ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אופק מ,ב חברה לניהול ואחזקה בע"מ נגד מדינת ישראל- משרד התעשייה ומסחר והתעסוקה :

בפני :
כבוד השופט ד"ר יצחק לובוצקי

המבקשת
אופק מ.ב. חב' לניהול ואחזקה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שי ארז
נגד
המשיבה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד דן טוניק

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו

פסק דין

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, לפי סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו - 1985 (להלן : "חוק העבירות המנהליות").

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

1. ביום 21.7.08 ערכו מפקחי המשיבה ביקורת ב"קניון אונו", ברחוב שלמה המלך 74 בקרית אונו. במקום נמצאו שלושה עובדים זרים אשר לבשו ביגוד הנושא את שם המבקשת ואשר עסקו בעבודות ניקיון. העובדים לא היו במועד הביקורת אזרחי ישראל או תושביה והם הועסקו שלא כחוק.

2. ביום 23.11.08 הוטלו על המבקשת שלושה קנסות מינהליים קצובים בסך כולל של 60,000 ש"ח (קנס מס': 2008-002091, קנס מס': 2008-002092 וקנס מס' 2008-002093; להלן: "הקנסות הראשונים"). הודעות הקנס נשלחו בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובתה הרשומה של המבקשת ברח' בן גוריון 4, נס ציונה, ונמסרו בכתובת הנ"ל ביום 15.12.08 (נספחים א1-א2 לתגובת המשיבה).

3. ביום 23.3.08 נערכה ביקורת נוספת של מפקחי המשיבה במסעדת "ארקפה" בקניון אונו, ברחוב שלמה המלך 74 בקרית אונו ונמצא בה עובד זר שהועסק על ידי המבקשת (כך על פי טענת המשיבה) שלא כחוק.

4. ביום 24.7.08 הוטל על המבקשת קנס מינהלי קצוב בסך 5,000 ש"ח (קנס מס': 2008-001352; להלן: "הקנס השני"). הודעת הקנס נשלחה בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובתו הרשומה של מנהל המבקשת ברח' נורדאו 8, נס ציונה, ונמסרה בכתובת הנ"ל ביום 4.8.08 (נספחים ב1-ב2 לתגובת המשיבה).

5. ביקורת נוספת שערכו מפקחי המאשימה ביום 23.3.08 בקניון אונו, ברחוב שלמה המלך 74 בקרית אונו, העלתה כי נמצאו בו ארבעה עובדים זרים אשר לבשו ביגוד הנושא את שם המבקשת ואשר עסקו בעבודות ניקיון ופינוי אשפה. העובדים לא היו במועד הביקורת אזרחי ישראל או תושביה והם הועסקו שלא כחוק.

6. ביום 27.7.08 הוטל על המבקשת קנס מינהלי קצוב בסך 20,000 ש"ח (קנס מס' 2008-001458; להלן: "הקנס השלישי"). הודעת הקנס נשלחה בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובתו הרשומה של מנהל המבקשת ברח' נורדאו 8, נס ציונה, ונמסרה בכתובת הנ"ל ביום 4.8.08 (נספחים ג1-ג2 לתגובת המשיבה).

7. המבקשת לא הגישה בקשה להישפט.

8. אין חולק כי המבקשת שילמה את הקנס השלישי. לטענתה, היה זה ביום 5.12.08 (ראה סעיף 15 לתצהיר מר מרדכי לוי מטעם המבקשת, סעיף 38 תגובת המשיבה).

9. המבקשת טוענת כי בתחילת חודש 1/10 פנתה עוה"ד של המבקשת, עו"ד יעל בועז, למשרד התמ"ת בבקשה לבירור הקנסות ואולם בתאריך 17.1.10 ילדה עוה"ד ולפיכך לא בוצע מעקב על קבלת תשובה ממשרד התמ"ת וחל עיכוב בטיפול בקנסות (סעיף 16 לתצהיר מר לוי).

10. הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט הוגשה לבית דין זה ביום 16.6.10.

11. לאחר הגשת הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט פנתה המבקשת למשרד התמ"ת בבקשה לקבל לידיה את חומר החקירה, ואולם נענתה בשלילה (סעיפים 25-32, נספחים א-ב לסיכומי המבקשת).

עד כאן העובדות הצריכות לעניין.

המבקשת טוענת כי מלבד הקנס השלישי אותו שילמה, מעולם לא נתקבלו אצלה הקנסות הראשונים והקנס השני. לטענתה, ככל שאכן נשלחו אליה הודעות הקנס, הרי שהן קוטלגו בשוגג על ידי המזכירות ונמסרו לחברת "אופק מ.ב.א דיפנס בע"מ", הנמצאת באותה הכתובת הרשומה בה נמצאת המבקשת.
נוכח האמור, טוענת המבקשת, כי יש ליתן לה את יומה בבית הדין, שכן לגופו של עניין נטען כי המבקשת מעולם לא העסיקה עובדים זרים וכי העובדים נשוא העבירות המיוחסות לה, כלל לא היו עובדים שלה אלא של קבלן משנה שהועסק מטעמה, בהתאם להסכם התקשרות שנחתם בינה לבין אותו קבלן משנה.
כמו כן נטען כי המבקשת, לא קיבלה היא לידיה את חומר החקירה ועל כן אין באפשרותה לבחון את הראיות כנגדה. עוד טוענת המבקשת, כי בשל תיקון בחוק המכרזים, אי היעתרות לבקשת המבקשת תמנע ממנה את האפשרות להתמודד במכרזים ציבוריים, ועלולה להביא לקריסת החברה. בנוסף טוענת המבקשת, לפגמים בשתיים מהודעות הקנס, דבר המצדיק את ביטולם.

ב"כ המשיבה טוענת כי הודעות הקנס הומצאו כדין למבקשת וכי המבקשת לא הראתה כי הבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות בה. טענת המבקשת לעניין הפגיעה ביכולתה לגשת למכרזים ציבוריים, אינה מן העניין ואינה מהווה טעם המצדיק הארכת המועד להגשת בקשה להישפט. אשר לבקשה לעיון בחומר החקירה טוענת ב"כ המשיבה, כי המבקשת אינה זכאית לעיין בחומר החקירה מאחר ולא הוגש נגדה כתב אישום. בנוגע לטענת המבקשת על פגמים בהודעות הקנס נטען, כי על כל הודעות הקנס חתום מפקח מוסמך ודי בכך לצורך תקינותן. לאור כל האמור טוענת ב"כ המשיבה, כי דין בקשת המבקשת להידחות.

הכרעה:

סעיף 13 (ב) לחוק קובע:

"(ב) בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור כל עוד התקיימו התנאים האמורים בסעיף 8 א (ו), בשינויים המחוייבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".

סעיף 8 א (ו) לחוק קובע כי:

"התובע המוסמך רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועד האמור בסעיף קטן (א) אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגש מיד לאחר שהוסרה המניעה". (הדגשה הוספה).

תכליתו של חוק עבירות מנהליות והפעלת המסלול המנהלי על פיו, הינה למנוע התדיינויות משפטיות מיותרות ולחסוך הכבדה בלתי סבירה ומיותרת על רשויות אכיפת החוק.

להבטחת תכלית זו, קצב חוק העבירות המנהליות פרק זמן קצר וקצוב להגשת בקשות להישפט, וכבר נקבע כי מתן ארכה להגשת בקשות להישפט בגין עבירות הכלולות בתוספת לחוק העבירות המנהליות כדבר שבשגרה תעשה פלסתר את כוונת המחוקק (ר' עפ"א 1004/01 קשת היפרטוי שותפות מוגבלת בע"מ נ' מדינת ישראל פד"ע לח 181).

סעיף 8 (ג) לחוק העבירות המנהליות, קובע לאמור:

"הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה. ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המנהלי".

תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו-1986, (להלן: תקנות העבירות המנהליות) קובעת, כי הודעת קנס הנשלחת לכתובתו של הנמען בדואר רשום, נחשבת כאילו הומצאה לנמען כדין ביום העשרים לאחר המשלוח, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם.

סעיף 13(ב) לחוק מקנה לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, כפוף לקיומם של "נימוקים שיירשמו".

בעפ"א 14/05 סיון תכשיטים בע"מ – מדינת ישראל (ניתן ביום 12.3.06) פסק בית הדין הארצי לעבודה, כי "על מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה- הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור, או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי שהרי אין הכוונה כי יפתח פתח בו כל דכפין ייטה ויכנס. נחזור ונדגיש, "המסלול המנהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות, ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט, הינם בבחינת היוצא מן הכלל " (ההדגשה של הסיפא במקור).

יובהר, כי הזכות לבקש להשפט נועדה להגן על עניינו של מי שהוטל עליו קנס מנהלי, וכן לאפשר ביקורת שיפוטית על עבודתם של גופי האכיפה ולמנוע מצבים של שרירות ועיוות דין. ואולם, על בית הדין להבטיח כי לא יעשה בזכות זו שימוש לרעה. מתן ארכה בחלוף שנים רבות ממועד ביצוע העבירה, ללא סיבה מוצדקת, סופה להוליד הליך משפטי עקר, שבו היכולת להגיע לחקר האמת מטבע הדברים מוגבלת, וכתוצאה מכך הנקנס שהשתהה והתרשל עשוי לצאת נשכר.

במקרה הנדון, הובהר כי הדרישה לתשלום הקנסות הראשונים נשלחה למבקשת, לכתובתה הרשומה, ונמסרה לידי נציגה מטעמה ("זהבה").
גם באשר לקנס השני והשלישי, הרי שהוכח לפני כי הדרישה לתשלום הקנסות הנ"ל נשלחה לכתובתו הרשומה של מנהל המבקשת, ונמסרה לידי נציג מטעמה ("מוטי").
ולראיה, המבקשת מודה כי קיבלה את הודעת הקנס השלישי ואף שילמה אותו כנדרש.
על כן, מדובר במסירה כדין לכל דבר ועניין.

המבקשת טענה כי תחת אותה הכתובת מצויה חברה נוספת עם שם דומה, וכי ככל הנראה דברי הדואר נותבו בטעות לחברה האחרת. עם כל הכבוד, אין בידי לקבל נימוק זה כטעם סביר המצדיק הארכת המועד. ראשית, טענה זו לא נתמכה בכל עדות חיצונית אחרת מלבד תצהירו של מר מרדכי לוי, וממילא אין בה כדי לסתור את העולה מאישורי המסירה. למעלה מזה, טענה זו אין בה כדי להואיל למבקשת בנוגע למשלוח הודעות הקנס השני והשלישי שנשלחו לכתובתו של מנהל המבקשת ונמסרו לידי נציג מטעמו, ולא לכתובתה הרשומה של החברה. בהעדר ולו ראשית ראיה, לטענות המבקשת, לא ניתן לקבלן.

כך וממילא, הרי שלגבי הקנס השלישי, משעה שהוא שולם על ידי המבקשת, אין באפשרותה להגיש בקשה להישפט בגין העבירה הנ"ל (ר' סעיף 23 לחוק העבידורת המנהליות).

גם טענות המבקשת לגופו של עניין, לפיה מעולם לא העסיקה את העובדים נשוא הקנסות שהוטלו עליה, אינה מהווה הצדקה לאיחור הניכר בהגשת בקשתה. זאת כאשר, עפ"י הפסיקה, בשלב זה של דיון בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, אין בית הדין נכנס לבירור לגופו של עניין, וכל שנבחן הוא באם הראה המבקשת טעם מוצדק או סביר לשיהוי בו נקט בהגשת הבקשה.

אשר לטענת המבקשת על פגמים בשתיים מהודעות הקנס (הקנס השני והקנס השלישי)- גם טענות אלה, דינן להידחות, לאור פסיקת בית הארצי לעבודה שניתנה בעת האחרונה בע"פ 27/09 מדינת ישראל- משרד התמ"ת- מ.ע גולן בע"מ (ניתן ביום 23.2.10; ר' גם עפ"א 61/09 ירון בנאי נ' מ"י). שם נפסק כי "...אין כיום - ובתקופות הרלבנטיות לענייננו - כל דרישה לציון שם המפקח או לחתימתו על גבי טופס ההודעה על תשלום הקנס. מכאן שהעדר שמו של המפקח או חתימתו על גבי הודעת הקנס אינו בבחינת פגם, ולו טכני."

טענות המבקשת לעניין הפגיעה הקשה בפרנסתה וביכולתה לגשת למכרזים פומביים, אינן רלוונטיות לבקשה הנוכחית, ובעניין זה אין לי אלה להפנות ולקבל את האמור בסעיפים א.1-9 לסיכומי המשיבה.

אשר לבקשה לעיון בחומר החקירה- גם בקשה זו אינה מן העניין, שעה שאין המדובר בהליך פלילי ולא הוגש כתב אישום כנגד המבקשת (ר' בג"צ 93/06 מיום 2.8.11, כפי שאוזכר בסע' 15 לסיכומי המשיבה).

משהכרעתי לעיל כי המצאת הודעות הקנס למבקשת היתה בגדר המצאה כדין, ומנגד היא לא הצביעה על כל נימוק ממשי שיש בו כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת בקשה להישפט ולאור תכליתו של חוק העבירות המנהליות, הרי שדין הבקשה להידחות.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.