ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צבי הר שפי נגד דביר תמים :

בפני כבוד השופטת אשרית רוטקופף

תובע

צבי הר שפי

נגד

נתבעים

1.דביר תמים
2.אייל כהן
3.בן ציון חזן
4.משטרת ישראל- מדינת ישראל

בית משפט השלום בפתח תקווה

פסק דין

מהות התביעה וטענות הצדדים:

בסוף חודש ינואר 2006 הוטלה על צה"ל ועל משטרת ישראל משימה לפינוי ולהריסת תשעה מבנים שנבנו בעמונה שבשומרון (להלן: "מאחז עמונה").

התובע, ילד 1986, נכח בפינוי מאחז עמונה.

הנתבעים 1, 2 ו- 3 הינם שוטרים אשר נטלו חלק בפינוי מאחז עמונה.

התובע הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, על ידי הנתבעים, במהלך פינוי מאחז עמונה ביום 1.2.2006.
לטענת התובע, המדובר היה בהפגנה שקטה ופאסיבית ומעשיו במקום התמצו בעמידה על יד בית מספר 9 ומבלי שנקט בפעולה כלשהי או אלימות כלשהי כלפי השוטרים במקום.

חרף הפגנתו הפסיבית לכאורה, טוען התובע, כי שוטרים אשר הבחינו בו, נגשו אליו והדפו אותו ממקומו תוך הפעלת אלימות שלא לצורך.

התובע מוסיף כי לאחר פינויו על ידי השוטרים, בדרך אלימה, חזר שוב אל בית מספר 9 ואז, ניגשו אליו הנתבעים 1, 2 ו- 3 תוך שהם נושאים אותו הצידה ונוקטים נגדו באלימות שלא לצורך, לרבות חבטות בכל חלקי גופו, חניקות, קללות ודחיפת אצבעות לעינו, כך התובע.

לכתב התביעה צורף אישור רפואי בודד מיום 2.2.06 ובו נרשם :
"נחבל בראש בהפגנה. בבדיקה: ללא ממצא מיוחד פרט לרגישות בצדעיים. אישונים שווים ומגיבים. ללא הקאות. מעקב בלבד."

הנתבעים טוענים כי עסקינן בהפגנה אלימה .
מפגינים בעמונה נקטו בהפרות סדר קשות שכללו תקיפה פיזית של כוחות הבטחון, התזת נוזלים על הכוחות, יידוי אבנים ולבנים, הבערת צמיגים, דקירת סוסים וגרמו לפציעת עשרות שוטרים, כך הנתבעים.
עוד טוענים הנתבעים כי אירוע התקיפה הנטען לא הוכח ומכל מקום, התובע ידע כי המדובר בשטח צבאי סגור וכי על פי החוק אסור היה לו להימצא בו.
אשר על כן, משבחר התובע להשתתף בהפגנה בשטח צבאי סגור וחזר למקום על אף שפינו אותו קודם לכן, הסתכן התובע מרצונו, כך הנתבעים.

דיון:
בהתאם להחלטות משנת 2004 שהתקבלו ברשויות התכנון באיו"ש הוצאו צווי פינוי והריסת 9 מבנים שנבנו במאחז עמונה.
ביצוע הצווים נדחה מעת לעת, עד אשר הורה בית המשפט העליון לכוחות הביטחון לבצע את הצווים לא יאוחר מיום 31.1.06.
עתירה דחופה שהוגשה במועד זה לדחיית נוספת של ביצוע הצווים נדחתה ביום 1.2.06.

אזור הפינוי במאחז עמונה הוכרז כשטח צבאי סגור.
חרף זאת, התובע, אשר לא מתגורר במאחז עמונה, הגיע למקום וביקש להביע מחאתו.

התובע עמד בסמוך לבית מספר 9 כאשר השוטרים פנו אליו וביקשו ממנו להתפנות והתובע סירב:
"ביקשו לעזוב את המקום, נשארתי במקום כשביקשו זאת. הפרתי הוראה של השוטרים" (עמ' 5 שורה 24 לפרוטוקול מיום 5.2.12).
"לאחר פרק זמן כלשהו, לא יודע כמה זמן ירדתי למטה... ואז הגיעו שוב שוטרים וביקשו ללכת משם, שוב סירבתי" (עמ' 6 שורה 7 לפרוטוקול מיום 5.2.12).

דהיינו, התובע פונה על ידי שוטרים ולאחר מכן, חזר שוב, בידיעה כי אסור לו לשהות בשטח צבאי סגור תוך שהוא מפר הוראות שוטרים ובכך הובעה מצידו כוונה להתעמת עם השוטרים.

על כן, הייתה הסתכנות מרצון מצידו של התובע, זאת לפי סעיף 5 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) אשר קובע:

"הסתכנות מרצון

(א) בתובענה שהוגשה על עוולה, תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק, וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו.
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על תובענה שהוגשה על עוולה הנובעת מאי מילוי חובה שהייתה מוטלת על הנתבע מכח חיקוק".

בע"א 4079/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה- שומרון נ' מעונה חברה לבנין בע"מ (פורסם במאגרים)נקבע:
"יסודה של ההגנה בסעיף 5(א) בכך שהניזוק הסכים ליטול על עצמו מראש את הסיכון שהתממש וגרם לנזקו, וזאת מתוך ידיעה והערכה מלאה של מצב הדברים. לפיכך, אין לחייב אדם אחר בתוצאות הסיכון שלקח על עצמו. תחולתה של ההגנה מותנית בקיום שלושה תנאים מצטברים: ידיעת הניזוק על אודות הסיכון, לרבות הערכת אופיו המסוכן; חשיפת הניזוק בפועל לסיכון זה; ורצונו של הניזוק לחשוף עצמו לסיכון זה ולהשלכותיו המשפטיות בהתבסס על ידיעת מצב הדברים שגרם לנזק (ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נתניה, פ"ד מו(5) 727, 756 (1992) (להלן: ענין קני בתים); ע"א 1354/97 עכאשה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 193, 203-204 (2004); ענין אלון, פסקה 13; משה ויסמן הגנות בדיני נזיקין 469 (2006) (להלן: ויסמן)). במילים אחרות, יש להראות, כי התובע הסכים לכך שאם ייגרם לו נזק, כי אז ההפסד ייפול כולו עליו ולא על הנתבע; כי הסכים לשאת בעצמו במלוא תוצאות הנזק העלול להיגרם עקב המעשה, ולפטור את הנתבע מאחריות, שעשויה הייתה לחול עליו במצב הרגיל (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 147, 148 (1982) (להלן: ענין ועקנין))".

בשורת פסקי דין בעניין תביעות מפגינים בפינוי מאחז עמונה נקבע כי יש לדחות התביעות בין היתר מחמת הסתכנות מרצון לדוגמא:
בתא"מ 3873/07 (שלום נתניה) צור יהודה נ' מדינת ישראל,(פורסם במאגרים) עמ' 7, נקבע:

" התובע אישר כי ידע שמדובר בשטח צבאי סגור, וכי היה מודע אף להחלטת בג"צ, שדחה את העתירה כנגד פינוי המאחז, והיה מודע לכך שהשוטרים עומדים לפעול על מנת לבצע את החלטת ביהמ"ש, וכי יפעילו כוח על מנת להתגבר על התנגדות. התובע ידע, איפוא, כי בהמשך השתתפותו בהפגנה, ובהפרעה לשוטרים לבצע את החלטת ביהמ"ש העליון, הוא מפר חוק, ואף צפוי לשימוש בכוח על ידי השוטרים, שיפעלו על מנת לבצע את תפקידם כחוק.
למרות זאת בחר התובע, במודע, להתעמת עם השוטרים, ובכך הסתכן מרצון כי יופעל כנגדו כוח על מנת להתגבר על התנגדותו ועל התנגדותם של המפגינים האחרים שעמו".

וכן : ע"א 2634/08 (ירושלים) פרופ' אלדד נ. מדינת ישראל, (פורסם במאגרים)

בנוסף מצאתי עדותו של התובע כלא מהימנה בשל הדברים האלה:
" ש: נכון שראית אנשים נושאים חפצים שהם מעבר למחאה פסיבית ? היית שם מהערב עד הבוקר, כל הלילה, וגם בשעות הבוקר עד לפינוי ולא ראית שנושאים שום דבר שהוא לא פסיבי, למשל אבנים, מקלות ברזלים?
ת: ממש לא
ש: אתה ראית בכלל מישהו נוקט באלימות נגד השוטרים בעמונה?
ת: אני יודע שננקטה אלימות כלפי השוטרים שם, ידעתי את זה מהחדשות שראיתי אחרי האירוע.
ש: בזמן האירוע אתה רוצה לומר לי שלא ראית אבן שנזרקה לעבר השוטרים, ברזלים?
ת: לא הייתי ער לזה".
(עמ' 7 שורות 26- 31 ועמ' 8 שורות 14- 17 לפרוטוקול מיום 5.2.12).

הווה אומר, אל מול טענת התובע כי עסקינן בהפגנה שקטה בה הופעלה אלימות כנגד מפגין פאסיבי, ניצבת אספקלריה מציאותית, סותרת, אשר אליה מודע התובע ואף מעיד כי "אני יודע שננקטה אלימות כלפי שוטרים".
זאת ועוד, ניסיון התובע לתאר עצמו מוכה באלימות קשה על ידי שוטרים אשר ביקשו ממנו להתפנות ומילאו תפקידם כחוק, עומד בניגוד גמור לראיות שהוצגו במהלך הדיון.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוצג בפני, לרבות התיעוד המצולם המעיד על מהומות קשות, שוכנעתי כי גרסת הנתבעים כי המדובר בהפגנה אלימה במדרג גבוה וחריג כנגד כוחות הבטחון, אשר פעלו במסגרת החוק, היא המשקפת את האירועים כפי שהתרחשו הלכה למעשה.

התובע אף צפה כי ינקטו כנגדו פעולות פינוי:
"ש. אני מנסה להבין, פינו אותך, הועזבת בפעם הראשונה למה חזרת בפעם השנייה?
ת. ממה שאמרתי, עמדתי בשורה, זה לא בדיוק חזרתי, אבל באתי כדי למחות, מה זאת אומרת למה חזרתי?
ש. היה חשוב לך יותר למחות מאשר להקשיב להוראות השוטרים?
ת. אני חושב שהמחאה הייתה נגד הוראות השוטרים.
ש. אתה אמרת קודם שאם היו מפנים אותך היית הולך עם השוטרים, למה שהיית על הטרסה בפעם השלישית ואמרו לך להתפנות סירבת להשמע להוראות השוטרים?
ת. כמו שאמרתי קודם, לא אמרתי שאם היו אומרים לי להתפנות הייתי מתפנה, אלא אם היו לוקחים אותי, מלווים אותי הראיה שלי שאני עומד באופן פסיבי, אם היו לוקחים אותי אז זה בסדר".
(עמ' 10 שורות 23-32 )

מאידך לאחר מכן מעיד התובע:
" ש. אתה שהעדת אמרת לבית המשפט שגררו אותך, גם אנחנו ראינו בסרט וגם כתוב בכתב התביעה שבמח"ש שלא גררו אותך אלא נשאו אותך 4 שוטרים הידיים וברגליים?
ת. אני לא רואה הבדל.
ש. לא רואה הבדל בין לגרור לרצפה לבין להרים ולשאת?
ת. לא יודע.
(עמ' 12 שורות 26-30 )

העד מר נבו קסטיאל, חברו של התובע, העיד אף הוא מטעם התביעה.
העד העיד כי:
" אני מדבר על הסוף של האירוע, יש שתי פלטפורמות, 1 מוגבהת בה עומדים כמה מאות אנשים שצועקים בעיקר ולמטה חלק שבו הבלאגן יותר רציני, זה איפה הצעירים. אני פגשתי את התובע שמחבר בין שתי הפלתפורמות, ראיתי אותו עומד שמה, עמדתי לידו, באו כמה שוטרים ואמרו לנו להתרחק, לעלות למעלה, להפנות לחלק איפה שכל שאר האנשים ,אני והתובע עמדנו, לא צעקנו, לא דחפנו לא קיללנו, מגיעים כמה שוטרים, דוחפים אותנו בכח, אני מושך את התובע ואומר לו "בו נתרחק מפה" הוא אמר לי " לא , אני נשאר לעמוד". בסופו של דבר באו 5 שוטרים מסביבנו, ראו שאני מתרחק והתובע נשאר לעמוד, לא דוחף , לא מקלל, עומד. קפצו על התובע, הפילו אותו, בעטו בו הכו אותו בכל דרך אפשרית...".(עמ' 13 שורות 19-26).

באשר לאלימות כלפי השוטרים, העד אישר כי ראה אלימות שהופעלה כנגד השוטרים מילולית וכן זריקות אבנים, בלוקים גם מהגגות (עמ' 14 שורות 12-18).

בדבר התלונה כי הנתבע 1 דחף אצבעותיו לעיני התובע ועל כן ענייננו בתקיפה:

מעדות התובע במח"ש (נ/1) עולה כי התובע לא הלין על פגיעה בעיניים:
"בעיניים לא היו לי כאבים אני גם לא זוכר אם היה לי אודם בעיניי, בבדיקה הרפואית אין ממצאים" (שורות 23-24 לעדות התובע במח"ש מיום 3.6.07).

לא כל שכן, התובע העיד בבית המשפט כי בעדות במח"ש זכר טוב יותר את פרטי האירוע:
"ש: מתי זכרת יותר טוב, לפני חמש שנים או היום?
ת: לפני חמש שנים"
(עמ' 11 שורות 11- 12 לפרוטוקול מיום 2.5.12).

ב"כ התובע טען בסיכומיו כי:" גם אם ייקבע כי תמים דחף אצבע לעין, מאחר ואיננו טוענים לנזק בעין ולא הוכחנו נזק בעין הפעולה הזו היא פעולת תקיפה, גרמה סבל. אנו טענו שהתובע כתוצאה מכך שנעשה נגדו מעשה תקיפה, היא גרמה לו כאב וסבל. לא מדובר על נזק של נכות אך נגרם לו כאב וסבל. לא אמרתי שיש פגיעה בעין."

לדברים אלה מצטרפת המדיה המצולמת , שלפיה, נראה התובע כשהוא מורד אל הארץ על ידי שוטרים, וכי 4 שוטרים נושאים אותו ומפנים אותו כשהם נושאים אותו בידיו ורגליו.

הנתבע 1, מר דביר תמים הסביר כי יתכן ואצבעו פגעה בעינו של התובע במהלך ההורדה שלו לקרקע כחלק מפעולת הורדת מפגין לקרקע על מנת לשאת אותו מהמקום ולפנותו, אולם אין המדובר בפעולה מכוונת.
הנתבע 1, הסביר בעדותו כי לצורך הורדת אדם לארץ, יש לאחוז בראשו על מנת להדוף אותו לקרקע ועל מנת שראשו לא ייחבט בקרקע.

כך העיד הנתבע 1 גם בעדותו במח"ש (ת/5) .

לכך מתווספת העובדה כי התובע התלונן למח"ש רק לאחר שנה ממועד קרות האירוע וזאת לאחר שפנו אליו מארגון זכויות אדם ביש"ע:
"ש: איך הגעת להגיש תלונה מי פנה אליך?
ת: ... לאחר כשנה, פנו אלי, לדעתי אני לא זוכרת אם הגברת אורית סטרוק שנוכחת באולם או מישהו אחר מטעמה, לא זוכר מי פנה אלי בהתחלה.
ש: מה זה מטעמה? איזה ארגון היא?
ת: ארגון זכויות אדם ביש"ע..."
(עמ' 12 שורות 3- 10 לפרוטוקול מיום 2.5.12).

אשר על כן הנני קובעת כי לא התרחש כל מעשה תקיפה ע"י הנתבעים כנגד התובע ומכל מקום לא הופעל כנגדו כח בלתי סביר.

מכל מקום גם אם הייתה נקבעת אחריות כלשהי של מי מנתבעים, הרי שאשמו התורם של התובע בהפרת הוראות השוטרים ושהותו בשטח צבאי סגור , הינה מכרעת ומגיעה כדי 100%.

התובע הגיש תביעה לפיצוי, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו.

ברם, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק גוף כלשהוא , אלא,הגיש אישור רפואי בודד ובו רשומה תלונה סובייקטיבית בדבר רגישות בצדעיים. בדיקתו הייתה תקינה.

התובע תבע בתביעתו אף פיצוי על סך 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, אולם, במהלך הדיונים זנח טענה זו ולא חזר עליה.

בהעדר אחריות מצד הנתבעים ואף בהעדר הוכחת נזק הנני סבורה כי יש לדחות תביעת התובע.

אשר על כן הנני דוחה את התביעה ומחייבת התובע בהוצאות משפט של הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צבי הר שפי
נתבע: דביר תמים
שופט :
עורכי דין: