ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צבי שטרנהיים נגד מדינת ישראל – ע"י פרקליטות מחוז חיפה- פלילי :

בפני כבוד השופט כמאל סעב

מערער

צבי שטרנהיים

נגד

משיבה

מדינת ישראל – ע"י פרקליטות מחוז חיפה- פלילי

למערער טען עו"ד שימי קדוש

למשיבה טענה עו"ד גב' רונית גרניק-סופר

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

פסק דין

א. פתח דבר:

1. לפני ערעור המופנה כנגד הכרעת הדין.

2. המדובר בערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בחדרה (להלן:"בימ"ש קמא"), אשר ניתן ביום 30/1/12 ע"י השופט א' גופמן בתיק 4624-01-10.

ב. ההליך בפני בימ"ש קמא:ו

1. המערער הובא לדין בבימ"ש קמא בגין העבירות הבאות:

גרימת נזק לרכוש או חבלה לאדם, עבירה לפי תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א -1961 (להלן:"התקנות"), עבירה של נהיגה ברשלנות לפי ס' 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן:"הפקודה"), ביחד עם ס' 38 (2) לפקודה ועבירה של אי מתן זכות קדימה, לפי תקנה 64 (ה) לתקנות ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה.

2. בכתב האישום נטען כי ביום 28/12/09, נהג המערער ברכב פרטי בכביש 4 לכוון דרום והגיע לצומת עם רחוב חוף הכרמל בשכונת נווה חיים שבחדרה. המדובר בצומת שמוצב בה רמזור בו המערכת פעלה והייתה תקינה.

3. המערער הגיע לצומת, נהג ברשלנות ונכנס לתכה כשהאור בכוון נסיעתו אדום. כתוצאה מכך, התנגש עם רכב אחר שנכנס לצומת מימין לכוון נסיעת המערער וכאשר האור שבכיוון נסיעתו היה ירוק.

4. המערער לא נתן זכות קדימה וגרם לתאונה שבה נחבל נהג הרכב האחר וכלי הרכב נזוקו.

5. המערער כפר בעובדות כתב האישום ובימ"ש קמא שמע את ראיות הצדדים והחליט ביום 26/12/11 להרשיע את המערער בדין. זאת ועוד, גזר בימ"ש קמא על המערער ביום 30/1/12 את העונשים הבאים:

1,500 ₪ קנס שישולם ב - 3 תשלומים, פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים ופסילה על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים.

כאמור הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין בלבד.

ג. טענות הצדדים:

1. ב"כ המערער טען הן בהודעת הערעור והן בטיעוניו בפניי כי בימ"ש קמא טעה בהרשיעו את המערער וזאת לאור הסתירות המהותיות של העד האובייקטיבי מר חי ואזנה. לדעת המערער עד זה העיד במפורש כי הוא לא ראה את האור שברמזור ולכן לא היה מקום לבסס את הרשעת המערער על פי עדות זו.

2. המערער הפנה בהודעת הערעור הן לעדות העד האובייקטיבי, מר ואזנה במשטרה, שם אמר כפי שציטט מסעיף 3 להודעת הערעור, כי הוא לא הבחין באור שהיה ברמזור בעת התרחשות התאונה ואף הביא את דבריו בעדותו בביהמ"ש בסעיף 4 להודעת הערעור, שם מסר כי הוא לא ראה מה היה האור ברמזור עת התרחשה התאונה.

3. לדעת המערער לא היה בימ"ש קמא יכול להסתמך על עדות זו כדי לבסס הרשעה בדין.

4. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור, הכרעת הדין של בימ"ש קמא מפורטת, מנומקת ומבוססת על קביעות עובדתיות שכדרכה של ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן. כאמור התערבות ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות נעשית בצמצום ורק במקרים שהוכרו על פי הפסיקה וכי עניינו של המערער אינו דומה למקרים המצדיקים התערבות.

5. המשיבה הוסיפה וטענה כי אותו עד אובייקטיבי, מר ואזנה עצר את רכבו משום שהאור ברמזור, היה אדום ורק בשלב זה בו עמד באור אדם, חלף על פניו המערער עם רכבו, נכנס לצומת וגרם לתאונה. מכאן, כך היא טוענת, המערער נכנס לצומת באור אדום.

6. המשיבה מבקשת לדחות את הערעור על הכרעת הדין, ואף הוסיפה וטענה כי העונש שהוטל על המערער אינו חורג מרמת הענישה המקובלת ולכן יש לדחות את הערעור גם לעניין העונש, זאת חרף העובדה שהמערער לא טען בעניין זה, גם כאשר בא כוחו השיב לטענות המשיבה.

ד. דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, בפרוטוקול העדויות, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

2 בימ"ש קמא הכריע במחלוקת העובדתית והחליט לאמץ את עדות העד האובייקטיבית, מר ואזנה אשר על פיה הגיע למסקנה כי המערער נכנס לצומת באור אדום.

3. בימ"ש קמא קבע בהכרעת דינו, בע' 16 בפרק "קביעת ממצאים על סמך הראיות", את הדברים הבאים:

"בנסיבות אלו, אין לי אלא להתבסס, בהכרעה בשאלה זו, על עדות עד התביעה מס*' 4, מר חי ואזנה, אשר באותה עת נסע על הכביש, בכוון נסיעתו של הנאשם. כשהרמזור התחלף לאדום הוא עצר. העד חוזר ומדגיש בעדותו בביהמ"ש מספר פעמים שהנאשם בוודאות נסע באור אדום".

בימ"ש קמא המשיך וקבע כי המדובר בעד ניטראלי שאינו מכיר את הצדדים המעורבים בתאונה וכי עדותו נתקבלה כאמינה ומהימנה ועליה כתב:

"עדותו הייתה בוטחת וברורה ושוכנעתי כי דברי אמת בפיו".

בנוסף לעדות העד הניטראלי, הובאה בפני בימ"ש קמא עדותה של הנהגת המעורבת בתאונה ואשר העידה כי היא נכנסה לצומת באור ירוק.

4. זאת ועוד, הונח בפני בימ"ש קמא דו"ח הבוחן (ת/5).

5. מכל הראיות שהובאו בפני בימ"ש קמא נקבע כי הנהגת נכנסה לצומת באור ירוק והמערער נכנס לצומת באור אדום ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו.

6. יש לציין כי המערער טען בבימ"ש קמא לעניין הסתירה לכאורה בין עדות העד האובייקטיבי במשטרה לבין עדותו בבימ"ש קמא ובעניין זה נקבע כי:

"משלא צורפה הודעה זו אין לי אלא להסתמך על הסברו של העד לפיו הוא עצר את רכבו עצירה מלאה בשל הרמזור האדום, ובשעה שרכבו של הנאשם חלף במהירות לידו, לא הסתכל בד בבד ברמזור אך ברור שהרמזור המשיך להיות אדום".

בצדק לא נתן בימ"ש קמא כל משקל לסתירה הנטענת שלטעמי איננה סתירה ממשית שיורדת לשורשו של עניין.

7. בימ"ש קמא המשיך וקבע באופן חד משמעי כי לא נותר בליבו כל ספק ביחס לביצוע העבירה ואף ציין כי הראיות שהובאו בפניו מביאות :

".... למסקנה אחת לפיה הנאשם אכן חצה את הצומת באור אדום. ספק הוא פונקציה של הערכת מכלול הראיות ואם הראיות מובילות למסקנה סבירה הרבה יותר, אין בימ"ש חייב לצאת מגדרו ולהניח הנחות רחוקות לזכות נאשם שגרסתו מספקת ביותר. בהעדר אמון בגרסת הנאשם ובהעדר הגיון ב"תזה" שהוא מעלה, נשמט הבסיס ליצירת ספק סביר לזכותו".

מדברי בימ"ש קמא ברי כי הוא דחה את גרסת המערער ולא נתן בה כל אמון, לכן גם תשתית לאפשרות אחרת להתרחשות התאונה, לא קיימת ומכאן בצדק קבע כי המערער לא עורר כל ספק ובוודאי לא ספק סביר ביחס לגרסת העד האובייקטיבי.

8. שבתי ובחנתי את עדות העד האובייקטיבי, מר ואזנה, ושוכנעתי כי מסקנתו של בימ"ש קמא היא המסקנה ההגיונית והיחידה מעדותו של העד. מדובר בעד שהגיע לצומת ועצר ברמזור כי האור התחלף לאדום ואז חלף על פניו המערער במהירות ונכנס לצומת, כך שברי כי הוא נכנס לצומת באור אדום.

9. אינני מקבל את טענת המערער שנסיבות העניין יוצרות אפילו ספק ספקא ובדאי לא יוצרות ספק סביר.

10 מכל האמור לעיל, ברי כי הכרעתו של בימ"ש קמא מבוססת על ראיות טובות שנתקבלו על דעתו והיו מהימנות בהתאם להכרעתו ובנסיבות העניין אין מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלו. כאמור ההתערבות בקביעות עובדתיות תעשה במקרים חריגים בלבד ובין היתר, כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית או שאינן משתלבות מבחינה הגיונית עם מארג הראיות הקיים בתיק - ראו לעניין זה: ע"פ 10586/05 ערן נגד מ"י (ניתן ביום 5.1.09), ע"פ 4286/08 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 14.1.09). רע"פ 1978/09 בני גלבוע נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.3.09), רע"פ 735/11 שי מזור נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.1.11) ורע"פ 6867/11 בהיל ג'בארין נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 27.9.11).

11. אשר על כן אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין.

12. מעבר לנדרש אוסיף כי גם העונש שהוטל על המערער אינו חמור, מה גם שהמערער לא הפנה את ערעורו לעניין העונש, למרות טענות המשיבה בעניין זה.

13. סוף דבר – אני דוחה את הערעור.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק דין זה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ‏יום חמישי כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יוני 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צבי שטרנהיים
נתבע: מדינת ישראל – ע"י פרקליטות מחוז חיפה- פלילי
שופט :
עורכי דין: