ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמיר מועדי נגד עלי מג'דוב :

בפני כבוד השופטת פנינה לוקיץ'

תובע
אמיר מועדי ת.ז. XXXXXX491

נגד

נתבעים
1.עלי מג'דוב ת.ז. XXXXXX608
2.כלל חברה לביטוח בע"מ

בית משפט השלום בקריות

פסק דין

בפני תביעת התובע על סך של 52,826 ₪ וזאת בגין נזקים שנגרמו לשלוש מכוניות שעמדו במגרש מכירת רכבים בירכא (להלן: "המגרש") ואשר לטענת התובע, שהוא בעל המגרש ועוסק בסחר ברכבים, היו מצויים בבעלותו בעת קרות הנזק.

1. הארוע הנטען התרחש ביום 26.8.2009 בשעה 17.00 לערך, כאשר רכב מסחרי מסוג רנו מס' רישוי 1242516 (להלן: "הרכב הפוגע") שלטענת התובע היה נהוג באותה עת על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), היה בנסיעה לכיוון היציאה מהמגרש כשלפתע סטה ממסלול נסיעתו וגרם נזק לשלו מכוניות שחנו מצידו הימני כך שחזיתם פונה למרכז המגרש. כתוצאה מסטיית הרכב הפוגע הוא פגע בחזית מכונית ראשונה מסוג הונדה מ.ר. 5333156 (להלן: "ההונדה"), המשיך ופגע ברכב שני מסוג פורד מ.ר. 6486814 (להלן: "הפורד") וכתוצאה מהפגיעה בפורד, רכב זה נהדף לרכב שלישי מסוג מזדה מ.ר. 8738514 (להלן: "המזדה") וגרם לכך שהמזדה נלחצה לעבר גדר שהיתה בצידה הימני.

2. הנתבע בכתב הגנתו, אשר הוגש רק לאחר שפסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה בוטל בהסכמת הצדדים כאמור בהחלטה מיום 24.1.12, הודה באירוע התאונה כנטען בכתב התביעה כפי שגם עולה מהודעה שמסר למבטחת השימוש ברכב הפוגע , הנתבעת 2, ואשר הוגשה במצורף לכתב הגנתו.

הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת") התנערה מהכיסוי הביטוחי לאחריות הנתבע וכופרת בחבותה כלפי התובע ממספר טעמים:
הטעם הראשון שהעלתה המבטחת הינו טענה של היעדר יריבות וזאת מאחר ולטעמה התובע לא הוכיח את בעלותו ברכבים שנפגעו בעת ארוע התאונה.
הטעם השני הינו כי ארוע התאונה כפי שנטען מוכחש, המבטחת טוענת כי יתכן וארע ארוע תאונתי כלשהו במגרש אך לא הוכח כי שלושת כלי הרכב נפגעו בארוע אחד, ובעיקר טוענת המבטחת כי לא הוכח שהנתבע נהג ברכב הפוגע בעת ארוע התאונה. המבטחת מוסיפה וטוענת כי בהתחשב בכך שתחולת הפוליסה שהוציאה לרכב הפוגע מוגבלת לאחריות של נהג אשר הינו מעל גיל 24 ויש לו וותק נהיגה של לפחות שנה, הרי שמשלא הוכח כי הנתבע נהג ברכב, יש להניח כי ככל שארע הארוע הנטען, נהג ברכב נהג אחר שאינו עומד בתנאי הפוליסה. אמנם המבטחת לא יכולה לנקוב בשמו של נהג אחר שנהג ברכב בעת ארוע התאונה הנטענת (והמוכחשת) אולם לטעמה לאור העדויות שנשמעו, ברי כי לא הנתבע נהג ברכב והוא כלל לא היה נוכח במקום בעת הארוע הנטען.

מעבר לכל זה וכטענה חלופית טוענת המבטחת כי התובע לא הוכיח את הנזק הנטען שכן, על אף שהוגשו חוות דעת שמאי לגבי כל אחד מהרכבים ואף הוצגה חשבונית תיקון, הרי שהתובע לא הציג קבלות המעידות על תשלום בפועל עבור התיקונים ברכבים על אף שהצהיר כי קבלות כאלו מצויות ברשותו.

העדויות והראיות שהוצגו
3. מטעם התובע העיד התובע עצמו וכן העד מר פארס כנעאן (להלן: "העד") אשר נטען כי ישב עם התובע במשרדו המצוי בתוך המגרש והיה עד לכניסתו של הנתבע למשרד כאשר זה התענין ברכישת רכב, וכן העיד על כך שבחלוף מספר דקות ממועד יציאת הנתבע מהמשרד, הוא והתובע שמעו קול חבטה, יצאו ביחד מהמשרד וראו את הפגיעה בשלוש המכוניות.
הן התובע והן העד זיהו את הנתבע כמי שנכנס למשרד ולאחר מכן נהג ברכב הפוגע ופגע במכוניות. במהלך חקירתו של התובע הוגשה הודעה שמסר לחוקר מטעם המבטחת (נ/1). כמו כן שרטט התובע את מיקום הרכבים שנפגעו בתוך המגרש (ת/1).

התובע הסתמך על שלוש חוות דעת שנערכו על ידי השמאי ס. חמזה (אשר המבטחת לא עמדה על חקירתו) וכן על חשבוניות תואמות שהוצאו על ידי מוסך קעקוש. כמו כן הציג התובע מסמכים הנוגעים לשאלת הבעלות ברכב, אליהם תבוא התיחסות בהמשך.

4. הנתבע מסר עדות מפורטת בה תאר את השתלשלות העניינים לרבות כניסתו למשרד להתענין ברכישת רכב, ולאחר מכן יציאתו ברכב הפוגע מהמגרש ופגיעתו ברכבים תוך שהוא משרטט את מיקום הרכבים לעומת מסלול נסיעתו (נ/2). הנתבע לא יכול היה לתת הסבר מדוע סטה לכיוון הרכבים אולם ציין כי באותו יום היה בצום בשל הרמדאן.

הנתבע אישר כי הרכב רשום על שם אחיו דיאב, אולם טען כי רכב זה משמש את כל המשפחה ובעיקר אותו ואת אחיו לצורך עסקיהם המשותפים.

במהלך חקירתו של הנתבע, הוגשה הקלטה של שיחה שלו עם החוקר וכן תמלול אותה הקלטה (נ/3). על אף הסתייגויות שהעלו ב"כ התובע וב"כ הנתבע לגבי אופן ביצוע החקירה על ידי החוקר, והתאמת התמלול להקלטה בשל ניתוקים נטענים בהקלטה, הרי שלאחר האזנה להקלטת השיחה אל מול התמלול אני סבורה כי התמלול משקף את השיחה, ולא הוחסרו בו חלקים משמעותיים שיש בהם לשנות את תוכן השיחה או את ההתרשמות ממנה בעת קריאת התמליל. לא התרשמתי כי קיימים ניתוקים בהקלטה (בנסיון לכאורה להסתיר דברים שנאמרו?), אם כי נכון שיש קטעים בהם קשה לשמוע את הנאמר בשל רעשי רקע, ואף קיים קטע שקט ממושך יחסית בהקלטה. אני דוחה את טענת ב"כ התובע כי החוקר ניסה לשים דברים בפיו של הנתבע, וניכר דווקא שהחוקר הקפיד מאוד שהדברים שנרשמו על ידו בהודעה (עליה סרב הנתבע לחתום, ולכך אחזור בהמשך) משקפים במדויק את גירסת הנתבע.

שאלת הבעלות ברכבים שנפגעו
5. המבטחת טוענת כי על אף שלתובע ניתנו כל ההזדמנויות להוכיח את בעלותו ברכבים בעת ארוע התאונה, הוא לא עמד בנטל לעשות כן.

יצויין כי לכתב התביעה צורפו רשיונות רכב של שלושת הרכבים על פיהם הבעלות ברכבים אינה של התובע. לאחר ישיבה ראשונה מיום 24.1.12, צרף התובע שלושה מסמכים הנחזים להיות הסכמי מכר המתייחסים לשלוש המכוניות הרלוונטיות (ת/2-ת/4), אולם הסכמים אלו, ביחס לפורד ולמזדה, אינם בין הבעלים הרשום של כל אחד מהרכבים לבין התובע ולפיכך, אין בהם כדי לבסס את טענת התובע שהוא היה הבעלים של הרכבים בעת ארוע התאונה.

כך - בעוד שרכב המזדה, על פי רישיון הרכב שצורף לכתב התביעה , רשום על שם גב' זיוה טור, הרי שהתובע הציג לגבי רכב זה זיכרון דברים המעיד על העברת הבעלות ברכב ממר עאטללה סאלח לידי התובע (ת/2), מבלי שהוצג יפוי כח או שטר מכר בין הגב' טור לאותו מר עאטללה.

ביחס לרכב הפורד - על פי הרישיון שצורף לכתב התביעה הבעלות ברכב רשומה על שם דן רכב ותחבורה, ואילו זכרון הדברים (ת/3) מעיד על העברת בעלות מח.י. יוסף עסקי רכב בע"מ לידי התובע מבלי שהוצג מסמך כלשהו המעיד על העברת הבעלות קודם לכן מהבעלים הרשום.

טענות התובע בעדותו (עמ' 4 שורות 8-10), לפיהן ברשות מר עטאללה היה טופס העברת בעלות לרשותו, ואילו ח.י. הינו סוחר רכבים מורשה, וזאת כהסבר לשאלה כיצד יש במסמכים אלו להוכיח בעלותו, לא נתמכה בראיה כלשהי. מעבר לכך שמדובר בעדות בעייתית שכן התובע טוען שם כי ביצע את העברת הבעלות ברכב המזדה על שם עטאללה קודם להעברת הבעלות על שמו, אולם בפועל לא הוצג כל מסמך המעיד על כך שהבעלות ברכב רשומה על שם התובע....

6. באשר לרכב ההונדה, טענת המבטחת מעט שונה שכן, קיימת התאמה בין המוכר על פי ההסכם שהציג התובע (ת/4) לבין הבעלים הרשום ברישיון הנהיגה, שהינה חברת "אדי איל רכב בע"מ" (להלן: "אדי איל"). במקרה זה הנתבעת טוענת כי אין במסמך ת/4 כדי להוכיח שהרכב אכן נמכר לתובע קודם לארוע התאונה שכן מדובר במסמך שלא ניתן לבסס עליו כל ממצא.

מסמך ת/4 נחזה להיות הסכם המעיד שרכב ההונדה נמסר לידי התובע ביום 20.8.2009 (6 ימים לפני התאונה) כאשר לטענת התובע זהו המועד בו הוא נמכר לידיו. ההסכם אינו כולל את מחיר הרכב או כיצד הוא ישולם ובתחתיתו, מופיע התאריך "13.2.2012", אשר לטענת התובע, הינו מועד הדפסת המסמך.

במהלך שמיעת העדויות מטעם התובע, ניסה הלה להסביר כי מדובר בתדפיס חוזר של הסכם מקורי אשר לא נשמר אצלו העתק ממנו, אולם הוא ציין כי הוא רוכש רכבים רבים מאדי איל וכי יש ברשותו ספר רכבים שבו הוא רושם כל רכב שנכנס למגרש, וכן אמורה להיות ברשותו קבלה המעידה על כך ששילם עבור הרכב על אף שמחיר הרכב לא צוין בהסכם. עוד התברר במהלך עדותו של העד מטעם התובע, לאחר שהתברר כי הוא עובד בחברת אדי איל, כי כל רכב שנמכר על ידי אדי איל נערך לגביו הסכם מכירה ותמיד בעת עריכת העסקה, המסמך נמסר לקונה אולם מסמך מקורי, נשאר אצל החברה (עמ' 4 שורות 15-19). משנשאל העד הכיצד מופיע בתחתית המסמך תאריך מאוחר בשנת 2012, ציין כי יתכן שכשמבקשים העתק נוסף מההסכם, מופיע תאריך הפקת המסמך.

בעקבות דברים אלו, ביקש התובע בתום הדיון לצרף העתק נאמן למקור של הקבלה המעידה על תשלום התמורה עבור הרכב על מנת לשפוך אור על מועד עסקת הרכב של ההונדה. לקראת הישיבה שנקבעה לסיכומי הצדדים הגיש התובע מסמך נוסף הנחזה להיות הסכם המכר של רכב ההונדה (ת/5) אשר הוגש תוך שמירת כל טענות הצדדים ביחס למשקל שיש לתת לו, אם בכלל.

7. כפי שטענה ב"כ המבטחת בטעם רב, המסמך הנוסף שהוגש לא רק שאיננו אותו מסמך שביקש ב"כ התובע להגיש בעקבות ישיבת ההוכחות, ואף אינו הסכם המכר המקורי כפי שהוא מתיימר להיות כאמור בהודעת התובע מיום 28.6.2012, אלא מדובר במסמך נוסף שהופק ביום 11.6.12 כפי שמופיע בתחתית הצד השמאלי של המסמך, הוטבעה עליו חותמת וחתימה מקורית של אדי איל והוסף עליו המספר 59,000 ₪ כסכום התמורה שהתחייב התובע לשלם לאדי איל.

עיון בת/5 לעומת מסמך ת/4, מעלה כי אין בו כדי להוכיח שבין הצדדים אכן נערך הסכם מכר בחודש 8/2009 כנטען, שכן מדובר בשני מסמכים מאוחרים ושונים זה מזה שהונפקו במהלך שנת 2012 ואף אחד מהם לא יכול להיות הסכם מקורי משנת 2009. ניסיון התובע להוכיח קיומו של הסכם מקורי באמצעות מסמך ת/5, מעיב כענן כבד על נכונות טענותיו בהקשר לרכישת רכב ההונדה קודם לארוע התאונה, אם בכלל.

לאור עדותו של התובע מצופה היה שיגיש קבלה המעידה על ביצוע התשלום עבור הרכב לאדי איל או לכל הפחות את הסכם המכר המקורי, דהיינו זה שנערך ביום 20.8.09, ולא מסמך נוסף שהונפק במועד שלאחר מתן העדות ואשר הוספו עליו בכתב יד פרטים שאפילו אין להם זכר בת/4.

ברור לכל כי ת/4 ו-ת/5 אינם מסמך מקורי שנערך בשנת 2009 ולא ברור מה ניסה התובע להוכיח באמצעות ת/5 אשר כל שהיה בו, הוא לתמוך דווקא בטענת המבטחת כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הרכב היה בבעלותו בעת ארוע התאונה.

האם יש באי הוכחת הבעלות ברכבים כדי להביא לדחית התביעה בשל העדר יריבות?
8. בהקשר זה אציין כי סוגית הבעלות ברכבים, בהתחשב בכך שמדובר בתובע שהינו סוחר ברכבים, הועלתה כטענה מפורשת במהלך ישיבה מקדמית שהתקיימה ביום 24.1.12, ולאור טענת המבטחת כי היא עומדת על הטענה בדבר היעדר יריבות, ביקש ב"כ התובע להמציא לבית המשפט את מלוא המסמכים המעידים על העברת הבעלות לידי התובע או לחלופין להמציא כתבי ויתור על טענות ותביעות חתומים בפני עורך דין, מכל אחד מהבעלים הרשום של הרכבים.

כפי שצוין לעיל, מסמכים משכנעים בדבר העברת הבעלות לתובע מאת הבעלים הרשומים, לא הוצגו בפני והתובע אף לא פעל לביצוע החלופה האחרת, דהיינו המצאת כתבי ויתור של הבעלים הרשומים.

יתרה מכך, התובע לא הציג בשום שלב של ההליך המשפטי קבלות המעידות על כך שהוא נשא בפועל בתשלום עבור תיקון הרכבים, ובנסיבות הענין אינני סבורה כי די בחשבוניות שהוצאו ביחס לתיקון כל אחד מהרכבים, כדי להעיד על כך שהתובע הוא שנשא בתשלום בפועל עבור התיקונים.

9. נכון הדבר כי במקרים רבים בית המשפט מסתפק בתיקים מעין אלו בחוות דעת בלבד ולעיתים די בצירוף חשבונית המעידה על ביצוע התיקון, וזאת מתוך הנחה, כי חשבונית המוצאת על ידי בית עסק, אותו בית עסק יעמוד על פרעונה, בין אם בסמוך למועד הוצאתה ובין אם במועד עתידי כלשהו. אלא שבמקרה שבפני, כאשר מדובר בתובע העוסק בסחר רכבים, כאשר כל חוות הדעת נערכו על ידי אותו שמאי והחשבוניות הוצאו כולן על ידי אותו מוסך (פחח שהוזמן למקום על ידי התובע), הרי שלהבדיל מאדם פרטי, לא יכול התובע "ליהנות" מאותה ההנחה. דברים אלו נאמרים על ידי בזהירות הראויה ורק בשל העובדה כי התובע לא השכיל לפזר את ה"עננה" שנותרה בשאלת הבעלות ברכב. יתירה מכך, ניסיונותיו לעשות כן, לפחות ביחס לרכב ההונדה, הותירו רושם שאכן יש בסיס לטענות המבטחת כי הרכבים כלל לא היו בבעלות התובע בעת ארוע התאונה, ומשכך, התחזק הצורך של התובע להוכיח את ביצוע התשלום בפועל, דבר שכאמור לא נעשה על ידו.

האם עמד התובע בנטל להוכיח כי הנזק לרכבים נגרם כתוצאה מפגיעת הרכב הפוגע כשהיה נהוג על ידי הנתבע?
10. זוהי למעשה השאלה המרכזית הדורשת הכרעתי, שכן בה תלויה שאלת קיומו של כיסוי ביטוחי.
אקדים ואומר כי במקרה זה לאור העדויות שנשמעו בפני, וחרף העובדה כי המבטחת לא הציגה ראיות התומכות בגרסה הנוגדת את טענת התובע (אשר נתמכה בגרסת הנתבע), אינני מקבלת את התביעה שכן, אני סבורה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כל אחד מרכיבי תביעתו ובעיקר, לא שוכנעתי כי הנזק לרכבים נגרם כתוצאה מפגיעת הרכב הפוגע, בעת שהיה נהוג על ידי הנתבע.

11. נכון הדבר כי המבטחת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח קיומו של מעשה מרמה מצד התובע, אשר כידוע נטל הראיה להוכיחו הינו כבד (ראה: ע"א 125/89 בלס נ' פילובסקי, פ"ד מו(4) 441, פיסקה 7; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח (4) 253, פיסקה 3 וכן י' קדמי "על הראיות"(2009) עמ' 1772-1776 והפסיקה שם), אולם די בספקות שהצליחה לטעת בלבי באשר לגרסת התובע והנתבע, בכדי לקבוע שמאזן ההסתברויות נוטה לחובתו של התובע, ומונע את קבלת גרסתו באשר לעצם ארוע התאונה במעורבות של הרכב הפוגע כשהוא נהוג על ידי הנתבע, וזאת מבלי להיזקק לפטור הקבוע בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

12.נכון כי לא נמצאו סתירות של ממש בתיאור אופן אירוע הנזק לרכבים ומנגנון הפגיעה שהביא לכך ששלושה רכבים נפגעו בזה אחר זה, אולם, מצאתי טעם רב בטענת המבטחת כי קשה להבין כיצד הרכב הפוגע, בעת יציאה מהמגרש, שלא תואר כמקום נרחב, הספיק לפתח מהירות נסיעה אשר גרמה לפגיעה בעוצמה בשני רכבים ולהדיפת הרכב השני אל רכב המזדה, והנתבע גם לא טען בעדותו כי היה בנסיעה מהירה, נהפוך הוא (עמ' 8 שורה 22), כך שאין הסבר של ממש לפגיעה הקשה בשלושה רכבים.

יתרה מכך, לרכב המזדה, שהיה השלישי ברכבים הנפגעים ונפגע כתוצאה מהדיפת הפורד אליו, נגרמו נזקים הן בצד אחורי ימני והן בצד השמאלי אחורי, כאשר על פי התמונות שהוצגו בפני מיקום המעיכה העיקרית בצד שמאל של הרכב, הינו בדלת האחורית. מיקום הפגיעה במזדה מציב סימן שאלה בהיגיון שבגרסת הנתבע באשר למנגנון התרחשות התאונה. שהרי, על פי מיקום עמידת הרכבים האחד ליד השני בזוית מעט אלכסונית (ואפילו נצא מהנחה שלא עמדו באותו קו), כשרכב הפורד ספג את האימפקט בפינה הקדמית שמאלית בלבד, הרי שבעת הדיפתו אל המזדה (תוך שהוא נהדף בזוית ימינה), צריך היה לגרום נזק דווקא לחלק השמאלי קדמי יותר של המזדה, ואין כל הסבר הגיוני איזה חלק של הפורד פגע בדלת השמאלית אחורית של המזדה.

תיאור הנתבע את אופן ארוע התאונה (עמ' 7 שורות 3-4, 25-26) בצירוף מיקום הנזק ברכב הפורד, מצביעים על כך שהפגיעה בפורד היתה פחות חזקה מהפגיעה ברכב ההונדה שנפגע ראשון, לפי הטענה, שכן קודם לפגיעה זו, כבר ניסה הנתבע, לטענתו, להתרחק מעט מהרכבים, מה גם שברור שהאימפקט בהונדה כבר עצר במידה מסוימת את תנועת הרכב הפוגע. משכך, אך סביר להניח כי הפגיעה בפורד לא היתה כה חזקה, ואין בה להסביר את הפגיעה הנרחבת בצד שמאל של רכב המזדה. ויודגש כי הן התובע והן הנתבע בשרטוטים שערכו (ת/1, נ21) לא תארו את רכב המזדה עומד קדימה יותר מרכב הפורד, דבר שיכול היה להסביר את מיקום הפגיעה במזדה.

13. אלא שמסקנתי כי מאזן ההסתברות נוטה לכך שהתאונה לא ארעה כפי שטוען התובע מבוססת בעיקר על כך שלאחר שמיעת הראיות, לא שוכנעתי כי הנתבע נהג ברכב הפוגע בעת התאונה הנטענת. כפי שטענה ב"כ המבטחת בסיכומיה, בין עדות הנתבע לבין עדות התובע נמצאו סתירות בעיקר ביחס למועד מסירת הפרטים של הנתבע והרכב הפוגע לתובע, וביחס לקיומה של פגישה בשעות הערב מספר שעות לאחר התאונה והנוכחים באותה פגישה.

כפי שמסר התובע בעדותו, לאחר ארוע התאונה הנתבע לא נשאר במקום אלא נסע ברכב התובע מחוץ למגרש וחזר אחרי שעה או שעתיים (עמ' 4 שורות 27-28). כאשר חזר הנתבע, כך ממשיך התובע, היה נוכח במקום הפחח ובן הדוד של התובע מר עיסאם מועדי (להלן: "בן הדוד") ורק במועד זה, מסר הנתבע את פרטיו. התובע אף ניסה בעדותו להרחיק עצמו מכל דין ודברים שהיה בין הנתבע לבין הפחח וטען כי העניינים הוסדרו על ידי בן דודו, בלעדיו (עמ' 4 שורה 32, עמ' 5 עד שורה 2).

גם בהודעה שמסר לחוקר מטרם המבטחת (נ/1) טען התובע כי הנתבע נסע מהמקום עם הרכב לאחר התאונה ולאחר מכן הוא חזר בערב לאחר שבן הדוד שוחח עימו ואז מסר את הפרטים לשמאי (ולא לפחח). יתרה מזו בהודעתו זו ציין התובע כי לא לקח מהנתבע את הפרטים מיד לאחר האירוע מאחר ובן הדוד אמר שהוא מכיר אותו ושהוא יחזור בערב כשהשמאי יבוא ואז ייתן את הפרטים וכך היה.

14. לעומת התובע, מסר הנתבע בעדותו כי הרכב הפוגע לא היה במצב נסיעה כלל לאחר התאונה וכי הוא נגרר מהמקום על ידי רכב אחר של משפחתו, אשר בו נהג אחיו מופלאח שהגיע למקום אחרי חצי שעה (לאחר שהוזעק למקום על ידי הנתבע) וגרר את הרכב מחוץ למגרש כ- 200 מ' (זאת בניגוד לגרסתו לחוקר לפיה הרכב הפוגע נגרר עד לביתו, עמ' 28 לנ/3). הנתבע הוסיף כי מיד לאחר התאונה ובזמן שהמתינו לגרירת הרכב, מסר את מלוא הפרטים והמסמכים לידי התובע עצמו אשר לקח אותם וצילם אותם.

הנתבע אישר כי הוא מכיר את בן הדוד אך לא זכר שהגיע למקום ואף לא זכר ששוחח עימו אם כי אישר במידה והגיע, כנראה ששוחח איתו (עמ' 7 שורות 30-33). הנתבע הכחיש פגישה עם השמאי או הפחח בשעה מאוחרת באותו יום (עמ' 8 שורות 1-2). גם בעת חקירתו על ידי חוקר המבטחת, כפי שעולה מנ/3, טען הנתבע כי למקום התאונה לא הגיעו אנשים אחרים שהוא מכיר למעט התובע ( עמ' 25 לנ/3) וגם בעת גביית ההודעה אשר נעשתה 4 חודשים לאחר התאונה, השיב הנתבע בצורה מעט מתחמקת מבלי שהזכיר את נוכחות או מעורבות בן הדוד. בהמשך השיחה משנקב החוקר בשם בן הדוד ושאל שאלה מפורשת בענין נוכחותו במקום, טען הנתבע כי אינו זוכר.

15. הנה כי כן רואים אנו כי קיימת סתירה ברורה בין גרסאות הצדדים באשר להשתלשלות העניינים לאחר ארוע התאונה. לא ניתן במקרה זה לפטור סתירות אלו בכך שמדובר בעניינים שוליים, שכן לאור מכלול הנסיבות וחריגות הארוע הנטען ומידת הפגיעה בשלושה רכבים שונים, קיימת חשיבות להבנת השתלשלות העניינים וזאת לאור טענתה של המבטחת כי לא הוכח שהנתבע אכן נהג ברכב הפוגע בעת ארוע התאונה.

אדגיש כי עדותו של הנתבע בפני הותירה בי רושם של עדות מתחמקת, כך למשל לענין היכרותו עם בן הדוד ונוכחותו במגרש לאחר התאונה, כפי שפורט לעיל. יתרה מכך, סירובו של הנתבע לחתום על הודעה בפני החוקר מטעם המבטחת, נראה כניסיון התחמקות מלקשור עצמו לגרסה ברורה ואינני מקבלת טענות הנתבע כי לא בטח בחוקר וסירב לחתום רק מאחר והחוקר סירב למסור לידיו העתק ההודעה הכתובה על מנת שישקול באם הוא מסכים לחתום עליה או לא.

כפי שעולה מתמליל החקירה, החוקר, במהלך עריכת ההודעה, הקריא בכל פעם לנתבע את הדברים הנרשמים על ידו וזאת במהלך שיחה רציפה בין הצדדים. אמנם נכון כי בסוף השיחה לא הקריא החוקר את ההודעה פעם נוספת, אולם עיון בנ/3 (עמ' 34 ואילך) מעלה כי החוקר הציע לנתבע שיקריא לו פעם נוספת את ההודעה במלואה, ואף הציע לו כי הוא, הנתבע, ירשום מחדש את הודעתו, אולם למרות זאת הנתבע סרב לחתום על ההודעה, ואף סרב לחתום על שרטוט שערך במהלך השיחה עם החוקר.

בתום השיחה עם החוקר גם סירב הנתבע להמציא פירוט שיחות על מנת שתיבדק טענתו כי התקשר לאחיו מופלאח על מנת שיבוא למגרש תוך שהחוקר הזהיר את הנתבע כי אם לא ישתף פעולה, הדבר עלול לפגוע בכיסוי הביטוחי. אמנם נכון כי לאחר מכן לא שבה המבטחת ודרשה מהנתבע את פירוט השיחות תוך אזהרה ברורה כי הדבר עלול לפגוע בכיסוי הביטוחי, אולם עצם הסירוב למסור את פירוט השיחות, ללא הסבר של ממש, בהחלט מוסיף להתרשמותי כי עדותו של הנתבע היתה מתחמקת בכל אותם ענינים שעלולים לפגוע בגירסתו.

יצויין עוד כי בניגוד לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו כי הנתבע מסר הודעה מתאימה למבטחת לאחר קרות הארוע, הרי שטופס ההודעה למבטחת אינו נושא כל תאריך, ולפיכך סביר יותר להניח, כפי שטענה ב"כ המבטחת, כי הודעה זו נמסרה רק לאחר שהמבטחת החלה בבדיקת הארוע (דבר שיש בו גם הסבר מדוע חקירה בענין בוצעה רק בחלוף 4 חודשים ממועד התאונה).

16. מכל האמור לעיל עולה כי אין בעדויות התובע והנתבע כדי להביא להרמת הנטל ולהוכיח את התרחשות האירוע כנטען, ומשכך לא ניתן לחייב את המבטחת בכיסוי חבותו של הנתבע כלפי התובע, וזאת מעבר לקביעתי דלעיל בדבר העדר יריבות.

לסיכום
דין התביעה להידחות בשל העדר יריבות ובשל אי הוכחת התרחשות האירוע התאונתי כנטען במעורבות של הרכב הפוגע כשהוא נהוג על ידי הנתבע.

על אף שהנתבע הודה בגרימת הנזק לרכבים (הודאה שלא מצאתי לנכון להסתמך עליה לצורך קביעת חבות המבטחת), הרי שלאור קביעתי בדבר העדר יריבות, אני דוחה את התביעה גם כנגד הנתבע, אולם אינני מחייבת את התובע בהוצאותיו.

אני מחייבת את התובע בהוצאות המבטחת לרבות שכ"ט עו"ד, בהתאם לשומת הוצאות שתוגש לאישורי עד ליום 15.9.12.

המסמך המקורי של ת/5 יוחזר לידיו הנאמנות של ב"כ התובע.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמיר מועדי
נתבע: עלי מג'דוב
שופט :
עורכי דין: