ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד דטרה נגד זמורה וועדה לתכנון ובניה :

בפני כבוד השופט מנחם מזרחי

התובע:

דוד דטרה

נגד

הנתבעים:

1.זמורה וועדה לתכנון ובניה
2.סיגל לחמני

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות

פסק דין

תביעה כספית ע"ס 8507 ₪.

א. התביעה:

בהתאם לכתב-התביעה, בין נתבעת 1 לבין התובע התקיים קשר עסקי שנמשך מזה שלושה עשורים, שעיקרו מתן שירות על-ידי התובע למדפסות השייכות לנתבעת 1.

בעת הרלוונטית, עמדה נתבעת 2 בראש נתבעת 1.

בחודש מאי 2009 נטען, כי התובע התבקש בידי נתבעת 1 להגיש הצעה להחלפת מכונת צילום ישנה ובתאריך 7.5.09 הגיש התובע את הצעתו.

נטען, כי הצעתו התקבלה ואושרה בעל-פה.

עקב כך, בתאריך 21.5.09 החליף התובע את מכונת הצילום הקודמת, שהייתה אצל נתבעת 1, במכונת צילום חדשה והוציא לנתבעת 1 חיוב בגין כך.

בהמשך, בפגישה שנערכה בין התובע לנתבעת 2, בקשה נתבעת 2 מן התובע, למסור הצעה למתן שירותי אחזקה, חומרים ותיקונים למדפסות המשרד השונות בעלות מחיר אחיד, ולא כפי שהיה קיים עד כה, בהתאם לקריאות לתיקון.

בתאריך 31.3.11 הגיש התובע את הצעתו, ובה ציין, כי ביחס למכונת הצילום הנ"ל, קיימת כלפיו התחייבות מאת נתבעת 1 עד לשנת 2013.

בתאריך 1.5.11 קיבל התובע מכתב מאת נתבעת 1 ובו הודיעה לו נתבעת 1, כי היא דוחה את הצעתו ומודיעה לו על ניתוק הקשר העסקי שלה עמו.

לאחר דין ודברים שנוהל בין הצדדים, נטען כי בתאריך 31.5.11 גובש בין הצדדים הסכם חדש, אולם הנתבעת 1 לא חתמה עליו, למרות שהחליטה לפעול בפועל, על-פיו.

רק בתאריך 3.8.11 נחתם ההסכם.

נטען, כי מתאריך 30.3.11 (מועד ההצעה) עד לתאריך 3.8.11 (מועד חתימת ההסכם בפועל) המשיכו אנשי הנתבעת 1 להשתמש במכונה.

התובע מבקש, כי בית-המשפט יכריע על תקפות מועדי ההסכם, שאמור להתחיל ביום חתימתו ה – 3.8.11 ובכפוף לכך, שיקבע כי הפרשי המונים יהיו מהמונה האחרון שחויב ב – 30.3.11 לבין המונה שנצפה ואושר ב – 3.8.11, ובהתאמה לכך יקבע כי על נתבעת 1 לשלם לו סכום של 8,386 ₪ יחד עם אגרת בית-משפט בסך כולל של 8,507 ₪.

ב. ההגנה:

הנתבעות מאשרות את קיומו של הקשר עם התובע במשך השנים.

בתאריך 25.5.11 נחתם הסכם בין התובע לנתבעת 1 ביחס למכונת צילום, אשר שירתה את הנתבעת 1, כשנה קודם לחתימת ההסכם, ובו סוכמו פרטי ההתקשרות ביחס למכונה זו. עד לחתימת ההסכם האמור, התקיימו יחסים עסקיים ביחס למכונת צילום זו, ללא חוזה, כאשר התובע מספק חשבוניות בכל כחודשיים.

בתאריך 31.3.11 נשלח חשבון מסכם לחודשים הרלוונטיים מאת התובע לנתבעת ובו היא נדרשת לשלם עבור התקופה עד לתאריך זה, ואכן הנתבעת שילמה בגין חשבונית זו.

נוכח טענת התובע, שלפיה מיום קריאת המונה האחרון, שחויב על-ידו בתאריך 31.3.11, ועד לחתימת הסכם האמור בתאריך 25.5.11 - מודה הנתבעת 1, כי מתאריך 31.3.11 ועד לתאריך 25.5.11 קיים פער, שבגינו היא מוכנה לעמוד בתשלום, ואולם המחלוקת הינה ביחס לגובה החוב.

לטענת הנתבעת 1, בתאריך 3.4.11 היא ערכה בדיקת מונה במכונת הצילום, דהיינו, שלושה ימים לאחר התשלום האחרון ששולם לתובע, ובתאריך 8.9.11 היא ערכה בדיקה נוספת במונה מכונת הצילום. מן הנתונים עולה, כי בממוצע נעשים 6500 צילום בכל חודש, דהיינו עבור שימוש של חודשיים מתאריך 1.4.11 ועד 25.5.11 – מועד כניסתו לתוקף של ההסכם – חייבת הנתבעת 1 לתובע סכום של 975 ₪. התשלום שדורש התובע מוגזם, שכן תשלום של חודשיים לכל היותר עולה כדי 1,500 ₪, ולא יעלה על הדעת שבגין חודשיים תשלם סכום של כ – 8,000 ₪ כבקשתו.

בכל הקשור לתוקפו של ההסכם, ביחס למכונת הצילום, הרי שהוא מיום 25.5.11, וזאת למרות שהוא אושר על-ידי הגורמים המוסמכים בוועדה, רק בחודש אוגוסט 2011. הוועדה שילמה על-פי הוראות ההסכם את שהיא נדרשת לו. ההסכם קובע חד משמעית את תוקפו, דהיינו מיום 25.5.11 לתקופה של שנתיים.

ג. דיון:

בבית-המשפט העידו הצדדים.

בעת הדיון, התובע הצהיר, כי הוא מסיר את טענותיו כלפי נתבעת 2 – ובדין עשה כן (לפיכך נתבעת 2 נמחקת בזאת מכתב התביעה).

בבית-המשפט ומתוך כתבי הצדדים, ניתן ללמוד כי הצדדים חלוקים על שלושה עיקרים אלו:

א. תקפות מועד ההסכם – האם ממאי 2011 או מתאריך 3.8.11.
ב. אי נכונות טענת הנתבעת 1 בדבר קריאת המונים.
ג. התשלום שאותו חייבת הנתבעת 1 לשלם לתובע מ – 30.3.11 ועד למועד כניסת ההסכם לתוקף.

א. מועד ההסכם: עיון בנספח ח/1 לכתב-התביעה, מלמד, כי בתאריך 25.5.11 נערך בין הצדדים הסכם, שבמסגרתו מתחייב התובע להעניק שירות החלפת חלקים ואספקת חומרים לפעולתן התקינה של מכונות הצילום, וזאת ללא הגבלת מספר הצילומים ובתמורה לכך תשלם נתבעת 1 12,000 ₪, כדלקמן: בתחילת ההסכם 6,000 ₪, ובתום השנה הראשונה, דהיינו 25.5.12 ישולמו ה – 6,000 ₪ הנותרים. תקופת ההסכם היא ל – 24 חודשים.

ההסכם חתום על-ידי הצדדים.

ואולם, בתחתית המסמך נרשמו הדברים הבאים: "אורית, תעבירי בבקשה לעיון גזבר הוועדה אם מקובל עליו, נחתום מחר, סיגל 13.6.11". וכן: "אישור טלפוני של יואל גמליאל 2.8.11 – סיגל". וכן, ניתן להפנות לתכתובת מייל מתאריך 2.8.11, אשר סומנה ח/4: "היי דוד, תבוא לחתום על החוזה הוא אישר את זה, אירית".

מרצף נתונים אלו עולה, ובהעדר ראיות בעלות משקל מצד הנתבעת לסתור זאת, כי למרות שההסכם נושא את תאריך ה- 25.5.11, הרי שבפועל נתבעת 1 לא אישרה את ההסכם, אלא לאחר מכן, בתאריך 3.8.11, ולפיכך קיים ספק, ויש לראות במועד זה ה- 3.8.11, כמועד הקובע לכריתתו של ההסכם.

ב. קריאות המונים: יש לקבל את טענת התובע, שלפיה ראוי היה כי גוף ציבורי יפעל בהגינות, וכאשר מתעוררת טענה לכאורית כלשהי כלפי התובע, לאי דיוק בקריאת המונים, יאפשר אותו גוף לצד האחר להשמיע את טענותיו והסבריו בטרם יגיע להחלטתו. ואולם, ביחס לקביעת זו, אין כל רלוונטיות כספית לשם מתן סעד במסגרת הליך זה, שכן לא ניתן להכריע, במסגרת הראיות שהוצגו בפניי, באופן מוחלט, מי מבין הצדדים מחזיק בנתונים נכונים.

ג. עיון קפדני במסמכים, שאותם הציג התובע אינו מאפשר לכמת באופן וודאי את הסכום שאותו חייבת נתבעת 1 לשלם לו ויש לפעול בדרך ממוצעת.

ד. סוף דבר:

אני פוסק, כי הנתבעת 1 תשלם לתובע 3,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מתאריך 1.4.11 ועד למועד התשלום בפועל.

סכום הפסק ישולם על-ידי הנתבעת 1 לתובע עד ליום 19.8.12.

רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דוד דטרה
נתבע: זמורה וועדה לתכנון ובניה
שופט :
עורכי דין: