ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איל חממי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד השופט ירון בשן

תובע
איל חממי

נגד

נתבעת
כלל חברה לביטוח בע"מ

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1967. לטענת התובע הוא נפצע בתאונת דרכים שאירעה ביום 4.5.10 בשעה 5:00 לפנות בוקר. הנתבעת טוענת שכלל לא הוכח שהתובע נפצע בתאונת דרכים.

על התובע להוכיח את עילת תביעתו, לרבות את עצם התרחשות התאונה. במידע שמסר התובע הרבה סתירות מהותיות בנוגע למיקום התאונה, בנוגע לשעתה ובנוגע לנסיבות שונות האופפות אותה.

התובע טען כי התאונה אירעה בשעה 5:00 לפנות בוקר לאחר שסיים את המשמרת שלו בשעה 3:00 לערך. אחרי סיום העבודה פנה לבית הוריו (הסמוך למקום העבודה) לקחת דבר מה וכשהיה בדרכו לביתו שבבית דגן. טענות אלה עלו הן בפני החוקר ששכרה הנתבעת והן בדו"ח המשטרה שמולא ביום 6.5.10. אלא, שהנתבעת הציגה דו"ח נוכחות של המעביד לפיו בשעה 5:01 עדיין עבד התובע.
בעדותו, כבר חל שינוי בגרסת התובע והוא העיד, שאינו זוכר את השעה המדויקת שבה סיים לעבוד בכל יום בחודש וכי ישנם ימים בהם סיים לעבוד בשעה 3:00 ומכאן חוסר העקביות בטענותיו. עיון בדו"ח השכר מראה כי התובע לא סיים את עבודתו בשעה 3:00 באף אחד מימי החודש.
תמיהה נוספת (הקשורה לבירור שעת התאונה) נוגעת למשך הזמן בו התובע עצר בבית הוריו בתל אביב. לטענת התובע בחקירתו, הוא לא זכר כמה זמן הוא שהה בבית הוריו אולם הוא אף נהג להתקלח שם והעריך את שהות זו ביותר משעה.

התובע לא היה עקבי גם בתיאור ענין חשוב יותר, המקום שבו התרחשה התאונה. לאורך כל ההליך הוא טען שהוא לא מכיר את מספרי הכבישים ועל כן לא יכול להעיד על אודות מקום התאונה המדויק. טענה זו נשמעת מעט מוזרה שהתחשב בכך שהתובע נסע מדי יום באותו מסלול כ- 9 שנים.
בכל זאת, חזר התובע ותיאר את מקום התאונה כ"כביש 44". כשנשאל כיצד ניתן לפשר בין הגרסאות, טען התובע שכאשר נשאל בידי חוקר המשטרה היכן אירעה התאונה, החוקר פירש את תיאורו כמתאים לכביש 44 וכך, השתרבב מספר הכביש גם לגרסאות מאוחרות יותר וזאת למרות שבפועל התובע לא ידע היכן הוא נפגע בדיוק.
עוד טען התובע שאינו זוכר את המקום המדויק מכיוון שהוא איבד את הכרתו וזו חזרה אליו זמן מה לאחר האירוע תוך שהאירוע מותיר אותו מבולבל. בכל הקשור לאובדן ההכרה, טענת התובע לא עולה בקנה אחד עם העובדה שהוא לא פנה לקבלת טיפול בבית חולים אלא למחרת היום. קשה גם ליישב טענה זו עם דלות התיעוד הרפואי.
חוקר מטעם הנתבעת העיד שלמרות ניסיונות חוזרים ונשנים לא הצליח להציל מפי התובע מידע ממשי לאתר את מקום התאונה ולצלמו. הצעתו, שהתובע יצא עמו למקום ויצביע בפניו על מקום התאונה נתקלה בהתנגדות ב"כ התובע.

התובע טען בפני חוקר המשטרה שהוא החליק על כתם שמן שהיה על הכביש, החליק ימינה והתנגש בקיר של הגשר. בטופס ההודעה לחוקר מטעם הנתבעת, סיפר התובע שהוא פגע במעקה הבטיחות מימין. בתצהיר עדותו הראשית של התובע, הוא טוען שהחליק על כתם שמן שהיה על הכביש וכתוצאה, התנגש בקיר. בחקירתו, טען התובע כי הוא החליק על כתם שמן או על טל. עוד נקודה אותה לא זכר התובע נוגעת למקור השמן הנטען. מתמלול חקירת התובע עולה שהתובע טען להמצאות רכב בשולי הכביש שממנו זלג שמן. בחקירתו בבית המשפט, התובע לא זכר זאת כלל.
התובע נשאל בחקירתו בבית המשפט כיצד ניתן ליישב את הסתירות העולות בנוגע לעצם בו הוא התנגש. לטענת התובע, מדובר במעקה בטיחות משולב בגדר מע"צ.

התובע טען שניתן ללמוד על עצם התרחשות התאונה מהנזק שנגרם למכוניתו. אלא, שנזק זה לא תועד בשום דרך – לא בבדיקת שמאי, לא בתצלום ואפילו לא בקבלות על תיקון. לטענת התובע אין אסמכתאות המעידות על הנזק שנגרם לרכב משום שהרכב טופל במוסך בכפר קסם ובידי חברים ללא קבלות ולעתים אף בתשלום סמלי בלבד.

לטענת התובע בתצהירו, לרכבו נגרם נזק כבד ובין השאר הרדיאטור ניזוק קשה ונזקק להחלפה, הפגוש ניזוק ונזקק להחלפה ומכסה תא המנוע ניזוק ונדרש לתיקון ולצביעה. עם זאת, בפני החוקר מטעם חברת הביטוח טען התובע שנגרמה פגיעה ברדיאטור בלבד. מעדותו של התובע עולה שלאחר התאונה, הוא עוד השתמש ברכב זמן כלשהו עד שהרכב טופל במוסך. בפני חוקר חברת הביטוח, טען התובע שהרכב טופל בידי חבר, אך בחקירתו הנגדית של התובע טען התובע שאביו לקח את הרכב לטיפול יחד עם חבר. עוד עולה מגרסת התובע שהרכב עוד הצליח להגיע מבית דגן לתל אביב במצבו הפגוע. כיצד מתיישב הדבר עם חומרת הנזקים הנטענים?

גם בכל הנוגע להמשך השתלשלות העניינים לאחר התאונה הנטענת לא היה התובע עקבי בעדותו. כך למשל הוא לא זכר כיצד הגיע לבית החולים ומי הסיע אותו. בתצהיר הנסיבות הראשון שהוגש בידי התובע, טען התובע שהוא הוסע לבית החולים במונית אך לעומת זאת, בתצהיר עדות ראשית מצהיר התובע שהוא הוסע יחד עם אשתו על ידי חמותו.

התובע העיד לטובתו את שכנו, את אביו, את גיסו, את אשתו ואת אמו. אף אחד מהעדים לא ראה את התאונה וחלק גדול מהעדויות מהוות עדויות שמועה ועדויות סברה מפי עדים המעוניינים בתוצאות ההליך. גם בתוכן העדויות לא מצאתי דרך ליישב את הסתירות הרבות שעלו מתוך עדות התובע עצמו.

כעולה גם מחקירתו הנגדית, נראה כי כישורי התובע מוגבלים ובעברו למד במסגרות לחינוך מיוחד. עם זאת, לאחר בחינת מכלול עדותו, הגעתי למסקנה שלא ניתן להסביר בדרך זו את הסתירות וחוסר העקביות בגרסאותיו. התובע הקים משפחה ומתפרנס למחייתו. נראה כי גרסת התובע השתנתה כמה פעמים ולפחות בחלק מהמקרים קרה הדבר כדי לגשר על פערים בלתי ניתנים לגישור בגרסאות השונות. כך למשל, כאשר התובע שם ליבו לסתירה שבין שתי גרסאותיו בנוגע שעצם בו התנגש, הוא שילב בין הגרסאות והתאים את גרסתו שוב כך שתשלב את שתי הגרסאות הקודמות. תשובות מעין אלה, מעידות על יכולת מניפולציה ועל מודעות לסתירות. הנתון שבו גילה התובע עקביות – בדרך כלל סימן לאמירת אמת – נגע בענין האחד שלגביו ברור שעדותו אינה נכונה, דהיינו, מועד התאונה (שאינו אפשרי לאור תיעוד המעביד).

בסופו של דבר, נכשל התובע בהוכחה שנפצע בתאונת דרכים: לאירוע לא היו עדים, לא ברור היכן התרחש, או מדוע ועדויות התובע בעניינים אלה סותרות ומבלבלות. התובע לא פונה לקבלת טיפול רפואי ממקום התאונה ע"י אמבולנס או בכלל. למקום התאונה לא הזדמנה המשטרה. הנזק במכוניתו של התובע לא נבדק ע"י שמאי, לא צולם ותיקונו לא תועד – ולמעשה גם עצם התיקון מוטל בספק. לאור זאת התביעה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איל חממי
נתבע: כלל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: