ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארגון עובדי מזרחי טפחות נגד א.י. אגוד שרותי כח אדם בע"מ :

בפני כבוד השופט רונן אילן

תובעת

נגד

נתבעת

א.י. אגוד שרותי כח אדם בע"מ

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

חבילות שי אשר רכשה התובעת ובקשה להפיץ לחבריה באמצעות הנתבעת – נגנבו ממחסן בו אוחסנו. נוכח גניבה זו נאלצה התובעת לרכוש חבילות שי חדשות. במסגרת תביעה זו חלוקים הצדדים באשר לאחריות לנזק שנגרם עקב הגניבה, כאשר כל צד טוען כי הגניבה ארעה עת שהצד השני החזיק בחבילות השי. במוקד תביעות אלו איפוא, ההכרעה במחלוקת העובדתית בדבר זהותו של זה שהחזיק בחבילות השי עת ארעה הגניבה.
העובדות
התובעת, ארגון עובדי מזרחי-טפחות (להלן: "הארגון"), הינה אגודה רשומה המהווה את ארגון העובדים היציג של עובדי בנק מזרחי-טפחות (להלן: "הבנק"). הנתבעת, א.י. אגוד שרותי כח אדם בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית העוסקת במשלוחים ומתן שירותי כוח אדם.
במהלך דצמבר 2009 עסק הארגון בהכנות לחלוקת חבילות שי לעובדי הבנק בט"ו בשבט תש"ע. לצורך זאת, התקשר הארגון עם האגודה "חצר כנרת מוצרי תמר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" (להלן: "חצר כנרת") ורכש ממנה 3,550 חבילות שי בעלות כוללת של 164,000 ₪ בצירוף מע"מ. בין הארגון לבין חצר כנרת סוכם כי חבילות השי ימסרו על ידי חצר כנרת ביום 21.1.10.
מכלל חבילות השי שנרכשו מחצר כנרת, תכנן הארגון להפיץ כ- 3,500 חבילות שי בקרב העובדים בסניפי הבנק השונים בישראל, כ- 170 סניפים. לצורך ביצוע ההפצה, נוצר קשר בין הארגון לבין החברה וביום 19.1.10 סוכם בין הצדדים כי החברה תבצע את חלוקת חבילות השי לסניפי הבנק במשך מספר ימים עד להשלמת החלוקה ביום 28.1.10. כנגד שירותי ההפצה של החברה, התחייב הארגון לשלם לחברה סך של 23,100 ₪ בצירוף מע"מ. לתיאום העברת חבילות השי מחצר כנרת לחברה, נמסרו לחצר כנרת פרטיה של החברה ונמסרו לחברה פרטיה של חצר כנרת.
העברת חבילות השי מחצר כנרת לחברה בוצעה באמצעות חברת הובלה, שיא שירותי הובלה בע"מ (להלן: "חברת ההובלה"), אשר נשכרה בידי חצר כנרת. ביום ה', 21.1.10, הגיעה משאית של חברת ההובלה לחצר כנרת, חבילות השי הועמסו והמשאית יצאה לדרכה, דהיינו להעברת חבילות השי לחברה. בפועל, הגיעה המשאית של חברת ההובלה למושב חמד, למחסן של אדם בשם יוסף שלום (להלן: "יוסף") ושם גם נפרקו חבילות השי ואוחסנו.
עם הגעת חבילות השי למחסן במושב חמד ועד יום א', 24.1.10, בצעה החברה חלוקה של חבילות שי לסניפי הבנק. בליל יום 24.1.10 ארעה פריצה למחסן בו אוחסנו חבילות השי במושב חמד והסתבר כי נגנבו ממנו 1,512 חבילות שי. החברה המשיכה בהפצת חבילות השי שלא נגנבו, תלונה על הגניבה הוגשה למשטרה ובמקביל, למניעת פגיעה בעובדים, פעל הארגון מיידית להזמנת חבילות שי נוספות מחצר כנרת ואף גלויות שיש לצרף לכל חבילת שי. ביום 27.1.10 נשלחו מחצר כנרת 1,512 חבילות השי הנוספות, אלו נמסרו במישרין לחברה במחסנה בתל אביב והופצו על ידה לעובדי הבנק.
בשוך הסערה נפנו הצדדים להתחשבנות כאשר הם מטיחים זה בזה את האחריות לגניבת חבילות השי והנזק שנגרם בעטיה. הארגון לא אווה לשלם לחברה על שירותי ההובלה וזו לא הסכימה לפצות את הארגון על נזקי הגניבה. בהעדר הסכמה, הוגשו על ידי הצדדים תביעות הדדיות, כאשר הארגון תובע שיפוי על נזקיו והחברה תובעת תשלום עבור שירותיה.
תמצית טענות הצדדים והראיות
הראשונה לפנות לערכאות הייתה החברה (תיק מס' 21733-02-10).
לטענת החברה, התחייב הארגון לשלם לה על שירותי ההפצה של חבילות השי, השירותים ניתנו, חבילות השי הגיעו ליעדיהן ועל הארגון לשלם את אשר התחייב – 26,796 ₪.
אף הארגון הגיש תביעה כנגד החברה (תיק מס' 41841-02-10).
לטענת הארגון, נמסרו חבילות השי לחברה ביום 21.10.10 וממועד זה הייתה החברה האחראית הבלעדית לשמירתן. אירוע הגניבה של חבילות השי ארע בעת שחבילות השי היו באחריות החברה ולכן החברה אחראית לנזק שנגרם עקב הגניבה. הארגון כולל בנזקים הנטענים סך של 75,600 ₪ אשר שולמו בגין רכישת חבילות השי החלופיות, 1,392 ₪ ששולמו עבור גלויות חדשות ו- 7,500 ₪ כנזק כללי עבור ההתעסקות באירוע עקב הגניבה. בסך הכל עותר הארגון לחיוב החברה בתשלום סך של 84,492 ₪.
הארגון איננו כופר בהתחייבותו לשלם לחברה את הסכום שהיא תובעת בגין הפצת חבילות השי, אך מבקש לקזז סכום זה מסך נזקיו הנתבעים כאמור.
ביחס לטענות הארגון על העברת החזקה בחבילות השי, טוענת החברה כי חבילות השי כלל לא נמסרו לה לפי המוסכם. לטענתה, הסתבר שחבילות השי לא נארזו באופן שסוכם מראש, ב- 21 משטחים, שלכן הארגון הוא זה שהעביר את חבילות השי למחסן במושב חמד לשם אריזתם מחדש לקראת הפצתם. כל עוד היו חבילות השי במחסן במושב חמד, היו חבילות השי בחזקתו של הארגון, לא של החברה, שלכן אין על החברה אחריות כלשהי לשמירת חבילות השי ולא כל שכן שאין היא אחראית לנזקי הארגון עקב הגניבה. אף בסך נזקי הארגון הנטענים כופרת החברה.
הדיון בשתי התביעות אוחד. מטעם הארגון העידו גב' אסתי עובד קולה (להלן: "גב' קולה") מנהלת השיווק של חצר כנרת; מר דוד בן דוד (להלן: "בן דוד") מזכיר הארגון; ומר אריה ארליך (להלן: "ארליך"), יועץ ארגוני חיצוני אשר סייע לארגון בארגון רכישת והפצת חבילות השי. בנוסף, זומן על ידי הארגון והעיד יוסף, השוכר של המחסן במושב חמד. מטעם החברה העידו מר דוד מלכה (להלן: "מלכה") עובד החברה; ומר אמנון לוי (להלן: "לוי"), מנהל החברה.
התקיימו שתי ישיבות הוכחות, ביום 11.1.12 וביום 4.3.12 ובסיומן ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.
דיון
המחלוקת העיקרית אשר נתגלעה בין הצדדים ועשויה להכריע את הכף בשתי התביעות, הינה המחלוקת העובדתית בשאלת זהותו של המחזיק בחבילות השי במחסן במושב חמד. לגרסת הארגון החברה החזיקה בחבילות השי בעת שאוחסנו במחסן במושב חמד; לגרסת החברה הארגון הוא זה שהחזיק בחבילות.
במחלוקת זו, על יסוד הראיות שהוצגו בפני וטיעוני הצדדים, אני מקבל את גרסת הארגון וקובע כי החברה היא זו שהחזיקה בחבילות השי בעת שאוחסנו במחסן במושב חמד, דהיינו בעת שנפרץ המחסן ונגנבו חלק מחבילות השי. להלן הנימוקים להכרעה זו:
מלכתחילה, לפי ההסכם הראשוני בין הארגון לחברה, לא היה הארגון אמור להחזיק בחבילות השי ולו לרגע אחד. החזקה בחבילות השי אמורה הייתה לעבור מחצר כנרת במישרין לארגון וממנו לחלוקה לסניפי הבנק. לפי עדות גב' קולה אמורים היו חבילות השי להימסר על ידי חצר כנרת לחברה. כך גם לפי עדות ארליך (סע' 6 לתצ' ארליך). כך גם אישר בעדותו נציג החברה, מלכה, כי חבילות השי אמורות היו להימסר לחברה במישרין מחצר כנרת (עמ' 27 בפרוט').
כדי להסביר מדוע השתנתה התכנית המקורית כך שחבילות השי נמסרו לארגון ולא לחברה, מביאה החברה גרסה באשר לאופן בו סודרו חבילות השי על ידי חצר כנרת. לטענת החברה, מראש סוכם שחבילות השי יגיעו במישרין למחסניה ברח' אליזבט ברגנר 8 בתל אביב וזאת כשחבילות השי מסודרות ב- 21 משטחים. כך, טוענת החברה, היא נערכה לקבלת המשטחים והפצתם בו ביום. בפועל, ממשיכה החברה וטוענת, הסתבר שחצר כנרת ארזו את חבילות השי ב- 10 משטחים בלבד. במצב זה לא ניתן היה לחלק את חבילות השי, היה הכרח בביצוע ארגון מחדש של חבילות השי ולכן הן נותרו בחזקת הארגון, לצורך ארגונן מחדש טרם מסירתם לחברה לשם הפצתם. טענה זו הופרכה ואני דוחה אותה מכל וכל.
ראשית, לו הועלתה דרישה כזו כטענת החברה, ניתן היה לצפות ולמצוא לה תיעוד בהסכם אשר נכרת בין הצדדים בכתב. כך בפרט כאשר החברה טוענת שמדובר בעניין כה מהותי כדי עיכוב ההפצה. בפועל, אין לכך זכר בהצעת המחיר או בכל מקור כתוב אחר.
שנית, אם טוענת החברה להסכמה בדבר 21 משטחים דווקא, ניתן היה לצפות לקבל הסבר מפורט לחישוב המביא דווקא לכמות זו ולא אחרת. פירוט שכזה לא הוצג וטענת מלכה בדבר חלוקת הארץ ל- 21 אזורים (עמ' 27 בפרוט') נותרה בלא הסבר או פירוט.
שלישית, לו הועלתה דרישה שכזו כטענת החברה, ניתן היה לצפות שהדרישה תועבר לחצר כנרת, אותו גוף שמופקד על האריזה והמשלוח. גב' קולה העידה שדבר לא נאמר לה בעניין זה (עמ' 6, ש' 26 בפרוט') ולא מצאתי סיבה לפקפק בעדותה. מאידך, בעדותו של מלכה מטעם החברה הובאה גרסה חדשה לפיה בקשה שכזו הועברה לחצר כנרת בכתב (עמ' 28, ש' 12 בפרוט'). הודעה כתובה שכזו לא הוצגה, הסבר להעלאת גרסה מאוחרת שכזו לא מצאתי. בנוסף, הסתבר שאריזת חבילות השי באופן זה של 21 משטחים כלל לא היה מאפשר הובלתם במשאית אחת מהסוג בו הובלו אלא ב- 3 משאיות (עדות לוי בעמ' 35 בפרוט') או במשאית גדולה ("פול טריילר") ולא ברור כיצד בקשה החברה להשית עלויות נוספות שכאלו על הארגון או על חצר כנרת.
רביעית, על גבי תעודת המשלוח מיום 21.1.10 (נספח 3 לתצ' גב' קולה) נרשם בכתב יד כי יעד ההובלה הינו מושב חמד. לו התרחשו האירועים כטענת החברה, לו התברר אופן האריזה רק באיחור, ברור כי יעד המשאית היה מחסני החברה בתל אביב. ועוד, על אותה תעודת משלוח נכתב שעל הנהג ליצור קשר עם מלכה בהגיעו לגלילות לתיאום פריקה. סביר להניח שהוראה זו לא הייתה ניתנת לו ממילא היה יעדה של המשאית מחסני החברה.
וחמישית, גרסת החברה תמוהה נוכח האופן בו התבצעה מסירת חבילות השי. לו התרחש אשר טוענת לו החברה, ניתן היה לצפות למצב בו משאית חבילות השי תגיע למחסני החברה בתל אביב, שאז גם ניתן היה לברר כיצד ובכמה משטחים נארזו. לא ברור כיצד פתאום התבררה כמות המשטחים כשהמשאית בדרכה ולא ברור מדוע "נזכר" מאן דהו למנות את כמות המשטחים בטרם נמסרו.
לפיכך, הסתבר כי כל שסוכם בין הצדדים הוא שחבילות השי יועברו על ידי חצר כנרת לחברה, לא סוכם כלל על כמות המשטחים ולא סוכם כי האריזות יארזו דווקא ב- 21 משטחים. גרסה זו של החברה חסרת בסיס.
הסתבר שהקשר למחסן במושב חמד נוצר על ידי החברה. יוסף העיד כי הייתה לו היכרות עסקית קודמת עם החברה (עמ' 21, ש' 19 בפרוט') וכי מלכה הוא שבקש ממנו להשתמש במחסן לצורך סידור חבילות השי (עמ' 21, ש' 25 בפרוט'). מלכה לא מצא לנכון להבהיר בתצהירו כיצד נוצר הקשר עם יוסף והמחסן במושב חמד, ובעדותו מסר גרסה הפוכה לפיה דווקא נציג הארגון שכר את המחסן ועוד הוסיף וטען כי יוסף הינו "אדם לחוץ ולא יודע את מה שהוא אומר" (עמ' 30, ש' 19 בפרוט'). כאשר גרסה זו מועלית באיחור ומנסה להכפיש את יוסף, הרי שגם בנקודה זו עדותו של מלכה איננה אמינה בעיני. לא הארגון יצר את הקשר עם יוסף ולא הארגון בקשה להשתמש במחסן. החברה היא שבקשה זאת.
לטענת החברה היא מראש נערכה לקבל את חבילות השי ביום 21.1.10 במחסנה בתל אביב ולהפיצם משם. כך גם מצביעה החברה על האמור בהסכם מיום 19.1.10 בו נכתב שהחבילות ימסרו בתל אביב. לפי ההסכם שבין הארגון לחברה, אמורה הייתה ההפצה להימשך 8 ימים כך שהיה הכרח לאחסן לפחות חלק מחבילות השי במשך תקופת החלוקה. בתצהיריה, לא מתייחסת החברה כלל לתכניתה באשר לאחסון חבילות השי. בעדות מלכה, הודה מלכה שמחסני החברה בתל אביב בכלל קטנים מלאפשר אחסון חבילות השי (עמ' 32, ש' 25 בפרוט') והמשיך בעוד גרסה חדשה לפיה החברה תכננה להפיץ את כל חבילות השי בו ביום "לו אך" הגיעו ב- 21 משטחים (עמ' 32 – 33 בפרוט'). אם כך, אין אלא לתמוה מדוע לגרסה זו אין זכר בתצהיר מלכה, מדוע בכלל נזקקה החברה מראש למספר ימים לביצוע החלוקה ומדוע גם לאחר שהגיעו חבילות השי למחסן במושב חמד ואורגנו, לא בוצעה החלוקה ביום אחד כבר ביום 24.1.10.
כל הנימוקים לעיל מובילים למסקנה אחת על אודות התרחשות האירועים וזאת בדיוק כפי שהעיד יוסף (עמ' 21 בפרוט'):
"ואז דיבר איתי מר דוד מחב' איגוד וסיפר לי שיש להם עבודה שהם לא יכולים לבצע אותה כי הבנק ששכר מהם את השירותים שלח להם את הסחורה או שולח את הסחורה בתפזורת והם היו צריכים מקום כדי לפרוס את הסחורה על הרצפה ולסדר זאת לפי שמות. הוא שאל אותי אם לא יהיה לי אכפת לתת להם (נציגי הבנק או וועד העובדים) מקום לשים את הסחורה שם."
וזה בדיוק אשר ארע: החברה כלל לא תכננה להפיץ את חבילות השי בו ביום והיא חייבת הייתה לאחסן את חבילות השי במחסניה; החברה ידעה שמחסניה בתל אביב קטנים מדי ולא ניתן לאחסן בהם את כל חבילות השי ולכן בקשה מקום מתאים לאחסון חבילות השי; החברה יצרה קשר עם יוסף וסיכמה עימו על שימוש במחסן בחמד; החברה הודיעה לחצר כנרת כי יש לשלוח את חבילות השי למושב חמד; והחברה היא זו שקבלה את חבילות השי וארגנה אותן להפצתן. גרסתה של החברה לאירועים הופרכה ואיננה משקפת את אשר ארע.
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שבליל 24.1.10 ארעה פריצה למחסן בחמד ואלמונים גנבו 1,512 מחבילות השי. כך העיד ארליך, כך עולה מהתלונה למשטרה. החברה לא מכחישה את אירוע הגניבה ולא הביאה כל גרסה אחרת באשר לכמות חבילות השי שנגנבה.
החברה כופרת בעלויות שהשותו על הארגון עקב הגניבה, אך נוכח מסמכי הרכישה של חבילות השי הנוספות (נספחים לתצ' גב' קולה), עדויות נציגי הארגון בן דוד וארליך והיעדר גרסה נוגדת, שוכנעתי שאכן הארגון הוציא בדיוק את הסכומים בהם נקב בגין הגניבה: סך של 75,600 ₪ בגין רכישת חבילות השי החלופיות ו- 1,392 ₪ עבור גלויות חדשות.
חבילות השי נמסרו לחברה כנגד תמורה שהתחייב הארגון לשלם לחברה. מטרת מסירת חבילות השי הייתה שילוחן לעובדי הבנק ולפיכך בהחזקתה בחבילות השי, מעמדה של החברה הינה כשל שומר שכר אשר מטרת שמירת הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו. בהתאם לסעיף 2 (ב) בחוק השומרים, התשכ"ז-1967, במצב כזה אחראית החברה לאובדן הנכס או לנזקו אלא אם כן אובדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותה. בעניין זה לא העלתה החברה כל טענה שהיא הכופרת באחריותה לנזק. החברה לא הבהירה אילו אמצעים נקטה לשמירה על המחסן בחמד אם בכלל, או כיצד פעלה כיצד להתמודד עם הסיכון הכרוך בהותרת חבילות השי במחסן בלא שמירה. החברה אפילו לא פירטה אם וכיצד ננעל המחסן או אם בחנה קיומה של מערכת אבטחה. לפיכך, לא הביאה החברה כל סיבה לפטור אותה מאחריותה המלאה לנזקי הארגון עקב הגניבה.
רק להשלמת התמונה יצוין כי טענות הארגון לנזק כללי של 7,500 ₪ לא הוכחה. מתצהירו של בן דוד נראה שאותו "טיפול" שנאלץ הארגון לטפל ברכישת חבילות שי חלופיות הסתכם בשיחת טלפון לארליך (סע' 9 לתצ' בן דוד), ורכישת החבילות והגלויות על ידי ארליך. אלו פעולות המצריכות דקות ספורות ולא יותר ואינן מצדיקות פיצוי כללי. בפועל, וזה העיקר, פעל הארגון כדבעי למניעת נזק מעובדי הבנק כך שכולם יחגגו את ט"ו בשבט כדבעי, ובכך מנע נזק החורג מהנזק הישיר האמור.
עוד יצוין, להשלמת התמונה, כי כאשרה בפועל גם חולקו החבילות על ידי החברה ובמועד, זכאית החברה למלוא השכר שסוכם עימה מראש ושכר זה יקוזז מנזקי הארגון. נזקי הארגון עומדים על סך של 76,992 ₪ (75,600 ₪ + 1,392 ₪), מסכום זה יש לקזז את שכר החברה בגין שירותי ההובלה בסך של 26,796 ₪ (23,100 ₪ + מע"מ), ההפרש עומד על 50,196 ₪.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
אשר על כן אני מחייב את החברה, א.ג. אגוד שירותי כח אדם בע"מ, לשלם לארגון עובדי מזרחי-טפחות סך של 50,196 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.2.10. כמו כן אני מחייב את החברה לשלם לארגון את מלוא אגרת בית המשפט, את הוצאות החברה בגין שכר עדותו של יוסף בסך של 500 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪.
ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ארגון עובדי מזרחי טפחות
נתבע: א.י. אגוד שרותי כח אדם בע"מ
שופט :
עורכי דין: