ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד גז(עציר) :

בפני כבוד השופט אלון אינפלד

מבקש

מדינת ישראל
ע"י ב"כ יריב צרי, פמ"ד

נגד

משיבים

  1. רוני גז (עציר) (קבוע למועד אחר)
  2. ישראל אלון אזולאי (עציר) (קבוע למועד אחר)
  3. אפי גויטע (עציר) ע"י ב"כ עו"ד בן יהודה
  4. בן גז (עציר) (קבוע למועד אחר)
  5. מוסטפא אלחמאמדה (עציר) ע"י ב"כ עו"ד אייל הדר
  6. תאיסיר אלחמאמדה (עציר) ע"י ב"כ עו"ד אייל הדר
  7. אבירן הלל (עציר) ע"י ב"כ עו"ד קובי בן שעיה
  8. מיכאל קרוגמן (עציר) (קבוע למועד אחר)

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

החלטה

ביחס למשיבים 3, 5, 6, 7

לפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. חלק מהמשיבים ביקשו לדחות הדיון לטווח רחוק למדי, אך המשיבים 3,5,6 ו-7 ביקשו שתינתן החלטה בעניינם מוקדם יותר, ולפיכך החלטה זו מתייחסת אליהם בלבד. הצדדים טענו בכתב ובעל פה. יש להדגיש כי עיקר הטיעונים של התובע הגיעו לאחר הדיון, היו מסודרים בצורה יעילה ומדויקת, ולפיכך היו לעזר רב. עם זאת, כפי שיפורט להלן, הצליחו הסנגורים להראות כמה נקודות חולשה בראיות.
נגד המשיבים הוגש כתב אישום, זו תוקנה והוסרו כמה אישומים ביחס לחלק מהנאשמים. הגרסה המתוקנת כוללת חמישה אישומים שעניינם קשירת קשר לפשע, עבירת סחר בסם, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, סחר בסם, החזקת סם, שימוש ברכב לביצוע פשע, החזקת סם שלא לצריכה עצמית והחזקת נכס החשוד כגנוב.
כתב האישום מתאר שורה של עסקאות והכנות לעסקאות בסם מסוכן מסוג חשיש. המשיב 3 מואשם אך ורק באישום הראשון, בקשירת קשר לביצוע פשע. האישום השני אינו נוגע למשיבים דהכא, ויתר האישומים עניינם עבירות סמים בהרכבים שונים, כפי שיפורט בהמשך. נוכח הסגנון הכללי מאוד של האישום הראשון, אפתח בבחינה של האישומים הקונקרטיים, על מנת לבחון אחר כך את טיבו ומהותו של האישום היותר כללי.

האישום השלישי
האישום השלישי מיוחס למשיבים 6,7,8 אישום זה מתאר עסקה של סחר בסם מסוג חשיש במשקל כולל של 17.483 ק"ג (להלן:"הסם"), כך שביום 5.6.12 יצא המשיב 6 את שגב שלום ברכב מסוג יונדאי אקסנט (להלן:"היונדאי"), בתוך הרכב שם הנאשם תיק בצבע כחול שמכיל את הסם. המשיבים 6,7 ו-8 תיאומו להיפגש בנקודה בכביש 471. המשיב 6 הגיע למקום ועצר את הרכב. בשעה 19:11 הגיעו המשיבים 7 ו-8 ברכב הונדה (להלן: "ההונדה") ועצרו לפני רכבו של המשיב 6. המשיב 8 ניגש לרכבו של המשיב 6 ולקח מתוך תא המטען את הסם, חזר להונדה ישב במושב ליד הנהג כשהסם נמצא איתו. בשלב זה המשיב 6 עזב את המקום והמשיבים 7 ו-8 החלו בנסיעתם אך בהמשך נחסמו על-ידי שוטרים שביקשו מהם לעצור. המשיבים 7 ו-8, לא שעו להוראות השוטרים והחלו בנסיעה מהירה, תוך סיכון עוברי אורח במסלול שפורט כתב האישום. בשלב מסוים רכב ההונדה עצר, המשיב 8 ירד עם הסמים וברח ברגליו, בדרך זרק את הסם והמשיך בבריחה עד שנתפס. המשיב 7 המשיך בהמלטות בנסיעה שסיכנה הולכי רגל, עד שפגע ברכב אחר ונעצר.
ראיות התביעה מבוססות על דו"ח של עוקב 7023 שנסע אחר המשיב 6 עד מקום העסקה, וזיהה את המשיב 6 על פי תמונה. הוא ראה שיח בין איש לבוש שחורים שירד מרכב ההונדה (שמספרה נרשם) לבין המשיב 6. אותו אחד הוציא תיק כהה גדול מתא המטען וחזר עמו לרכב. העוקב מדווח כי בשעה 19:13 נסעו שני כלי הרכב מהמקום.
בשעה זו מקבלים הבלשים זיידנה, קלמיאן, אלבז ויאסו (בשני כלי רכב), את הדיווח על ההונדה שאחריו יש לעקוב ונתקלו בו פונה מכביש 40 לתוך פתח תקווה, ובו שני אנשים. לאחר מעקב קצר בתוך העיר, על פי הדו"חות הם מחליטים לבצע מעצר. עוצרים רכב לפני ההונדה ורכב אחריו. הם חבשו כובעי זיהוי וניגשו אל הרכב. אחד הבלשים ניפץ חלון ימני קדמי של הרכב כשהם מיאנו לפתוח, למנוע בריחה, אך ללא הועיל. הרכב החל בנסיעה, כמעט נגח את הרכב הקדמי ואילץ לפחות בלש אחד לקפוץ הצדה. עתה החל מרדף, תוך הפעלת אור כחול מהבהב. הבריחה מתוארת על ידי הבלשים כפראית. בשלב מסוים ירד הנוסע, שהיה ליד הנהג מהרכב, לבוש בחולצה שחורה ומכנס שחור כהה. תוך שהוא נושא תיקים, בהם אחד גדול במיוחד. הבלש יאסו המשיך בנסיעה אחר הרכב, השלשה האחרים המשיכו בריצה אחר הבורח הרגלי. בשלב מסוים זרק הברורח ברגליו את התיק הגדול ותיק הנוסף, הבלש קלימיאן נשאר ליד התיק והשניים האחרים נכנסו אחריו לבניינים אליהם ברח. הבלש אלבז איבד קשר עין והחל לסרוק את הבניינים, ללא הועיל. אולם, הבלש עומר זיידנה ראה אותו נכנס לתוך בניין מסוים ורץ אחריו. שם מצא כי הבורח נתקל בקיר ואינו יכול לנוס עוד. הבלשים מעידים על קשר עין רציף בשלבים הרלוונטיים, ועל ביטחון כי שני העצורים שנעצרו הם אלה שהם ראו בתוך הרכב. שני העצורים הם המשיב 8 (שברח ברגליו) והמשיב 7 (שהמשיך ברכב).
התובע הצביע גם על האזנת סתר ממנה הוא למד על הקשר של המשיב 6 למעצר, ובו יש "ניתוח ביצועים" של הבריחה מהמשטרה של המשיבים 7 ו-8 (האזנת סתר 70128/12 שיחות 205 ו- 209). לעניין זיהוי הקול שלו בשיחות אלה, ראו טופס השוואת קולות (כג) בתיקיה מס' 1, של המאזין פייצל.
המשיב 8 הסביר בחקירתו כי נתפס בשל טעות זיהוי במקום. לדבריו היה בשכונה של אמו, שלא הייתה בבית ובעת ההמתנה הלך לקנות פלאפל ונתפס. לאחר מסירת גרסה ראשונית זו, שמר על זכות השתיקה לאורך חקירתו הראשונה. בחקירתו השנייה השיב על שאלות. הכחיש כי היה באותו יום ברכב, אך אישר כי הרכב היה של בת זוגו לשעבר, ושייכת היום למשיב 7 המוכר לו היטב. הוא הכחיש כל קשר לתיקים שנזרקו, אך אישר כי אפשר שיהיו טביעות שלו בתוך הרכב כי נסע בו לא פעם.
המשיב 7 במשטרה אישר את המרדף, אך לא כי היה עמו עוד אדם ברכב ולא סמים. מבחינתו האירוע החל בניסיון הראשון למעצר, הוא חשב שמדובר בעבריינים שבאים לחסל אותו, והחל לנסוע בבהלה מהמקום, בשל טראומה שעבר בעבר, בו סבל אלימות בנסיבות דומות. הוא הכחיש הטענה כי היה עוד משיהו ברכב או כי מי שהיה עמו ברכב יצא בדרך. המשיב 7 הסביר כי המכונית שלו, והוא קנה אותה חודשיים קודם "מאיזה מישהי" שהוא מכיר "מהשכונה". הוא זיהה את שמו של המשיב 8, אך טען שזה לא היה עמו באותו יום. הוא לא זיהה את שם אשתו של המשיב 8, ממנה, על פי הרשום, קנה את הרכב.
המשיב 6 שמר על זכות השתיקה בהודעתו השנייה, בטענה שהוכה. אולם, בהודעתו הראשונה מסר כי ביום האירוע הנ"ל (הוא נעצר למחרת לאחר אירועי האישום הרביעי), מסר כי הרכב כלל לא היה ברשותו אלא ברשות קרוב משפחתו בשם סלימאן.
על פני הדברים הראיות במקרה זה טובות מאוד. מה הן, אם כן, טענות הסנגורים? ב"כ המשיב 7 מפנה את תשומת הלב לכך שהמשיב הזה לא זוהה בעת עסקת הסמים. אחר כך כאשר הבלשים מגיעים אל הרכב בתחילה, לאחר שהעוקב ראה את העסקה, אין רצף עם תצפיתו של העוקב. הבריחה אינה מלמדת דבר ואינה עבירה, משום שהמשיב עשה זאת מתוך טראומה ולא הבין שהמשטרה רודפת אחריו. כן הוא מזכיר כי בכל מקרה המשיב 7, גם לשיטת המשטרה, לא נגע בסם.
אין ממש בטענות אלה, הראיות נגד המשיב 7 טובות מאוד. עוקב 7033 מדווח על מעקב אחר רכב ההונדה באופן רציף עד ניסיון המעצר הראשון של הבלשים, כך שאין ספק לעניין זיהוי הרכב. זאת, מעבר לכך, שמדובר באותו רכב על פי מספר הרישוי. ברכב היו שניים, זה שהיה ליד הנהג היה לבוש בבגדים שבהם העוקב צילם את מי שביצע את העסקה והחזיק את התיק הנראה היטב בתמונות. אף הטענה של המשיב 8, לפיה במקרה נתפס במקום, ואין לו קשר לתיקים קשה. ראשית, אחד הבלשים טוען לקשר עין רציף עד המעצר. שנית, די בעצם המקריות הקיצונית שהוא נתפס בדיוק באותם בגדים של אדם שברח מרכב, כאשר מדובר ברכב שהיה בעבר של אשתו, אשר בו נהג חברו. המשיב 7 מכחיש הטענה שמישהו היה ברכבו, למרות שעל עניין זה מעידים גם העוקב וגם ארבעה בלשים שזיהו הפריקה של המשיב 8, ושלשה מתוכם ראו את נטישת התיק שהיה בעסקה. לפיכך, יש לקבוע, לעניין אישום 3, שהראיות נגד המשיב 7 טובות מאוד.
לעניין המשיב 6, טוען הסנגור כי הזיהוי של המשיב 6 על ידי העוקב אינה מספקת. לשיטתו "זוהה על פי תמונה" עלולה לבטא טעות, שבאה מחמת זה שהעוקב ראה הדבר מרחוק והניח זיהוי. הסנגור מצביע על כך שעוקב 7022 אשר כך זיהה צילם את הדברים ממרחק בו הדברים אינם ברורים (כעולה מהצילומים של העסקה). לפיכך חושש הסנגור שמא העוקב נחפז לזהות. הוא מפנה לכך שהעוקב האחר באירוע, 7033, לא זיהה כלל את המשיב, אלא רק את הרכב. הסנגור גם קובל על כך שהאזנת הסתר שנועדה לחזק כלל לא קושרה למשיב. כן מצביע על כך שבעשה 19:10 הוא נראה משוחח בטלפון, ולא נרשמה בהאזנת הסתר או מחקר התקשורת כי ביצע שיחה בשעה זו.
לא אוכל לקבל את טענות הסנגור. ראשית, המשיב 6 עצמו נתפס באותו רכב עצמו רק יום אחד למחרת, ובכך חיזק את הזיהוי. טענתו כי הרכב הושאל ביום דנן לבן משפחה, נטענה באופן שאינו מאפשר בדיקה. כל שהוא מסר היה שמדובר באחד "סלימאן מ"עזזמה", שהוא גם אינו יודע את כתובתו. תחילה טען שיש לו את מספר הטלפון שלו בזיכרון של הטלפון הנייד. אך משהובא לו הטלפון שלו, לא הצליח למצוא את המספר. טענה זו לא רק שאינה עוזרת לו, אלא מוזרות הטענה, כי השאיל רכב לאדם שאין הוא יודע איך יוצרים עמו קשר, לעצמה, מחזקת הראיות נגדו. זאת, מעבר לשתיקתו בחקירה הבאה, אשר מחזקת עוד יותר את הראיות נגדו. נמצא כי הרכב מחזק את הזיהוי. עוד יש לומר כי העוקב עקב לאורך זמן מסוים. אמנם ברגע העסקה היה רחוק, אך אין זה אומר שלא היה קרוב קודם וזיהה היטב. לפיכך, יש להשאיר הטענות הערטילאיות בדבר טעות אפשרית לתיק העיקרי.
לעניין השיחות, אני מסכים עם התובע כי הפרשנות לפיה מדובר בניתוח של הכישלון של המשיבים 7 ו-8 מתאימה מאוד לתמליל, ואף כי היא לא פרשנות הכרחית, הראיות מתחזקות. המשיב, בשתיקתו, לא נתן הזדמנות ליתן לדברים פירוש אחר. לעניין זיהוי הקולות ניתן להעלות טענות נגד אופן זיהוי הקול במזכר הסטנדרטי של יחידת ההאזנה, המשווה השיחות לשיחות בהן היה זיהוי שמי וגם להקלטה של חקירה במשטרה. אולם, פסיקת בית המשפט העליון היא שזה מספיק, בוודאי לשלב המעצר. לעניין כשרות דרך השוואה זו ראו בש"פ 8521/11 מדינת ישראל נ' אבו גרדוד (טרם פורסם - מפי כבוד השופטת נאור מיום 22.11.11). קביעה זו נכונה לכל זיהוי הקולות בתיק זה.
סיכומו של דבר, הזיהוי על ידי העוקב, הרכב, תמלילי השיחה מהלילה לאחר מכן, הטענות המוזרות והשתיקה החלקית, מקימים כולם ראיות לכאורה מספיקות לצורך המעצר ביחס למשיב 6.

האישום הרביעי
עתה יש לבחון הראיות ביחס לאישום הרביעי, בו מואשמים המשיבים 5 ו-6. כאן מדובר בקשר שנקשר בין המשיב 1 לבין המשיב 5 לפיו המשיב 5 יספק לו סם ביום 6.6.12, יום לאחר העסקה המתוארת לעיל. נטען כי המשיב 5 אמר למשיב 1, כי אם יזדרז להגיע לכביש 6 יוכל לספק לו את הסם. המשיב 1 לא מואשם באישום זה למרות העובדות הנוגעות אליו. נטען כי המשיב 6 נסע עם היונדאי שתואר באישום הקודם, כאשר בתא המטען סם מסוג חשיש במשקל של 11.885 ק"ג. המשיב 5 נסע לאותו כיוון אליו נסע המשיב 6. הוא נתקל במחסום משטרתי בשעה 21:00, ולפיכך המשיב 6 פנה מכביש 6 לכביש 7. בהמשך הדרך נעצר על כביש 7 וברשותו הסמים.
לעניין המשיב 6 המחלוקת מצומצמת למדי. אין חולק כי הוא נתפס עם הסם. גרסתו הייתה שהוא עשה שליחות מסוימת, חד פעמית, עבור אחד בשם "מוחמד עזאזמה" שאת פרטיו מסר לחוקר. המשיב טען כי שולמה לו עבור הבלדרות סך של 1000 ₪. הוא עצמו לא ידע מה יש בתוך החבילה, אך חשד שיש משהו לא חוקי. בחקירות לאחר מכן הוא שומר על זכות השתיקה. מדו"ח הפעולה של איל כהן עולה כי המשיב נשאל עוד לפני החיפוש אם כל מה שברכב שלו – והוא השיב "כן חוץ מהחשיש". הוא טען מיד בפני הבלשים כי החומר שייך לאחד מוחמד עזאזמה שביקשו לקחת הסם לכניסה ליבנה, אך הדבר אינו משפיע באמת על חלקו שלו.
סיכומו של דבר, אין צורך להידרש לנסיבות הרקע. המשיב 6 כאן נתפס והודה בכך שהוא הוביל סמים, בכמות גדולה. מנסיבות העניין מסתבר כי ידע בדיוק לאן הדבר מיועד. אמנם יש מחלוקת מניין ולאן ההובלה, אך אין הדבר משפיע מאוד על עילת המסוכנות.
השאלה היותר מעניינת היא אם יש ראיות ביחס למשיב 5. התובע, בטיעוניו המפורטים שהוגשו לאחר הדיון, מפרט בצורה בהירה ומלאה את מבנה הראיות לכאורה ביחס לכלל האישומים. אולם בהקשר לאישום זה, לא ירדתי לסוף דעתו. לשיטתו הקשר של המשיב 5 מוכח משני מקורות מקבילים. האחד, דו"ח עוקב אודות הנסיעה של המשיב 5 אשר נוסע כמה דקות לפני המשיב 6 על כביש 6, ומגיע למחסום משטרתי. הראייה השנייה היא שיחות מוקלטות בהאזנת סתר 69478/12, בהן נשמע המשיב 5 משוחח עם אחרים מיד לאחר מעצרו של המשיב 6, בניסיון להבין מה עלה בגורלו ובעיקר מה עלה בגורל הסם.
הקושי עם התזה של התובע הוא שלגבי הנסיעה של הטיוטה של המשיב 5, אין כל ראיה ישירה אודות מי נהג באותו רכב. במקרה זה העוקב אינו מציין כי המשיב זוהה על ידי תמונה! הזיהוי לכאורה הוא רק על יסוד הרכב. לכאורה, ניתן היה לשפר עניין זה על ידי איכון השיחות, אותם שיחות המתקבלות בהאזנת הסתר יכלו להיות מאוכנות, אך הן לא. לכאורה, נין היה גם לבדוק באופן מיידי איזה הוא המחסום בו עבר, שמא נרשמו פרטיו, אך גם זה לא נעשה. כמובן ש"פתיחת ציר" היא שותפות בעבירה, הן של ההחזקה והן של אספקה, אם יש. אולם צריך להוכיח כי הנסיעה הקרובה לרכב אחר היא אכן "פתיחת ציר". בהעדר תוכן מילולי, בהאזנות או בעדויות, המלמד על כך, יש להראות דפוס של נסיעה מקדימה, בין במספר נסיעות ובין באותה נסיעה לאורך מרחק משמעותי. דו"ח עוקב 786 רחוק מלהספיק, ולא הוכח כי הייתה אכן פתיחת ציר.
לעניין ההאזנות, מפנה התובע לשיחות 371 והלאה, בהאזנת סתר 69478/12. אכן בשיחות אלה מביע המשיב 5 דאגה למשיב 6. הוא מבין שהוא נעצר. המעצר היה כמה דקות לאחר השעה 21:00, בשעה 21:17 הוא נשמע מספר תוך כדי החיוג "הילד שלנו הלך יוסף". הוא מתקשר ומנסה לברר. הוא שולח מאן דהו לאזור המשוער בו אמור להיות המשיב 6, שזה באמת האזור בו נעצר, ומבקש ממנו לחפש סימנים לכך שהמשיב 6 נעצר, היינו לחפש "בלאגן" או "כחולים".
יחד עם זאת, אני מתקשה להסיק מהשיחה הזו את מה שהתובע מבקש. העובדה כי הוא יודע שאחיו נעצר, אינה בהכרח בכך שהוא עצמו היה בסביבה. להיפך, משתמע שהידע שלו עקיף ולא ישיר. אם הוא נשמע מדווח תוך כדי חיוג, לאדם הנמצא עמו או על קו אחר בשם "יוסף", מדוע שידווח לאדם הנמצא עמו? יתרה מזו, אם ראה המעצר בעיניו, או הבין זאת, מדוע לא הצליח לכוון בצורה קלה את אותו גבר לחפש אותו במקום מסוים, אלא מפנה אותו לכמה צמתים שונים? אכן, מהעובדה כי המשיב 5 מדבר בקודים ואומר לבר שיחו המסתורי לאבטח עצמו ולהחליף מספר, משתמע כי הוא יודע על עסקת הסמים אך לא כי הוא בהכרח שותף. הסבר לא פחות מתקבל על הדעת לרצף השיחות הוא שמישהו התקשר והשיחה הייתה "אחיך אמור היה להביא כבשים לצומת ליד העסק שלי. לפני עשר דקות אמר שהוא אצלי תוך דקה ולא הופיע". בין אם המשיב 5 היה יודע על עסקת הסמים מראש ובין אם לאו, השיחות היו נשמעות בדיוק אותו דבר.
סיכומו של דבר, אכן הנסיבות מאוד מחשידות ובודאי שהצדיקו "מעצר ימים" לבדיקת העניין, אך אין הדברים עולים כדי "ראיות לכאורה" במובן של הלכת זאדה. ודוק, אין אלה ראיות חלשות, היכולות להצדיק חלופת מעצר, אלא העדר ראיות מספיקות נגד המשיב 5 לאישום 4.

האישום החמישי
האישום החמישי מחולק לשני חלקים. חלקו הראשון עניינו קיומו של מפגש, לאחר תיאומים טלפוניים, אשר על פי טענה הנו מפגש שנועד לתשלום חובות שוטפים בגין אספקה שוטפת של סמים. כאשר המשיב 1 הוא המשלם והמשיב 5 הוא המקבל את התשלום.
בהקשר זה מפנה התובע לשיחות הסתר של תיאום הפגישה ומפנה לשיחות סתר 68826/12 (שיחות 731 -733), 68253/12 (שיחה 2386) ו- 68825/12 (שיחות 804 ו- 807). כן מפנה הוא לעיקוב מיום 7.6.12 המלמד על מפגש. ואכן, בשיחות אלה מבקש המשיב 5 מהמשיב 1 "ניירות", כאשר המשיב 1 קובל על משהו אשר בהחלט משתמע כאספקה לא מספיק סדירה של סחורה. המשיב 1 פונה ומבקש כסף באופן מפורש וגלוי מהמשיב 2 ומהמשיב 3. על פי העיקוב השניים נפגשים. התובע סבור כי פגישה זו נועדה לתשלום על סמים והכנה למסירת סם אשר מתבצעת במחצית השנייה של האישום.
בהקשר זה אני מסכים עם הסנגור כי הדברים אינם מספיק חד משמעיים. אכן, מהקשרם של המעשים האחרים בכתב האישום, והקשר הידוע משאר הראיות בתיק כי מדובר לכאורה במי שעוסקים בתחום הסמים, אשר שתקו ולא הסבירו את המעשה, החשד כבד, אך לא מעבר לכך. שיחות אלה לעצמן אינן מוכיחות דבר מסוים. הדיבור בקוד מלמד על קונספירציה כלשהי, אשר יכולה להיות איסוף כסף גם לתשלום שוחד, סחר לא חוקי בכדורי דיאטה, או כל עבירה אחרת. יחד עם זאת יהיה לדבר משקל מסוים בתיק העיקרי כחלק מפסיפס כללי של הראיות: ביום כך וכך תואם תשלום אשר לגביו המשיב 1 קיבל כסף מהמשיב 2 ומהמשיב 3 והעביר תשלום למשיב 5.
החלק היותר חשוב של האישום החמישי הוא חלקו השני. המדובר באירוע בו מיום 10.6.12. המשיב 4 נתפס כאשר הוא נוסע ברכב המאזדה של המשיב 1 כאשר ברכב יש סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 5.950 ק"ג. המשיב 1 והמשיב 2 היו ברכב של המשיב 5 יחד עם המשיב 5, בקרבת מקום. טענת המדינה היא שיש לייחס את החזקת הסם (ואולי סחר בו?) גם למשיבים שהיו ברכב של המשיב 5. זאת, על יסוד סדרת הפעולות שנעשו עובר לרגע המעצר, המלמדת, לשיטת המדינה, על קשר הדוק בין שני כלי הרכב. טענת הסנגור של המשיב 5 היא שלא ניתן לראות קשר כזה, ודווקא התנהגות יתר המשיבים, מלמדת לכאורה על העדר מודעות לכך שיש סם ברכב.
עיון בדו"ח העיקוב מלמד כי המשיבים 1,2 ו-4 אכן נסעו יחד לשגב שלום ועצרו יחד לקנות פיצה בנתיבות והמשיכו. בשגב שלום תצפית העיקוב הייתה מוגבלת יותר. רכב המזדה של המשיב 1, כשעה לאחר ההגעה לשגב שלום, נסע לתחנת הדלק שם לתדלוק. על פי התמונות מתחנת הדלק, המתדלק היה המשיב 5.
מהעיקוב עולה עוד כי כחצי שעה מאוחר יותר יוצאים שני כלי הרכב זה אחר זה משגב שלום ונוסעים בערך מערבה בכביש 34. הרכב הראשון הוא רכבו של המשיב 5, לידו יושב המשיב 1 והמשיב 2 מאחור. ברכב המזדה אשר בו היו הסמים נסע המשיב 4 לבדו. כאשר נעצרו חצי שעה מאוחר יותר, סמוך למושב יכיני, היו שני כלי הרכב במרחק של ק"מ זה מזה (המדובר במרחק של כמעט 50 ק"מ משגב שלום). למותר לציין כי הרכב ללא הסם הקדים בקילומטר את הרכב שבו היה הסם.
הסנגור לא חולק על כך שמעבר לסמים, בשני כלי הרכב נמצאו מכשירי טלפון ומכשירי "סים". עוד מתברר ממחקר תקשורת כי היה קשר טלפוני בין שני כלי הרכב בזמן הנסיעה. הקשר היה, כפי הנראה, בין המשיב 2 שישב מאחור לבין המשיב 4. המשיב 2 מחק את השיחות מהמכשיר שלו.
המשיבים שמרו על זכות השתיקה. המשיב 5 אמנם השיב לכמה שאלות, אך ברגע שהשאלות התקרבו למהות, הוא שתק.
הסנגור סבור שלא ניתן להסיק מנסיבות אלה דבר. לשיטתו העובדה שהמשיב 5 הסכים להיות מצולם עם המזדה שאינה שלו בתחנת הדלק מלמדת על כך שהוא לא ידע שיש במזדה סמים. הסנגור סבור עוד כי לא ניתן להוכיח ששני כלי הרכב נסעו בתיאום. בוודאי שאי אפשר לקשור את המשיב 5 לרכב האחר, כאשר מחקר התקשורת מלמד על קשר של המשיב 2 עם רכב המזדה ולא של המשיב. אם כי הסנגור לא חולק על כך שמחקר התקשורת אכן מלמד על הקשר בין המשיב 2 למשיב 4 בזמן זה.
עיינתי בטענות הסנגור, אך אני סבור כי לעניין אישום 5 סיפא המדינה אכן מצליחה להוכיח לכאורה את מעורבותם של כל החבורה בהובלת הסם. כאן, בניגוד לאישום הרביעי, המדינה אכן הוכיחה היטב, לכאורה, את "פתיחת הציר".
המשיבים 1,2 ו-4 נסעו יחד לשגב שלום, שם היה המשיב 5. הם שהו שם זמן של ממש. העובדה כי המשיב 5 תדלק את המזדה של המשיב 1 מלמדת כי הוא היה בקשר עמם שם. המשיבים 1,2 ו- 4 הגיעו יחד ועזבו באותו זמן. הם נסעו בשתי מכוניות במרחק קצר מאוד זה מזה, למשך כמחצית השעה, בדיוק לאותו כיוון. מדוע המשיב 1 לא נהג ברכבו שלו כפי שעשה בנסיעה הלוך? הרי בנסיעה הלוך המשיב 4 נסע מאחור, דבר שיכול ללמד כי המשיבים 1 ו- 2 "בכירים" ממנו. למה המשיב 2 העדיף לנסוע במושב האחורי של הרכב של המשיב 5 על פני נסיעה עם המשיב 4? הרי יכלו כל הדרך הזו לנסוע גם שניים בכל רכב! קיום הקשר הטלפוני בין שני כלי הרכב, בין המשיב 2 למשיב 4, מחזק מאוד את התמיהה האמורה. העובדה כי המשיב 2 בחר למחוק את שיחות הטלפון האלה, היינו למחוק את הקשר בינו לבין כלי הרכב בו נתפס הסם, היא התנהגות מפלילה מובהקת.
המשיב 5 לא רק תדלק את המזדה לקראת הנסיעה חזרה, המשיב 5 מסיע את המשיבים 1 ו- 2 ברכב המקביל. איזה הסבר אחר יכול להיות לעניין זה? עתה, בהקשר זה, באים לידי ביטוי השיחות הנוגעות למשיב 6 באישום הרביעי המבטאות ידע המשיב 5 אודות עסקאות סמים, והשיחות ברישא של אישום 5. יש להם עתה ערך מסוים, מחזק, המלמד על קשר עסקי כלשהו, הראוי לדבר עליו בקודים, בין המשיב 1 לבין המשיב 5. בהקשר זה יש משקל מיוחד לשיחות אליהן הפנה התובע ביחס לאישום הראשון, שיידון להלן (ראו במיוחד האזנת סתר 69478/12, לרשימת השיחות אליהן מפנה התובע כשיחות בין המשיב 5 (המזהה עצמו כמוסטפא, כפי שעולה) לבין המשיב 1 (למעט שיחה 209 אותה לא מצאתי)). שיחות מהן עולה קשר עסקי ארוך טווח, בין השניים, כאשר בבירור המשיב 5 הוא מספק הסחורה והמשיב 1 הוא הקונה. כן ראה שם את השיחות בין המשיב 5 לבין המשיב 6 מהם עולה כי הם עוסקים בהספקה של סחורה שיש להסוות את עצם אספקתה בדרכים שונות (אגב דומני שהפניית התובע בהקשר לשיחה 167 שגויה).
בהעדר הצעות אחרות מהמשיבים ששתקו, המסקנה המסתברת היחידה היא כי המשיבים 1 ו- 2 נסעו יחד עם המשיב 4 וגם חזרו "עמו". אמנם לא עמו באותו רכב, אך אך "עמו" במובן היותר רחב, ברכב המלווה כעמוד ענן ההולך לפני הרכב האחר, במרחק של קילומטר, בתיאום טלפוני, לאורך נסיעה ארוכה למדי. לטעמי החזקה שביטא הנביא עמוס (פרק ג) "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?" חלה על שני כלי הרכב האלה. חזרו "עמו" אבל בבחינת "עמו אנכי בצרה". היינו, מכיוון שמטרת הנסיעה היא העברת הסם (בהעדר הסבר אחר), הוחלט כי רק אחד הקושרים יסתכן בנסיעה פיזית עם הסם עצמו, והיתר ייסעו, באדיבות הצד השני של העסקה (כנראה המוכר), במכונית אחרת.
על כל אלה יש להוסיף את שתיקת כל המעורבים במשטרה. הנסיבות חייבו מתן הסבר. המשיבים שתקו וחיזקו את הראיות הנסיבתיות העומדות מולם. השתיקה הקולקטיבית מחזקת מאוד את הראיות. לפיכך, לטעמי יש ראיות מספיקות נגד המשיב 5 כי הוא שותף למעשה הובלת הסמים המתוארים האישום החמישי.

האישום הראשון
האישום האחרון שנותר הוא האישום הראשון ברשימה, האישום הכללי בקשר לקשירת הקשר. אישום זה, כגרסתו בכתב האישום המתוקן, מייחס למשיבים 1,2,3 ו- 5 קשר לצורך ניהול רשת לקנייה והפצה של סם מסוכן מוסג חשיש. טענת המדינה היא שהשלשה הראשונים קנו את הסם האמור, מהמשיב 5 והפיצו אותו בתחומי העיר אשקלון. נטען כי המשיב 1 עמד בראש הארגון והמשיבים 2 ו- 3 היו עושי דברו, הם גבו כסף עבור המכירה וסיפקו את הסם בפועל לצרכנים השונים. כן נטען כי המשיב 3 ניהל שיחות בענייני המכירה עם המשיב 5, הטמין את הסם בגג ביתו, והתבקש להביא הסם עבור המשיב 1 לשם מכירתו.
עיון מהיר באישום זה מגלה כי ניסוחו של האישום אינו ברור כלל וכלל. יש תיאור של ארגון, אך אין טענה לקיומו של ארגון פשיעה. כך, שכל אחד אחראי על מעשיו שלו, אלא אם הוא מבצע בצוותא עם אחר עבירה מסוימת. לא נטען כי עצם הקשר יוצרת אחריות למעשים.
התיאור של כתב האישום כולל תיאור פעולות שונות שהן, כל אחת, עבירה לעצמה. כך, אם יוכח כי המשיב 3 הטמין סם בגג ביתו, ניתן יהיה להרשיעו בהחזקה, אך אין אישום בהחזקה. אם לא ניתן להוכיח עובדה זו, לא ברור מדוע עובדה זו כלולה בכתב האישום. כך, אם הוא מכר, או קנה סמים בטלפון, וניתן להוכיח זאת, הרי שהוא יורשע בסחר. אך המשיבים באישום זה אינם מואשמים כלל בסחר, אלא בקשירת הקשר בלבד.
העובדה שמעשה הקשר עצמו אינו מתואר בכתב האישום, הוא סביר. שכן לעיתים מסיקים קיומו של קשר מנסיבות ביצוע עבירה, אשר חייבה תיאום מראש, וממילא הוכחה עבירת הקשר. אולם, כאשר אין כוונה להוכיח את ביצוע העבירות, ואין תיאור של הקשר עצמו, לא ברור בדיוק, מתוך כתב האישום, מה המדינה מתכוונת להוכיח ומפני מה הנאשמים צריכים להתגונן.
לעניינינו יש להתרכז בשיחות הנוגעות למשיב 3 ולמשיב 5. אולם, שיחות אלה נבחנות על רקע התמונה הראייתית הכללית.
עברתי על כל תמלילי השיחות אליהן הפנה התובע (ודומני שהיו שלוש טעויות סופר שאותן לא מצאתי או שלא כללו את התוכן הנטען: האזנה 69478/12 שיחות 209 ו- 167 וכן האזנה 69021/12 שיחה 2211). לא זה המקום לחזור ולצטט את כולן. אני מפנה לטיעון הכתוב של התובע, ולשיחות אליהן הוא הפנה. אף טבלת התמצות יכולה לסייע.
עלי לציין כי בניגוד לרושם הראשוני, בקריאת חלק מהשיחות, כי הדברים אינם מספיקים, הרושם המצטבר מכלל השיחות הוא אכן של עסק חי ופועל, בו פעילים המשיבים 1,2,3,5 ואף 6. יתרה מזו, ברור מהקשרם של דברים שמדוברים בקודים ("טלרכט" לרבות "חצי טלכרט" וכן "כבש" לרבות "חצי כבש"). מתוכן השיחות, עולה מוסטפא, המשיב 5, הוא הספק, והמשיב 1, עם שיתוף מסוים של המשיב 2 ו-3, קונים ממנו. דבר זה ברור למדי שכן כאשר הצדדים מדברים בצד הכספי הם פחות זהירים. כך לעיתים שיחה מתחילה בדיון אודות "ניירת" ואז משתמע בבירור שמדברים על סכומי כסף באלפים.
למותר לציין כי אף אחד מהצדדים אינו "שובר" את הקוד ומאזכר בטעות מילים מפורשות שמשמען סם מסוכן. אמנם, ישנה מעין חוות דעת של קצין סמים המספר כי המילים העולות בשיחות משמשות לסמים (זכ"ד מיום 17.6.12, אשר לטעמי מן הראוי היה לערוך כחוות דעת). אולם איני בטוח שזכ"ד זה מועיל רבות. זאת, משום שאין הוא מבחין בין שפת עבריינים (כגון: המילה "בוף" – שמשמעותה כמות קטנה של חשיש, בדרך כלל לשימוש עצמי) לבין קוד בשיחות טלפון מאימת האזנה (כגון המילה "ניירות" – אשר מהקשרם של דברים ברור אכן כי מדובר בכסף) לבין מה שנראה כפרשנות מקומית סבירה מעיון בהקשרם של הדברים ("הילד שלנו הלך" – הבחור שלנו נעצר). מכל מקום ניתן לומר מניסיון שיפוטי, כי אכן מקובל בקרב עבריינים לדבר בטלפון על סמים תוך שימוש בקודים. אולם, אין לומר שכל שימוש בקודים לעולם מלמד, מיניה וביה, על סמים.
למרות האמור, יש כמה אינדיקציות המלמדות כי מדובר אכן בסמים. ראשית, עצם קיום מכירה סיטונאית (של המשיב 5) ומכירה קמעונאית לכאורה (של המשיבים 1-3). טווחי המחירים הרלוונטיים וכד', מתאימים לסמים. אך אלה אינדיקציות קלושות למדי מטבע הדברים, אפילו כאשר לוקחים בחשבון שמדובר בסחורה לא חוקית. כפי שציין עו"ד הדר בטיעוניו בצדק, באותה מידה ייתכן שמדובר בחלקי רכב גנובים, אמל"ח או אפילו סם אחר כגון הרואין.
אולם, הראייה הטובה ביותר כי אכן כל השיחות נוגעות לסמים מסוג חשיש נובעת מהראיות לכאורה לגבי העבירות האחרות. מבט סינופטי מלא, על מכלול השיחות, כאמור באישום הראשון, עם יתר המעשים של המשיבים, כל אחד על פי חלקו, מלמדים כי מדובר לכאורה בסחר בסם. האינדיקציה החזקה ביותר היא האישום הרביעי, שם נעצרו יחד המשיבים 1,2 ו – 5, בזמן נסיעה משותפת למטרה משותפת, וכאמור לעיל, מדובר היה ברכב ש"פתח ציר" עבור הרכב האחר, שהחזיק הסם.
אפתח ואציין כי אף אחת מהעובדות הקונקרטיות המובאות באישום הראשון אינה ניתנת להוכחה לעצמה. כלומר, לא ניתן להוכיח בבירור אחיזה בסם מסוים בזמן מסוים. לא ניתן להוכיח לגבי כל שיחה לעצמה כי זו לעצמה בדווקא עוסקת בסמים. מכאן נראה כי צדקה המדינה שלא האשימה במעשים הקונקרטיים, שהם מסתברים אינטואיטיבית, אך לא ניתנים להוכחה מעבר לספק סביר.
עתה יש לשאול, מהי עוצמת הראייה כי המכלול מלמד על קונספירציה כללית בדבר סחר בסמים. כאן, עומדת המדינה על בסיס הרבה יותר טוב. שכן ריבוי השיחות על רקע תפיסות הסם באישומים האחרים, יחד, מקים אינדיקציה משכנעת בהחלט, כי מדובר אכן בעסק אחד שמתנהל לאורך זמן, ועניינו סחר בחשיש. השאלה היא אם אינדיקציה זו, במונחים של הלכת זאדה, אכן יוצרת סיכוי טוב להרשיע בעניין זה בסוף הדרך. לטעמי, במבט של היסטוריון או עיתונאי, התמונה ברורה לגמרי. לו מדובר היה בצו מניעה אזרחי בו יש להעריך הסיכוי לשכנע בתזה זו במשפט אזרחי, הייתי אומר ללא היסוס כי סיכויי המדינה טובים להוכיח את התזה מעבר למאזן ההסתברות טובים בהחלט, ונוכח שתיקת המשיבים בחקירה – אפילו טובים מאוד. אולם לשאלה הקריטית, האם למדינה יש סיכוי טוב לשכנע בתזה מעבר לספק סביר, מעבר לאישומים הקונקרטיים לעיל, כאן איני בטוח. המלל אינו מספיק חד משמעי ומספר הקישורים למציאות בה יש מציאה של סם (באישומים האחרים) לא בהכרח יספיק לגבי כל התזה.
לטעמי, למרות שלכאורה מדובר במסכת אחת, בכל זאת אין מדובר ברצף של שיחות בטווח של אחת לכמה ימים. לפיכך, עוצמת הקישור לאירועים הפרקטיים שקרו באישומים האחרים, אינו חד משמעי, כאשר אין מדובר בשיחות ממש סמוכות, המתוארות לעיל במסגרת האישומים העיקריים.
כתוצאה מכך, אני סבור שיש משקל שונה לראיות ביחס למשיב 5 וביחס למשיב 3. לגבי המשיב 5 אשר גם נתפס במישור הפרקטי בעצמו, כמתואר לעיל, יהיה קל יותר לשכנע כי עיקר השיחות אליהן מפנה המדינה נוגעות לסמים. אולם, לגבי המשיב 3, המשוכה גבוהה יותר. יש לציין כי השיחות של המשיב 5 עם המשיב 6 יש בהן מימד של קונקרטיזציה שהוא מעט מעבר לשיחותיו של המשיב 3, אשר משמעותן נלמדת מההקשר הכללי בלבד. לפיכך, לצורך הליך המעצר, יש לקבוע כי הראיות לאישום הראשון ביחס למשיב 5 קיימות אך חלשות בהקשר של הלכת זאדה. אולם, ביחס למשיב 3 הראיות הן גבוליות ביותר.

סיכום - עילת מעצר - וחלופה
המשיב 3 – מואשם אך ורק באישום הראשון. הראיות לגביו גבוליות מבחינת הלכת זאדה. העבירה עצמה, לו היו הראיות טובות מאוד, הייתה מקימה עילת מעצר מובהקת מחמת מסוכנות. זאת משום שמדובר במי שהוא לכאורה חלק פעיל במנגנון של קנייה ומכירה של סמים, כאשר פעילותו נמשכת לאורך זמן. אף אם לא נשא ולא נתן סם בעצמו, תפקידו מלמד על מסוכנותו.
עברו הפלילי של המשיב 3 אינו מדבר בעדו. הוא הורשע פעמיים, בשני המקרים כללה ההרשעה החזקת סם שלא לשימוש עצמי. המשיב 3 הורשע גם פעמיים בהפרת הוראה חוקית. לו היו הראיות טובות, ובשים לב לתפקידו, ספק אם ניתן היה לשחררו לחלופת מעצר. צריך היה להזמין תסקיר ולבחון האפשרות בזהירות יתרה. אולם, נקבע כי הראיות גבוליות. לפיכך אין להמתין לתסקיר. יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר המינימאלית שניתן אשר יש בה כדי לקיים פיקוח על המשיב 24 שעות ביממה.
המשיב 5 – מואשם באישומים 1, 4 ו- 5. נקבע כי יש ראיות טובות נגדו ביחס לאישום 5, אין ראיות נגדו ביחס לאישום 4 וביחס לאישום הראשון הראיות חלשות למדי. באישום החמישי המדובר בהובלה של כמעט 6 ק"ג סם מסוג חשיש. האישום הראשון, אף שהוא חלש למדי במישור הראיות לכאורה, כולל אינדיקציות לפעילות רבה מאוד בעסקי הסמים ומעורבות לאורך זמן, דווקא בצד של המוכר הסיטונאי לקמעונאי, שהוא במדרג גבוה יחסית. ברור שאילו הראיות לכך היו טובות, לא היה מקום לשקול כל חלופת מעצר, אלא שהן חלשות. כאמור, אף באישום בו נקבע שאין ראיות לאחריות, יש ראיות לידיעה אודות הפעילות של האח, דבר מלמד גם כן על מעורבות גבוהה יחסית.
העבר הפלילי של המשיב 5 אכן אינו מכביד. הוא מתייחס לעבירה משנת 2006 בגינו נשפט לעבודות שירות בשנת 2009. אין זה עבר פלילי השולל כל אפשרות חלופת מעצר.
המשיב 6 – מואשם באישומים 3 ו- 4. נקבע כי ביחס לאישום 4 הראיות טובות וביחס לאישום 3 הראיות מספיקות לצורך מעצר עד תום ההליכים. המדובר אם כן בשני אישומים, האחד סחר בסם מסוכן בכ- 17 וחצי ק"ג חשיש, השני החזקה של כמעט 12 ק"ג חשיש. עילת המעצר כאן מובהקת עד מאוד. כאמור, בחלק משיחות הטלפון שנסקרו המשיב 6 נשמע גם כן מעורב, אף ששיחות אלה לא התגבשו לאישום, הן אינדיקציות למעורבות עמוקה בעולם הסמים, אם כי הרושם הוא של פעילות תחת הפיקוד של המשיב 5, ומעורבות פחותה ממנו, למרות שהמשיב 5 צעיר יותר.
אין למשיב 6 עבר פלילי. לפיכך, למרות שמדובר בשני אישומים וקיום אינדיקציות למעורבות עמוקה יותר, אין לשלול מראש כל אפשרות חלופה.
המשיב 7 – מואשם באישום השלישי בלבד. נקבע כי הראיות נגדו טובות מאוד. המשיב 7 נראה בצד המקבל את הסם ולא המוסר אותו, היינו חוליה נמוכה יותר. עדיין מדובר בכמות סם משמעותית מאוד, כ- 17 וחצי ק"ג חשיש. אף למשיב 7 אין הרשעות קודמות. לפיכך בשל השיקולים שנמנו לעיל, אפשר שניתן לשקול בזהירות חלופה.
הצדדים מוזמנים לטעון לעניין אפשרות של חלופת מעצר, לאחר עיון בתסקירים.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בנוכחות המשיבים, ב"כ המשיב 3 עו"ד נטלי לוי, ב"כ המשיבים 5 ו-6 עו"ד אייל הדר וב"כ המשיב 7 עו"ד קובי בן שעיה

15 מתוך 15


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: גז(עציר)
שופט :
עורכי דין: