ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זכוכית דרום (1982) בע"מ נגד GMBH EUROPE DOW (חברה זרה) :

המערערת
זכוכית דרום (1982) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יובל שטנדל

נגד

המשיבה

Dow Europe AGmbH (חברה זרה) CH-020.4.024.366-7
ע"י ב"כ עו"ד שמואל גלינקא

בית משפט קמא, אשר בחן את התשתית הראייתית שבאה בפניו, קבע בסופו של יום כי המשיבה הוכיחה תביעתה. בהתאם, חייב את המערערת לשלם למשיבה את סכום החוב הנתבע. אשר להוכחת חלותו של הדין השוויצרי על הסוגיות שבמחלוקת ומשמעות הדין השוויצרי לגבי תוקף הליכי העברת הזכויות והמיזוג וכן לעניין חוקיות ותוקף המחאת הזכות לגביית חוב המערערת למשיבה, קבע בית משפט קמא כי המשיבה הוכיחה עמדתה בחוות הדעת שהוגשה מטעמה ומקום שהמערערת לא הגישה חוות דעת נגדית, שיש בה כדי להתמודד עם האמור בחוות הדעת מטעם המשיבה, ואף בחרה שלא לחקור את עורך חוות הדעת מטעם המשיבה, יש לראותה כמי שויתרה על השגותיה בנוגע למסקנות חוות הדעת. משכך, ועל בסיס ההלכה כי, הימנעות מחקירה נגדית של מומחה על חוות דעתו, מחזקת את כוחה הראייתי וניתן לראות בכך אות לאימוץ מסקנות המומחה, ראה לנכון בית משפט קמא לאמץ את מסקנות חוות הדעת המשיבה.

פסק דין

כבוד השופטת ברקאי:

זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום באשדוד (כבוד השופט גיל דניאל) מיום 31.5.11, בת.א. 1572/05, אשר דחה את הגנת המערערת בדבר העדר יריבות עם המשיבה וחייב את המערערת לשלם למשיבה סך של 539,088 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל. עוד מופנה הערעור כנגד החלטת הביניים שניתנה ביום 13.4.08, במסגרת בקשת רשות להגן (מפי כבוד הרשם יניב בוקר), אשר צמצמה את הרשות להתגונן מטעם המערערת למספר מוגבל של סוגיות.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
המשיבה, חברת Dow Europe GmbH (להלן: "חברת יורופ") הגישה תביעה כספית כנגד המערערת, בהליך של סדר דין מקוצר, לתשלום חוב בסך 170,480.80 פרנקים שוויצרים, אשר על פי הנטען מקורו בחוב של המערערת (להלן: "זכוכית דרום") לחברה זרה בשם Guirt Essex AG (להלן: "חברת אסקס").

לטענת המשיבה בשנת 2002 נרכשה אסקס על ידה תוך ששמה של האחרונה שונה ל- Dow Automotive AG (להלן:"חברת אוטו מוטיב"). ובחודש נובמבר 2002 נחתם הסכם בין זכוכית דרום לבין חברת אוטומוטיב לעניין הסדר החוב (להלן: "הסכם B"), כאשר במסגרת הסדר זה התחייבה זכוכית דרום לשלם לחברת אוטומוטיב את סך החוב על פי לוח תשלומים שנקבע בהסדר.

עוד טענה המשיבה, כי בחודש פברואר 2003 הפכה חברת אוטומוטיב לחברה בע"מ ושמה שונה ל-Dow Automotive GmbH (להלן: "חברת אוטומוטיב בע"מ") וכי בחודש אפריל 2003 התמזגה חברת אוטומטיב בע"מ לתוך המשיבה, כאשר מתוקף המיזוג קיבלה המשיבה את כל זכויותיה וחובותיה של חברת אוטו מוטיב בע"מ לרבות זכותה לקבלת חובה של המערערת.

המערערת הגישה בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן ובהחלטת בית משפט קמא (כבוד הרשם יניב בוקר), מיום 13.4.08, הוגבלה רשות המערערת להתגונן בשלושה: טענות בדבר חלות הדין השוויצרי על הסכםB שבין הצדדים; טענות בדבר שאלת חוקיותם של הליכי העברת הזכויות והמיזוג בין חברת אוטו מוטיב, על גלגוליה, עם המשיבה; טענות בדבר חוקיות המחאת החוב של המערערת כלפי חברת אוטו מוטיב למשיבה.

משהגיעה העת לברר את המחלוקת גופה כל שהונח בפני בית משפט קמא היה חוות דעת של מומחה, מטעם המשיבה, לעניין הדין השוויצרי, אשר מתייחסת לחלותו של הדין השוויצרי על ההסכם שנחתם בין אוטו מוטיב לבין המערערת (הסכם B) וכן לדבר חוקיות הליכי העברת הזכויות והמיזוג בין חברת אוטומוטיב לבין המשיבה, כמו גם לדבר חוקיות המחאת החוב למשיבה ולזכותה של המשיבה לגבות את החוב מן המערערת.
לצד חוות הדעת תמכה המשיבה תביעתה בתצהירו של מר יואכים אוטו טאלאקר וכן בעותקים מאושרים של תמצית מידע מרשם החברות בשוויץ אודות החברות הרלבנטיות ועותקים מאושרים של מסמכים הקשורים להחלטות אסיפת בעלי המניות ולהליכי המיזוג והמחאת הזכויות בין החברות , כמפורט בשרשור העברת הזכויות ועד למשיבה.

בית משפט קמא, אשר בחן את התשתית הראייתית שבאה בפניו, קבע בסופו של יום כי המשיבה הוכיחה תביעתה. בהתאם, חייב את המערערת לשלם למשיבה את סכום החוב הנתבע. אשר להוכחת חלותו של הדין השוויצרי על הסוגיות שבמחלוקת ומשמעות הדין השוויצרי לגבי תוקף הליכי העברת הזכויות והמיזוג וכן לעניין חוקיות ותוקף המחאת הזכות לגביית חוב המערערת למשיבה, קבע בית משפט קמא כי המשיבה הוכיחה עמדתה בחוות הדעת שהוגשה מטעמה ומקום שהמערערת לא הגישה חוות דעת נגדית, שיש בה כדי להתמודד עם האמור בחוות הדעת מטעם המשיבה, ואף בחרה שלא לחקור את עורך חוות הדעת מטעם המשיבה, יש לראותה כמי שויתרה על השגותיה בנוגע למסקנות חוות הדעת. משכך, ועל בסיס ההלכה כי, הימנעות מחקירה נגדית של מומחה על חוות דעתו, מחזקת את כוחה הראייתי וניתן לראות בכך אות לאימוץ מסקנות המומחה, ראה לנכון בית משפט קמא לאמץ את מסקנות חוות הדעת המשיבה.

עוד קבע בית משפט קמא, ביחס לנטען כנגד חוות הדעת, כי מקום שעיקר טענותיה של המערערת אינן ביחס למסקנות חוות הדעת, כי אם ביחס לתשתית העובדתית שעל יסודה ניתנה חוות הדעת, ומקום שהמשיבה הוכיחה במידת ההוכחה הנדרשת, את התשתית העובדתית העומדת ביסודה של חוות הדעת, דחה הוא את טענות המערערת.

באשר לשאלת חלותו של הדין השוויצרי קבע בית משפט קמא כי הדין השוויצרי חל על הסכם B אשר קובע מפורשות בסעיף 17 להסכם כי הדין השוויצרי הוא זה אשר יחול על ההסכם. בית משפט קמא אף הפנה לחוות דעת המומחה מטעם המשיבה המתייחסת לסוגיה זו ומציינת, כי על פי הדין השוויצרי הסכמת הצדדים המפורשת, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם האמור, יש בה כדי להביא לחלותו של הדין השוויצרי על ההסכם. בית משפט קמא אף הוסיף וציין כי בפועל, המערערת אינה חולקת על מסקנה זו, לפיה חל הדין השוויצרי על הסכם B והבהיר כי טענותיה של המערערת הינן במישור הוכחת קיומו של הסכם B, אותן דחה על הסף לאור החלטת כבוד הרשם, אשר לא התיר לה להתגונן בסוגיה זו, תוך ציון כי על פי החלטת כבוד הרשם אין מחלוקת בשאלת גובה החוב אלא רק דבר זהותו של התובע הנכון. במילים אחרות, היריבות שבין הצדדים - יכולתה וזכותה של המשיבה לגבות את חובה של המערערת כלפי חברת אוטומטיב, על רקע הליך המיזוג והמחאת הזכויות למשיבה.

כאשר נדרש בית משפט קמא לשאלת חוקיותם של הליכי העברת הזכויות בין החברות התובעות וזכותה של המשיבה לגבות את החוב של המשיבה, על רקע הליך המיזוג והמחאת הזכויות למשיבה, הגיע הוא לתוצאה כי המשיבה הוכיחה במידת ההוכחה הנדרשת את חוקיות העברת הזכויות בין החברות. לתוצאה זו הגיע בית משפט קמא על בסיס חוות דעת המומחה מטעם המשיבה, אשר התייחסה בהרחבה לנושא העברת הזכויות בין החברות ועד למשיבה, לרבות עניין מיזוגה של חברת אוטומוטיב על תוך המשיבה.
חוות הדעת מציינת כי בכל שלב בשרשור החברות הועברו הזכויות והחובות בין החברות ומפרטת כיצד בכל שלב בשרשור הועברו הזכויות והחובות כדין בין החברות. בנוסף, הסתמך בית משפט קמא גם על עדותו של מר טאלאקר.

כאשר נדרש בית משפט קמא לדון בשאלת דבר המחאת החוב למשיבה יצא הוא מתוך הנחה כי שאלת קיומו של החוב אינה שנויה במחלוקת ובהתאם שאלת תוקפו של הסכם B, וזאת על בסיס החלטת כבוד הרשם בבקשת רשות להתגונן, אשר קבע כי: "... אין מחלוקת של ממש על גובה החוב אלא רק על מיהותו של התובע הנכון...".
בית משפט קמא דחה את טענת המערערת כי לא הוכח קיומו של הסכם B, בהעדר צירופו של עותק ההסכם המקורי וקבע כי מקום שהמערערת שילמה חלק מן החוב הנטען על פי ההסכם ומקום שבמסגרת הבקשה לרשות להגן, היא לא כפרה בקיומו של החוב וגם לא בקיומו של ההסכם, ובהעדר כל ראיה נגדית כגון תצהיר מטעם המערערת המעלה השגות בדבר קיומו ותוקפו של ההסכם, אין לקבל טענתה הכופרת בקיומו של ההסכם.
בית משפט קמא דחה את טענת המערערת בדבר חובתה של המשיבה להוכיח את דבר המחאת החוב הספציפי וקבע, כי משהוכיחה המשיבה את קיומה של ההמחאה הכללית שבין החברות, אזי כוללת היא בחובה גם את החוב נשוא התביעה.

טענות המערערת
המערערת, בטיעוניה בפנינו, יצאה תחילה כנגד החלטת כבוד הרשם שניתנה במסגרת הרשות להתגונן בה צומצמה הגנתה לשלושה נושאים בלבד לאחר שהניח, לטענתה בטעות, כי קיימת הודאה מצידה בדבר החוב ובדבר קיומו ותוקפו של הסכם B.

הסבירה המערערת כי בחרה שלא לצרף תצהיר לבקשתה לרשות להגן מאחר וביקשה למקד טענותיה במישור המשפטי לנוכח הראיות החסרות מצד המשיבה. לטענתה, לא ניתן היה לקבוע, כפי שקבע בטעות כבוד הרשם, על בסיס עותק מהסכם B שצורף לכתב התביעה ותצהירו של מר טאלאקר, כי הוכח דבר קיומו בפן הראייתי של הסכם B ובהתאם דבר קיומו של חוב. קביעה זו, לטענת המערערת, עומדת בסתירה מובהקת לכלל הראיה הטובה ביותר, כאשר בנסיבות העניין מתעצם חיסרון המסמך המקורי לפי שהמסמך המקורי אינו נחזה כחתום על ידי המערערת.

במסגרת הערעור הנדון מיקדה המערערת טענותיה בשלושה היבטים: האחד כי עדותו של מר טאלאקר הינה עדות שמיעה במובן זה שנחשף לעובדות בדיעבד, כ-7 שנים מיום היווצרות החוב הנטען וכי אין לו כל ידיעה אישית בעובדות; השני שחוות דעת המומחה מטעם המשיבה נסמכת על עדותו היחידה של מר טאלאקר, שעדותו הינה בבחינה עדות שמיעה וכי לא הובא לעדות אדם אחר שבקיא ברזי העניין; השלישי, כי המסמך המרכזי עליו נסמכת המשיבה, הסכם B, אשר צורף לתצהירו של מר טאלאקר כשהוא אינו חתום ואינו מוכר למר טאלאקר שלא היה מעורב ביצירתו, אינו יכול להוות בסיס להכרעה בדבר קיומו של הסכם ובהתאם, קיומו של חוב כלפי המשיבה.
במילים אחרות, טענה המערערת כי טעה בית משפט קמא בכך שלא קבע כי משנכשלה הצגת הסכם B, במישור הראייתי, גורר עימו כישלון זה את איון תוכנה של חוות הדעת ובהכרח נדונה עילת התביעה לכליה במישור המשפטי.

אשר לחוות הדעת, טענה המערערת, כי חוות הדעת איננה יכולה להוות בסיס לקבלת התביעה מאחר והינה מסתמכת על ראיות בלתי מוכחות, והכוונה לאותו חסר בפן הראייתי הנוגע להעדר עותק מקורי של הסכם B ו/או עדות של מי מן החותמים עליו. עוד יצאה המערערת בביקורת כנגד חוות הדעת הנוגעת לקביעות בדבר תקפות הליך שרשור הזכויות בו עוסקת חוות הדעת, כאשר לטענתה חוות הדעת מדלגת באופן מפתיע מעל ראשיתו של שלב יצירת החוב הנטען אל מול חברת אסאקס והמחאתו כדין למשיבה.

עוד טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא משלא עמד על הכשל הנוסף המצוי בחוות הדעת ככל שהדברים נוגעים לבחינת שרשור הזכויות בין החברות. לטענת המערערת נקודת המוצא ההכרחית לבחינת שרשור הזכויות היא בחברת אסאקס, עימה נערך ההסכם לאספקת מוצרים והיא זו לכאורה בעלת החוב המקורית. אולם, בפועל פותחת חוות הדעת את בחינת שרשור הזכויות בין החברות בנקודת זמן מתקדמת יותר, שלאחר שלב רכישתה של אסאקס על ידי המשיבה ושינוי שמה לחברת אוטומוטיב. החלק של רכישת אסאקס ושינוי שמה לחברת אוטומוטיב לא מקבל התייחסות בחוות הדעת, אשר מדלגת ישר לנקודת שרשור הזכויות שבין חברת אוטו מוטיב לחברת אוטו מוטיב בע"מ

בנוסף, הצביעה המערערת על כישלונה של חוות הדעת אשר, לטענתה, אינה בוחנת את הנתונים החשבוניים כדי לבסס את דבר עצם המחאת החוב הספציפי נשוא המחלוקת, על גלגוליו מחברה לחברה, עד למשיבה.
לטענתה, המומחה, עורך חוות הדעת, נמנע מלבחון ולצרף את "גיליון מאזן המיזוג", המסמכים המעידים לכאורה על המחאת הזכויות בין החברות השונות, שמקורו בחברות הממחות זכויותיהן במסגרת גלגול הזכויות.
במילים אחרות, טענה המערערת, כי על אף שהמומחה הסתמך על מסמכים שונים אותם אף צרף לחוות דעתו, המאזכרים את גיליון מאזן המיזוג מן הראוי היה כי גיליונות מאזן אלה יצורפו לחוות הדעת כדי ליתן תשובה ברמת וודאות באשר לחוב הספציפי נשוא המחלוקת. טענה המערערת כי משלא נעשה ניסיון כזה לבחון תוכנם של גיליונות המאזן ואת תהליכי המיזוג ואף לא צורפו אותם גיליונות מאזן או דוחות חשבונאיים אחרים המעידים על דבר החוב הספציפי, חסרה חוות הדעת, בהיבט המהותי, הוכחה בדבר המחאת החוב הספיציפי הנדון מחברה אחת לשניה.

טענות המשיבה
המשיבה ביקשה לדחות את טענות המערערת כשהיא חוזרת ותומכת עמדתה בקביעותיו של בית משפט קמא הן ביחס לתוקפו של הסדר החוב, אשר לטעמה אינו שנוי במחלוקת, והן באשר לשרשור הזכויות והחובות בין החברות עד למשיבה, באופן המבסס את זכותה לתבוע את המערערת.

דיון
אקדים ואומר - סבורה אני כי דין הערעור להדחות.
התביעה הוגשה מלכתחילה כתביעה בסדר דין מקוצר המקנה יתרון דיוני לתובע, במובן זה שהליך זה מטיל את החובה על הצד שכנגד, במקרה זה המערערת, להוכיח בתצהיר את דבר זכאותו להתגונן מפני התביעה.

במקרה דנן בחרה המערערת שלא לתמוך בקשתה לרשות להגן בתצהיר, כשהיא מנמקת בחירתה זו בהעדר יריבות בינה לבין המשיבה, כמפורט בסעיף 34 בבקשתה לרשות להגן. עיון בבקשתה לרשות להגן מלמד כי המערערת מיקדה טענותיה בסוגיית היריבות וטענה להעדר יריבות בינה לבין המשיבה, לרבות סוגיית דבר תחולתו של הדין הזר. המערערת לא העלתה כל טענה באשר לתוקפו של הסכם B, שעל בסיסו הוגשה התביעה הכספית, לא כפרה בתוכנו ואף לא יצאה כנגד צירופה של תכתובת שהתנהלה בינה לבין המערערת, על דרך של חילופי דברים בדואר אלקטרוני, תכתובת המהווה ראשית הודאה מצד המערערת בדבר קיומו של חוב ואף התחייבות לסלקו. (ראה מש/1 ו-מש/2 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה).
למערערת, היתה אפשרות לתמוך בקשתה לרשות להגן בתצהיר מטעמה אשר יתייחס לעובדות כתב התביעה ומקום שהבהירה כי איננה מציגה גרסה עובדתית אין היא יכולה להלין כעת בשלב הערעור ולטעון כנגד קבילותן של הראיות המבססות את התשתית העובדתית בדבר קיומו של הסכם וכיוצא מכך קיומו של חוב. טענות אלו היה מקום להעלות בשלב הראשוני, על דרך של הגשת תצהיר מטעם המערערת.

לפיכך, צדק בית משפט קמא (כבוד הרשם), בהחלטתו, עת הגביל את הרשות להגן בשאלות אותן מנה והן: מהו הדין החל על הסדר החוב; שאלת חוקיותם של הליכי העברת הזכויות על פי הסדר החוב לידי המשיבה; ושאלת חוקיות המחאת החוב לידי המשיבה.

יוצא אפוא כי במסגרת בירור התובענה גופה לא נדרשה המשיבה להוכיח את דבר תוקפו של הסדר החוב ועל כן, אין בעובדה שהעד שהובא מטעמה למתן עדות, לא הכיר את הסדר החוב מזמן אמת, כדי להפוך את עדותו לבלתי קבילה או בלתי רלבנטית. עדותו של עד המשיבה מר טאלאקר נועדה לשפוך אור ולהוכיח את הפלוגתאות שעמדו על סדר היום, על פי החלטת כבוד הרשם.

חוות דעת המומחה מטעם המשיבה, בצירוף עדותו של מר טאלאקר וכן מסמכים מקוריים שונים המהווים תעודת ציבור ו/או תעודת חוץ כמשמעם בפקודת הראיות, [נוסח חדש] תשל"א – 1971, כל אלה ביססו את עמדתה של המשיבה בפלוגתאות שעמדו לדיון ודי בתשתית ראייתית זו כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש באותן פלוגתאות שעמדו על סדר היום. אבהיר, עדותו של מר טאלאקר נועדה לשפוך אור בפן העובדתי על עצם העברת הזכויות שנעשו בין החברות ועד למשיבה וכבסיס לחוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה המסביר, במסגרת הדין השוויצרי החל, כי העברת הזכויות נעשה בהתאם לדין השוויצרי באופן המבסס את זכותה של המשיבה לתבוע את החוב האמור. העובדה כי מר טאלאקר לא לקח חלק פעיל בחתימה על הסכמי העברת הזכויות בין החברות אינה רלבנטית מאחר ועדותו, כמנהל במשיבה, נועדה לאשר דבר קיומם של ההסכמים המעגנים את שרשור הזכויות בין החברות.

טענת המערערת כי אין בחוות הדעת כדי להעיד שכל החובות כלפי חברת אוטומוטיב הועברו לזכות המשיבה, ובפרט חוב המערערת, אף היא דינה להידחות. הוכח כי זכויותיה וחובותיה של חברת אוטומוטיב הועברו לידי המשיבה ללא החרגה כלשהי (ראה סעיף 4 לחוות הדעת מטעם המשיבה). ואם ביקשה המערערת להוכיח החרגה של החוב שלה היה עליה לעשות כן, על דרך של הגשת תצהיר עובדתי מתאים. תצהיר מטעם המערערת לא הוגש גם לא בשלב שמיעת הראיות בתיק העיקרי.

לאור כל האמור לעיל סבורה אנכי כי הכרעותיו של בית משפט קמא בפלוגתאות שעמדו על סדר היום, כפי שנקבעו במסגרת הדיון בבקשה לרשות להגן, מבוססות היטב בחומר הראיות הקיים.

במסגרת הערעור בפנינו ביקשה המערערת להוסיף ולטעון טענות חדשות אשר הינן בבחינת הרחבת חזית, מאחר ולא עמדו כפלוגתא בפני בית משפט קמא, והכוונה לטענות המערערת בדבר העדר עדות מטעם מר באוור, נציג מטעם המשיבה אשר בקיא, לטענתה, ברזי העניין. וכן טענתה, בדבר הסדר החוב בינה לבין חברת אסאקס אשר המחאתו לחברת אוטומוטיב, אינה מעוגנת בחומר הראיות.
למעלה מן הצורך, שהרי מדובר בהרחבת חזית, אציין כי העדר עדותו של מר באוור אינו רלוונטי מאחר והפלוגתאות שעמדו להכרעה בפני בית משפט קמא אינן עוסקות במישור היחסים שבין המערערת לחברת אוטומוטיב או ביחס לתקופה שקדמה להפרת הסדר החוב, אלא אך ורק ביחס לשרשור העברת הזכויות מחברת אוטומטיב אל המשיבה. כך גם באשר לטענות המערערת לגבי הסדר החוב שנחתם. הסדר זה (הסכם B) נחתם בין חברת אוטומטיב לבין המערערת ולא בינה לבין אסאקס ושרשור הסדר זה בין חברת אוטומוטיב לידי המשיבה, הוכח גם הוכח.

סוף דבר אני מציעה לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות המשיבה בסך של 30,000 ₪.

הערבון אותו הפקידה המערערת, על פירותיו, יחולט לטובת המשיבה ויועבר לידי בא כוחה על חשבון ההוצאות שנפסקו.

הפקדון, על פירותיו, אותו הפקידה המערערת בקופת בית משפט להבטחת עיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט קמא יועבר לידי ב"כ המשיבה על חשבון החוב הפסוק.

רחל ברקאי, שופטת

כבוד השופט ואגו:
אני מסכים.

אריאל ואגו, שופט

כבוד השופטת נצר:
אני מסכימה.

לפיכך הוחלט, כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ברקאי.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

רחל ברקאי, שופטת
אב"ד

אריאל ואגו, שופט

נחמה נצר, שופטת


מעורבים
תובע: זכוכית דרום )1982( בע"מ
נתבע: GMBH EUROPE DOW )חברה זרה)
שופט :
עורכי דין: