ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אייל נחמד :

לפני השפט דר' עודד מודריק, סגו נשיא

בעניין:

מדינת ישראל
ע"י עו"ד ספי ברא"ז –יונג פמת"א - פלילי

המאשימה

נגד

1.אייל נחמד
ע"י עו"ד משה זכות
2.עובדיה שבו
ע"י עו"ד גדי זילברשלג

הנאשמים

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

גזר דין

הנאשמים אייל נחמד ועובדיה שבו (להלן בהתאמה: "הנאשמים", "נחמד " ו- "שאבו") נותנים את הדין, לפי הודאתם, בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע וחבלה במזיד ברכב . שאבו הודה גם בעבירת איומים.

זה קיצור מעשה. ביום 27.5.12 סמוך לשעה 22:00 הגיעו הנאשמים ברכב מסוג ג'יפ איסוזו רודיאו (להלן: "הג'יפ"), נהוג בידי שאבו, אל איזור התעשייה בבני ברק, נגשו אל השומר של אחד המפעלים ולפי שהיו מצוידים באקדח אויר, ירה נחמד יריה באויר. השומר שאל אותם לפשר מעשיהם ושאבו הגיב באמירה: "זה יכול להרוג בן אדם. רוצה בראש?". שאבו ירה כדור מן האקדח פגע וניפץ שמשת משאית שחנתה במפעל. הנאשמים נמלטו מן המקום בנסיעה בג'יפ, נהוג בידי נחמד. בדרכם, בנסיעה ברחוב ז'בוטינסקי לכיוון תל אביב נעו במקביל לרכב לרכב פרטי נהוג בידי שני צינורי, שעמה נסעו גם אחותה הקטנה וחברתה. שאבו ירה באקדח האויר לכיוון הרכב הפרטי ופגע בדלתו השמאלית. הנאשמים המשיכו בנסיעה עד שנעצרו בידי המשטרה. לפי הודאת הנאשמים שרשרת המעשים הפרועים הללו הייתה פרי קשירת קשר ביניהם.

נחמד, כבן 39, גרוש מתגורר עם בת זוג שהיא אם לשני ילדים קטנים ומצויה בהריון לקראת לידת ילדם המשותף. בעברו שורת הרשעות בעבירות סמים, רכוש וגניבה מכלי רכב. מאז שנת 2009 לא נפתחו תיקי חקירה נגדו. הוא עובד בליטוש שיש.

מתסקיר שירות המבחן עולה שהנאשם אמנם מודה בשותפות למעשי העברה המתוארים בכתב האישום אך נטייתו היא לטשטש את הבעייתיות שבמעשיו ולהשליך אחריות על שותפו. קצינת המבחן התרשמה מאדם בעל דפוסים שוליים המרוכז בעצמו ובצרכיו , אינו מגלה מודעות לדפוסי התנהגות בעייתיים ולפיכך קיים סיכון להמשך התנהלותו העבריינית. מסקנת קצינת המבחן היא שאין בסיס להמשך מעורבות טיפולית של השירות.

שבו, כבן 35, נשוי ואב לשלושה ילדים. לחובתו הרשעה אחת בעבירה של נסיון לתקיפת שוטר ולחובתו מאסר מותנה בר הפעלה של 4 חודשים. הוא בעל עסק עצמאי של תיקון ומכירת צמיגים. מזה 15 שנה ללערך החל לשתות אלכוהול בתדירות הולכת ומתגברת עד שהיה לאלכוהוליסט. העבירה הקודמת והעברה הנוכחית בוצעו בזמן שהיה בגילופין.

מאחר שהנאשם הביע רצון עז לעבור תהליך טיפולי של גמילה מהתמכרותו, הופנה בידי שרות המבחן לעמותת "אפשר". מתסקיר שירות המבחן עולה שהנאשם משתתף בקבוצה לעזרה עצמית ומגיע לשיחות פרטניות עם העובדת הסוציאלית אחת לשלושה שבועות. התקדמותו טובה והוא ערך שינוי משמעותי במצבו. השינוי השפיע לטובה על מסגרת חייו המשפחתית והתעסוקתית. הטיפול יימשך כשנתיים.

נוכח העובדה שהנאשם הפנים את ההשפעה המזיקה שיש להתמכרותו לאלכוהול על אורחות חייו ולנוכח ההתמדה שהוא מגלה בהשתלבות בקבוצה הטיפולית המליצה קצינת המבחן להעמיד אותו למבחן. אם יש הכרח להפעיל את המאסר המותנה, הציעה קצינת המבחן שהמאסר יהיה בעבודת שרות על מנת שתהליך השיקום לא ייפגע.

הנאשמים הודו בעבירות המיוחסת להם במסגרת הסדר טיעון. מכוח ההסדר הופנו הנאשמים לשרות המבחן לשם עריכת תסקיר. התביעה הסכימה שאם התסקיר יצביע על העדר מסוכנות וחשש להישנות העברה, יבקשו הצדדים במשותף שייגזר לנאשמים עונש של 6 חודשי מאסר בעבודת שרות.

התסקיר בעניין נחמד לא ענה על הציפיות. התביעה הצביעה על הפסקה בתסקיר האומרת שלנוכח העדר מודעות של הנאשם לדפוסים הבעייתיים שבהתנהגותו קיים סיכון להמשך התנהלותו העבריינית. לפיכך ביקשה התובעת שייגזר לנאשם עונש מאסר בפועל משמעותי ההולם את חומרת העבירות.

התסקיר בעניין שבו הניח את דעתה של התביעה בדבר הצטמצמות החשש להישנות מעשי העברה ועל כן ביקשה שעונשו ייגזר לששה חודשי מאסר לנשיאה בעבודות שירות. התביעה ביקשה שעונש המאסר המותנה יופעל באורח חופף למאסר בתיק זה.

סנגורו של נחמד הביע תרעומת על עמדת התביעה. אכן התסקיר בעניין נחמד כולל פיסקה שבה הביעה קצינת המבחן חשש להמשך התנהלות עבריינית מצד הנאשם אולם התסקיר אינו מבסס את החשש על עובדות או נסיבות ממשיות. זו הערכה שהיא פרי התרשמות מדרך הביטוי של הנאשם. אילו ידע הנאשם לשחק בלשונו כראוי מן הסתם הייתה לקצינת המבחן התרשמות שונה.

עיקר התרעומת אינו מופנה כלפי התסקיר אלא כלפי הגישה המבחינה סרת הטעם של התביעה בענישת שני הנאשמים. נחמד ושבו פעלו בצוותא חדא. אין לומר שהראשון נטל חלק משמעותי יותר מהשני בפעולה העבריינית. להיפך, דווקא לשבו מיוחסת עבירה נוספת (איומים על שומר המפעל). לנחמד עבר פלילי המסתכם בהרשעה אחת והוא אינו נושא מאסר מותנה. בעברו של שבו עשר הרשעות קודמות והעבירה הנוכחית היא תוך הפרת עונש מותנה. לא ניתן להלום הבחנה כל כך מהותית בענישת שני הנאשמים. הדבר מקים תחושה של איפה ואיפה ועלול לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט.

הקושי בהבנת בגישה העונשית המבחינה (דיכוטומית) בין הנאשמים נעוץ לדעתי בניסוח המעורפל של כתב האישום שרב הסתום בו מן הברור או בחקירה לא מלאה של נסיבות העבירה. המעיין בכתב האישום אינו יכול להבין את פשרה של ההתנהגות העבריינית המתוארת בו. אין זו עבירת רכוש, אין זו עבירת אלימות שיש לה רקע או תכלית מסוימים. כתב האישום מתאר התנהלות פרועה שאין לה כל הסבר. ממילא, בהעדר הסבר קשה גם להעריך אם מעשה העבירה עלול להישנות.

תסקיר שירות המבחן ממבאר את פשר המעשה העברייני של שבו. הדבר נעוץ בהתמכרותו לאלכוהול. טול את הטיפה המרה משבו והרי לך אפשרות סבירה מאד לשינוי בחייו ובאורחותיו של הנאשם. כיון ששינוי זה כבר יצא לדרכו ועד הנה בצורה מוצלחת, אפשר לנבא שעתידו של הנאשם יהיה טוב מראשיתו.

בעניין נחמד "שותק" כתב האישום ו"שותק" תסקיר השרות. מה הקשר בין נחמד לשבו? כיצד אירע שהשניים חברו למסע פרוע ברחובות העיר? אם נחמד לא היה הלום יין ושיכר או אולי סמים, מה ראה לו להשתתף במסע הזה? איש אינו פותר את החידה הזאת. גם הנאשם וסנגורו לא אצו ולא רצו (במלעיל ובמלרע)) לתרום אמרים מבארים כדי לה לתביעה וכדאי גם לסנגורים לתת דעתם לתיקון מספר 113 לחוק העונשין שמכוחו האידנא אי אפשר עוד, בתר הכרעת הדין, להביא ראיות בדבר נסיבות ביצועה של עברה. הכל אמור להיות מוכח עד להכרעת הדין ובנסיבות של הסדר טיעון הדברים צריכים להיכלל בכתב האישום המתוקן.
.

מאמר חז"ל ש "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות " (ריש לקיש, סוטה ג ע"א), מתאים מאד לעניין דנן. הרושם הוא שרוח השטות אחזה בנחמד מאותו טעם שהיא נכנסה בשבו. זה כמו זה שתה לשוכרה. אלא שאינני יודע אם ממנהגו של נחמד לשתות לשכרה או שמא היה זה אירוע יחידי. אם זה אירוע יחיד, מה המשמעות הנודעת לכך בהקשר לאפשרויות הישנות העבירה. אם ההתרחשות היא פרי התמכרות או לפחות תוצאה של שתיה מופרזת במקרים רבים, למה לא נבחנה אפשרות של הליך טיפולי בדומה לזה של שבו?

בנסיבות אלה אתקשה להבחין בין שני הנאשמים לעניין העונש הראוי. הקושי הוא כפול ומכופל נוכח העובדה שלשבו "עומק" עברייני גדול הרבה יותר מאשר לנחמד.

לעת הזאת העיקרון המנחה הראשי בהליך גזירת הדין הוא עקרון ההלימה. בלי לבחון את מדיניות הענישה הנוהגת, ברי לי שהעונש המוצע לשבו נחות מ"מתחם העונש ההולם". ניתן לסטות מן המתחם במקום שקיימת התרשמות בית המשפט מסיכוייו הטובים של נתיב שיקומי. בעניין שבו התרשמות כזאת קיימת.

מאחר שהדעת מתקשה לקבל הבחנה ענישתית דיכוטומית בין שני הנאשמים עלי לסטות מן המתחם גם בהקשר של נחמד.

התביעה ביקשה להוסיף לעונש המאסר גם פסילת רשיון נהיגה למשך שנתיים. סנגורו של נחמד טען שפסילת רישיון הנהיגה תפגע ביכולתו של הנאשם לעבוד ולהתפרנס. סנגורו של שבו ביקש להעמיד את הפסילה על שנה וחצי בלבד.

בעניין זה אין לי צל של היסוס לנקוט את הצד המחמיר יותר. שכן הדין מורה על עונש של פסילת מינימום לשנתיים בעברה של נהיגה בשכרות. הנאשמים לא הואשמ בעבירה כזאת אך מסכת העברות המתוארת בכתב האישום,, לרבות העברה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, מצויה כל כולה בצילו של שימוש מופרז במשקה אלכוהולי.

כללו של דבר אני גוזר את עונשם של הנאשמים כדלקמן:

לנאשם אייל נחמד עונש כולל של 24 חודשי מאסר שמהם 6 חודשים לנשיאה בעבודת שרות. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימו והיא פשע או עברה כנגד רכוש שהיא פשע או עברה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה.
יצוין שתקופת המעצר לא תבוא במניין ימי המאסר.

הנאשם יישא את עונש המאסר בעבודת שרות בהתאם להצעת הממונה על עבודות השרות.

נוסף לכך אני דן את הנאשם לשנתיים פסילה מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה מכל סוג.

לנאשם עובדיה שבו עונש כולל של 24 חודשי מאסר שמהם 6 חודשים לנשיאה בעבודת שרות. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימו והיא פשע או עברה כנגד רכוש שהיא פשע או עברה מן העבירות בהן הורשע בתיק זה.
יצוין שתקופת המעצר לא תבוא במניין ימי המאסר.

אני מפעיל את המאסר המותנה בן 4 חודשים שנגזר בתיק 31369-12-10 [שלום תל אביב]. עונש מופעל זה יהיה חופף לעונש המאסר שגזרתי בתיק זה.

הנאשם יישא את עונש המאסר בעבודת שרות בהתאם להצעת הממונה על עבודות השרות.

נוסף לכך אני דן את הנאשם לשנתיים פסילה מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה מכל סוג.

רכבו של הנאשם עובדיה שבו נתפס במסגרת החקירה אך הוחזר לו כנגד הסכמתו שיחולט סכום בסך 20,000 ש"ח. הנאשם הסכים לכך.

אני מורה לנאשם להפקיד סך 20,000 ש"ח כסכום שיחולט לאוצר המדינה. 12,500 ש"ח שהופקדו בידי הנאשם במסגרת תיק מת 349906/11 יחולטו לטובת אוצר הדינה על חשבון סכום החילוט האמור. היתרה תופקד בידי הנאשם עד 26.7.12.

בפרשה זו גרמו הנאשמים נזקים לשני כלי רכב (משאית שחנתה בחניון המפעל ורכב פרטי). אינני מבין מדוע התביעה לא ביקשה פיצוי לטובת הנזוקים ולטובת המתלוננים (השומר של המפעל ונהגת הרכב הפרטי).

למרות שהדבר אינו נזכר בהסדר הטיעון אני קובע ששני הנאשמים יישאו בחובת פיצוי הנזקים בעין ובפיצוי למתלוננים.

התביעה תגבש עם הסנגורים הסכמה לעניין היקף הפיצוי ותגיש הודעה בעניין זה לבית המשפט עד ליום 26.7.12. אם לא תהיה הסכמה יוגשו הודעות נפרדות של התביעה ושל כל אחד מן הסנגורים. אתן החלטה בעניין זה שלא במעמד הצדדים (אלא אם מי מהם ידרוש לקיים דיון).

זכות ערעור כדין

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

עמוד 1 מתוך 6


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אייל נחמד
שופט :
עורכי דין: