ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זאב רז נגד אתי נווה :

בפני כבוד השופט בדימוס גדעון ברק

התובע

זאב רז

נגד

הנתבעת

אתי נווה

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות

פסק דין

1. התובע השכיר דירתו לנתבעת ולטענתו, הפרה הנתבעת את תנאי השכירות וגרמה נזק לדירה ולנזקים אחרים בסכום כולל של 2,926 ש"ח, אותם הוא מפרט בכתב התביעה וסכום זה תובע התובע מהנתבעת – לאור הטענות העיקריות המפורטות להלן:

א. כשלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות, פנה התובע אל הנתבעת וביקש לדעת, אם יש בדעתה להאריך את תקופת השכירות והנתבעת השיבה בשלילה ובעקבות תשובה זו, הודיע התובע לנתבעת שהוא מבקש לממש זכותו לאפשר לו להציג הדירה בפני שוכרים אחרים וכן לאפשר לו להכניס לדירה בעלי מקצוע.

ב. א) הנתבעת לא אפשרה לתובע כניסה לדירה בטענות שונות – כמפורט בכתב התביעה.
עוד טוען התובע, שהיו מקרים שהגיע לדירה עם בעלי מקצוע – לאחר תיאום עם הנתבעת - ולמרות זאת הדירה הייתה נעולה, מבלי שהנתבעת תודיע על ביטול ההגעה.
התנהלות זו של הנתבעת, גרמה לתובע אי נעימות מבעלי המקצוע ומאנשים שקבע להיפגש עמם ולהפסד כספי בסך של 600 ₪ - מקדמה ששילם לבעלי המקצוע ואשר סרבו להשיבה.

ב) כמו כן, מפרט התובע בתביעתו, נזקים נוספים אשר נגרמו על ידי הנתבעת המסתכמים לסכום כולל של 2,326 ₪. (ראה פירוט הנזקים והסכומים, כפי שהובאו בכתב התביעה וכפי שעוד יפורטו להלן).

2. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו מתייחסת היא לכ"א מדרישות התובע והנתבעת סבורה, שתביעתו של התובע יש בה כדי להראות מגמה לסחוט אותה, משום שלטענתה, מי שהפר את ההסכם הפרה יסודית הוא התובע והפגין כלפיה התנהגות כוחנית ופוגענית.

3. לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, אתייחס להלן לכ"א מדרישות התובע – כפי שאלו עולות מכתב התביעה ומעדותו בבית המשפט, תוך התייחסות גם לטענות הנתבעת – כפי שאלו עולות מכתב ההגנה ובעדותה בבית המשפט ולאור טענות הצדדים, על בית המשפט לבדוק האם הוכיח התובע, כל פריט תביעה – כפי שנתבע על ידו, שכן התובע בהיותו "המוציא מחברו" עליו מוטל הנטל להוכיח את הסכומים- הסעדים הנתבעים על ידו בכתב התביעה – הכל כפי שיפורט להלן:

א. אין חולק בין הצדדים בדבר ההתקשרות מיום 17.5.10 בהסכם שכירות לתקופת שכירות של שנה, החל ב- 5.5.10 וכלה ב-4.5.11 שעה 12.00 (להלן:"ההסכם") וכך אכן נקבע בהסכם שצורף לכתב התביעה, אך בעוד שהתובע החל מכאן את עובדות כתב התביעה, אין גם חולק שהנתבעת מתגוררת בדירת התובע כבר משנת 2006.

ב. א) בסעיף 15 להסכם, אכן התחייבה הנתבעת לאפשר לתובע או לבא כוחו להיכנס לדירה בכל זמן סביר לאחר הודעה מראש של 24 שעות למטרת פיקוח ו/או שיפוצים ו/או תיקונים ו/או להצגת הדירה בפני אחר, ברם היות והתובע תובע הפסד כספי של 600 ₪ - הפסד שנגרם בשל התנהגותה של הנתבעת, אשר לא אפשרה הכניסה כאמור, והיות ותביעת הסך של 600 ₪ הוא בגין נזק שנגרם בעקבות אי הסכמה של בעל המקצוע להחזיר לתובע סכום זה, אשר שולם על ידו, הרי שאין כבר רלוונטיות לטענות התובע בדבר – מתן ההסכמה להיכנס או אי מתן ההסכמה- אלא שהיה על התובע להוכיח, שבגין התנהגות זו של הנתבעת שילם התובע לבעל או בעלי מקצוע סך של 600 ₪ וסך זה לא הוחזר לו.

ב) התובע לא צרף לכתב התביעה חשבונית ו/או קבלה כלשהי המעידה על תשלום הסך הנ"ל, אלא ביום הדיון הגיש אישור מיום 27.3.11 על תשלום סך של 600 ₪, ברם מתוכן האישור עולה, שאין לסכום ששולם כל קשר לטענות התובע בדבר אי מתן אפשרות כניסה לבעל מקצוע או אי החזרת מקדמה.

בהודעה זו, מאשר החותם קבלת 600 ₪, אך סכום זה שולם מתוך סך של 1,000 ₪ עבור עבודת סורגים ותיקון אלומיניום – הודעה, שאין בה כדי להוות הוכחה לטענותיו של התובע בדבר סיבת התשלום ובדבר הסיבה לאי החזרת המקדמה, שכן מאישור זה עולה, שהתובע עדיין חייב למתקין הסורגים סך של 400 ₪. (ראה האישור ת/2).

ג) בבית המשפט טען התובע, שאותו בעל מקצוע שהוזמן לבצע עבודת סורגים הגיע למקום פעמיים: פעם לקחת מידות ופעם להרכיב הסורג והמקום היה סגור ולא יכול היה לבצע את העבודה ולכן הוא ביטל ההזמנה וסרב להחזיר המקדמה. (ראה עמ' 2 לפ', ש' 12- 16).
בעניין זה, טוען התובע, שנחתם הסכם עם בעלי מקצוע. התובע לא המציא העתק מהסכם זה וגם לא דאג להביא את בעל המקצוע להעיד על ביטול ההסכם ועל כך שלא ניתן לו להיכנס לדירה ובשל כך גם לא רצה להחזיר את המקדמה.
מאחר והתובע לא הוכיח ביקור בעל מקצוע ולא הוכיח ששילם לבעל המקצוע רק בשל כך שלא ניתנה לו האפשרות להיכנס והיות והתובע לא הוכיח הפסד כלשהו בנדון דנן – דין התביעה לגבי פריט זה להידחות.

ג. התובע הוכיח בבית המשפט, שאכן הנתבעת מסרה הדירה באיחור של יום והנתבעת אף מודה בעובדה זו. (ראה ההתייחסות של הנתבעת לסעיף 6 לכתב התביעה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתב ההגנה).
לאור האיחור הנ"ל ולאור ההוראות בנדון דנן בהסכם הנ"ל – יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הסך של 185 ₪ - כפי שנתבע על ידו בכתב התביעה.

ד. א) באשר לסכום של 560 ₪, הנתבע על ידי התובע בגין הנזקים בחדר האמבטיה – כפי שפורטו על ידו בכתב התביעה, הגעתי למסקנה, שהתובע לא הוכיח שנזק זה נגרם על ידי הנתבעת דווקא ולא נגרם כתוצאה מבלאי סביר.
בנוסף לצילומים, צרף התובע מסמך, בו מצויה הערה: "תיקון מקומי - ללא אחריות- 500 ₪ ע"י גל", וכן צרף את נספח 4, אך אין כל הסבר מהו תיקון זה ואין בנספחים 4, 5 כדי להוכיח שנזקים אלה נגרמו על ידי הנתבעת ואין בהם כדי להוכיח מה היה המצב לפני מסירת הדירה לנתבעת, אין בהם כדי להוכיח שהתיקון בוצע בפועל וכמובן שאין בהם כדי להוכיח שהתובע שילם סכום כלשהו לביצוע התיקון הנטען.
ב) התובע גם לא הוכיח מדוע יש לחייב את הנתבעת בסכום של 60 ₪ כפיצוי עבור ניקוי חדר האמבטיה או שניקוי זה נמשך כשעה וחצי ולא הוכח על ידי מי בוצע הניקוי והאם שולם עבור ביצוע הניקוי.

ה. התובע מבקש לחייב הנתבעת בסכום של 618 ₪ עבור שלושה שקעי חשמל שנמצאו שבורים ודרשו החלפתם, אך התובע לא הציג אישורים או קבלות על החלפתם בפועל.
עם כל הכבוד לתובע, לא ניתן להבין כיצד יכול נספח 7 להוכיח, שהשקעים נשברו על ידי הנתבעת, או כיצד יכול מסמך זה, הנושא כותרת:"התפלגות מחיר החלפת שקע חשמל" להוכיח החלפת השקעים, כאשר בגוף המסמך נכתב:
"המחיר ממוצע עבור החלפת שקע חשמל הינו 205.63 ₪". האמור במסמך זה אין בו כדי להוכיח שהתובע אכן החליף את שקעי החשמל ושילם תמורת ההחלפה סך של 618 ₪.

ו. א) באשר לדלת הכניסה, נכון הוא, שהתובע צרף לכתב התביעה חשבונית מיום 21.6.10 על פריצת מנגנון דלת עץ – צילינדר ושולם בעד פריצה זו סך של 350 ₪ - חשבונית שהוצאה על ידי "אביגדור שירותי חירום", אך חשבונית זו הוצאה ע"ש הנתבעת ומכאן ההוכחה, שהנתבעת נשאה בתשלום זה.

ב) הפריצה הנ"ל, אשר בוצעה סמוך לאחר תחילת תקופת השכירות מוכיחה, שכבר אז הדלת לא הייתה תקינה ולטענת התובע, הוא זה ששילם או החזיר לנתבעת את הסך הנ"ל, לאחר תחנוניה.
בעניין הדלת, מוסיף התובע וטוען, שכתוצאה מהפריצה, נגרם נזק למשקוף וביום שקיבל הדירה מהנתבעת, התגלה שמשקוף הדלת שנפרצה נפגע ושבור וכן מנעול דלת הכניסה לקוי וקרוב שוב למצב תקיעה.
התובע בדק ושקל נזק זה והחליט, שהיות והחלפה או תיקון של משקוף היא בעייתית ועולה יחסית יקר, החליט הוא להחליף את הדלת והמשקוף בעלות של 1,900 ₪. (ראה נספח 9 לכתב התביעה).
מסכום זה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום רבע מההוצאה הנ"ל בסכום של 475 ₪.

ג) לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שאין מקום לחייב את הנתבעת בסך של 475 ₪, יען כי התובע לא הוכיח שהמשקוף נפגע כתוצאה מהפריצה ולא מבלאי טבעי, לא הוכיח שהייתה חובה להחליף גם משקוף וגם דלת ואין הסבר כלשהו, מדוע על הנתבעת להשתתף בתשלום, אם התובע החליט על דעת עצמו "לשדרג" את הדלת מדלת עץ לדלת פלדלת.
(ראה חשבונית פריצת הדלת מיום 21.6.10 המדברת על דלת עץ ולא דלת פלדלת).
התובע גם לא סתר טענות הנתבעת, שעם כניסתה לדירה, הייתה דלת זו רעועה , נתקעת כל הזמן.

ז. א) כך יש גם לדחות את תביעה התובע בנוגע לדרישת הסכום של 120 ₪ עבור ניקוי תריסי הסלון, יען כי התובע כלל לא הוכיח טענה זו וכמו כן, לא הוכיח שהנתבעת היא זו אשר גרמה נזק לארון בגדים, אשר נמסר לשימוש הנתבעת עם תחילת השכירות, קרי בשנת 2006 ולא בשנת 2010.

ב) התובע לא הצליח לסתור את טענת הנתבעת, שהיא השיבה את הארון במצב כפי שהיא קיבלה אותו ומעבר לכך, התובע כלל לא הוכיח עלות הארון בסך של 300 ₪, כפי שנתבע על ידו.
על מנת להוכיח את הטענה בדבר היות הארון מפורק ובלתי ניתן לשימוש, המציא התובע אישור מיום 22.1.12 של השוכר החדש (אישור זה נכתב לאחר הגשת התביעה), אך אין באישור זה כדי להוכיח שמצבו של הארון לא נבע מבלאי טבעי, כאשר ארון זה היה בשימוש משנת 2006.
העולה מאישור של השוכר הוא, שהשוכר על דעת עצמו - מבלי להציג קודם לכן את טיב הארון בפני הנתבעת – החליט לפנות את הארון לאשפה והוא רכש ארון חלופי חדש.

ג) זאת ועוד, הנתבעת פנתה את הדירה ביום 5.5.11 ולא ידוע כלל מתי שכר השוכר את הדירה, אך מה שנאמר על ידו הוא, שכאשר קיבל את הדירה, היה בה ארון בגדים, שהיה במרכז חדר השינה והוא ניסה להזיזו והוא התפרק לחלוטין ולא ניתן לשימוש. (ראה ת/3).
אין ספק, שארון זה כבר לא היה חדש ביום שכירת הדירה על ידי השוכר החדש ואין ספק ששימוש בארון במשך שנים גורם לבלאי טבעי ואין לדעת כלל, באיזו צורה הוזז הארון והאם לא נגרם נזק לארון בעת שהזיזו אותו ממקומו. (ראה עניין הזזת הארון במוצג ת/3 וראה דברי התובע בעניין זה בעמ' 2 לפ',ש' 28- 29).

ד) לא הובאה ראיה כלשהי, שבטרם החליט השוכר החדש לזרוק הארון הוא הוצג בפני הנתבעת על מנת שתוכל להתייחס לטענות התובע וכפי שנוסח כתב התביעה בנדון דנן, קיים ספק בלבי, אם התובע עצמו ראה את הארון לפני שהשוכר החליט לזרוק אותו, שכן כך כותב התובע בכתב התביעה:
"הדייר ששכר..הודיע לי שהארון מפורק לחלוטין ובלתי ניתן לשימוש. לאור מצב זה הארון הושלך ונרכש ע"י הדייר ארון חדש". אין כל ציון על כך, שהתובע ראה את הארון לאחר שהשוכר הודיע על מצב הארון ואין כל ציון, בכתב התביעה, שהארון נזרק על דעתו של התובע.

ח. א) התובע הקפיד מאד עם הנתבעת ותבע ממנה עבור יום איחור וכמו כן, תבע התובע מהנתבעת תשלום סך של 39 ₪ יתרת חוב בגין ארנונה עבור 3 ימים.
כמו כן, החליט התובע לתבוע סך של 68 ₪ עבור הפרשי מיסי וועד הבית עבור 5 ימים, שכן לטענתו, שילמה הנתבעת מיסי וועד עד 30.4.11 בעוד שהיא פינתה ביום 5.5.11 ולכן עליה להוסיף ולשלם את היתרה בך של 29 ₪ ליום, קרי סה"כ 68 ₪. (מסי וועד בסך של 29 ₪ + הפרשי ארנונה בסך 39 ₪).

ב) באשר לתשלום לוועד הבית המציאה הנתבעת אישור מיום 11.12.11 ממנו עולה, שהנתבעת שילמה את כל חובה לוועד הבית בטרם עזבה וכי לא קיים חוב לתובע אותו גרמה הנתבעת.
בהתייחס לאישור זה, אין להוציא מכלל אפשרות, שאכן הנתבעת שלמה, כאמור, אך גם אין להוציא מכלל אפשרות, שהתשלום מתייחס רק עד סוף חודש אפריל 2011 ולכן, על הנתבעת לשלם לתובע מסי וועד עבור ימים נוספים שהחזיקה בדירה – בסך של 29 ₪ וגזירה שווה יש לגזור לגבי מסי ארנונה ועל כן, יהיה על הנתבעת לשלם הפרשי ארנונה והפרשי תשלום לווע הבית, בעד אותם ימים שהחזיקה בדירה מעבר לתקופה הקבועה בהסכם.

3. סוף דבר, כפי שעולה מהעובדות שהתובע פרט בכתב התביעה וכפי שהעיד בבית המשפט הוא, שהתובע קפדן ועומד על זכויותיו, בקלה כחמורה ועושה חישובים קפדניים, בבחינת דין פרוטה כדין מאה ובעצם אין בכך כל פסול, אך בבוא תובע לבית המשפט, הרי שלא די בהעלאת טענות ובנקיבת סכומים, אלא תובע חייב בהוכחת העובדות והסעדים אותם הוא תובע מנתבע.

לכן, בנסיבות המקרה וכפי שפורט באריכות בפסק דין זה, כל שהוכיח התובע הוא הסכום בגין ימי האיחור בפינוי הדירה בסך של 185 ₪ והפרשי ארנונה בסך של 39 ₪ והפרשי וועד הבית בסך של 29 ₪ ובסכומים אלה יש לחייב את הנתבעת.

יתרת סכום התביעה – לא הוכחה מהנימוקים שפורטו לעיל.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 253 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה -23.11.11- ועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 150 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 13.7.12 (כג' בתמוז התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.

12
מתוך 7


מעורבים
תובע: זאב רז
נתבע: אתי נווה
שופט :
עורכי דין: