ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק מזרחי טפחות בע"מ נגד אילן יוסף :

בפני כבוד השופט רונן אילן

תובע

בנק מזרחי טפחות בע"מ

נגד

נתבע

אילן יוסף

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר לביצוע שיק בסך 9,700 ₪, כנגדה מעלה הנתבע טענת גניבה, דהיינו טענה לפגם קנייני השולל את האפשרות לתבוע ממנו את פירעוו השיק.
תמצית העובדות
התובע עוסק בעסקי בנקאות ובמסגרת זו העניק שירותים לחברת י.ב.מ.ל בע"מ (להלן: "החברה") לה היה חשבון בסניף גן העיר של הבנק (להלן: "החשבון"). ביום 1.12.08 הפקידה החברה בחשבון שיק בסך 9,700 ₪ משוך מחשבון הנתבע ליום 21.5.09 (להלן: "השיק"). יצוין כי מספר חודשים לאחר מכן הפקידה החברה בחשבון 3 שיקים נוספים המשוכים מחשבון הנתבע, אך התביעה לביצועם מתבררת בנפרד.
השיק הוסב לבנק והוצג לפירעון אך חולל והוחזר בצירוף ההערה שנתקבלה הוראת ביטול. נוכח סירוב הנתבע לפרוע את השיק, הוגש השיק לביצוע.
תמצית טענות הצדדים והראיות
הנתבע איננו כופר בחתימתו על השיק ואף לא בכך שהוא זה אשר השלים את פרטי השיק, הסכום והתאריך. לטענתו, השיק הוכן ביחד עם 3 שיקים נוספים (4 השיקים יכונו להלן: "השיקים") לתשלום עבור שירותים שקבל מעסק בשם "פרחי המושב" והניחם במעטפה, אולם בטרם הספיק למסור אותם הסתבר שנעלמו וככל הנראה נגנבו. במצב זה בוטל השיק ולטענת הנתבע אין הוא חייב בפירעונו והתובע איננו אוחז כשורה.
הנתבע תמך גרסתו בתצהירו והתובע תמך גרסתו בתצהיר מר צביקה איגל, סגן מנהל סניף גן העיר של הבנק. בדיון אשר התקיים ביום 4.4.12 נחקרו המצהירים ובתום הדיון, לבקשת ב"כ הצדדים, ניתנה להם ארכה להגשת סיכומים בכתב.
דיון
תביעה זו הינה תביעה שטרית. לתובע, האוחז בשטר, עומדות החזקות הקבועות בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ובכללן חזקת המסירה (סעיף 20(ג) לפקודה) וחזקת התמורה (סעיף 29 (א) לפקודה).
טענות הנתבע הינן טענות מהסוג המכונה "טענות לפגם בחוליה הראשונה". מצב בו מסתבר כי למרות עריכת השטר וחתימתו בידי המושך לא הייתה כוונה להוציאו כמסמך סחיר, הרי מדובר בשטר שלא הוצא ובמצב שכזה לא ניתן לכפות את פירעונו אפילו הגיע לידיו של אוחז כשורה. הנטל להוכיח טענה זו רובץ לפתחו של הנתבע.
מהראיות אשר הוצגו בפני ובעיקר מאלו שלא הוצגו, הנה אשר הסתבר:
לפי גרסת הנתבע בתצהירו, נועדו השיקים להימסר לגוף בשם "פרחי המושב". בתצהיר הנתבע אין כל ניסיון לפרט ולהסביר את מהות ההתקשרות עם אותו גוף ופירוט זה הובא, לראשונה, בחקירה הנגדית. איחור בהבאת גרסה איננו תורם למתן אמון בגרסה.
לפי גרסת הנתבע בעדותו, ההתקשרות עם אותו גוף לו נועדו השיקים, "פרחי המושב", נעשתה במהלך 2008 על בסיס הסכם כתוב (עמ' 13 בפרוט'). הסכם שכזה לא הוצג.
לפי גרסת הנתבע, השיקים נמשכו בהסכם לפיו אמור היה לשלם ל"פרחי המושב" סך של 24,700 ₪. בפועל, השיקים בכלל משוכים מחשבונות שונים. לא ברור מדוע יבקש הנתבע לבצע תשלום לעסקה אחת במספר שיקים מחשבונות שונים. כשהוסבה תשומת לבו לכך, הביא גרסה חדשה לפיה לא היה לא פנקס ובכלל הוא פעל "לפי מה שהפקידה שולחת". השימוש בשיקים מפנקסים שונים וחשבונות שונים תומך יותר באפשרות שכלל לא מדובר בעסקה אחת ואיננו תומך בגרסת הנתבע.
לפי גרסת הנתבע, אם נועדו השיקים לאותו גוף, "פרחי המושב", ואבדו או נגנבו כך שלא הגיעו ליעדם, הרי צריך היה הנתבע לשלם ל"פרחי המושב" בדרך אחרת. החבות הנטענת הרי לא השתנתה. בפועל, לתצהיר הנתבע צורפה חשבונית מיום 1.7.09 (נספח א' לתצ' הנתבע). לא ברור כיצד מסתמך הנתבע על חשבונית מיולי 2009 כשלשיטתו מדובר בעסקה שנכרתה ב- 2008 ואשר במסגרתה ערך שיקים החל ממאי 2009. גם בעניין זה הציג הנתבע בעדותו (לא בתצהירו) גרסה מאוחרת לפיה הדבר התברר לו בפגישה במאי 2009. קשה להאמין כי ספק, "פרחי המושב", אמור היה לקבל שיקים ב- 2008 ומלא פיו מים עד לפגישה במאי 2009 בלא לברר היכן השיקים.
באותה חשבונית שמציג הנתבע, חשבונית לפיה שולם סך של 24,700 ₪ ביום 1.7.09, אין התייחסות לאופן ביצוע התשלום. בעדותו, העלה הנתבע עוד טענה חדשה לפיה התשלום בוצע במזומן (עמ' 15 בפרוט'). בעדותו הוסיף וטען הנתבע שקבל קבלה בגין התשלום וביכולתו להראות כיצד משך את הסכום מחשבונו. דבר מאלו לא הוצג. לא קבלה ולא ראיה שתראה על משיכה ותשלום מזומן.
הנתבע צירף לתצהירו תלונה שהגיש למשטרה בגין גניבת השיקים, אך מסתבר שהתלונה הוגשה רק ביום 4.9.09. קשה להבין מדוע מוגשת התלונה באיחור שכזה.
הנתבע לא טרח לזמן לעדות איש שיתמוך בגרסתו, בפרט לא את אותו אדם מ"פרחי המושב" לו, לטענתו, נועדו השיקים. הימנעות זו מהבאת ראיות נזקפת לחובת הנתבע, בפרט כשהוא מעיד שיש לו קשרים טובים עם אותה משפחה (עמ' 17 בפרוט').
נוכח העובדות כפי שנתבררו כאמור, אינני יכול ליתן אמון בגרסת הנתבע ואינני מקבל את טענתו לפיה נגנבו ממנו השיקים או נלקחו ממנו בלא הסכמתו בדרך אחרת. נוכח הראיות סביר יותר כי השיקים נמסרו גם נמסרו על ידי הנתבע, בין אם שם הנפרע היה רשום עת נמסרו ובין אם לאו. כאשר הגנת הנתבע מתבססת על טענה לפגם במסירה הראשונה – הרי שהטענה לא הוכחה ונדחית.
לטענת הנתבע התובע איננו יכול להיחשב אוחז כשורה שכן לא נתן ערך בעד השיק ולא פעל בתום לב, שכן העמיד לחברה אשראי אף שיכול היה לדעת שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. לטענה זו אין משמעות, שהרי זולת הטענה לפגם בזכות הקניין לא העלה הנתבע כל טענת הגנה נוספת, כך שאפילו התובע אוחז סתם, לאו דווקא אוחז כשורה, זכאי התובע לכפות את פירעון השיק על הנתבע. למעלה מהצורך יצוין כי מעדות מר איגל מסתבר כי הבנק העמיד אשראי לחברה לאחר בדיקתה כמקובל בבנק, כי הבנק לא היה מודע לבעיות מיוחדות בפעילותה, וכי הבנק פועל במקביל בניסיון להיפרע מהחברה שחדלה מפעילות, נתרה חייבת סכומי כסף גדולים לתובע ובעליה נקלעו להליכי פשיטת רגל (עמ' 10 בפרוט'). לא מצאתי כל סיבה לפקפק בתום ליבו של התובע ובטענתו בדבר מתן אשראי לחברה, דהיינו מתן ערך בעד השיקים. לו הייתה לכך משמעות, ניתן היה לקבוע כי התובע אכן במעמד של אוחז כשורה.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
אשר על כן אני מקבל את התביעה, דוחה את התנגדות הנתבע ומחייב את הנתבע בפירעון השיק. התובע רשאי להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיק 01-75073-09-2. הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין הליך זה בסך של 2,500 ₪. כל הכספים המופקדים בקופת בית המשפט (כולל הפרשי הצמדה וריבית ככל שיש) – יועברו לתובע.
ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק מזרחי טפחות בע"מ
נתבע: אילן יוסף
שופט :
עורכי דין: