ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צפורה שרה אטיה נגד בן ארי :

בפני כבוד הרשם הבכיר בן שלו

התובעת

צפורה שרה אטיה

נגד

הנתבעת

מימד נוסף מתנפחים לפרסום בע"מ

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 30,000 ₪.
התובעת עוסקת בחינוך גופני ואימון אקרובטיקה ואילו הנתבעת הינה חברה לייצור מזרנים מתנפחים. נושא התביעה נסוב על מזרן מתנפח שהזמינה, בין היתר, התובעת מאת הנתבעת ואשר אין מחלוקת שסופק לה. סכום התביעה הורכב מעלות המזרן שבמחלוקת (7,500 ₪), ואילו יתרתו, שלא כומתה ולא פורטה בכל דרך נתבעה הן בגין עגמת נפש והן בגין נזק כלכלי שנגרם לתובעת עקב אי ההתאמה הנטענת, עת הפסידה גם בכח וגם בפועל לקוחות.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן, כי בחודש אוגוסט 2011 התחילה התקשרות בין הצדדים במסגרתה הזמינה התובעת שתי טרמפולינות מתנפחות – מזרנים מסוג אייר טראק - מאת הנתבעת. טרמפולינות אלה סופקו לתובעת. טרמפולינה אחת הוזמנה על פי מידות מיוחדות, שאינן מקובלות בקרב העוסקים בהתעמלות או בקרב יצרני הטרמפולינות, כאשר הזמנה מיוחדת זו באה לבסוף לכדי ביטוי והתקשרות קונקרטית בטופס ההזמנה שצורף לכתב התביעה. מידותיה של טרמפולינה זו, שהיא למעשה נושא התביעה, היו 8 מטרים אורך, 1.5 מטרים רוחב ו- 1 מטר גובה (טרמפולינה זו תכונה להלן: "המזרן").

אין מחלוקת כי עובר להזמנת המזרן, סופק לתובעת מזרן אחר שגובהו לא היה לשביעות רצונה של התובעת ולפנים משורת הדין, לטענת הנתבעת, הוחלף המזרן הראשון במזרן נושא התביעה.

המחלוקת שבין הצדדים נעוצה בשאלה האם התאים המזרן שסופק לתובעת לתנאי ההזמנה. שכן בעוד שהתובעת טוענת, כי רוחבו של המזרן בפועל, עקב קימור בצדדיו של המזרן המתנפח מאפשר אימון בטוח אך ברוחב של 90 ס"מ, טוענת הנתבעת כי סיפקה לתובעת בדיוק את המוצר שהוזמן בפועל, כי נציגי הנתבעת התריעו בפני התובעת שמדובר במידות חריגות, וכי התובעת עצמה נטלה את הסיכון שמזרן במידות כה חריגות (סיטואציה שהייתה ברורה גם לתובעת והוסברה לה גם על ידי הנתבעת), לא יוכל למלא את התכלית שלשמה הזמינה התובעת את המזרן.

לכתב התביעה צורף טופס הזמנת עבודה חתום על ידי התובעת נושא תאריך בכתב יד 5.9.11 (להלן: "טופס ההזמנה") וכן הודעת התכתבות בדואר אלקטרוני מימים 20.9.11 ו- 22.9.11.
לכתב ההגנה צירפה הנתבעת התכתבויות נוספות בין הצדדים כמו גם את טופס ההזמנה הראשון, שלא צורף לכתב התביעה.

קיימתי דיון בתובענה. התובעת העידה, צירפה במעמד הדיון תמונות של המזרן כמו גם טופס הזמנה וסקיצה של מזרן חלופי שנאלצה להזמין לטענתה בסמוך למועד הדיון. מטעם הנתבעת העידו מנהלה, ובת זוגו, העובדת אף היא אצל הנתבעת. הנתבעת הציגה תצלומים של התובעת ושל מורה אשר עבדה בעת האספקה אצל התובעת, בהם נצפית התובעת עולה על המזרן והמצולמת השניה אף נצפית קופצת עליו.

שמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהן, כמו גם בראיות שהוצגו במעמד הדיון. שוכנעתי, כי דין התביעה להידחות. אבהיר טעמי.

שוכנעתי, כי לא נפלה כל אי התאמה בין המוצר שהזמינה התובעת ובין המוצר שסופק לה בפועל. סופק לתובעת, ועל כך אין מחלוקת, מזרן העונה בדיוק למידות שהוזמנו בטופס ההזמנה ואשר עליו אף חתמה התובעת. אין מחלוקת גם, כי התובעת עצמה היא שדרשה את מידותיו המיוחדות של המזרן – גובה חריג של כ- 1 מטר ומידות צרות במיוחד של כ- 1.5 מטר, עת המידה המקובלת היא כ- 3 מטרים. אף הובהר לתובעת כי מדובר במידות חריגות ובנסיבות אלה אף הופחת משך האחריות על המזרן לשנה אחת במקום שנתיים.

התובעת לא הכחישה במעמד הדיון כי למעשה, עת סופק לה המזרן סברה שהוא מתאים לצרכיה ורק כעבור מספר שעות לטענתה, משזימנה אחת מחניכותיה לאימון סרבה אותה חניכה להשתמש במזרן, מטעמים של בטיחות. רק אז, לטענתה של התובעת, הבינה כי המזרן איננו מתאים לצרכיה. אולם אם התובעת עצמה הבינה שהמזרן אינו מתאיים לצרכיה רק בעקבות הערות של אחר, ולאחר שקיבלה את המזרן לחזקתה, לא ברור לי כיצד התובעת סבורה הייתה שיצרן המזרנים עצמו יכול היה להבין את דרישותיה הספציפיות או לדעת מבעוד מועד כי עליו להתריע בפניה על סיכונים קונקרטיים בתכנון שהיא עצמה הציגה בפניו, כאשר כלל לא נטען שהיא טרחה להבהיר לו שהמזרן צריך לאפשר פעילות בכל רוחבו. אני מקבל את טענות הנתבעת לפיהן דווקא מעיון בסקיצה של המזרן החדש, שלטענת התובעת נאלצה להזמין, ניתן להבחין כי גם במזרן זה ישנו קימור ; קימור, אשר נובע מאופי ייצורו של מזרן המתנפח באוויר ואשר גם מושפע מגובהו של המזרן (ולראיה גם הנמכתו של המזרן החילופי שהוזמן אצל אחר לגובה המקובל בשוק, העומד על כ- 40 ס"מ ולא על כ- 1 מטר). חיזוק נוסף לכך שהתובעת מצאה בתחילה את המזרן מתאים לצרכיה, ניתן באמת לראות בתמונות שצרפה הנתבעת בדיון, כמפורט לעיל (נ/1 – נ/2).

התובעת לא חלקה על כך שהוסבר לה כי מדובר במידות לא סטנדרטיות ואני מאמין בהקשר זה לנציגי הנתבעת, כי הבהירו לתובעת שהזמנתה הינה חריגה. אולם לטענת התובעת, על הנתבעת היה לשלוח לה סקיצה, כשם שעשה היצרן שממנו הזמינה לפני ימים מספר מזרן חילופי.

בדיון עצמו, טענה התובעת טענה כבושה לפיה, במשתמע, נשלחה לה על ידי הנתבעת סקיצה מטעה של המזרן השני שאותו הזמינה, אולם התברר כי הסקיצה שטענה לה התובעת הינה בפועל תמונה המצויה באתר האינטרנט של התובעת, ואשר מתייחסת למזרן בעל מידות סטנדרטיות. במיוחד עת התובעת העידה על עצמה כי היא זו שתכננה את המזרן לצרכיה ואף הינה בעלת ידע הנדסי (עמ' 5 לפרוטוקול), לא ראיתי כיצד מתיישבות טענות התובעת בדבר החובה למשלוח סקיצה (שלא הוסכמה מראש) עם הודאת התובעת לפיה רק בעקבות הגעת חניכה לאימון הבינה שלמעשה קיימת בעיה עם המזרן. אולם למעשה, טענות אלה אף תומכות בטענת מנהל הנתבעת לפיה למעשה ספק אם היה בסקיצה כדי לסייע לתובעת, שלא השכילה לאתר בעצמה את הבעיה עם המזרן בעת שסופק לה. ממילא התובעת אף לא הוכיחה כי קיים כל סטנדרט שהוא בשוק הספציפי לפיו כריתת הסכם אספקת מזרן מחויבת בהמצאת סקיצה מאת היצרן. התובעת לא העידה איש בעניינים אלה ובמיוחד שעה שדאגה לצרף הזמנה בת ימים אחדים מאצל יצרן אחר, חזקה שיכולה הייתה להביאו למתן עדות על מנת ללמד על נוהג שכזה.

בהקשר דומה אף יוזכר, כי התובעת לא צירפה לכתב התביעה את טופס ההזמנה הראשוני מחודש אוגוסט ורק חלק מן ההתכתבויות בין הצדדים, המעידים על מלוא ההתנהלות למולה, ואשר היה בהם גם כדי להצביע על כך שלמעשה, עסקינן במזרן השני בעל מידות חריגות שהוזמן, לאחר שהראשון כפי הנראה לא היה לשביעות רצונה. ההנחה היא, כי "....הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית מבלי לספק טעם משכנע לכך, מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד..." (ע"א 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' חיננזון פ"ד נט(4), 796 , 807-808 ; כן ראו: 651 ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' סאטא תקדין-עליון 2006(1), 991 וע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(1). הדברים אומרים דרשני.

נכון אני להניח, שיצרן של מזרנים אמור להתמצא בדרישות המקובלות באותו שוק ספציפי שבמסגרתו הוא פועל. אולם שעה שהתובעת העידה על עצמה כי היא זו שהמציאה, כדבריה בדיון, את המזרן המיוחד ואת שיטת האימון בעזרתו, אין ניתן לצפות מיצרן של מזרנים לנבא את הצרכים הספציפיים שמיוחדים של אותו מזרן עבור תובעת (עמ' 2 שורות 23 ו – 6 לפרוטוקול, בהתאמה). מזרן, שכזכור חורג, כפי הנראה באופן משמעותי, מן הסטנדרט המקובל בשוק הספציפי. התובעת אף לא טענה כי ביקשה במפורש מזרן בעל רוחב "נטו" של 1.5 מטר, ובנסיבות בהן היא תכננה את המזרן והציגה את מידותיו ליצרן, אין מקום להטיל על היצרן אחריות לאי התאמת המזרן לצורכי התובעת אך משום שלאחר מעשה התברר שמידותיו אינן מתאימות לצרכים הספציפיים שיועדו לו על ידי התובעת.

חיזוק נוסף לעמדת הנתבעת, לפיה כל הזמנת מזרן בשוק מתבצעת על פי מידות חיצוניות ולא מידות "נטו", ניתן גם לראות בהצעת המחיר וההזמנה החילופית מיום 12.7.12, אשר הגישה התובעת במעמד הדיון, שגם בה צוינו אך ורק המידות הכלליות של המזרן החדש שהוזמן (ת/3). מהזמנה זו אף ניתן ללמוד בבירור ובמישרין, כי דרישותיה של התובעת, לרבות הדרישות המשופרות בגין המזרן החדש הן, כטענת הנתבעת, חריגות (הודעת דוא"ל מיום 16.7.12, שצורפה לת/3).

סיכומם של דברים, אני דוחה את טענת התובעת לפיה נפלה אי התאמה של ממש בין המוצר שהזמינה ובין המוצר שסופק לה בפועל ומקבל את עמדת הנתבעת לפיה המזרן שסופק לה תאם עת שהוזמן. אין עסקינן בנכס שונה מן המוסכם. בהתחשב בכך שעסקינן בהזמנה מיוחדת לפי דרישת התובעת, אף אין מדובר בנכס שאינו מקיים את התכונות הדרושות לשימוש רגיל ולא הוכחה כל מטרה קונקרטית ומיוחדת, אשר השתמעה מן ההסכם שבין הצדדים, אשר בא לידי ביטוי בהזמנה. התובעת אף בדקה את המזרן כשקיבלה אותו ואין מחלוקת, כי גם לשיטתה עת קיבלה אותו סברה שהוא מתאים לצרכיה. כך שאין מדובר אף באי התאמה נסתרת, במיוחד כשעסקינן במי שעוסקת בתחום האקרובטיקה, מעידה על עצמה כי יש לה הבנה בהנדסה ואף רכשה בעבר עשרות מוצרים מתאימים, כפי שהצהירה גם בדיון בפני (השוו: עמ' 2 לפרוטוקול). כלל האמור לעיל מביא למסקנה שלא קמה לתובעת עילה לתבוע פיצוי או השבה של הסכומים ששילמה בגין רכישת המזרן, לא לפי הוראות חוק המכר, התשכ"ח – 1968, לא לפי הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970 ולא לפי כל דין אחר. עסקינן בסיכון שהתובעת, ברצותה לקבל מזרן שלדבריה היא תכננה והמציאה, נטלה על עצמה ואינו מקנה לה זכות לבטל את הסכם הרכישה.

מכאן אף מתחייבת המסקנה, כי לא קמה לתובעת זכות לפיצוי מאת הנתבעת בגין נזקים נטענים הקשורים עם הפסד אפשרויות ההשתכרות שלה נוכח אי ההתאמה הנטענת. אולם גם אם היה נקבע אחרת, הרי שתביעה בגין ראש נזק זה לא כומתה, לא פורטה ולא הוכחה בכל דרך. הוא הדבר גם בגין עגמת הנפש, הנטענת, שגם לו נכון אני להניח שנגרמה לתובעת, נגרמה לה שלא באחריות הנתבעת, אלא כתוצאה מן הסיכון שהיא נטלה.
לאור האמור לעיל, נדחית בזה התביעה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך כולל של 400 ₪.
זכות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מעת המצאת פסק הדין.
תואיל המזכירות להמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צפורה שרה אטיה
נתבע: בן ארי
שופט :
עורכי דין: