ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יונס עלי סאלח נגד רמי רחאל :

בפני כבוד השופט דאוד מאזן

תובע
יונס עלי סאלח

נגד

נתבע
רמי רחאל

בית משפט השלום בקריות

פסק דין

מונחת בפני תביעה שטרית.
העובדות בקצרה:-

התובע הגיש לביצוע 23 שיקים, על סך 20,000 ₪ כל אחד , בלשכת ההוצאה לפועל, במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 13-04566-08-3 , בסכום כולל של 460,000 ₪ בערכים נומינליים, וסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל עמד ביום פתיחתו על סך 563,860 ₪.

השיקים משוכים מחשבון הנתבע בבנק הפועלים סניף 735 קריית טבעון, כשהראשון זמן פירעונו ליום 10.4.06 והאחרים לכל 10 לחודש שלאחר מכן.

הנתבע לא הגיש התנגדות במועד וביום 21.7.08 הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לביצוע שטר.כבוד הרשם נדים מורני, בהחלטה מנומקת ומפורטת , החליט להאריך את המועד להגשת ההתנגדות בהחלטה מיום 28.1.09.

גרסת הנתבע;

הנתבע טען כי השיקים אבדו ונגנבו ממנו וכבר ביום 9.8.06 הוא מסר הודעת ביטול לבנק שעליו משוכים השיקים (ת-4), והגיש תלונה למשטרת ישראל והודעה על אובדן וגניבת שיקים החל משיק מס' 10776 ועד 10800.

עוד הוסיף כי מעולם לא הייתה התקשרות בינו לבין התובע. אך יחד עם זאת הודה הנתבע השיקים חתומים בחתימת הנתבע והם הוכנו לפני גניבתם לצורך עסקה לרכישת צמיגים וג'נטים לעסק המנוהל על ידי הנתבע בשם "פנצ'ריית זרזיר".
החתימה על שיקים ;
הנתבע הודה בחתימתו על השטרות.
כידוע בדיני השטרות הנטל להוכיח כי החתימה על השיקים היא של הנתבע, מוטל על כתפי התובע (ראה בעניין זה ע"א 5293-90 בנק הפועלים נ' רחמים, פד"י מז(3) עמ' 240). במקרנו זה מאחר והנתבע לא חלק על חתימתו, בכך הוכיח התובע כי כל השיקים הם בחתימת ידו של הנתבע בשל ההודאה המפורשת של הנתבע.

גניבת השיקים –סיווג הטענה בנוף המשפטי;

בטרם אכריע עובדתית אם הוכח בפני שהשיקים נגנבו או לא, אעמוד בקצרה על משמעות טענת הגניבה.

המשמעות המשפטית של טענת הגניבה היא, כי נפל פגם בשטרות שרק אוחז כשורה יכול להתגבר עליו. בספרו של כבוד השופט זוסמן, דיני שטרות, מתייחס המחבר למספר מקרים של שיקים שנגנבו, ומבחין בין שני סוגי שטרות חתומים שנגנבים:

האחד , הוא במצב שהשיק נגנב כשהוא נושא את חתימת המושך, במקרה זה יש לבחון האם החתימה נחתמה כדי להתחייב בחוזה או מטעם אחר ושטר אשר החתימה על גביו לא נועדה להפוך אותו למסמך סחיר אלא לצורך אחר ונגנב, ניתן לקבוע, כי הוא כלל לא הוצא. מסמך כזה, שהוא מסמך לא שלם ולא הוצא כדין, אף אוחז כשורה אינו זוכה על פיו. כידוע, אוחז כשורה יכול להתגבר על פגם בשטר, במידה והשטר הוא מסמך סחיר. מקום שאין המסמך הוא מסמך סחיר, בא לעולם אלא מקום שאדם שחפץ להתחייב במסמך כזה.

בע"א 195/68 נחמיה קהא נ' בנק פויכטונגר בע"מ, פד"י ל"ב (2) עמ' 331, 333 נקבע:"מסמך לא שלם שכלל לא הוצא, אינו יוצר כל זכויות ואם מסמך כזה מגיע לידי אוחז כלשהו, לרבות אוחז כשורה, לאחר שהוא הושלם וסוחר ללא סמכות, אין האוחז יכול להפרע על פיו מהאדם שהיה חתום עליו, וזאת למרות שהזכות העדיפה המוקנית לאוחז כשורה בסעיף 19 (ב) לפקודת והחזקה החלוטה הניתנת לו על ידי סעיף 20(ב) שבה".

השני, הוא מקרה שבו השטר נחתם על מנת להפכו למסמך סחיר והוא נגנב ללא שמולאו בו כל הפרטים. מסמך כזה, אפילו הוא לוקה בחסר ואינו שלם, אוחז כשורה יכול לגבור על פגם מסוג זה.

כבוד השופט זוסמן מסביר את ההגיון שבקביעה זו בעמוד 108 :

"..החוק החרות היטיב עם אוחז כשורה, מתוך השיקול שאם אדם כתב מסמך היכול להיות סחיר לאחר הוצאתו, מן הצדק שהוא יישא בנזק, אם נגנב המסמך או אבד, שכן בידיו האפשרות לשמור אותו מכל משמר. מתוך שאיפתו לחלוקה צודקת של סיכון כזה, בא החוק החרות ומשתיק כלפי אוחז כשורה גם את הטענה שהשטר לא הוצא. אך משהלך החוק עד כדי כך, אין צידוק להרחיק לכת ממנו ולהכיר בזכותו של אוחז כשורה גם כאשר המסמך לא היה שלם בעת הגניבה. אם יזכה אוחז כשורה על יסוד מסמך כזה, מדוע לא יזכה גם על יסוד פיסת נייר עליה היתה חתימתו של אדם, שהיא עפה החוצה ונהפכה שלא ברשותו לשטר?"

האם הוכח אירוע הגניבה?

הנתבע טען, כי השיקים אבדו ונגנבו ממנו ולתמיכה צירף את ת-4 וכן אישור בדבר הגשת תלונה במשטרת ישראל (מב1).

בתצהירו, שתמך בבקשה להארכת מועד והתנגדות, לא טרח המבקש לציין, כיצד הגיעה חתימתו, אשר לא הכחיש אותה, על השיקים ורק בדיון בבקשה ביום 20-11-08, במהלך חקירתו על תצהירו, העיד שהשיקים הוכנו על ידו מראש, נחתמו על ידו וזאת לצורך קיום עסקה שהיתה אמורה להתבצע בשנת 2005 עם חברת אוטולוקס טיירס, עבור רכישת צמיגים, עסקה אשר בסופו של יום לא יצאה אל הפועל.

הנתבע, לגרסתו, הכין מראש 35 שיקים ע"ס 20,000 ₪ כל אחד והתכוון למסור אותם לאותה חברה. כל הפרטים מולאו, לרבות הסכום, מועד הפירעון והחתימה, למעט שם הנפרע. שם הנפרע לא צוין, לשיטתו, מאחר שאותה חברה הייתה מטביעה את חותמתה עליהם.

הנתבע ציין, כי השיקים נעלמו מעסקו ללא סימני פריצה כלשהם.

גם בחקירתו ביום 20-11-08 וגם בחקירתו היום בפני, לא הוסיף כי היו סימני פריצה, לא טרח לציין ולפרט מה עשה על מנת לשמור על אותם שיקים חתומים, בני 20,000 ₪ כל אחד, המונחים בעסקו.

נטל הוכחת אירוע הגניבה מוטל על הנתבע.

מדובר בעדות יחידה של בעל דין, ועל מנת שבית המשפט יקבל אותה, עליו תחילה לתת אמון בגרסה זו ולאחר מתן אמון בגרסה זו, תיכנס גרסה זו לטרקלין הדיון של סעיף 54 לפקודת הראיות.
אני סבור, כי הנתבע נכשל בהוכחת טענה זו.

ראשית, הנתבע טען, כי השיקים נחתמו על ידו ובעת החתימה התכוון להפוך אותו למסמך סחיר. הראיה, כך גם לגרסתו, חתם לצורך התחייבות ועל מנת להפוך את המסמך למסמך סחיר לצורך העברתו לאותה חברה שהתכוון להתקשר איתה בעסקת הצמיגים, עליו היה לשמור אותו מכל משמר ובפרט כאשר העסקה לא יצאה אל הפועל.
שנית, הנתבע לא טרח להציג בפנינו אישורים על אותה עסקה, לא טרח לזמן נציג של אותה חברה, שיכול להעיד על המו"מ לעניין רכישת הצמיגים, גרסתו בעניין זה נותרה ללא כל תימוכין.

שלישית, הנתבע לא טרח לפרט בתום כישלון המו"מ מדוע לא קרע את אותם שיקים או השמיד אותם, איפה נשארו בעסקו, האם הושארו בכספת או במקום אחר, מה אמצעי השמירה ששמר על אותם שיקים, מדוע רק בחלוף כשנה ממועד אותה עסקה הנטענת על ידו, פנה לדווח, כך לטענתו, על אירוע הגניבה או האובדן, לבנק.

רביעית, גרסתו של הנתבע לא הותירה בי רושם אמין ובפרט כאשר היה ביכולתו לזמן את דודו, פתחי רחאל, אשר התובע והעד מטעמו, חזרו וציינו וחזרו והעידו, כי השיקים נמסרו על ידי דודו, פתחי רחאל, אשר גם חתימתו מתנוססת על גבי השיקים. גרסתו מדוע לא הגיש תלונה על גניבה מדודו נותרה ללא כל מענה .

חמישית, גרסת הנתבע אינה מהימנה בעיני, לא סבירה ואינה משתלבת עם הראיות שנשמעו בתיק זה. גרסה זו של החזקת 35 שיקים מראש, בסך של 20,000 ₪ כ"א, סכום משמעותי לכל הדעות, היא גרסה שנראית על פניה מופרכת ולא סבירה. גרסת הנתבע לפיה, העסקה היא משנת 2005 והתשלום הראשון, מבלי לקבל את הסכמת אותה חברה, מתחיל ב- 10-4-06, נראית בעיני תמוהה. מדוע יש להכין את השיקים כשהעסקה היתה בשלב של משא ומתן והכנת שיקים הוא שלב מאוד מתקדם, בעת חתימת הסכם ולא בשלב של משא ומתן.

שישית, הנתבע, בחקירתו מיום 20-11-08, נשאל אם רכש מבנה באזור התעשייה בזרזיר ותשובתו היתה "באזור הזה יש הרבה מבנים". בחקירה שבפני היום מתברר, כי אותו נכס נרכש על ידי משפחתו של הנתבע. הודה היום בחקירתו בפני, כי המבנה היום שייך להוריו והוא נרכש מדודו פתחי (עמ' 13 ש' 1-5 לפרו' מיום 8-7-12), אישור זה מחזק משמעותית את גרסת התביעה בעניין מסלול המעבר של השיק מידי הנתבע לידי התובע,ומפריך את טענת הגניבה.

שביעית, בפני העיד התובע, עדות סדורה ועקבית ביחס לנסיבות קבלת השיקים ותמך את עדותו בעדות אדם נוסף. לפי גרסתם, בשנת 2001 ניהל התובע משא ומתן עם פתחי רחאל, דודו של הנתבע ורצה לרכוש ממנו מבנה במגרש 9 חלקה 22 גוש 17584 מאדמות כפר זרזיר. סוכם אז בין הצדדים על סך של 400,000 ₪. התובע שילם סך של 100,000 דולר, בנוכחות העד חג'אגריה סאלח ואף תמך את אותו תשלום בת-2.

בהמשך, הוא טוען, כי שילם תשלומים, כמפורט בסעיף 7 לתצהירו ובשלב יותר מאוחר התברר כי העסקה לא תצא אל הפועל ומאחר ולא שולם מלוא התמורה, אלא רק 197,000 דולר, סוכם על ביטול העסקה ועל השבה.
או אז, לטענת התובע, הודיע לו פתחי כי הוא מוכר את המבנה לאחותו, הלוא היא אמו של הנתבע והוא מוכן למסור החזר הכספים בשיקים, כשכל שיק על סך 11,000 ₪ והציג בפניו את השיקים, אך התובע סירב לקבל את כספו בחזרה בפריסה חודשית של 11,000 ₪ כל אחד.

בהמשך, התובע טוען, כי נפגש שוב בביתו של פתחי, יחד עם חג'אגריה העד מטעמו ובאותה פגישה נכח לא אחר מאשר הנתבע עצמו, אשר הגיע עם השיקים של 20,000 ₪ כל אחד. באותה פגישה סירב התובע לקבל את הכספים בפריסה של 20,000 ₪ כל תשלום.

בשלב יותר מאוחר ובהתערבות מכובדים, נאות התובע לקבל מאת הדוד פתחי רחאל והנתבע, 35 שיקים, כשכל שיק על סך 20,000 ₪. עוד הוסיף התובע, כי השיק הראשון שזמן פירעונו היה 10-1-06, הוצג לבנק וכובד.

התובע העיד, כי במסירת השיקים לידיו היה מעורב הנתבע, אשר רכש יחד עם בני משפחתו את המבנה מהדוד פתחי רחאל. גם העד חג'אגריה סאלח, ת-3, חזר על אותה גרסה ומסר, כי השיקים נמסרו על ידי פתחי, בביתו של פתחי ובנוכחות הנתבע, אשר מסרו את השיקים של 20,000 ₪ נשוא התובענה שבפנינו, לידי התובע.

גרסה זו אני מאמין לה, גרסה זו משתלבת עם הראיות שהובאו בפני, לרבות ת-2, ת-5, נ-1 וכן אישורו של הנתבע, שמשפחתו רכשה את המבנה. גרסה זו בעיני אמינה ומהימנה ואני מעדיף אותה על פני גרסתו התמוהה של הנתבע. גרסה זו מפרטת כיצד הגיעו השיקים החתומים על ידי הנתבע והתגלגלו לידיו של התובע. גרסה זו לא נסתרה, אני מאמץ אותה ומעדיף אותה על פני גרסתו התמוהה של הנתבע.

אוסיף ואומר, כי היה בידי הנתבע לזמן את דודו, אשר היה אמור להחזיר כספים לתובע, על מנת להכחיש את דבר הפגישה שהתקיימה בנוכחות הנתבע, את מסירת השיקים לדודו על מנת להשיב את הכספים לתובע, אך הוא בחר שלא לזמן את דודו, שהוא עד מרכזי, למרות שהנטל להוכחת טענת הגניבה מוטל עליו.

להוסיף לכל אלה, העובדה, כי התובע והעד מטעמו חזרו וציינו, כי השיקים נמסרו גם על ידי הנתבע, אבל בעיקר על ידי דודו, פתחי רחאל והנתבע נותר אדיש ולא הגיש כל תלונה פלילית בדבר גניבה על ידי דודו, אומרת דרשני ונותרה ללא כל מענה מצידו של הנתבע, דבר אשר מפחית את ערך גרסתו של הנתבע.

מכאן, אני קובע, כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח אירוע הגניבה של השיקים.

המסקנה המתבקשת, שבחתימת הנתבע, אשר חתום על כל השטרות ואשר מילא את השיקים במלואם, למעט שם הנפרע, שניתן להשלימו מאוחר יותר והוצאתם, כשהוא מתכוון להתחייב במסמך סחיר, העביר אותם ישירות לידי התובע ועל כן, הטענה של הגניבה, נדחית ויש לחייב את הנתבע על פי השיקים.

די לי בדיון עד עתה כי לקבל את התביעה מאחר וקבעתי כי הנתבע נכשל בהוכחת אירוע הגניבה.למקרה וטעיתי, התובע אוחז כשורה ומתגבר על טענת הפגם הקנייני –שנדחתה על ידי.

מתן התמורה:-

התובע הוכיח בפני, כי הוא נתן תמורה מלאה עבור השיקים, שכן מר פתחי רחאל מכוח עיקרון ההשבה, היה חייב כספים לתובע ושיקים אלו ניתנו לתובע על מנת להשיב לו את חובו. השטרות הן שטרות תקינות על פי מראן, נמסרו בנוכחות הנתבע ועל כן לא נפל כל פגם בשטרות אלו.

בנסיבות אלו, יש לקבל את התובענה.

המסקנה:-

אני מקבל את התובענה במלואה.

החוב על פי פסה"ד הוא החוב בתיק הוצאה לפועל שמספרו 13-04566-08-3.

אני מחייב את הנתבע, בנוסף, להחזיר לידי התובע, את האגרה ששולמה, במסגרת תיק זה, על שני חלקיה, בסך 12,955 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

במידה וקיים עיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל, עיכוב ההליכים מבוטל בזאת.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יונס עלי סאלח
נתבע: רמי רחאל
שופט :
עורכי דין: