ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל – פרקליטות מחוז ת"א נגד עמנואלוב(עציר) :

בפני כבוד השופט גלעד נויטל, אב"ד
כבוד השופט מאיר יפרח
כבוד השופטת גיליה רביד

בעניין:

מדינת ישראל – פרקליטות מחוז ת"א
ע"י ב"כ עו"ד קלאודיה בילנקה

המאשימה

נגד

מארק עמנואלוב (עציר)
ע"י ב"כ עו"ד בני נהרי ועו"ד סתיו סער
הנאשם

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

גזר דין

הנאשם הורשע בהכרעת דיננו מיום 27.6.12, פה אחד ולאחר שמיעת ראיות, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), ובעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק. באה אפוא העת לגזור את דינו.

אלה מעשי הנאשם עפ"י הכרעת הדין (תמצית):
הנאשם שימש מאבטח במסעדת "ביבלוס" בתל אביב. אלכס קאהן (המכונה בני), נהג לפקוד תדיר את המסעדה, בהיותו מלווה במאבטחים, וביניהם: ויטלי בורקוש-טופילייר (להלן: "המנוח"), יבגני סרגינקו (להלן: "יבגני"), רומן ורניק (להלן: "רומן"), וצלב גורליק ואלעד בשן.
ביום 13.1.11 או בסמוך לכך, ניטש ויכוח בין הנאשם לבין המאבטחים או מי מהם, על רקע סירובו של הנאשם להיעתר לבקשת מי מן המאבטחים, שתחת עמידה ליד דלת הכניסה למסעדה ישגיח הנאשם על רכבו של בני. עובר ליום 19.1.11, הופנו כלפי הנאשם התבטאויות מילוליות סרות טעם ופוגעניות בעיקר מפי המנוח ורומן.
ביום 19.1.11 במהלך ויכוח, נטל המנוח כוס קפה אספרסו ושפך אותה על פניו של הנאשם, רומן התיז מים על פניו של הנאשם, הטיח בפניו סיגריה שנפלה מפיו, ובעוד הנאשם עשה את דרכו למסעדה, ספג בעיטה באחוריו מרגלו של המנוח או של רומן. הנאשם נכנס אל המסעדה, דיווח למנהלה על שאירע ונתבקש להישאר במקום. במהלך שהותו במסעדה, שוחח הנאשם בטלפון עם אחיו גנאדי, עם ידיד בשם משה אזואלוס וכן עם לזר נבחוב (להלן: "לזר"). אחיו של הנאשם התקשר למוקד המשטרה ודיווח כי מאבטחים מכים עובד במקום. ניידת משטרה שנשלחה למסעדה, פגשה במאבטחים, ואלה טענו לפני השוטרים כי לא היה כל אירוע חריג במקום. מוקדנית המשטרה התקשרה לנאשם וביקשה כי ייצא מן המסעדה לפגוש את שוטרי הניידת, אך הנאשם אמר שהכל בסדר והשיחה נותקה.
לזר הגיע לאזור המסעדה כ-40 דקות לאחר שיחתו עם הנאשם, כשהוא מלווה בשלושה אנשים נוספים, לאחר שתיאם עם המנוח מפגש בסמוך למסעדה. בהגיע לזר וחבורתו למקום, יצא הנאשם את המסעדה אל מגרש החנייה הסמוך. שתי הקבוצות נפגשו במגרש החנייה. לזר, הנאשם והמנוח החליפו דברים, ובסיומם חזרה חבורת המאבטחים למסעדה; לאחר מכן, נזכר המנוח בעניין נוסף שחפץ להסדיר עם לזר. המנוח שב אל מגרש החנייה כשהוא מלווה בסלבה. שלושת המאבטחים הנוספים נותרו במסעדה.
בהיותם במגרש החנייה, התפתחה קטטה בין המנוח לבין לזר. רומן ויבגני (שנמנו על חבורת המאבטחים) הבחינו במתרחש במגרש החנייה ונזעקו למקום. בעוד הללו בדרכם, שלף הנאשם את אקדחו וירה במנוח. המנוח נפל לקרקע. יבגני צעק לעבר הנאשם שיחדל מן היריות ויניח את נשקו. הנאשם לא שעה לקריאות אלה. היפוכו של דבר, הוא הסיט את אקדחו לעבר יבגני ומשהבחין יבגני בכך, הסתובב הוא על מנת להימלט מן המקום. או-אז נורו לעברו 3 יריות שפגעו בו מאחור - בעכוזיו וכן במרפקו השמאלי. לאחר מכן, שב הנאשם וירה פעמים אחדות במנוח ששכב על הקרקע. המנוח נפגע מחמישה קליעים: בגוו השמאלי, במפשעה השמאלית, בעכוז הימני ושתי יריות נוספות פגעה בירכו השמאלית, אחת מהן חדרה לגופו של המנוח והאחרת – לא. לאחר מכן, עזב הנאשם את המקום ועשה את דרכו במונית אל תחנת משטרת רמת גן, שם הסגיר את עצמו.

מבחינת עונש המאסר, אין חולק כי בגין ההרשעה בעבירת הרצח יש לגזור על הנאשם עונש של מאסר עולם חובה ועונש זה בלבד [ראו סעיף 300 (א) לחוק]. כמו כן, אין חולק כי בגין עבירת החבלה בכוונה מחמירה יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל. המחלוקת העיקרית בין התביעה לבין ההגנה ממוקדת בשאלה אם יישא הנאשם עונש זה במצטבר למאסר העולם, אם לאו.

טיעוני הצדדים לעונש (תמצית):
טיעון התביעה:
יש להשית על הנאשם עונשי מאסר בפועל המצטברים זה לזה, הואיל והמעשים שביצע הנאשם, ובגינם הורשע בשתי עבירות, הם מעשים נפרדים זה מזה, גם אם מדובר בירי שבוצע בזמן קצר יחסית. לטענת התביעה, הפסיקה מתייחסת למקרים של ריבוי נפגעים, ובוודאי כמו במקרה שלנו, כאל עומדים בפני עצמם ומהווים מעשים נפרדים בהתאם לסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי. לדבריה, העקרון המנחה שקבעה הפסיקה הוא שככל שהערכים המוגנים עליהם נועדה העבירה להגן הינם חשובים יותר, כך ייטה בית המשפט להשקיף עליהם כעומדים בפני עצמם ביחס לכל אחד מן הקורבנות, גם אם מבחינה טכנית מדובר ברצף של אירועים. הערך של קדושת החיים והערך של שמירה על שלמות גופו, שלומו ובטחונו של אדם, הם ערכים המצדיקים את הקביעה כי במעשים נפרדים עסקינן. אומנם סעיף 45 לחוק העונשין קובע שמאסרים בגין עבירות שונות שהוטלו בגזר דין אחד ירוצו בחופף אלא אם החליט בית המשפט אחרת, אך הפסיקה תומכת בהטלת ענישה מצטברת בעבירות אלימות. הפנתה לפסיקה. לדבריה, הנאשם ירה מתוך בחירה והחלטה מודעת בכל פעם ופעם בה לחץ מחדש על ההדק. יבגני נורה גם לאחר שנלכד בגדר המקיפה את מתחם העבודות בכביש, וגם לאחר שעלה בידו להשתחרר ולחצות את הכביש, כלומר שתיים מהיריות נורו כאשר יבגני היה במנוסה והחל להתרחק מהנאשם. יבגני אף נורה שעה שלא נשקפה לחייו של הנאשם כל סכנה או איום ולא היתה הצדקה לירי בגבו של אדם שעה שהוא במנוסה. בנוסף, מספר הכדורים שנורו לעברו הינו רכיב משמעותי – שכן לא מדובר בכדור בודד אלא בשלושה כדורים. העובדה שהנאשם אמור לרצות מאסר עולם בגין גרימת מותו של המנוח אינה משנה מחומרת מעשהו כלפי יבגני. הפנתה לתעודות הרפואיות שהוגשו בעניין יבגני (ת/52 ו- ת/115), מהן עולה כי הוא נזקק למספר ניתוחים ולטיפול רפואי. בנוסף לענישה המצטברת, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר על תנאי ופיצוי כספי לקורבנותיו ובהקשר זה טענה, כי אל לו לבית המשפט ליתן משקל מרכזי למצבו הכלכלי של הנאשם.

טיעון ההגנה:
הסניגור ביקש לשכנענו כי אין לצבור את עונשי המאסר בפועל זה לזה אלא יש להורות על נשיאתם בחופף, בהתאם לסעיף 45 (א) לחוק העונשין. לדבריו, נקודת המוצא בהליך הפלילי היא שצריכות להיות סיבות מיוחדות כדי להטיל עונש בצורה מצטברת ולא בצורה חופפת. בענייננו, לטענתו, יש חשיבות לזמן הקצר בו התנהל האירוע ולעובדה כי הנאשם לא הגיע עם תכנית מראש לפגוע במנוח או בחברו.
לטענתו, יש להתחשב בנסיבות האישיות של הנאשם ובעובדה שאין לנאשם עבר פלילי. מדובר באדם צעיר, נורמטיבי, שעבד כמאבטח להשתכר ומפרנס את משפחתו. הנאשם שירת שירות צבאי חלקי עקב פטור שקיבל כדי לעזור בפרנסת משפחתו, שכן חלק מבני משפחתו לא עובדים מנסיבות בריאותיות. אבחן את הפסיקה שהגישה המאשימה וטען, כי שם דובר בעבירות מתוכננות מראש, בשונה מענייננו, ואף בע"פ 6535/01 קוזירוב (להלן: "פרשת קוזירוב"), בית המשפט הצדיק את הצטברות הענישה עקב האכזריות והברוטאליות שבהן בוצע הרצח, בניגוד למקרה שלפנינו. הגיש פסיקה. הוא הוסיף וטען כי דלות מצבם הכלכלי של הנאשם ובני משפחתו, מצדיקה התחשבות בסכום הפיצויים שייפסק לקרבנותיו.

דיון וגזירת העונש:
נקודת המוצא לבחינת השאלה אם יש להורות על הצטברותם של עונשים או שמא על חפיפתם הינה בסעיף 45 (א) לחוק העונשין, המורה למעשה, על חפיפתם של עונשי מאסר שהוטלו במשפט אחד, אלא אם הורה בית המשפט אחרת. השיקולים המנחים את בית המשפט בשוקלו אם ליתן הוראה אחרת אם לאו, הם בעיקר שיקולי גמול והרתעה, שבהתקיימם ייטה בית המשפט להורות על הצטברות עונשי המאסר באופן מלא או חלקי (פרשת קוזירוב, בסע' 16 לפסה"ד), וכך הוא גם עת הנאשם הורשע בעבירה נוספת המלווה בכוונה (ע"פ 9804/02 שר, בסע' 26 לפסה"ד).

נעמוד על מספר דוגמאות מהפסיקה להמחשת צבירה של עונש מאסר בפועל, לעונש מאסר העולם:
ע"פ 8828/08 ניאזוב - נדון ערעורו של נאשם שהורשע ברצח וכן בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונדון לעונש של מאסר עולם וכן מאסר של 4 שנים בשל עבירות החבלה, לריצוי במצטבר. בדחותו את הערעור על חומרת העונש, שהתמקד בנשיאתם המצטברת של עונשי המאסר, פסק בית המשפט כי העונש הולם את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען וצדק בית המשפט קמא בהשיתו מאסר מצטבר.
ע"פ 10407/07 אוליינקוב - נדחה ערעורם של נאשמים שהורשעו בעבירות של רצח במזיד, חטיפה לשם חבלה, שוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע ונדונו למאסר עולם וכן למאסר בפועל של 8 שנים, במצטבר במלואו, לגבי שניים מן הנאשמים, ולגבי נאשם נוסף – מצטבר כדי מחציתו.
בע"פ 5671/07 תראבין - נדחה ערעורם של נאשמים שהורשעו בעבירות של רצח, חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק וקשירת קשר לפשע ונדונו למאסר עולם ול-5 שנות מאסר בפועל במצטבר. בית המשפט דחה את הערעור על העונש "נוכח התוצאה הקשה לה גרמו המערערים במעשיהם" (שם, בסע' 22 לפסה"ד). תוצאה זו – נוסף על הרצח – הייתה- בדומה לענייננו- ירייה בעכוזו של הקרבן. תוצאה זהה הייתה בע"פ 4172/06 אל טראבין, בעניינו של שותפם של ה"ה תראבין הנ"ל. אף כאן הושת עונש זהה על הנאשם ובית המשפט דחה את עתירתו שנגעה לענישתו המצטברת, בקובעו כי לא נפל פגם בהחלטת ביהמ"ש קמא, אשר הדגיש את חומרת העבירות כמו גם הצורך ליתן ביטוי לפגיעה בכל אחד משני הקרבנות.
ע"פ 7847/01 רפיק (להלן: "פרשת רפיק")- נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירת רצח, ניסיון רצח, חבלה בכוונה מחמירה, איומים ועבירות בנשק, והושת עליו עונש של מאסר עולם ובנוסף – 10 שנות מאסר לנשיאה במצטבר. שם, בדומה לענייננו, ירה המערער במנוחה, פנה לעבר נפגעת נוספת ופתח לעברה באש, ושב וירה במנוחה. בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות אלו, היה בית המשפט המחוזי "רשאי גם רשאי לגזור למערער עונשים מצטברים" (שם, בסע' 7 לפסה"ד).

שקלנו לנאשם לחומרא:
עצם העבירות החמורות שביצע הנאשם – בצד עבירת הרצח, קבע המחוקק עונש מאסר עולם חובה, ובצד העבירה של חבלה בכוונה מחמירה – מאסר מחמיר של עד 20 שנה.
נסיבות ביצוע העבירות – עפ"י הכרעת הדין:
המדובר הוא בעבירת רצח וכן בעבירת חבלה בכוונה מחמירה אשר הנאשם ביצען בנפרד ובמובחן האחת מן השנייה (וסמיכות הזמנים בין השתיים אינה גורעת מכך). הנאשם ירה במנוח, נפנה אל יבגני וירה בו שלוש יריות ולאחר מכן שב וירה במנוח, בעוד המנוח שרוע על הקרקע. היינו, הייתה לנאשם שעת כושר לשקול בדעתו אם להוסיף ולירות לעבר מי מקורבנותיו, אך הוא בחר להמשיך בירי- הן כששב וירה במנוח, והן שירה שלושה כדורים ביבגני- ולא חדל (השוו בעניין זה לפרשת רפיק, שם קבע בית המשפט העליון, כי בדרך פעולה זו - בה ירה המערער במנוחה (פטמה), פנה לעבר נפגעת נוספת (רנין) ופתח גם לעברה באש, ושב וירה במנוחה - ניתן אפוא להבחין במספר שלבים, כאשר בכל אחד מהם גילה המערער את דעתו שהוא חותר לגרום למותו של אחר (שם, בסע' 7 לפסה"ד).
אקדחו של הנאשם כוון אל כל אחד מהנפגעים בנפרד, כלומר הפגיעה גם ביבגני לא היתה מקרית, אקראית (השווה: פרשת רפיק דלעיל, בסע' 7 לפסה"ד).
המנוח נפגע מחמש יריות, ואילו יבגני משלוש יריות.
יבגני נורה שעה שלא נשקפה הימנו סכנה כלשהי לנאשם ואף לאחר שהחל נמלט מזירת האירוע והיה בגבו אל הנאשם. כמו כן, הנאשם לא חדל לירות גם שעה שיבגני נלכד בגדר אשר הקיפה את מתחם העבודות בכביש הסמוך לזירת האירועים.

בענישה על העבירות מהסוג שביצע הנאשם יש ליצוק מסר של תגמול והרתעה, הן כלפי הנאשם והן כלפי נאשמים כמותו, לבל יעברו עבירות כמו אלה שביצע הנאשם. לא אחת עמד בית המשפט העליון על הצורך להלחם בעבירות האלימות:
"בית משפט זה חזר והדגיש את החשיבות בענישה מרתיעה בעבירות אלימות ואת הצורך להלחם ברעה חולה זו אשר מתפשטת בחברתנו. חומרת העבירות שביצע המערער והצורך בהגנה על קדושת החיים גוברות במקרה זה על הצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער" (ע"פ 8828/08 ניאזוב דלעיל, בסע' 30 לפסה"ד).

שקלנו לנאשם לקולא:
אין לנאשם עבר פלילי.
הנסיבות לקולא שפירט הסניגור בטיעונו (עמ' 272-274 לפר') שתמציתן הובא לעיל, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובהן מצבו הכלכלי הדחוק, וגילו היחסית צעיר – בן כ- 27 שנה.

בטרם נסיים, נציין: לא נעלמה מעינינו העובדה כי לפני מספר ימים, ביום 10.7.12, נכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין, בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, אשר, בין השאר, ביטל את סעיף 45 (א) לחוק. יחד עם זאת, הרי שהתיקון לא חל בענייננו, שכן הכרעת הדין בתיק זה ניתנה עוד ביום 27.6.12, היינו טרם כניסתו לתוקף של התיקון [וראו לעניין זה את האמור בסעיף 3 לחוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב- 2012].

חרף מתן מלוא המשקל לטענות הסניגור ולשיקולים לקולא, משקלם של השיקולים והמידע לחומרא שפורטו לעיל - ובעיקר חומרת העבירות שביצע הנאשם ונסיבות ביצוען, על רקע פסיקת בית המשפט העליון בסוגיה כאמור - רב, עדיף ומכריע להטלת גם מאסר בפועל שחלקו במצטבר למאסר העולם, בגין העבירה של חבלה בכוונה מחמירה שביצע הנאשם. השיקולים לקולא ימתנו את הענישה שתוטל על הנאשם, לרבות את החלק מהמאסר בפועל שעל הנאשם יהיה לשאת במצטבר.
אנו גוזרים על הנאשם, מארק עמנואלוב, את העונשים הבאים:
מאסר עולם בגין עבירת הרצח.
חמש שנות מאסר בפועל בגין עבירת החבלה בכוונה מחמירה, מתוכן 20 חודשים יצטברו לעונש מאסר העולם, והיתרה – 40 חודשים, ירוצו בחופף לו.
הנאשם ישלם פיצוי לעיזבון המנוח בסכום של 100,000 ₪, וליבגני סרגינקו – בסכום של 50,000 ₪. הפיצוי האמור ישולם ע"י הפקדה של הסכום האמור בקופת בית המשפט עבורם לא יאוחר מיום 1.11.12, ואם הנאשם לא ייעשה כן יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום שבו הוא אמור לשלמו ועד למועד תשלומו המלא בפועל. התביעה תמסור למזכירות ביהמ"ש את פרטי עזבון המנוח ואת פרטיו של יבגני סרגינקו, לשם העברת הפיצוי.

הוסברה לנאשם זכותו לערער על פסק הדין תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, במעמד הצדדים.

גלעד נויטל, שופט
אב"ד

מאיר יפרח, שופט

גיליה רביד, שופטת

עמוד 1 מתוך 6


מעורבים
תובע: מדינת ישראל – פרקליטות מחוז ת"א
נתבע: עמנואלוב(עציר)
שופט :
עורכי דין: