ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עומר ניסנבוים נגד טיולי אלון בע"מ :

בפני כבוד השופטת אילונה אריאלי

התובעים

1.עומר ניסנבוים
2.דולב בוחניק

נגד

הנתבעות

1.טיולי אלון בע"מ ח.פ. 512293945
2.השטיח המעופף בע"מ-ח.פ. 520043837

נגד

הצד השלישי

ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ

בית משפט לתביעות קטנות בטבריה

פסק דין

זוהי תביעה קטנה בה תובעים התובעים פיצוי בסך של 29,080 ₪ בגין נזקים שלטענתם גרמו להם הנתבעות, בקשר לחופשה בחו"ל שהזמינו התובעים מהן.

טענות התובעים
התובעים, בני נוער שעמדו בפני גיוסם לצבא בחודש אוגוסט 2011, הזמינו בחודש יוני באותה שנה ובאמצעות הנתבעות חופשה לחודש יולי 2011 באי קוס. הובהר מראש ע"י התובעים כי הם מעוניינים במלון שיימצא במרכז העיר, מרחק הליכה מאיזור מסיבות החוף והבילויים ומועדוני הלילה לצעירים. על פי בקשתם, הוזמן עבורם מראש מקום במלון "נפלי" (להלן "המלון המקורי") שבמרכז העיר וזאת למשך 7 לילות, מיום 20.7.11 ועד ליום 27.7.11. העסקה אושרה חמישה שבועות מראש על פי שובר שהוצא ביום 14.6.2011.

התובעים היו אמורים לטוס ביום 20.7.11 בשעה 04:55 ולנחות בקוס בשעה 06:30.

מס' שעות לפני הטיסה, קיבלו התובעים הודעה מפתיעה מהנתבעת מס' 1 ולפיה המלון שהזמינו נמצא ברישום יתר ולא ניתן יהיה להתארח בו. הוסבר לתובעים כי הם יוכלו להתארח במלון אחר אך לא במרכז העיר אלא בכפר מרוחק מהמרכז, מלון בשם "פרינסס אוף קוס" (להלן "המלון החלופי"), וכי הם יוכלו להגיע למרכז העיר בכל עת באמצעות תחבורה ציבורית או מוניות הפועלות לכל אורך היממה. הוסבר לתובעים כי מדובר בשדרוג הואיל והמלון החלופי עובד בשיטת "הכל כלול". התובעים שבו והסבירו כי אין להם צורך בשדרוג מסוג זה, הואיל ומטרת הנופש עבורם היתה ונותרה בילוי מחוץ למלון במרכזי הבילוי של הצעירים במרכז העיר ולא מנוחה במלון מרוחק בכפר שקט המארח בעיקר משפחות עם ילדים קטנים ותוך אכילה סביב השעון.

זאת ועוד, יום לפני הטיסה קיבלו התובעים הודעה נוספת ולפיה נדחתה שעת הטיסה לשעה 19:30 בערב, כשהנחיתה בקוס תידחה בהתאם לשעה 22:00 בלילה. לטענת התובעים, מדובר בשינוי לא סביר ובאובדן יום שלם של נופש.

התובעים טוענים כי הם היו חסרי אונים, לאחר שתכננו מראש את חופשתם האחרונה לפני הגיוס, ולא נותרה להם אפשרות לבטל את הנופש ולדחותו למועד אחר, לאחר שכבר שילמו ממיטב כספם שנחסך מעבודות מזדמנות במהלך הלימודים למטרה זו, ולכן הם נאלצו לקבל את רוע הגזירה.

בהגיעם למלון, התברר לתובעים כי מתקיימת מזה זמן שביתת נהגי מוניות באי קוס, ואילו תחבורה ציבורית לא קיימת כלל בקו שבין המלון החלופי למרכז העיר. הנתבעות, אשר סוכנים שלהן נמצאים במקום, ידעו או היו צריכות לדעת על עובדות אלה, אך הדבר הוסתר מעיני התובעים והוריהם בטרם צאתם מהארץ. בנסיבות אלה, לא יכלו התובעים להגיע מהמלון החלופי המרוחק לאיזור הבילויים, חופשתם נהרסה והם ביקשו לחזור ארצה.

התובעים פנו לנציגי הנתבעת מס' 2 והודיעו להם כי ברצונם לחזור ארצה בהקדם הואיל והם אינם יכולים לבלות עם חבריהם לפני הגיוס, ובמקום להושיט לתובעים עזרה, דרשו אותם נציגים כי התובעים ישלמו סך של 250 אירו במזומן כתנאי להזמנת כרטיס ארצה בהקדם. בלית ברירה נאלצו התובעים לעשות כן.

יתר על כן, אמנם הושג לתובעים כרטיס טיסה חזרה ליום 22.7.11, אך הנציגים לא הסכימו לסייע להם למצוא אמצעי תחבורה לשדה התעופה, למרות שבשירותה של הנתבעת מס' 2 אוטובוסים באי קוס, ובהיעדר מונית, נאלצו התובעים לאלתר וברגע האחרון עלו על הסעה שיצאה מהמלון לשדה התעופה.

התובעים טוענים כי נגרמה להם עוגמת נפש רבה בשל רשלנות הנתבעות ומחדליהן אשר גרמו לאובדן החופשה אותה תכננו מראש. התובעים הפכו מושא ללעג חבריהם שבילו באותה עת בקוס, ושבו חזרה לביתם כלעומת שבאו, כאשר כל הכספים שחסכו ירדו לטימיון. לתובעים ולהוריהם נגרמו הוצאות רבות, בין היתר בשל שיחות טלפון שנאלצו לבצע לחו"ל ומחו"ל ובשל התשלום הנוסף עבור הטיסה חזרה ארצה. גם חופשתם המקבילה של הורי התובע מס' 1 באילת נהרסה בשל הדאגה לבנם ושיחות הטלפון.
התובעים דורשים כי הנתבעות יפצו אותן כדלקמן: החזר עלות החופשה בסך של 2,540 לכל אחד מהם, החזר עבור הטיסה לארץ בסך של 1,250 ₪ לכל אחד, החזר עבור שיחות הטלפון בסך של 1,500 ₪ ופיצוי בסך של 20,000 ₪ עבור עוגמת הנפש.

טענות הנתבעת מס' 1
הנתבעת מס' 1 מאשרת כי אכן בחודש יוני 2011 פנו התובעים למשרדה כדי להזמין חופשה באי קוס. לאחר שנציגת הנתבעת ביחד עם התובעים בדקו אפשרויות לדרישות התובעים, נמצא מענה והוחלט להזמין מקום במלון "אלכסנדרה", תוך שהובהר כי המלון הוא בגדר בקשה עד לקבלת אישור סופי לאירוח בתאריכים הרצויים. כמו כן הובהר שמדובר בטיסות לא סדירות, אלא בטיסות שכר (צ'רטר) ועל כן שעות הטיסה עלולות להשתנות. מאוחר יותר נתקבל סירוב למלון האמור והוצעה אלטרנטיבה להתארח במלון המקורי ובאישור התובעים הופקה הזמנה והונפקו להם אישורים. התובעים שילמו את מלוא התמורה עבור הטיסה והמלון והוסבר להם כי ביטול ההזמנה כרוך בדמי ביטול מלאים וכי אין לשנות מועד טיסה.

כיומיים לפני מועד היציאה, עדכנה הנתבעת מס' 2 את הנתבעת מס' 1 על שינוי שעת הטיסה. הדבר הודע לתובעים ובתגובה, "ספגה" נציגת הנתבעת מס' 1 מהלומות מילוליות מחפירות ומעליבות. חרף זאת, הסבירה הנציגה כי שינוי שעת הטיסה איננו באחריות הנתבעת מס' 2 וכי אפשרות זו הובאה לידיעתם בעת ביצוע ההזמנה, בהתחשב בכך שמדובר בטיסת שכר, ובכל זאת איפשרה הנתבעת מס' 2 לתובעים לבטל את חבילת הנופש בהחזר כספי מלא.

בבוקר יום הטיסה, עדכנה הנתבעת מס' 2 את הנתבעת מס' 1 על שינויים נוספים וזאת לגבי המלון שהוזמן. עקב תפוסת יתר במלון המקורי, הוצעה אפשרות למלון החלופי, שהינו ברמה טובה וגבוהה יותר מהמלון שהוזמן, מרוחק ממרכז העיר כ- 13 ק"מ אך עדיין באיזור הבילויים של הצעירים.

הנתבעת מס' 1 עדכנה את התובעים בדבר ונבחנו והוצעו מגוון נוסף של אפשרויות, כמו גם האפשרות לבטל את החבילה בהחזר כספי מלא. לאחר בירורים רבים הוחלט "לשדרג" את התובעים למלון החלופי על בסיס פנסיון מלא וזאת כשהנתבעת מס' 1 נשאה בתוספת הכספית הכרוכה בכך.

יום לאחר הטיסה פנו הורי התובעים לנתבעת מס' 2 בטענה כי המלון החלופי איננו לשביעות רצונם של התובעים בשל מיקומו המרוחק ממרכזי הבילוי, כאשר עקב שביתת המוניות נמנע מהם להגיע לעיר, על אף ששירותי התחבורה הציבורית פעלו כרגיל. עובדי המשרד גוייסו כדי למצוא פתרונות שירצו את הלקוחות, אך שום פתרון לא סיפק אותם והוחלט על ידי התובעים להישאר במלון החלופי. אלא שיום למחרת שוב התקבלה שיחה במשרד הנתבעת מס' 1 מהורי התובעים בדרישה להחזירם ארצה. הנושא נבדק מול הנתבעת מס' 2 ונמסר להורים כי קיימת טיסה חזרה ארצה באותו ערב, אך הרישום אליה צריך להיעשות דרך נציגי הנתבעת מס' 2 הנמצאים באי קוס.
הנתבעת מס' 1 טוענת כי היא סוכנות נסיעות שמתווכת בין הלקוחות לבין הספקים החיצוניים והיא איננה אחראית על שינויים המתבצעים על ידי החברות שחבילות הנופש הוזמנו באמצעותם.

טענות הנתבעת מס' 2
הנתבעת מס' 2 מאשרת את הפרטים הנטענים לגבי פרטי ההזמנה של התובעים והיותה ספק השירות שאצלו בוצעה ההזמנה.

באשר לדחיית שעת הטיסה בכ- 14 שעות טוענת הנתבעת מס' 2 כי מדובר בשינוי שנעשה שלא ביוזמתה ושלא על דעתה, אלא נכפה על ידי המוביל האווירי – צד ג'. על כן, אין לתובעים עילת תביעה בעניין זה נגדה, ומכל מקום מדובר בטיסת שכר, כאשר ידוע לכולי עלמא שמועדיהן של טיסות שכר אינם קבועים ועשויים להשתנות והדבר היה ידוע גם לתובעים בעת ביצוע ההזמנה. הנתבעת הגישה "למען הזהירות בלבד" הודעה לצד השלישי בגין טענות התובע בעניין זה.

באשר למלון המקורי שהוזמן – הנתבעת מס' 2 מאשרת כי בפועל בוצע רישום יתר במלון זה. הנתבעת מס' 2 הציעה לשכן את התובעים במלון "רוזלנדס" הממוקם במרחק זהה מאיזור הבילוי לצעירים, ממש כמו המלון המקורי, ולחלופין הציעה לבטל את ההזמנה ולהשיב לתובעים את מלוא כספם. התובעים סרבו לקבל את הצעותיה ולבסוף הסכימה הנתבעת מס' 2 לשדרג את הזמנתם בתוספת של 38$ לאדם בלבד ולהעבירם למלון החלופי שהינו מפואר ומשובח הרבה יותר מהמלון המקורי. מדובר במלון של 4 כוכבים הפועל על בסיס אירוח "הכל כלול".

הנתבעת מס' 2 מאשרת כי המלון החלופי אינו ממוקם כמו המלון המקורי, אך היא דאגה ליידע את הנתבעת מס' 1 בעניין זה והתובעים נתנו הסכמתם לשינוי ויצאו לחופשה.

הנתבעת מס' 2 מאשרת עוד, כי בשל השביתה בשירותי התחבורה ביוון התקשו התובעים להגיע לאזורי הבילוי המועדפים עליהם. לטענתה, לפי כל היגיון ברי כי אין לה כל שליטה ואחריות על כך, משום שמדובר בתקלה שניתן להגדירה כ"כח עליון".

הנתבעת מס' 2 טוענת כי התובעים בחרו שלא ליהנות מחופשתם חרף השגרוג האמור, והם דרשו מנציגה המקומי לשוב ארצה לאחר שני לילות מתוך ה-7 שהוזמנו. הובהר לתובעים כי עליהם לשלם על כך 250 אירו לאדם והתובעים בחרו לשאת בעלות זו ולשוב ארצה לאחר שני לילות בלבד.

הנתבעת מס' 2 טוענת כי לא ניתן להשיב לתובעים את כספם עבור הטיסה המקורית שהזמינו וחמשת הלילות שלא מימשו במלון החלופי, הואיל וכספים אלה כבר שולמו לחברת התעופה ולבית המלון ואינם ברשות הנתבעת מס' 2.

עוד טוענת הנתבעת מס' 2 כי במעשיהם, בחרו התובעים להגדיל את נזקיהם במודע והיא איננה נדרשת לפצותם בגין נזקים אלה. הנתבעת מכחישה גם את הנזקים הנטענים, לטענתה מדובר בניסיון של התובעים לקבל פיצוי מוגזם וללא פרופורציה על נזקים שלא היו ולא נבראו.

טענות הצד השלישי
הצד השלישי טוען כי הטיסה המדוברת היתה טיסת שכר. לצד השלישי לא היה כל קשר עם התובעים, באשר הכרטיסים נרכשו אצל סוכני הנסיעות. ענף התעופה מושפע מאילוצים ושינויים העלולים לגרום, בין היתר, לשינויים במועדי הטיסות. טיסת התובעים אכן תוכננה ליום 20.7.11 בשעה 04:25 אך ביום 18.7.11 בכפוף לקבלת נתוני הנוסעים, נוצר צורך לשבץ לביצוע הטיסה מטוס אחר ועל כן עודכנה שעת הטיסה לשעות הערב והודעה על כך הועברה על ידי הצד השלישי באותו יום לסיטונאי השכר ולסוכני הנסיעות שבאחריותם למסור ההודעה לתובעים.

לטענת הצד השלישי, התובעים ידעו או למצער היה עליהם לדעת כי מדובר בטיסת שכר, אשר בשונה מטיסות סדירות, שיטת ההפעלה שלה מבוססת על גמישות במועדי הטיסות. על כן גם מחיר הטיסה בטיסת שכר נמוך יותר. התובעים אף לא ראו לנכון לבטל את הטיסה על אף שהוצע להם לעשות זאת בהחזר כספי מלא.

דיון והכרעה
טענות התובעים בכתב התביעה, מתמצות בשני אירועים מרכזיים שלטענתם הסבו להם נזק: שינוי שעת הטיסה ושינוי בית המלון. להלן אדרש לשני אירועים אלה על פי סדרם.

שינוי שעת הטיסה
אין מחלוקת על העובדות ולפיהן כ- 48 שעות לפני הטיסה המתוכננת, קיבלו התובעים הודעה על דחיית שעת הטיסה (עמ' 4 שורות 7, 21 לפרוטוקול).

התובע מס' 2 אישר בעדותו כי היה ידוע לו שמדובר בטיסת שכר (עמ' 3 שורה 27 לפרוטוקול). נציגת הנתבעת מס' 1 העידה, ועדותה לא נסתרה, כי היא הודיעה לתובעים מראש, בעת ביצוע ההזמנה, על המשמעות של טיסת שכר (עמ' 6 שורות 6-7 לפרוטוקול).

התובעים לא סתרו את טענת הנתבעות והצד השלישי, כי היה ידוע להם שלהבדיל מטיסות סדירות, בטיסות שכר, שמחירן גם זול יותר, ייתכנו שינויים של הרגע האחרון בזמני הטיסות. במקרה שלפנינו, אין מדובר בשינוי בלתי סביר, מה גם שהתובע מס' 2 אישר בעדותו כי לא השינוי בטיסה הוא הגורם העיקרי להרס החופשה, אם כי גם זה תרם את תרומתו בשל ההתחלה "ברגל שמאל" (עמ' 3 שורה 28 עד עמ' 4 שורה 1 לפרוטוקול).

התובעים קיבלו, כאמור, הודעה מוקדמת בת 48 שעות על דחיית שעת הטיסה (כשבשלב זה טרם קיבלו הודעה על שינוי המלון) ועל אף שעמדה בפניהם האפשרות לבטל את כל העסקה ולקבל את מלוא כספם, הם החליטו שלא לעשות כן (עמ' 4 שורות 21-25 לפרוטוקול). משכך, יש לראות בהם כמי שהסכימו וקיבלו את השינוי האמור בתנאי העסקה.

על יסוד האמור לעיל, יש לדחות את טענות התובעים ככל שאלה נוגעות לדחיית שעת הטיסה. בהתאם לכך, נדחית גם הודעה לצד ג'.

שינוי בית המלון
הצדדים כמעט ואינם חלוקים על העובדות הנוגעות לעניין זה, כאשר המחלוקת נוגעת, בעיקרה, לשאלת האחריות של הנתבעות למה שארע.

התובעים, באותו זמן נערים בני 18, כחודש לפני גיוס לצה"ל, הוכיחו כי בעת הזמנת החופשה מן הנתבעת מס' 2 – ספקית השירות, באמצעות הנתבעת מס' 1 – סוכנת הנסיעות, הובהר על ידם שמטרת חופשתם הינה, בהתאם לגילם, בילוי מחוץ למלון, במרכזי הבילוי של הצעירים במרכז העיר, במסיבות החוף ובמועדוני הלילה לצעירים. אף נציגת הנתבעת מס' 1 לא הכחישה בעדותה כי הדבר היה ברור לה (עמ' 5 שורות 27-30 לפרוטוקול), וסבורני כי הדבר צריך היה להיות מובן מאליו לכל אדם סביר העוסק בתחום תיירות החוץ.

הנתבעות הצליחו להשיג עבור התובעים תנאים שיענו על דרישותיהם האמורות. תחילה הוזמן אומנם מלון שהיה "בגדר בקשה" (מלון אלכסנדרה), אך הזמנה זו לא אושרה ובמקומה הוזמן ואושר, כבר בחודש יוני 2011, למעלה מחודש לפני מועד החופשה, המלון המקורי הממוקם, כדרישת התובעים, במרכז העיר.

נציגת הנתבעת מס' 1 אישרה בעדותה, כי למעלה מחודש לפני מועד החופשה נתקבל מאת הנתבעת מס' 2 אישור למלון המקורי ובהתאם לכך הונפק שובר לתובעים (עמ' 5 שורות 18-26 לפרוטוקול). בכתב ההגנה טוענת הנתבעת מס' 1 כי לאחר קבלת האישור התובעים שילמו את מלוא התמורה עבור הטיסה והמלון ואף הוסבר להם כי ביטול ההזמנה כרוך בדמי ביטול מלאים. בנסיבות אלה, יש לראות את התובעים והנתבעות כמי שנקשרו בהסכם ולפיו חופשתם של התובעים תהא במלון המקורי.

ושוב – להבדיל ממלון אלכסנדרה, לגביו נאמר לתובעים כי מדובר "בגדר בקשה", במקרה של המלון המקורי ההזמנה אושרה, הונפק אישור, התמורה שולמה במלואה והובהר שביטול ההזמנה כרוך בדמי ביטול. בנסיבות אלה, אין לקבל את טענת הנתבעות ולפיה "לכולם ידוע שיכול להיות רישום יתר בבית מלון". בהחלט יתכן שכשיטת עבודה שבין בתי המלון וספקי השירות, קיימים מקרים, אולי אף לא מעטים, של רישום יתר בבתי מלון, אולם מבחינת הלקוח – מדובר בהפרה של חוזה שנכרת ושהתמורה שולמה עליו.

ושוב יובהר, בניגוד לנושא טיסת השכר, שם נטען כי הודע לתובעים ששעת הטיסה עשויה להשתנות, בעניין המלון המקורי שאושר על ידי הנתבעות לא נטען בכתבי ההגנה ומכל מקום לא הוכח בראיות במשפט כי הודע מראש לתובעים שהמלון עשוי להשתנות, ההיפך הוא הנכון - נטען במפורש כי נתקבל אישור וכי ביטול מצד הלקוח כרוך בתשלום.

מהעדויות שנשמעו בפני עולה עוד, כי על רקע מטרת החופשה של התובעים, כפי שפורטה לעיל, שינוי המלון – מהמלון המקורי למלון החלופי, הוא בבחינת שינוי דרמטי שהיה בו כדי להוות הפרה של ההסכם, וזאת גם אם דובר במלון מפואר יותר ובשיטת אירוח "משודרגת" מסוג "הכל כלול". עמד על כך התובע מס' 2 בעדותו, ששכנעה והותירה רושם אמין, כך בעמ' 2 שורות 15-21 לפרוטוקול:

"... הגענו לשם לא במטרה לקבל מלון מפואר, המטרה היתה 2 נערים לפני גיוס, עבדו קשה, באמת זה היה חלום שלנו מבית הספר הטיול, 3 שנים לא נוכל לעשות בגלל הצבא, מקבלים מלון שעם כל הכבוד פנסיון מלא, אף אחד לא ביקש, ביקשנו באופן ברור לקבל במרכז העיר... לא באתי לנופש, אני לא אדם מבוגר, אני באתי לבלות, דאגנו להבהיר זאת מראש באופן ברור...".

ובעמ' 3 שורות 10-13 לפרוטוקול:

"הסיבה היא כמובן שהחופשה שכביכול יצאנו אליה, ענתה על אפס מהקריטריונים שרצינו להרגיש בתור נערים שיוצאים לחופשה, לא באתי לאכול ולשתות בלי הפסקה, באתי כדי לבלות, דאגנו להיפגש עם חברים ולא יצע לפועל, לא היה לי מה לחפש שם, לראות משפחות שאני לא מכיר 7 ימים במלון ולכן החלטנו לחזור לארץ".

אכן, לא הרי חופשה של נערים בני 18 לפני גיוס, המתאפיינת בבילוי, ביום ובלילה, במרכזי הבילוי לצעירים שמחוץ לבתי המלון, כהרי חופשה של משפחות עם ילדים במלונות מרוחקים ממרכז העיר ובמתכונת של "הכל כלול", המתאפיינת בעיקרה בבילוי בתוך המלון. ההבדל המשמעותי בין שני סוגי החופשות, צריך להיבחן במשקפיים של הלקוח הרלוונטי, ולא בנתונים "יבשים" ואובייקטיביים כמו דירוג הכוכבים של המלון ושיטת האירוח. סביר כי עבור צעיר בן 18 חשוב בעיקרו של דבר מיקומו המרכזי של המלון, ואילו עבור אדם בוגר בעל משפחה חשוב בעיקר רמת המלון והאירוח. בענייננו, מיקומו של המלון הוא שהכתיב לתובעים סוג חופשה "למשפחות", השונה באופן מהותי ומשמעותי מזו שהזמינו, ומשכך - מדובר בהפרה של ההסכם.

אינני מקבלת את טענת הנתבעים ולפיה עמדה לתובעים האפשרות לבטל את החופשה בטרם יצאו אליה ולקבל את כספם. ההודעה על שינוי המלון נמסרה לתובעים בבוקר טיסתם לחו"ל (עמ' 4 שורות 6-7, 25 וסעיף 5 לכתב ההגנה מטעם הנתבעת מס' 1). בנסיבות אלה, כשהדעת נותנת כי כל ההיערכויות לחופשה כבר נעשו על ידי התובעים, ובהתחשב בכך שמדובר בנערים לפני גיוס, כשהחופשה נקבעה לסוף חודש יולי והגיוס היה צפוי לחודש אוגוסט, סבורני כי הבחירה שהועמדה בפניהם שעות ספורות לפני הטיסה, לאו בחירה היא.

יתר על כן, הוסבר לתובעים בעת ביצוע השינוי במלון, והתובעים הסתמכו על כך ולכן הסכימו לשינוי, כי ניתן יהיה להתגבר על המרחק של המלון החלופי ממרכז העיר באמצעות שירותי התחבורה הציבורית. בעניין זה ראה סעיף 5 לכתב התביעה, שלא נסתר, וכן עדות התובע מס' 2 בעמ' 2 שורות 29-31 לפרוטוקול:

"כמו שאמרתי לפני אני בתור אחד שעמד להתגייס וכמו חברי לא הרשינו לעצמנו להפסיד טיול כזה, המועד של הגיוס שלו היה בחודש אוגוסט. בחרתי ואף אחד לא טרח לציין בפנינו על שביתת המוניות, תחבורה ציבורית רעועה שיש בקוס".

ובעמ' 3 שורות 3-5 לפרוטוקול:

"המלון נבחר בחרנו ללכת אליו בידיעה ועניתי על כך, שכן יש שם תחבורה ציבורית פועלת וכן לא ניסינו ישר לבוא ולהתווכח יותר מדי, אמרנו שיש תחבורה ציבורית, נבקש כסף מההורים, עבדנו, לא הודיעו לנו על שביתת המוניות".

בנסיבות אלה, עת הסתמכו התובעים על שירותי התחבורה הציבורית כמענה לצורכיהם, אין לזקוף לחובתם את העובדה שבחרו בכל זאת לנסוע ולהתארח במלון החלופי. אלא שמשהתברר כי שירותי התחבורה הציבורית אין בהם כדי "לגשר" על המרחק ממרכז העיר – האוטובוסים פעלו רק בין השעות 08:00-14:00 וממילא התובעים לא יכלו להיעזר בהם למטרת בילויי הלילה (עמ' 2 שורות 8-9 לפרוטוקול) והמוניות במקום שבתו מזה מס' ימים, הרי שהתוצאה היתה שנכפתה על התובעים חופשה שלא הזמינו – אירוח במלון מרוחק מהמרכז ובלא אפשרות ניידות, ובכך - הופר ההסכם עמם.

מקובלת עלי טענת התובעים ולפיה הנתבעת מס' 2, בהיותה ספקית השירות ובעלת נציגים במקום, ידעה או לכל הפחות היה עליה לדעת כי שירותי התחבורה הציבורית (האוטובוסים), לא יכולים ליתן מענה לצעירים המבקשים לבלות בשעות הלילה במרכז העיר, וכן כי שירותי המוניות שובתים כבר מזה מספר ימים (עמ' 1 שורה 17 לפרוטוקול), כך שביום מסירת ההודעה על שינוי המלון עניין השביתה כבר צריך היה להיות בידיעתה, גם אם פרוץ השביתה ימים קודם לכן היתה בבחינת "כח עליון".

טענת הנתבעות ולפיה הוצעו לתובעים מלונות אחרים במרכז העיר, לא הוכחה. ראשית, הטענה לא נטענה בכתב ההגנה של הנתבעת מס' 1, אלא נטען כי הוצע לתובעים המלון החלופי וכן "מגוון נוסף של אפשרויות", בלא שפורט דבר. בכתב ההגנה מטעם הנתבעת מס' 2 צוין אמנם שם של מלון שהוצע לתובעים ("רוזלנדס"), אך נתבעת זו לא העידה עדים מטעמה ולא הובאו ראיות ביחס למלון זה. מנגד, עדות התובעים לא נסתרה ולפיה כל המלונות שהוצעו להם היו מרוחקים או בלי מזגן (עמ' 1 שורה 15, עמ' 6 שורות 23-24 לפרוטוקול). הטענה בדבר המלון שהוצע ללא מזגן אושרה גם על ידי נציגת הנתבעת מס' 1 בעדותה (עמ' 4 שורה 27 לפרוטוקול).

משנוכחו התובעים לדעת כי לא קיבלו את החופשה שהזמינו מן הנתבעות, בשל ריחוקו של המלון ממרכז העיר ובהעדר תחבורה ציבורית מתאימה, זכותם היתה לבטל את העסקה, כפי שאכן עשו יומיים בלבד לאחר צאתם מן הארץ ובהעדר כל פיתרון אחר לבעיה.

אינני מקבלת את טענת הנתבעות ולפיה התובעים לא עמדו בחובת הקטנת הנזק. התובעים בהחלט עמדו בחובתם זו, עת הסכימו לשאת בהוצאה הכספית הנוספת שהיתה כרוכה בשימוש המתוכנן בתחבורה ציבורית לשם הגעה למרכז העיר (עמ' 6 שורה 25 לפרוטוקול). לא נטען ומכל מקום לא הוכח על ידי הנתבעים כי הם הציעו לתובעים הצעה למלון אחר, בעת שביקשו לבטל את החופשה ולשוב לישראל, וכי התובעים סרבו לכך. בנסיבות אלה, לא היה בידי התובעים להקטין עוד את הנזק, כשלעניין זה אין לקבל את הטענה ולפיה היה עליהם להתאמץ ולהינות בכל זאת בנסיבות העניין.

בעניין האחריות - סבורני כי יש להבחין בין הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 2. מהראיות והעדויות שהובאו לבית המשפט שוכנעתי, כי הנתבעת מס' 1, כסוכנת נסיעות, פעלה באופן סביר כלפי התובעים, לא התרשלה בעבודתה כסוכנת ולא היא שהפרה את ההסכם עמם. הזמנת בתי המלון נעשתה באמצעות הנתבעת מס' 1 מהנתבעת מס' 2, כספקית השירות. הנתבעת מס' 2 היא שאישרה את החופשה במלון המקורי והיא שהודיעה לנתבעת מס' 1, בבחינת עובדה מוגמרת, על תפוסת היתר במלון שכבר אישרה ועל הצורך בשינוי. מהראיות שהובאו לבית המשפט עולה, כי מרגע שנוצרה הבעיה שהצריכה את שינוי המלון וכן גם במהלך שהיית התובעים בחו"ל ועד לחזרתם ארצה, עשתה הנתבעת מס' 1, כסוכנת נסיעות, כל שיכלה על מנת למזער את הנזקים ולפתור את הבעיה, ובכלל זה היא אף נשאה מכיסה בעלות שדרוג המלון למלון החלופי. הנתבעת מס' 2 לעומת זאת, כספקית השירות, לא סיפקה את המלון שכבר אישרה ולא הודיעה על העדר תחבורה ציבורית רלוונטית, על אף שכמי שמעסיקה נציגים בחו"ל, היה עליה לדעת על כך. בנסיבות אלה, הנתבעת מס' 2 היא שהתרשלה כלפי התובעים בביצוע תפקידה והפרה את ההסכם. על כן, הנתבעת מס' 2 היא שצריכה לשאת בנזקי התובעים.

באשר לנזק –
התובעים זכאים להחזר התשלום ששילמו עבור החופשה שהזמינו ולא קיבלו, בסך של 2,540 ₪ לכל אחד מהם.

בנוסף, זכאים התובעים להחזר התשלום ששילמו עבור הקדמת הטיסה לישראל – 1,250 ₪ לכל אחד מהם.

התובע מס' 1 זכאי להחזר הוצאות טלפון בסך של 317 ₪, כעולה מת/1.

התובעים זכאים גם לפיצוי עבור הנזק הלא ממוני שנגרם להם, כאשר בקיזוז ה"ערך" של החופשה שבכל זאת קיבלו במשך אותם יומיים במלון החלופי, יועמד ראש נזק זה על סך של 1,000 ₪ לכל אחד מהם.

סיכום
על יסוד האמור לעיל, התוצאה הינה כדלקמן:
התביעה נגד הנתבעת מס' 1 נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות בעניין הנתבעת מס' 1.
ההודעה לצד ג' נדחית. על המודיעה לצד ג' (הנתבעת מס' 2) לשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך של 600 ₪.
התביעה נגד הנתבעת מס' 2 מתקבלת, כשעליה לשלם לתובעים את הסכומים כמפורט להלן:
לתובע מס' 1 – סך של 5,107 ₪ בתוספת מחצית האגרה בסך של 145 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (13.2.2012) ועד למועד התשלום בפועל.
לתובע מס' 2 – סך של 4,790 ₪ בתוספת מחצית האגרה בסך של 145 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (13.2.12) ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

6 מתוך 10


מעורבים
תובע: עומר ניסנבוים
נתבע: טיולי אלון בע"מ
שופט :
עורכי דין: