5,418 ₪ ברוטו באמצעות תלוש שכר.

ב. מעבר לשכר היסוד קיבל התובע תמורה קבלנית, שהותנתה ביעדים שהשתנו מדי שנה, ונקבע בין הצדדים באופן מפורש כי, הם אינם שכר וכי אין לגזור מהם תנאים סוציאליים כלשהם ולבצע מהם הפרשות.

ג. הבונוסים בתחילה נקבעו למדרגות של 5% ו- 4% בהתאמה, ובמהלך השנה העלתה הנתבעת מיוזמתה את הבונוסים לשיעור של 6% ו- 5% בהתאמה.

ד. החל מחודש 4/06 הורחב תפקיד התובע למנהל השיווק והמכירות של קבוצת החברות – הנתבעת, "תולי אכזיב" ו"תולי אחזקות". לטענת הנתבעת, התובע כשל בתפקידו, הגיע באיחור לעבודה, נמנע מלבצע את המטלות שהוטלו עליו ומעל באופן חמור באמון הנתבעת.

ה. בעקבות כשלון התובע בתפקידו כאמור, נקרא התובע לסדר בחודש 11/06, נקבעו שעות עבודתו, הוגדרו נהלי עבודה, ונקבע כי שכרו יעמוד על סך של 5,000 ₪ (3,000 ₪ שכר בסיס ו- 2,000 ₪ עבור פגישות), והבונוסים בשיעור של 3% ממכירות, אמורים היו, לטענת הנתבעת, לגדול.
ו. הנתבעת טוענת, כי תנאי העסקתו של התובע שופרו ושודרגו, ובכל מקרה התובע לא נתן לנתבעת הזדמנות לתיקון המעוות הנטען.

ז. התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת, מאחר והתובע לדבריו היה מעוניין לעבוד בתחום כפרילנסר ולהרוויח סכומי כסף גבוהים יותר מהשתכרותו אצל הנתבעת.

טענות התובע:

5. פיטוריי נעשו במתכוון ובחוסר תום לב. פגיעה בשכר עובד הינה הפרה של תנאי יסוד מתנאי העבודה והרעה מוחשית בהם. ניסיון כפיה וויתור של 85% משכרו של התובע הינו במובהק מעשה חסר תום לב ופגיעה מכוונת בעובד. על כן, התובע זכאי לקבל מהנתבעת תשלום פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, בגובה שכר עבודתו למשך 6 חודשים בסך של 127,500 ₪ (לפי שכר חודשי בסך של 21,500 ₪).

6. מנכ"ל הנתבעת, מר אוחנה, אמר לתובע מפורשות, כי אם לא יסכים לשינוי בשכרו תסתיים העסקתו. על כן, התובע פוטר מעבודתו וזכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 58,437 ₪.

7. התובע זכאי להפרשי שכר ובונוסים שלא שולמו לו בשנים 2005 – 2006 כמפורט להלן - עבור שנת 2005 זכאי התובע להפרשי שכר בגין בונוסים שלא שולמו לו בסך של 37,602 ₪ פלוס מע"מ.
עבור חודשים 1/06 – 4/06 – זכאי התובע להפרשי בונוסים בסך של 13,519 ₪.
עבור חודשים 5/06 – 10/06 – זכאי התובע להפרשי בונוסים בסך של 60,071 ₪.
עבור חודש 11/06 – זכאי התובע לתשלום מע"מ בגין שכר ששולם לו כנגד הנפקת חשבונית מס על 4,582 ₪, בסך של 710 ₪. כמו כן, זכאי התובע לתשלום בונוס בסך של 11,250 ₪ פלוס מע"מ.
עבור חודש 12/06 – התובע זכאי לתשלום מחצית משכר העבודה, שכן עבד עד תאריך 15.12.06. הנתבעת שילמה לתובע בגין חודש 12/06 סך של 2,291 ₪ בלבד, על כן, התובע זכאי להפרש שכר בסך של 6,852 ₪.

סה"כ זכאי התובע להפרשי שכר בסך של 137,289 ₪. הנתבעת שילמה לתובע לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים סך של 95,000 ₪ בלבד. על כן, התובע זכאי לתשלום הפרשי שכר ובונוסים בגין שנים 2005-2006 בסך של 42,289 ₪.

8. התובע זכאי בהתאם להסכם השכר מחודש 5/06, לבונוס בגין יעדי צמיחה. מאחר ובשנת 2006 חל גידול במחזור המכירות של הנתבעת בשיעור של למעלה מ- 25%, זכאי התובע לבונוס בשיעור של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.

9. בטרם שונו תנאי העסקתו של התובע בחודש 4/06, מכר כבר התובע את קיץ 2006, ועפ"י תנאי הסכם 4/05, היה זכאי לתשלום בונוס בסך של 20,000 ₪. התובע תבע רק מחצית מהסכום הנ"ל בסך של 10,000 ₪.

10. התובע זכאי בגין כל תקופת עבודתו לתשלום עבור 15.5 ימי הבראה. הנתבעת שילמה לתובע רק עבור 13.5 ימי הבראה. על כן, זכאי התובע להפרש דמי הבראה בגין יומיים, בסך של 636 ₪.

11. בגמר יחסי העבודה בין הצדדים נותרו לתובע 8 ימי חופשה לפדיון, בגינם שילמה הנתבעת לתובע סך של 3,897 ₪ בלבד. התובע זכאי להפרש פדיון חופשה שנתית בסך של 3,831 ₪, לפי שכר יומי בסך של 966 ₪.

12. התביעה שכנגד הינה משוללת בסיס. התובע היה עובד מוצלח ומוכשר ושני הצדדים הסכימו כי שכרו של התובע ישולם חלקו באמצעות תלוש שכר וחלקו כנגד הנפקת חשבוניות מס.

13. הנתבעת לא הוכיחה טענתה לנזקים שגרם התובע, ולא הובא כל תחשיב או תיאור של הנזקים הנטענים.

טענות הנתבעת:

14. התובע התפטר מעבודתו, לנוכח נחישותו לעבוד כפרילנסר ולשדרג את הכנסתו.

15. תנאי העסקתו של התובע שונו בהסכמת שני הצדדים, כאשר הבונוסים שונו בהתאם לתנאי השוק המשתנים והגידול שחל בנתבעת. התובע יצא נשכר משינויים אלו.

16. התובע יזם וביקש לפצל את ההתקשרות עם הנתבעת לשניים, כך שישולם לו שכר קבוע ובנוסף תיערך התקשרות של מזמין-קבלן, במסגרתה יקבל בונוסים גבוהים כקבלן עצמאי.

17. התובע אינו זכאי לכלול בשכר הקובע את התמורה הקבלנית הגבוהה ששולמה לו. בכל מקרה, בונוסים אינם מהווים רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

18. מלוא הפרשי הבונוסים להם היה זכאי התובע בגין שנים 2005-2006 הסתכמו לסך של 95,000 ₪ ושולמו לו לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

19. שינוי תנאי העסקתו של התובע בחודש 11/06, נבע כתוצאה מכישלונו של התובע במילוי תפקידו כמנהל השיווק והמכירות של קבוצת החברות, ובמטרה להמריץ את התובע ע"י מתן אפשרות לתובע להגדיל את התמורה.

20. הנתבעת שילמה לתובע את מלוא דמי ההבראה ופדיון חופשה שנתית להם היה זכאי.

21. התובע לא השלים שנת עבודה החל מחודש 5/06, לאור התפטרותו. על כן, התובע אינו זכאי לבונוס בגין עמידה ביעדי צמיחה.

22. התובע אינו זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת שכר, מאחר והתביעה התיישנה, ומאחר ומדובר בטעות כנה ו/או מחלוקת של ממש באשר לעצם החוב.

23. התובע מעל באופן חמור באמון הנתבעת, והסב נזקים עצומים לנתבעת. התובע ניסה לכפות על הנתבעת את פיטוריו ע"י חבלות מתמשכות במהלך העבודה התקין.

24. הנתבעת העמידה את נזקיה שהסתכמו במאות אלפי שקלים על סך של 70,000 ₪ בלבד.

25. כמו כן, לטענת הנתבעת, שולמו לתובע בונוסים גבוהים לאור מצגיו כלפיה וכלפי רשויות המס בדבר היותו קבלן עצמאי, ואלו עלו באופן ניכר על העמלות שהיו משולמות לו אילו עבד כשכיר. על כן, על התובע להשיב לנתבע כספים שקיבל ביתר.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

א. שכרו של התובע –

26. במהלך תקופת עבודתו שילמה הנתבעת לתובע שכר בסיס באמצעות תלוש שכר, ועמלות מכירה ובונוסים כנגד הנפקת חשבוניות.

מהעדויות בתיק הנ"ל עולה כי, התובע, אשר במועד תחילת העסקתו אצל הנתבעת היה מוגבל בבנק, לאחר שעסק שהיה בבעלותו פשט את הרגל, ביקש ממר אוחנה, מנכ"ל הנתבעת, כי שכרו יחולק לשניים, כך שישולם לו שכר בסיס באמצעות תלוש שכר, והיתרה תשולם לו כנגד חשבוניות מס, שינפיק מהעסק בבעלות אשתו בשם – "א.ס. סוכנויות ניהול".

התובע העיד כי גם כיום, בהיותו שכיר בחברה אחרת, הוא מקבל את שכרו באותה צורה –
"אני ניגשתי למנהל החשבונות וסיפרתי לו על העסק שאני ואשתי נמצאים בו והוא אמר לי שזה בסדר שאוציא חשבוניות בשמו.
למה לא להוציא תלוש שכר רגיל?
זה עניין שלי ושל הגורם שמעסיק אותי."
(ראה פרוטוקול דיון מיום 12.12.11 עמ' 12)

העובדה, כי התובע ביקש גם במקום עבודתו הנוכחי ששכרו ישולם לו בחלקו כנגד חשבוניות מס, יש בה בכדי לתמוך בקביעתנו לעיל, כי במועד תחילת העסקתו אצל הנתבעת, לאור מצבו הכלכלי, ביקש התובע כי שכרו ישולם בחלקו באמצעות תלוש שכר וחלקו כנגד חשבונית מס.

27. יחד עם זאת, אין לקבל את טענת הנתבעת, כי התמורה ששולמה לתובע כנגד חשבונית מס אינה מהווה חלק משכרו הקובע של התובע, לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות, וכי יש לראותה כתמורה קבלנית ו/או כבונוס שאינו מהווה רכיב שכר.

הנתבעת נענתה לבקשת התובע לפיצול תשלום שכרו, כך ששכר הבסיס ישולם באמצעות תלוש שכר, ואילו עמלות המכירה ישולמו כנגד חשבונית מס, ועל כן אין לה אלא להלין על עצמה.
בעניין זה העיד מנכ"ל הנתבעת, מר אוחנה, כדלקמן –
"כאשר התובע החל לעבוד אצלי זה היה אחרי פשיטת רגל בגלל העסק הקודם שלו והיו לו עיקולים. הוא ביקש ממני שהשכר הבסיסי שלו לא יעבור את ה- 4,500 ₪ וכל השאר יהיה בחשבונית שהוא יביא מאשתו, כדי שלא יראו בבנקים שהוא מרוויח יותר כסף...
אתה הסכמת?
אני הסכמתי ועובדה שזה התבצע
...
אני לא ביקשתי את זה ממנו, אלא הוא ביקש ממני. זה היה סוג של כפייה כי אם לא הייתי מסכים לכך הייתי צריך לוותר עליו כעובד..."
(ראה פרוטוקול דיון מיום 29.1.12 עמ' 18-19).

טענת מר אוחנה, כי התובע כפה על הנתבעת את תנאי העסקתו, אינה סבירה לחלוטין, שכן באפשרותו של מר אוחנה, היה לקבל לעבודה אדם אחר לתפקיד מנהל השיווק והמכירות בנתבעת. מר אוחנה הסכים לבקשת התובע לפיצול שכרו, וקיבלו לעבודה.
על כן, אין המדובר בכפייה, אלא הסכמה של שני הצדדים על תנאי העסקתו של התובע.

28. הנתבעת לא המציאה כל ראיה המוכיחה טענתה, כי סוכם בין הצדדים שהתמורה ששולמה לתובע כנגד חשבוניות אינה מהווה חלק משכרו.

כמו כן, במהלך תקופת עבודתו של התובע שולם לתובע שכר בסיס באמצעות תלוש שכר, והיתה אבחנה ברורה בין תשלום עמלות מכירה, ששולמו לתובע מדי חודש כנגזרת ממכירות שביצע באותו חודש, ובין בונוסים ששולמו לתובע בתום רבעון ו/או כל תקופה אחרת, אשר הותנו בעמידה ביעדי צמיחה. הן עמלות המכירה והן הבונוסים שולמו לתובע כנגד חשבוניות מס.

כך למשל, בהסכם מחודש 5/06 סוכם עם התובע כי יקבל עמלות מכירה בשיעור של 1.5% מהמחזור השנתי של כלל המכירות בקבוצת החברות, וכי בנוסף לכך ישולמו לו בונוסים על עמידה ביעדי צמיחה בכל אחת משלושת החברות בקבוצה.

29. ככלל שכרם של העובדים בתחום המכירות והשיווק, בדומה לתובע, מורכב משכר בסיס ועמלות מכירה. כבר נקבע בפסיקה כי עמלות המכירה מהוות חלק משכרם של סוכני מכירות, וכי יש לקחתם בחשבון לצורך חישוב זכויותיהם הסוציאליות.

אשר על כן, עמלות המכירה, המהוות אחוז מסוים משיעור המכירות, הינן חלק משכרו הקובע של התובע, והנתבעת לא המציאה כל ראיה המוכיחה אחרת.
זאת בניגוד, לבונוסים, אשר הותנו בעמידה ביעדי צמיחה, ואינם מהווים חלק משכרו הקובע של התובע.

לאור האמור, אנו קובעים כי שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו הינו שכרו בתקופה האחרונה לעבודתו אצל הנתבעת, בהתאם להסכם מחודש 5/06, בסך של 21,500 ₪ לחודש.

ב. נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים –

30. התובע טען, כי שינוי שכר עבודתו בחודש 11/06 היווה הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, ומשסירב לקבל את השינוי שהוצע, פוטר ע"י מנכ"ל הנתבעת.
הנתבעת מנגד טענה כי, התובע התפטר מעבודתו בשל רצונו לעבוד כפרילנסר, וכל ניסיונותיה לשכנעו להישאר לעבוד אצל הנתבעת, לא צלחו.

31. מתמלול שיחות בין התובע לבין מר אוחנה – מנכ"ל הנתבעת, שהומצאו לבית הדין ע"י התובע, עולה באופן מפורש כי התובע חוזר ואומר למר אוחנה, כי אינו מוכן לקבל את הצעתו מחודש 11/06 לשינוי בשכרו, ומבקש ממר אוחנה להמשיך לעבוד לפי ההסכם מחודש 4/06 או שיקבע הסכם חדש המוסכם על שני הצדדים. מר אוחנה אומר לתובע, כי מאחר ואינו מוכן לעבוד עפ"י הצעת השכר החדשה מחודש 11/06, הוא סיים את תפקידו אצל הנתבעת. מר אוחנה אף מבקש מהתובע כי יחזיר לנתבעת את המחשב והטלפון שניתנו לו, ויעשה חפיפה בעבודה לעובד שיחליפו בתפקיד.
(ראה תמלולי שיחה עמ' 35-36, 44-45, 47, 53).

32. בעדותו בביה"ד העיד מר אוחנה, כי אכן אמר לתובע כי במידה ואינו מסכים להצעה החדשה מחודש 11/06 לשינוי בשכרו, הוא מסיים את תפקידו אצל הנתבעת.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 29.1.12 עמ' 23-24).

33. הנתבעת לא המציאה כל ראיה אשר יש בה כדי לתמוך בטענתה, כי התובע התפטר מעבודתו בשל רצונו לעבוד כפרילנסר וכי כל ניסיונותיה לשכנעו להישאר לעבוד אצל הנתבעת לא צלחו.

ההיפך הוא הנכון. מתמלול השיחות בין התובע לבין מר אוחנה, וכן מעדותו של מר אוחנה, עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי הנתבעת ביקשה לשנות את תנאי העסקתו של התובע באופן חד צדדי, ומשלא הסכים לכך, מר אוחנה הודיעו בדבר סיום עבודתו אצל הנתבעת, דרש כי יחזיר את הטלפון והמחשב, וביקש כי במהלך חודש ההודעה המוקדמת יבצע חפיפה לעובד/ת שיחליפו בתפקיד.

34. כבר נקבע בפסיקה, כי מעביד אינו יכול לשנות תנאי בחוזה העבודה, ללא הסכמת עובדו. אם העובד מסרב לשינוי, תנאיו של החוזה המקורי ימשיכו לחייב את הצדדים. הברירה העומדת בפני המעביד במקרה כזה היא להמשיך את החוזה המקורי או להביא את כל חוזה העבודה לידי סיום, קרי לפטר את העובד.
(ראה בג"ץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ (פורסם בנבו), ניתן ביום 2.6.04).

35. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת, וזכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

36. לאור קביעתנו לעיל, כי שכרו הקובע של התובע עומד על סך של 21,500 ₪, הרי שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורין בסך של 58,229 ₪ (32.5 חודשי עבודה / 12 חודשים * 21,500 ₪), בצרוף 25% פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מיום 15.12.06 ועד מועד התשלום בפועל. זאת מאחר ולא הייתה, במקרה דנן, מחלוקת כנה באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

ג. פיצויים בגין פיטורים שלא כדין –

37. למעט תשלום פיצויי פיטורים כאמור, אין אנו מוצאים כי התובע זכאי לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

38. עד חודש 4/06 שימש התובע כמנהל המכירות של הנתבעת בלבד. בחודש 4/06 מונה התובע כמנהל השיווק והמכירות של קבוצת החברות.
לטענת מנכ"ל הנתבעת, התובע לא צלח בתפקידו ועל כן החליט בחודש 11/06 לשנות את תפקידו לתפקיד של מנהל המכירות בלבד של קבוצת החברות, וכן לשנות את תנאי העסקתו, כך ששכרו יהיה מותנה, בין היתר, בכמות הפגישות שיקיים התובע עם לקוחות.

39. גם מתמלול השיחות בין התובע לבין מר אוחנה, עולה כי מר אוחנה טען בפני התובע שהחליט על שינוי הגדרת תפקידו ותנאי שכרו מאחר ולא נעשו כל הליכי שיווק בקבוצת החברות החל מחודש 5/06, ומאחר והתובע לא ביצע את התפקיד לו מונה.
(ראה תמלול שיחות עמ' 22-23, 26).

בתמליל השיחות הנ"ל התובע אף אומר למר אוחנה, כי ייתכן ועשה טעויות, ומבקש ממר אוחנה לפתור אותן יחד ולהגיע להסכמה ביניהם באשר לתנאי העסקתו.
(ראה שם, עמ' 35).

40. אמנם, כאמור לעיל, מעביד אינו יכול לשנות תנאי בהסכם העבודה ללא הסכמת העובד. אולם, משסירב העובד לקבל את תנאי ההסכם החדש, כפי שסירב התובע לקבל את הצעתו של מר אוחנה מחודש 11/06, באפשרותו של מר אוחנה היה לחזור למתכונת ההעסקה הישנה, היינו, הסכם העבודה מחודש 4/06, או לפטר את התובע.
מר אוחנה החליט לפטר את התובע, לאור סירובו של התובע לקבל את השינוי בתנאי העסקתו מחודש 11/06, וזו סמכותו במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו כמנכ"ל הנתבעת.

41. אשר על כן, התובע זכאי לתשלום פיצויי כספי, אולם אנו לא מוצאים בנסיבות העניין, כי פיטורי התובע נעשו בחוסר תום לב תוך התעמרות בתובע, כטענתו.

42. לפיכך, דין רכיב התביעה לתשלום פיצויי פיטורים בגין פיטורים שלא כדין – להידחות בזאת.

ד. הפרשי שכר בגין שנים 2005-2006 –

43. בכתב התביעה ובתצהירו תבע התובע סך של 35,445 ₪ בגין הפרשי שכר לשנים 2005-2006.

44. במסגרת הבהרה שהוגשה לביה"ד מטעם התובע עפ"י דרישת כבוד השופטת עדנה קוטן מיום 8.12.09 טען התובע כי הוא זכאי להפרשי שכר בגין חודשים 5/06 – 12/06 בסך של 28,617 ₪ בלבד. התובע טען כי הנתבעת שילמה לו סך של 95,153 ₪ המהווים הפרשי שכר בגין שנים 2005 – עד חודש 10/06, אולם הוא זכאי לתשלום מע"מ עבור התקופה מחודש 5/06 – 10/06 בסך של 8,061 ₪, והפרשי שכר + מע"מ בגין חודשים 11/06 ו- 12/06 בסך של 20,556 ₪.

לטענת התובע ההבדל בין הסכום הנתבע בכתב התביעה לבין הסכום בהבהרה נבע כתוצאה מטעות בתום לב עת נתבע רכיב מע"מ בכפל.

45. בעקבות תגובת הנתבעת, הסכים התובע כי יש לקזז מהסכום הנתבע סך של 2,000 ₪, אשר שולמו מעבר למפורט בדו"חות אקסל בשנת 2005.

46. במסגרת סיכומיו שוב שינה התובע את הסכום הנתבע בגין הפרשי שכר, ותבע הפעם סך כולל של 42,289 ₪.

47. אין לקבל את טענת התובע בסיכומיו.
התובע הגיש לביה"ד הבהרה בסיכומה ביקש לתקן את רכיב "הפרשי שכר", בסעיף 69.7 לכתב התביעה, כך שיצוין סך של 28,617 ₪ בלבד.

התובע לא קיבל את רשות ביה"ד לתקן את כתב תביעתו בשנית, ועל כן, תביעתו להפרשי שכר בגין שנים 2005-2006, הינה כמפורט בבקשת ההבהרה, ובתשובתו לתגובת הנתבעת להבהרה מיום 21.3.10.

48. אשר על כן, סך הסכום הנתבע בגין הפרשי שכר עבור שנים 2005 – 2006 הינו בסך של 26,617 ₪ בלבד.

49. התובע צירף לבקשת ההבהרה דו"חות אקסל, אשר לטענתו הועברו לו ע"י מר אוחנה, בסוף כל רבעון, לצורך התחשבנות עימו באשר לעמלות המכירה והבונוסים להם היה זכאי.

50. מר אוחנה בעדותו בביה"ד אישר, כי הוא הכין את דו"חות האקסל, ושלח אותם לתובע.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 29.1.12 עמ' 24).

כמו כן, הנתבעת לא המציאה כל ראיה אחרת אשר יש בה בכדי להעיד כי הפירוט בדו"חות האקסל, שהומצאו ע"י התובע, אינו נכון, לא המציאה כל פירוט אחר מטעמה, ולא הוכיחה כי דו"חות האקסל הנ"ל לא נשלחו לתובע ע"י מנכ"ל הנתבעת עצמו.

לאור האמור, אנו מקבלים את דו"חות האקסל שצורפו לבקשת ההבהרה של התובע, כראיה באשר לתשלומים ששולמו לתובע במהלך תקופת עבודתו, ודרך חישוב הפרשי השכר שבוצעו ע"י הנתבעת עצמה.

51. מדו"חות האקסל הללו, כמו גם מתמלול השיחות בין התובע לבין מר אוחנה, עולה כי עד להתחשבנות שנערכה עם התובע בחודש 11/06, שולם לתובע חלק משכרו באמצעות תלוש שכר כאמור, ואילו העמלות שסוכמו עם התובע והבונוסים שולמו לו בצרוף מע"מ, כנגד חשבוניות מס.

לאחר שהתובע סירב לשינוי בתנאי שכרו בחודש 11/06, החליט מר אוחנה, באופן חד צדדי ובשונה מהתנהלות הצדדים עד כה, כי ההתחשבנות עם התובע עבור חודשים 5/06 עד 10/06 , תהיה ללא תוספת מע"מ, כך שהסכומים שסוכמו בין הצדדים, כמפורט בהסכם מחודש 5/06, כוללים מע"מ.

הנתבעת אינה רשאית לשנות את תנאי העסקתו של התובע באופן חד צדדי. הנתבעת לא השכילה להוכיח טענתה, כי סוכם עם התובע במסגרת הסכם מחודש 5/06, כי הסכומים הללו כוללים מע"מ, וזאת בניגוד לסיכום בין הצדדים עד כה.

52. מדו"חות האקסל, נספח ה' להבהרת התובע, עולה כי הפרשי השכר להם זכאי התובע בגין שנת 2006 הינם בסך של 52,010 ₪, כאשר החישוב כאמור נעשה ללא תוספת מע"מ.

53. לפיכך, התובע זכאי בגין שנת 2006, להפרשי מע"מ על הסכום הנ"ל בסך של 8,061 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.07 ועד מועד התשלום בפועל.

54. באשר להפרשי השכר משנת 2005 – כאמור בדו"ח אקסל, נספח ה', יתרת הפרשי השכר לשנת 2005, עמד על סך של 43,142 ₪.
יחד עם זאת, מדו"ח אקסל, נספח א', עולה כי נפלה טעות, וכי שולם לתובע סכום הגבוה מהסכום המצוין בדו"ח ב – 2,000 ₪.
על כן, הסכים התובע בתשובתו לתגובת הנתבעת להבהרה מיום 21.3.10, להפחית מהסכום הנתבע בגין הפרשי שכר סך של 2,000 ₪.

55. באשר לטענת הנתבעת כי מדו"ח אקסל, נספח ב', עולה כי יש להפחית מהפרשי השכר לשנת 2005, גם סך של 10,623 ₪ אשר שולמו לתובע, עפ"י הנספח הנ"ל, בחודשים 10/05 – 11/05, הרי שדין טענה זו להידחות.

זאת, מאחר ועל אף שמצוין בדו"ח כאמור, כי שולם לתובע סך של 10,623 ₪ בחודשים 10/05 ו- 11/05, הרי שבסוף הדו"ח הנ"ל, מצוין באופן ברור, כי היתרה שנותרה לזכותו של התובע בסוף שנת 2005 עומדת על סך של 37,602 ₪.
מדו"ח אקסל, נספח ג' לבקשה, עולה כי היתרה שנותרה לזכותו של התובע עומדת על סך של 37,353 ₪, ללא תוספת מע"מ.
לפיכך, בדו"ח אקסל, נספח ה', בסיכום ההתחשבנות עם התובע, מצוין כי בגין שנת 2005 זכאי התובע להפרשי שכר בסך של 43,142.75 ₪, המהווים 37,353 ₪ בצרוף מע"מ.

הנתבעת לא נתנה כל הסבר, המבהיר את יתרת הפרשי השכר המצוינים הן בנספח ב' והן בנספח ה', אשר כאמור לעיל הוכנו ע"י מנכ"ל הנתבעת עצמו.

56. עבור חודש 11/06, הנתבעת שילמה לתובע רק את הסך של 5,418 ₪ ברוטו באמצעות תלוש שכר, אולם ההשלמה לסך של 10,000 ₪ בסכום של 4,582 ₪ שולמה לתובע ללא תוספת מע"מ.
כמו כן, הנתבעת לא שילמה לתובע את עמלות המכירה שסוכמו עימו בהסכם חודש 5/06, כפי ששולמו לו בחודשים 5/06-10/06 בסך של 11,250 ₪ + מע"מ.

57. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בגין חודש 11/06 בסך של 13,704 ₪ כולל מע"מ (710 ₪ תוספת מע"מ בגין הסך של 4,582 ₪ ששולמה לתובע כנגד חשבונית, וכן סך של 12,994 ₪ כולל מע"מ בגין עמלות מכירה), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.06 ועד מועד התשלום בפועל.

58. התובע עבד עד תאריך 15.12.06. על כן, זכאי התובע לתשלום מחצית מהשכר שסוכם עימו, כמפורט בהסכם מחודש 5/06.
הנתבעת שילמה לתובע עבור חודש 12/06, מחצית מסך של 5,418 ₪ באמצעות תלוש שכר, מחצית מסך של 4,582 ₪ המהווים סך של 2,291 ₪ שולמו לתובע כנגד הנפקת חשבונית, אולם לא שולמה תוספת מע"מ בסך של 355 ₪.
כמו כן, לא שולמה לתובע המחצית מעמלות המכירה שסוכמו בין הצדדים, בסך של 5,625 ₪ בתוספת מע"מ, המהווים סך של 6,497 ₪ כולל מע"מ.

אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בגין חודש 12/06 בסך של 6,852 ₪ (355 ₪ מע"מ + 6,497 ₪ עמלות מכירה כולל מע"מ), בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.07 ועד מועד התשלום בפועל.

59. לסיכום – על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בגין שנת 2006 כמפורט להלן –

א. תוספת מע"מ עבור חודשים 5/06 – 10/06 – בסך של 8,061 ₪. אולם, מאחר והתובע בתשובתו לתגובת הנתבעת הסכים, כי יש להפחית מרכיב התביעה סך של 2,000 ₪ נוספים ששולמו בשנת 2005, הרי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,061 ₪ בלבד תוספת מע"מ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.07 ועד מועד התשלום בפועל.

ב. חודש 11/06 – סך של 13,704 בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.06 ועד מועד התשלום בפועל.

ג. חודש 12/06 – סך של 6,852 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.07 ועד מועד התשלום בפועל.

ה. בונוס בגין עמידה ביעדי צמיחה בשנת 2006 –

60. התובע טוען, כי בהתאם להסכם מחודש 5/06, ולאור דו"ח רווח והפסד של הנתבעת לשנת 2006, המראה גידול במחזור בשיעור של למעלה מ- 20%, הוא זכאי לבונוס בסך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ.

61. בהסכם 5/06 אמנם מצוין, כי במידה ויהיה גידול בשיעור של 20% ומעלה במחזור הכללי של הנתבעת יזכה התובע בבונוס בסך של 25,000 ₪.
אולם, בסופו של ההסכם מצוין באופן ברור כי "תחילת ההתחשבנות מתחילת חודש מאי."

62. התובע סיים לעבוד בפועל כאיש שיווק ומכירות אצל הנתבעת כבר באמצע חודש 11/06. בתקופת ההודעה המוקדמת התובע עשה חפיפה במידת הצורך לעובדים אחרים של הנתבעת, אולם לא עסק בעצמו בשיווק ומכירות של הנתבעת.

היינו, התובע עבד עפ"י הסכם 5/06 כחצי שנה בלבד. כאשר במהלך החצי שנה הנ"ל, התרחשה מלחמת לבנון השנייה, והנתבעת אשר אירחה אנשים מאזור קריית שמונה, קיבלה בתמורה לכך סכומי כסף מהמדינה.

63. דו"ח רווח והפסד של שנת 2006 אמנם מראה עלייה במחזור של הנתבעת, אך התובע לא צלח להוכיח, מהו שיעור הגידול במחזור הנתבעת החל מתחילת חודש 5/06, תוך אבחנה בין מכירות שביצע בעצמו לבין מכירות בתקופת מלחמת לבנון השנייה וכספים שקיבלה הנתבעת מהמדינה, אשר התובע אינו יכול לזקוף אותם לזכותו.

64. לאור האמור, אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את רכיב התביעה דנן, ועל כן דינו להידחות בזאת.

ו. בונוס רבעון שלישי של שנת 2006 –

65. התובע טוען כי בטרם שונו תנאי העסקתו בחודש 5/06, הוא מכר כבר את כל קיץ 2006, דבר שאמור היה להקנות לו עפ"י הסכם 4/05 בונוס בסך של 10,000 ₪.

התובע עוד טוען, כי הנתבעת התחייבה לפצותו בסוף שנת 2006 בגין אי קבלת הבונוס עבור מכירת קיץ 2006, התחייבות אשר הופרה.
על כן, התובע תבע 50% מהבונוס בסך של 10,000 ₪.

66. במסגרת הסכם 4/05 סוכם בין הצדדים, לטענת התובע, כי הנתבעת תשלם לו בונוסים עבור גידול מכירות רבעוני בשיעור של 25% עד 50% בהשוואה לרבעון מקביל בשנה קודמת בסך של 15,000 ₪ עד 20,000 ₪ לרבעון.

67. התובע טוען, כי הוא זכאי לבונוס עבור גידול המכירות ברבעון השלישי של שנת 2006, היינו, חודשים יולי עד ספטמבר.

68. אף אם נקבל את טענת התובע, כי מכר את כל קיץ 2006 כבר בחודש 4/06, וכי הנתבעת הבטיחה לפצותו עבור הבונוס בגין קיץ 2006, הרי שהתובע לא השכיל להוכיח תביעתו.

69. כלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה".
התובע לא המציא כל ראיה, כי אכן מכר את קיץ 2006, ו/או כי המכירות שביצע עבור קיץ 2006 מהוות גידול מכירות רבעוני בהשוואה לקיץ 2005 של 25% עד 50%, ועל כן הוא זכאי לתשלום הבונוס.

יתרה מזאת, יש להדגיש ולציין כי ברבעון השלישי בשנת 2006, התרחשה מלחמת לבנון השנייה. על כן, אף אם התובע מכר כבר בחודש 4/06 את כל קיץ 2006, הרי שסביר להניח שעם פרוץ המלחמה, הזמנות בוטלו ודברים השתנו. בין היתר, אירוח במעונות הנתבעת של אנשים מהצפון, תמורת כסף רב ששולם ע"י המדינה.

התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי עמד בקריטריונים, אשר לטענתו סוכמו בין הצדדים בהסכם 4/05, המזכים אותו בתשלום בונוס עבור קיץ 2006.

לפיכך, דין רכיב תביעה זה – להידחות בזאת.

ז. דמי הבראה –

70. בגין השנתיים האחרונות לעבודתו זכאי התובע לתשלום דמי הבראה עבור 12 ימי הבראה.

71. הנתבעת שילמה לתובע בחודשים 3/06, 4/06, 6/06, 7/06 ו- 12/06 דמי הבראה עבור 13.5 ימים.

72. אשר על כן, התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין דמי הבראה עבור השנתיים האחרונות להעסקתו, ודין רכיב תביעה זה – להידחות בזאת.

ח. פדיון חופשה שנתית –

73. מתלוש שכר לחודש 12/06 עולה, כי הנתבעת שילמה לתובע סך של 1,970 ₪ פדיון חופשה בגין 15 ימי חופשה שנותרו צבורים לזכותו לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

74. טענת התובע כי הנתבעת שילמה לו בגין 8 ימי חופשה סך של 3,897 ₪, תמוהה לחלוטין, שכן, בתלוש שכר לחודש 12/06, מצוין מפורשות כי לזכות התובע נותרו 15 ימי חופשה ולא 8 ימי חופשה בלבד, כטענתו.
כמו כן, מצוין בתלוש כי עבור פדיון חופשה שנתית שולם לתובע סך של 1,970 ₪ בלבד.

75. כאמור לעיל שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות עומד על סך של 21,500 ₪.
על כן, התובע היה זכאי לפדיון חופשה שנתית בגין 15 ימי חופשה בסך של 14,659 ₪.
מאחר והנתבעת שילמה לתובע סך של 1,970 ₪ בלבד, הרי שהתובע היה זכאי להפרש פדיון חופשה שנתית בסך של 12,689 ₪.

76. אולם, מאחר והתובע העמיד תביעתו ברכיב תביעה זה על סך של 3,831 ₪ בלבד בגין 8 ימי חופשה, הרי שאין באפשרות ביה"ד לפסוק לו סכום הגבוה מהסכום הנתבע.

77. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה שנתית בסך של 3,831 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.07 ועד מועד התשלום בפועל.

ט. התביעה שכנגד –

78. לטענת הנתבעת, התובע מעל באופן חמור באמונה וניסה לגרום בכוונה לפיטוריו ע"י חבלות מתמשכות במהלך העבודה, ועל כן, עליו לפצות את הנתבעת בגין הנזקים החמורים שהסב לה בסך של 70,000 ₪.

כמו כן, טענה הנתבעת כי שולמו לתובע בונוסים גבוהים לאור מצגיו כלפיה בדבר היותו קבלן עצמאי לעומת הבונוסים שהיו משולמים לו כעובד שכיר. על כן, על התובע להשיב לנתבעת את הכספים ששולמו לו ביתר.

79. הנתבעת לא המציאה כל ראיה אשר יש בה כדי להעיד על הנזקים החמורים הנטענים על ידה, שהסב לה, כביכול, התובע תוך הפרת חובת האמון.
הנתבעת אף לא המציאה כל הוכחה המעידה, כי התובע אכן ניסה לכפות עליה את פיטוריו.

מתמלול השיחות בין התובע לבין מר אוחנה, לא עולה, כי התובע חיבל במזיד במהלך העבודה על מנת לגרום לנתבעת לפטרו. יתרה מזאת, מתמלול השיחות אף לא עולה, כי התובע רצה בפיטוריו. ההיפך הוא הנכון. התובע ציין במהלך שיחותיו עם מר אוחנה, כי אף אם טעה בתפקידו כמנהל השיווק והמכירות של כל קבוצת החברות, הוא מוכן ללמוד מטעויותיו, ולנהל מו"מ עימו לשם חתימה על הסכם עבודה חדש, אשר יהיה מוסכם על שני הצדדים. מר אוחנה לא היה מוכן לנהל כל מו"מ עם התובע באשר לתנאי העסקתו, ומאחר והתובע לא הסכים לשינוי בתנאי שכרו, הודיעו מר אוחנה, כי הוא מסיים תפקידו אצל הנתבעת.

80. התובע לא הציג כלפי הנתבעת כל מצג כזה או אחר כי הינו קבלן עצמאי.
התובע, לאור מצבו הכלכלי הקשה עם תחילת העסקתו ע"י הנתבעת, הגיע להסכמה עם מר אוחנה, וזאת עפ"י עדותו של מר אוחנה עצמו כמפורט לעיל, כי חלק משכרו ישולם לו באמצעות תלוש שכר וחלק ישולם לו כנגד חשבוניות מס, שהוא ינפיק מעסק השייך לאשתו.

במהלך תקופת עבודתו של התובע, מאחר ומר אוחנה היה שבע רצון מתפקודו והישגיו של התובע כמנהל המכירות של הנתבעת, הוחלט על העלאה בעמלות המכירה, ובחודש 4/06 על הרחבת תפקידו של התובע למנהל השיווק והמכירות של כל קבוצת החברות.

התובע לא כפה על הנתבעת את צורת העסקתו כאמור, אלא הצדדים הסכימו על פיצול תשלום שכרו של התובע, כבקשתו.

לפיכך, טענת הנתבעת כי לתובע שולמו בונוסים גבוהים יותר לאור מצגיו כי הינו קבלן עצמאי, דינה להידחות בזאת.

81. אשר על כן, אנו קובעים, כי הנתבעת לא השכילה להוכיח את התביעה שכנגד, ודינה להידחות בזאת.

לסיכום –

82. על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום את הסכומים המפורטים להלן –

א. פיצויי פיטורין בסך של 58,229 ₪ , בצרוף 25% פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מיום 15.12.06 ועד מועד התשלום בפועל.

ב. תוספת מע"מ עבור חודשים 5/06 – 10/06 – בסך של 8,061 ₪. אולם, מאחר והתובע בתשובתו לתגובת הנתבעת הסכים כי יש להפחית מרכיב התביעה סך של 2,000 ₪ נוספים ששולמו בשנת 2005, הרי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,061 ₪ בלבד, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.07 ועד מועד התשלום בפועל.

ג. הפרשי שכר עבור חודש 11/06 – סך של 13,704 בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.06 ועד מועד התשלום בפועל.

ד. הפרשי שכר עבור חודש 12/06 – סך של 6,852 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.07 ועד מועד התשלום בפועל.

ה. פדיון חופשה שנתית בסך של 3,831 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.1.07 ועד מועד התשלום בפועל.

83. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,122 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 ביולי 2012, בהעדר הצדדים.

מר רפאל גליק
נציג מעבידים

א. קציר
סגנית נשיא

מר יהודה בן סימון
נציג עובדים

19 מתוך 19


מעורבים
תובע: אלון יורם
נתבע: תולי מעונות וחדרי אירוח
שופט :
עורכי דין: