ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הדיה עותמאן נגד עתיד רשת מכללות טכנולוגיות בע''מ :

בקשה מס' 1
בפני כבוד הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע

מבקשת

עתיד רשת מכללות טכנולוגיות בע''מ
ע"י ב"כ עוה"ד ריבש

נגד

משיבה
הדיה עותמאן
ע"י ב"כ עוה"ד גלנטי

בית משפט השלום בחיפה

החלטה

בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיבה בסך 215,000 ₪.

המבקשת, הינה חברה המפעילה רשת מכללות, בתי ספר ומוסדות לימודיים ברחבי הארץ.
המשיבה, הינה בעלים של קרקע ומבנה המצויים בישוב מג'אר (להלן: "המושכר").

ביום 16/8/2010 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, אשר מטרתו הייתה הפעלת מוסד לימודי במושכר ע"י המבקשת.

אין חולק לעניין חתימת ההסכם מיום 16/8/2010, כמו כן אין חולק כי נעשה שימוש במבנה נשוא תביעה זו. המחלוקת העיקרית הינה לעניין תוקפו של ההסכם בשל טענת המבקשת לאי עמידת המשיבה בהתחייבויותיה, וכן לגובה דמי השכירות אותם דורשת המשיבה מאת המבקשת, כאשר לטעמה של המבקשת, הינו גבוה ביחס לשטח השימוש במבנה.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כבוד השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית), בעמוד 403: "בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותם" ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז. ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית.

על טענות המבקש להיות מפורטות, למסור מסכת עובדתית מלאה, ולעמוד במבחן החקירה הנגדית.

ביום 9/11/2011 התקיים דיון בפניי, המצהיר מטעם המשיבה מר אילן בלוך נחקר, וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. אני מתנצלת על העיכוב במתן ההחלטה.

טענות ההגנה

המשיבה טוענת להפרה יסודית של הסכם השכירות ע"י המבקשת, מאחר והאחרונה לא עמדה בהתחייבויותיה בהתאם לסע' 4.6 - 4.10 להסכם, הקובעים כי על המשיבה להמציא אישורים על תקינות המבנה, לרבות: אישור כיבוי אש בתוקף. הקמת מעקות בטיחות, גידור שטח המבנה, והכשרת רחבת כניסה וחניה מסודרת למבנה, כמו כן, אחרה המשיבה איחור ניכר בחיבור המבנה לרשת החשמל, דבר שמנע מלהכשיר את הפעלת מוסדות החינוך במקום כפי שהתחייבה.
המבקשת טוענת כי בהתאם לסע' 6.1 להסכם, הינה פטורה מתשלום דמי השכירות לתקופה 16/8/2010-30/11/10. וכי ע"פ סע' 7.1.1 להסכם נקבע כי מיום 1/12/2010 ועד ליום 28/2/2011 ישולמו דמי שכירות בסך 10,500 ₪, ומיום 1/3/2011 סך של 21,000 ₪, וזאת בתנאי שהמבקשת תעמוד בכל הקריטריונים לקבלת סמל מוסד מאת משרד החינוך.
המבקשת טוענת טענת קיזוז בסך משוער של 200,000 ₪, בגין השקעותיה במבנה והתאמתו לצרכיה, וזאת מאחר ובשל מחדלי המשיבה לא עלה בידה לקבל את האישורים הנדרשים להפעלת מוסדות החינוך.

דיון

טענותיה של המבקשת להפרת ההסכם ע"י המשיבה לא נסתרו, ואף התחזקו במהלך חקירתו הנגדית של המצהיר מר בלוך, אשר חזר וטען כי כתוצאה מכך שהמבנה לא חובר לחשמל בסמיכות למועד החתימה על ההסכם, נוצרו למבקשת קשיים רבים (פרוטוקול, עמ' 2, שורות 25-30), ואף הפנה את ב"כ המשיבה לסעיף 8 להסכם בו פורטו כל התחייבויותיה של המשיבה כלפי המבקשת שגם בהן לא עמדה (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 5-8), דבר שמנע מלהכשיר את הפעלת מוסדות החינוך במקום כפי שהתחייבה. על מנת לסתור טענות אלו, על המשיבה היה לכל הפחות להציג אסמכתאות הסותרות את טענותיה של המבקשת, ומשלא עשתה כן, אני קובעת כי יש לשמוע את טענת המבקשת לפיה המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה בהסכם.

תמוהה בעיניי דרישתה המשיבה לתשלום סך של 21,000 ₪ החל ממועד חתימת ההסכם (סע' 7לכתב התביעה). לשון ההסכם ברורה, ואינה נתונה לפרשנות. סעיף 6.1 להסכם קובע מפורשות: "מוסכם בין הצדדים כי התקופה החל מיום החתימה ועד ליום 30/11/2010 הינה תקופת התארגנות השוכר ללא תשלום דמי שכירות (להלן:"תקופת הגרייס")", לשון אשר אינה עולה בקנה מידה אחד עם דרישת התשלום של המשיבה. המשיבה אף מודה כי קבעה דמי שכירות מופחתים בסך 10,500 ₪ לתק' שמיום 1/12/2010 ועד ליום 28/2/2011 (סע' 8 לכתב התביעה, סיכומי המשיבה, פרוטוקול, עמ' 8, שורות 1-4). חישוב הסכומים שהיה על המבקשת לשלם עד למועד הגשת התביעה מביא נומינלית לסך 115,500 ₪ (3*10,500 ועוד 4*21,000), כך שסכום התביעה אינו קצוב ואינו מבוסס בהסכם. אין משמעות לסכום החוב שנצבר לאחר הגשת התביעה. כמו כן, לא נסתרה טענת המבקשת כי שימושה במבנה היה מוגבל לשטח הקומה העליונה בלבד, ואף לא הייתה כל התייחסות לנושא זה במהלך חקירתו הנגדית של המצהיר בדיון. זאת ועוד, לשון סעיף 3 ו-3.1 להסכם קובעים כתנאי מתלה לתוקפו את קבלת סמל מוסד מאת משרד החינוך, אישור זה כאמור לא התקבל עקב מחדלי המשיבה, ומשלא יכולה הייתה המבקשת להפעיל את בית הספר והמכללה במקום, אני מוצאת כי עובדות אלה מקימות לה טענת הגנה הראויה לבירור בהליך מתקדם יותר.

לעניין הודעת הקיזוז, הרי שהמבקש כלל בתצהיר, התומך בבקשת הרשות להתגונן, את טענת הקיזוז ובכך התמלאה דרישת ההודעה אשר קבועה בסעיף 53 לעיל. לעניין זה ראה א. גורן, שם, בעמ' 415, שם נאמר כדלקמן:

"הודעת קיזוז, כמשמעותה בחוק המהותי, יכולה להיעשות באמצעות הגשת הבקשה לרשות להתגונן ובה טענת הקיזוז...".

גם אם עמד הנתבע במבחנים המהותיים, קיים מחסום נוסף והוא דרך העלאתה של טענת הקיזוז בפני תביעה בסדר דין מקוצר.

בנושא זה קובעת ההלכה הפסוקה כדלקמן:

"...מול תביעה בסדר דין מקוצר ניתן להעלות טענת קיזוז, אולם במה דברים אמורים: טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן." [ההדגשה לא במקור, ג.ס.ב.] (ראה: ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מ(2) 765, 767ז). כן ראה א. גורן, שם בעמ' 417:

"הנתבע, המבקש רשות להתגונן, צריך להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות חובות התובע או נזקים שגרם, אלא יש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב-תביעה".

בת"א (מחוזי תל-אביב) 1641/91 ד.ש.ל. השקעות ויעוץ נ' בנק לאומי, תקדין-מחוזי 92(2) 818, שם נקבע:

"טענת קיזוז יש לטעון באופן מפורט ולתומכה בתחשיב חשבונאי".

המבקשת לא עמדה בחובת הפירוט, ולא הציגה הגנה ראויה לבירור בטענת קיזוז, לא ציינה סכומים אותם יש לקזז מסכום התביעה, ולא צירפה תחשיב של הנזק, לפי מועדים וסכומים, ואף לא צירפה כרטסת, אליה הפנה העד, כלומר שהיתה בחזקת המבקשת.

עם זאת, ומאחר וניתנה למבקשת רשות להתגונן בשאר הטענות, ובשל הבעייתיות בסכום התביעה, אני מקבלת את הבקשה גם בטענת הקיזוז, שכן אין טעם להפנות את המבקשת להגשת תביעה נפרדת, שתעסוק באותו עניין שיתברר בתיק שבכותרת.

כאמור, בשלב זה של בקשת רשות להתגונן, אין המבקשת נדרשת להוכיח את טענותיה, אף לא להראות כיצד יעלה בידה לעשות כן (ד. בר אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" מהדורה תשיעית, עמ' 246-247).

גישת הפסיקה בעניין קבלת רשות להתגונן הינה ליבראלית ביותר, ועם השנים קל יותר לקיים את הדרישה. כך נקבע בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, לא פורסם (15.6.2009, מופיע בנבו):

"באופן כלל ניתן לומר כי גישת בתי המשפט למתן רשות להתגונן הינה ליבראלית, כפי שנקבע: "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן".

הסיכום הינו כי אני מקבלת את בקשת הרשות להתגונן, וקובעת כי המבקשת הציגה הגנה, שלא נסתרה בחקירה נגדית, ויש לברר את הטענות לגופן.

לאור החלטתי בעניין טענת הקיזוז, ולאור עדותו של מר בלוך, שלא ידע את רוב העובדות עליהן הצהיר, ומאחר ועל אף טענות המבקשת לא בוטל החוזה ולא פונה המושכר עד מועד, שאינו ידוע לי, איני מחייבת את המשיבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד ללא קשר לתוצאת פסק הדין, אלא אני קובעת כי הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד יועמדו על הסך 1,500 ₪, שישולמו לפי התוצאה בפסק הדין הסופי.

התיק מועבר לסדר דין רגיל.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הדיה עותמאן
נתבע: עתיד רשת מכללות טכנולוגיות בע''מ
שופט :
עורכי דין: