ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הראל חב` לביטוח בע"מ נגד כהן אריאל :

בפני כבוד השופטת עירית קויפמן

התובעת
הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד לימור אורן
נגד
הנתבעים
1.כהן אריאל
ע"י ב"כ עו"ד יעקב רביבו
2.שובייב סטנסלב

בית משפט השלום בבאר שבע

פסק דין

התובעת הגישה תביעת שיבוב על סך 8,056 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת בעקבות תאונת דרכים מיום 6.8.07 בה היו מעורבים שלושה רכבים.
לטענת התובעת, הרכב הנפגע (להלן: "רכב התובעת") נהוג על ידי גב' לימור סויסה (להלן: "המבוטחת") נפגע מאחור על ידי רכב נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "רכב הנתבע 1") ולאחר מכן רכב נהוג על ידי הנתבע 2 (להלן: רכב הנתבע 2), שנסע מאחורי רכב הנתבע 1, התנגש ברכב הנתבע 1 והדף אותו לעבר רכב התובעת.

המבוטחת העידה כי הרגישה 2 מכות ברכבה, הראשונה קלה ופחות משמעותית והשנייה חזקה יותר. המבוטחת אישרה כי קיבלה תשלום מהנתבע 2 בסך 650 ₪ אולם טענה כי מדובר בתשלום בגין ההשתתפות העצמית שלה.

לטענת הנתבע 1, רכב הנתבע 2 פגע ברכבו והדף אותו לעבר רכבה של התובעת.
לעניין זה נטען כי הנתבע 2 שילם לנתבע 1 ולתובעת פיצוי.
כן נטען כי הנזקים הנטענים מופרכים וחסרי כל יסוד.
יצוין כי הנתבע 1 לא התייצב לדיון ולדיון התייצב בא כוחו בלבד.

לטענת הנתבע 2 הוא התנגש ברכב הנתבע 1 מאחור עקב עצירה פתאומית של רכב הנתבע 1 בעת התנגשותו ברכב התובעת. לעניין זה נטען כי הוא לא הדף את רכב הנתבע 1 לעבר רכב התובעת בעת ההתנגשות שכן עוצמת המכה מההתנגשות היתה קלה ולא מספיקה על מנת להדוף את רכב הנתבע 1.

הנתבע 2 טען כי לאחר התאונה ובעקבות יעוץ משפטי שקיבל, שילם למבוטחת וכן לבעל רכב הנתבע 1 כספים וכי סבר שבכך בא העניין לסיומו.
לעניין הנזק טען הנתבע 2 כי מדובר בפגיעה קלה בפגוש האחורי ברכב התובעת.
בעדותו העיד הנתבע 2 כי הוא נסע במהירות לא גבוהה והתנגש ברכב האמצעי בקלות שכן לרכבו לא נגרם כל רכב.
כאשר נשאל הנתבע 2 אם ראה את הנזק שהיה לרכב האמצעי (רכב הנתבע 1) השיב כי ראה את הנזק, כי היה נזק מקדימה והיה נזק מאחורה אבל ציין כי אין הוא יודע אם הנזק היה מהתאונה או מלפני כן. לעניין זה ציין כי לא נשברו פנסים אלא רק הטמבון קצת נפגע מאחור (עמ' 12 שורות 10 – 14 לפרוטוקול).

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות ושמעתי את עדויות הנהגים (למעט הנתבע 1 שלא התייצב לדיון), מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל כנגד שני הנתבעים, כאשר בין הנתבעים לבין עצמם יפורט שיעור החלוקה בהמשך.

המבוטחת העידה, כאמור, כי הרגישה 2 מכות נפרדות. עדותה לא נסתרה והיתה רציפה ואמינה. בנוסף, אני נותנת אמון בעדותה שכן מדובר ברכב שנפגע מאחור ולכן אין לה עניין בשאלת ההשתתפות או חלוקת האחריות היחסית בין כלי הרכב הפוגעים. יתירה מזו, המבוטחת העידה כי כבר קיבלה מהנתבע 2 את ההשתתפות העצמית ומכאן שאין לה אינטרס בתובענה ומדובר בעדות ניטראלית המשקפת, על פי התרשמותי, את אשר אירע. לאמור יש להוסיף כי גם בהודעה על תאונת רכב שמסרה המבוטחת ביום 7.8.07, יום לאחר התאונה, מופיע אותו תיאור של האירועים.

מאחר ומדובר בשתי פגיעות, כלומר רכב הנתבע 1 פגע ברכב התובעת ולאחר מכן הצטרף רכב הנתבע 2 לתאונה הקיימת, הרי שהאחריות הראשונית לפגיעה היא של רכב הנתבע 1.
עם זאת, התובעת העידה כי הפגיעה הראשונה היתה קלה יותר מזו השנייה.

לאור האמור אני קובעת כי שני הנתבעים חבים באחריות לפגיעה ברכב התובעת.
הואיל ולא ניתן לקבוע בוודאות מה חלקה של כל אחת מן הפגיעות בנזק שנגרם לרכב התובעת והדבר אינו עולה מחוות דעת השמאי וכאשר מחד, רכב הנתבע 1 הוא הראשון שגרם לנזק ולכן האחריות הראשונית לפגיעה היא שלו, ומאידך, העידה התובעת כי הפגיעה השנייה היתה חזקה יותר, אני סבורה כי נכון לחלק את האחריות בין הנתבעים כך שכל אחד מהם חב בשיעור של 50%.

עניין נוסף שיש לבחון הינו האם התשלום שבוצע על ידי הנתבע 2 למבוטחת חוסם את תביעת המבטחת נגדו. בפסיקה נקבע כי אם הסכם פשרה נעשה קודם לתשלום תגמולי הביטוח מאת המבטחת ואם הסכם הפשרה מהווה הסדר כולל ויש בו משום מיצוי העילה וויתור על זכותו של המבוטח או חליפיו לחזור אל הנתבע בעניין התאונה, תהיה המבטחת מנועה מלהגיש תביעה כנגד המזיק (רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3) 49, 64, תא"מ (עפולה) 1045-06-08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו מיכל ואח' (פורסם במאגר מידע ממוחשב)).
בענייננו, מעיון בנספחי כתב התביעה עולה כי התשלום ע"י התובעת בוצע ישירות למוסך ונעשה מאוחר יותר מיום 19.8.07 - מועד ביצוע התשלום ע"י הנתבע 2 למבוטחת. מכאן שמתקיים התנאי הראשון.
התנאי השני הוא האם מדובר בהסדר כולל תוך מיצוי זכותה של המבוטחת.
המבוטחת טענה כי מדובר בתשלום השתתפות עצמית בלבד. במסמך מיום 19.8.07 אשר נכתב ונחתם על ידי המבוטחת נאמר: "אין בכוונתי לתבוע את הנהג עבור ההפסדים שנגרמו לי" (נ/1). בעדותה ציינה המבוטחת כי: "... וכתבתי שאני לא מתכוונת לתבוע את הנהג שפגע בי את הפגיעה העוצמתית מבחינתי, אבל גם אמרתי, זה היה לאחר התייעצות עם סוכן הביטוח שלי, שאמר לי "את לא תובעת אף אחד באופן אישי, חברת הביטוח זכאית לתבוע את הפוגע". (עמ' 8 ש' 1 – 4 לפרוטוקול).
בהמשך, העידה המבוטחת כי הסכימה לקחת את ההשתתפות העצמית בסך 650 ש"ח לאחר שבדקה עם הסוכן אולם ידעה מלכתחילה כי הנזק יהיה גבוה יותר (עמ' 10 ש' 2 -3 לפרוטוקול). המבוטחת ציינה כי הסבירה לנתבע 2 שמדובר רק בהשתתפות עצמית ושיתכן ותוגש נגדו תביעה על יתרת הנזקים (עמ' 10 ש' 12 – 14 לפרוטוקול).
חיזוק לגרסתה של המבוטחת יש בעובדה כי גובה ההשתתפות העצמית היה 650 ₪, כגובה התשלום, כפי שעולה מפוליסת הביטוח שצורפה כנספח לכתב התביעה. חיזוק נוסף לגרסת המבוטחת יש בפער הגדול בין הערכת השמאי את הנזק (7,229 ₪) לבין התשלום. לעניין זה יצויין כי במועד קבלת התשלום, ביום 19.8.07, כבר נבדק הרכב על ידי שמאי והנזק היה ידוע (הרכב תוקן תוך 3 ימים – ר' עדותה של המבוטחת - עמ' 9 ש' 10 לפרוטוקול). לכן, לא סביר שהמבוטחת תסכים להסתפק בתשלום של 650 ₪ בגין הנזק כולו.
טוען הנתבע 2 כי סבר שהוא משלם עבור הנזק כולו והעריך את הנזק בסכום של 650 ₪. ואולם, טענתו זו לעניין גובה הנזק לא זכתה לכל ביסוס ונטענה בעלמא. יתרה מזו, במהלך עדותו העיד הנתבע 2 כי בן דודו שעובד במוסך העריך החלפת טמבון בין 600 ₪ ל - 800 ₪ (עמ' 13 ש' 9 – 10 לפרוטוקול) ואולם, מעבר לעובדה כי לא הובאה כל אסמכתא לנטען, הרי שהדבר אינו תואם את העובדה שבסופו של דבר שולם סך של 650 ₪ ולא את עלות התיקון הנטענת על ידי הנתבע 2.
בנוסף, מהמסמך עצמו (נ/1) עולה כי הוא מתייחס להפסדי המבוטחת בלבד ואין בו התייחסות לחברת הביטוח או ל"נזק לרכב".
לאור האמור, משמצאתי את גרסת המבוטחת מהימנה, ונוכח לשון המסמך (נ/1), אני קובעת כי התשלום של הנתבע 2 למבוטחת היה בגין ההשתתפות העצמית בלבד והתובעת זכאית לתביעת שיבוב מן הנתבע 2.

בהתייחס לנזק, מטעם התובעת הוגשה חוות דעת שמאי ולפיה הנזק עומד על סך של 7,229 ₪.
התובענה הוגשה על סך של 8,056 ₪ - סכום הכולל את הנזקים הישירים עפ"י דו"ח שמאי בקיזוז השתתפות עצמית וכינון, הוצאות שמאות והפרשי הצמדה וריבית.
חוות דעת השמאי לא נסתרה והנתבעים לא הביאו כל אסמכתא לטענתם לפיה מדובר בנזק נמוך יותר. טענת ב"כ הנתבע 1 לפיה הנזק שנמצא בחוות דעת השמאי מתחת לפגוש אינו חלק מנזקי התאונה נטענה בעלמא והשמאי התייחס לכך בחקירתו כדלקמן:
"בתצלומים ניתן לראות שהמגן הרוס לגמרי, וכן שהפח האחורי עקום" (עמ' 17 ש' 7 לפרוטוקול).
גם טענת הנתבע 2 לפיה הנזק מסתכם בסך של 600 – 800 ש"ח נטענה בעלמא ללא כל אסמכתאות.
יצויין כי המבוטחת עצמה ציינה בעדותה כי: "היתה לי מכה מאוד רצינית ברכב, האורות מאחורה נשברו ולא יכולתי להמשיך לנסוע ברכב בצורה זו" (עמ' 8 ש' 31 – 32 לפרוטוקול).
מכאן שהתובעת הוכיחה את הנזקים הנטענים בכתב התביעה.

על כן אני מחייבת כל אחד מן הנתבעים בתשלום מחצית מהסכומים הבאים – סכום התובענה בסך 8,056 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובצירוף סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הראל חב` לביטוח בע"מ
נתבע: כהן אריאל
שופט :
עורכי דין: