ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמוס שנהר נגד בנק לאומי לישראל בע"מ יהודה הלוי 24, תל אביב :


בפני כבוד השופטת נועה גרוסמן, סגנית נשיאה

מבקש

עמוס שנהר
ע"י ב"כ עו"ד נאמן ועו"ד הוד

נגד

משיבים

1.בנק לאומי לישראל בע"מ יהודה הלוי 24, תל אביב
2.בניהו לאבל, עו"ד, כונס נכסים
ע"י ב"כ עו"ד בניהו לאבל

3.דינה שנהר

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

החלטה

במסגרת התביעה האזרחית שבכותרת, עתר המבקש, הוא התובע, למתן צו מניעה אשר יאסור על המשיב 1, באמצעות המשיב 2, לנקוט הליכי פינוי והוצאת המבקש מדירת מגוריו ברח' המצביאים 17, תל-אביב (להלן: "הדירה").

הבקשה:
המבקש נשוי למשיבה 3, אשר לטענתו אף היא מתנגדת לפינוי. בזמנו, כך טוען הוא, התקיים נתק בינו לבין המשיבה 3, ועל כן לא ידע על ההליכים לפירוק השיתוף בדירה.
המבקש טוען כי הוא אדם מבוגר, במצב בריאות קשה, וכי אין מקום לפנותו מדירת המגורים היחידה שלו.
המבקש טוען כי לא ידע על ההליכים המשפטיים אשר ננקטו לאורך שנים, ומכוחם הוצא נגדו צו פינוי, למשל ת"א 69920-06. המבקש טוען עוד כי כל פסק דין שניתן בפשרה במעורבות של המשיבים 1 ו-2 אינו מחייב אותו. לטענתו, לא פעל בשיהוי ובשנת 2011, כאשר נודעה לו הבקשה לפינוי, הוא פנה מיידית על מנת לבטל את רוע הגזרה.
המשיבה 3 מתגוררת באגף נפרד של הדירה, ולגרסתו של המבקש הוא שמע מפיה אך לאחרונה, כי פסק הדין שבפשרה בא לעולם תוך ניצול מצוקתה וחולשתה הנפשית.
המבקש סבור כי פסק הדין פגום ובטל מיסודו, ועל כן אין לאחוז בו כדי לגרום לו אובדן של קורת הגג היחידה בה הוא מתגורר 40 שנה.
המבקש טוען כי יש להגן על זכויותיו הקנייניות על דרך של מתן צו מניעה, שיסייע בשמירה על המצב הקיים ויעצור את הפינוי.
מאזן הנוחיות, מחייב לדידו, להורות על עיכוב הליכים עד להכרעה שיפוטית חלוטה בנוגע לפסק הדין של ערעור.
המבקש צירף תצהיר קצר של רעייתו לבקשה האמורה, ותצהיר מפורט שלו.

התגובה:
המשיבים טענו כי אין ממש בקשה, וכי המבקש אוחז בדרך הנוכחית לאחר שתביעות קודמות שלו במגוון של ערכאות, באותו עניין, נדחו על הסף.
המשיבים הפנו לפסק דינה של כבוד השופטת שושנה אלמגור בת"א 8804-08-11, בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיום 3.7.12. כבוד השופטת אלמגור דנה בבקשת הנתבעים, המשיבים דכאן, לסלק על הסף תביעה שהגיש התובע נגדם. התביעה בבית המשפט המחוזי הנכבד הוגשה בחודש אוגוסט 2011, ובד בבד עמה, כך כותבת כבוד השופטת אלמגור בפסקה 1 של פסק הדין, "הגיש המשיב בקשה בהולה לעיכוב מימושן של זכויותיו בבית ופינויו ממנו".
בקשה זו נקבעה לדיון בפגרה, ונדחתה בהחלטת כבוד השופט המחוזי מגן-אלטוביה מיום 10.8.11. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחתה ביום 11.6.12 על ידי כבוד הנשיא גרוניס. בקשה לעיון נוסף נדחתה אף היא בהחלטת כבוד הנשיא גרוניס מיום 4.7.12.
הנה כי כן, טוענים המשיבים כי הנושא אותו מעלה המבקש בתביעה ובבקשה הנוכחית, כבר נדון והוכרע על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, ואף אושר בהחלטת נשיא בית המשפט העליון.
עוד מציינים המשיבים בתגובתם, כי המבקש נהג בחוסר תום לב כאשר לא אזכר כלל בפנייתו את קיומם של ההליכים בבית המשפט המחוזי הנכבד, בת"א 8804-08-11. כמו כן, סבורים הם כי היה על המבקש ליידע את בית המשפט, מבעוד מועד, בכך שבקשה דומה לעיכוב הליכים נדחתה על ידי כבוד השופט מגן-אלטוביה, וכי ההחלטה דנן אושררה על ידי הנשיא גרוניס בבית המשפט העליון.
לשיטתם, לכל אחת ואחת מטענות המבקש ניתן מענה על ידי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, כבוד השופטת אלמגור, ועל כן אין עוד מקום להמשך ההליכים בתביעה דכאן, וודאי שאין מקום למתן צו מניעה ועיכוב ביצוע.
המשיבים מוסיפים כי כל הערכאות דחו, פעם אחר פעם, את עתירות המבקש לעיכוב ההליכים, לא רק בבית המשפט העליון אלא אפילו על ידי רשמי ההוצל"פ ובית המשפט השלום. הם צירפו לתגובתם את החלטות רשם ההוצאה לפועל מתאריכים 2.6.11, 17.6.11, 30.6.11, 27.7.11. עוד צירפו המשיבים אסמכתא לכך שעתירת המבקש להצהיר על בטלות פסק הדין שאישר את הסכם פירוק השיתוף, ותביעה להורות על ביטול אותו פסק דין, נמחקה בהמלצת כבוד שופט השלום עודד מאור במסגרת ת"א 16354-06-11.
המשיבים גורסים עוד, כי טענות המבקש נבחנו עד תום בכל הערכאות ונדחו, אין מקום לסיבוב חוזר במסגרת ההליך הנוכחי. הם עותרים לאפשר להם המשך הליכי פינוי.

תשובה לתגובה:
המבקש הגיש תשובה לתגובה, ובה מיקד את עיקר טענותיו בהיותו אדם מבוגר וחולני.
הוא שלל את טענות המשיבים בדבר קיומן של החלטות קודמות, אשר דחו את עמדת המבקש, וסבר כי מדובר בטענות מופרכות לעילא ולעילא.
הוא טען כי נשיא בית המשפט העליון האריך את הצו המונע מימוש הפינוי עד חודש יולי 2012, ולכך צירף שלושה סימני קריאה.
בכך הוא מבקש לראות משום הבנה והתחשבות מיוחדת במצבו.
גם החלטות שניתנו על ידי כבוד השופט מאור מפורשות על ידי המבקש ברוחב לב, לטובתו, כביכול יש באותה מחיקה משום נטייה כלפיו ולא דחיית כל טענותיו.

דיון והכרעה:
עו"ד לאבל, ב"כ המשיבים, ויתר על חקירת המבקש, בכפוף להכחשת גרסתו.
שני הצדדים סיכמו לפני בעל-פה את טענותיהם, ולמעשה חזרו על כתבי הטענות.
לאחר שמיעת טיעוניהם, הנני להכריע במבוקש.

תחילה, אומר כי אינני שועה לטענה הפרוצדוראלית שהעלה ב"כ המבקש, לפיה היעדר תצהיר מטעם המשיבים והיעדר חקירות המבקש על תצהירו, הם בעלי משמעות המטה את הכף לטובת המבקש. ב"כ המשיבים סבר כי באפשרותו לקעקע את גרסתו העובדתית של המבקש, גם ללא תצהיר, ולפיכך ויתר על החקירה בכפוף להכחשה.
התנהלות דיונית זו מוכרת לכל בר בי רב, ואין בה כדי ללמד על נכונות גרסת המצהיר. כאשר התצהיר מתבדה בדרך אחרת, החקירה שכנגד אינה תמיד נחוצה.
גם היעדר תצהיר מטעם המשיבים אינו אינדיקציה לקלישות גרסתם. כאשר המשיבים אוחזים בפסק דין חלוט, שבקשה להצהיר על ביטולו נמחקה בהסכמה על ידי כבוד השופט מאור בבית המשפט השלום, ובשלל של הכרעות שיפוטיות אחרות התומכות בגרסתם, תצהיר אינו מחויב המציאות.
אסמכתאות משפטיות, המלמדות על המצב לאשורו, שקולות כנגד כל תצהיר.

לגופם של דברים, אומר כי טענות המבקש נגועות בהסתרה של מידע חשוב.
המבקש לא גילה בבקשתו בהרחבה את קיומו של ההליך בבית המשפט המחוזי, ת"א 8804-08-11. עיון במסמכי התיק, שצורפו רק לכתב התגובה מצד המשיבים, מלמד כי הטענות שהועלו שם זהות, כמעט אחת לאחת, לטענות שהועלו בבית משפט זה.
כבוד השופטת אלמגור, אשר דחתה על הסף את התביעה שם, בהחלטה מיום 3.7.12, כשבוע וחצי לפני שהוגשה הבקשה הנוכחית מיום 12.7.12, סרקה במסרק דק את כל טענות המבקש, כפי שמצאו ביטוי גם בבקשה הנוכחית, ודחתה אותן אחת לאחת.
שופט תורן בבית המשפט המחוזי, אשר התמודד בפגרת הקיץ שעברה עם טענות לעיכוב פינוי, שהוגשו בבקשה לצו מניעה זמני במסגרת ת"א 8804-08-11, המקבילות בבסיסן לטענות שהעלה המבקש בבקשה הנוכחית, דחה אותן בהחלטה מיום 10.8.11.
הליכי ערעור שנוהלו בבית המשפט העליון על אותה החלטה, במסגרת רע"א 5852-11, אישרו את החלטת בית המשפט המחוזי ודחו את בקשות המבקש לעיכוב פינוי. ראו החלטת הנשיא גרוניס מיום 18.4.12, 11.6.12 והחלטה שניתנה ממש בימים האחרונים, ערב הגשת הבקשה הנוכחית, ביום 4.7.12.
כאשר שורה של ערכאות אמרה את דברה, נראה כי אין טעם לשוב ולמחזר את הדיון בסוגיית הפינוי.
כל טענות המבקש כבר נדחו אחת לאחת, גם על ידי ראש ההוצל"פ, גם בבית המשפט המחוזי וגם בבית המשפט העליון. ניסיונו להביא לביטול פסק הדין, אשר שימש בסיס להליכי הפינוי, כשל. כבוד השופט מאור הורה, ועוד בהסכמת המבקש דכאן, על מחיקת התביעה לביטול הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין. התוצאה היא כי פסק הדין שבפשרה לביצוע הפינוי שריר וקיים.
ניסיונות המבקש לעצור את הפינוי נכשלו בעבר בערכאות דלמעלה, ואין לעקוף החלטות אלה בתביעה חדשה ובבקשה חדשה המוגשת עתה אלי, כאילו לא היו דברים מעולם. חלק מההחלטות הוזכרו אגב אורחא בבקשת המבקש, תוך שהן מוצגות באור שונה לחלוטין. המשיבים, אשר צירפו לתגובתם לבקשה את ההחלטות גופן, הראו שחור על גבי לבן, כי כל ההחלטות הללו דחו את עמדת המבקש, באופן נחרץ, שאינו משתמע לשני פנים.
המבקש ניסה לטעון בבקשתו כי חל שינוי דרמטי ומהותי מהמצב שהיה קיים עת ניתנו ההחלטות הללו ועד היום. טענה זו אינה מקובלת עלי. מדובר בהחלטות עדכניות ביותר, החל מאוגוסט 2011 וכלה ביולי 2012. הסטטוס קוו לא השתנה, וגם אם הצליח המבקש לקבל סוג של הסכמה מהוססת מהמשיבה 3 לבקשתו, אין בכך כדי לשנות מהותית את ההכרעות שניתנו.

הכללים למתן צו מניעה הם ברורים.
על המבקש לבוא בניקיון כפיים ובתום לב. לא שוכנעתי כי יסוד זה קיים בגישתו של המבקש, אשר לא חשף במלואה את סדרת ההליכים הקודמים שהתקיימה בעניינו.
על המבקש להוכיח כי איזון האינטרסים ניצב לימינו. המבקש הפנה לפסיקה בדבר הצורך לעכב הליכי פינוי עד להכרעה סופית, אולם מן המבקש להשתכח כי כאן כבר ניתנו הכרעות סופיות על ידי ערכאות גבוהות שדנו באותה סוגיה ממש, בית המשפט המחוזי ורע"א לבית המשפט העליון, ובהן כבר נדחו טענותיו.
בנסיבות אלו, איזון האינטרסים נוטה לטובת המשיבים דווקא, אשר אף הם זכאים למצות, סוף סוף, את זכויותיהם הכלכליות מול המבקש.
טענות המבקש בדבר גילו ומצבו הבריאותי, מכמירות לב ככל שתהיינה, אינן מהוות אינדיקציה לעיכוב הליכי פינוי, ועל כך כבר עמד ראש ההוצל"פ בהחלטותיו, לפני למעלה משנה. עוד אציין כי הטענות לא נתמכו בתעודה רפואית כלשהי.

סיכום:
פסק הדין מכוחו ננקטים הליכי פינוי הפך חלוט.
תביעות ובקשות קודמות שהגיש המבקש לעיכוב הפינוי נדחו.
זכות הגישה לערכאות כבר מוצתה על ידי המבקש בעניין זה, עד תום.
הבקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי פינוי המבקש מן הדירה ברח' המצביאים 17, תל-אביב, נדחית בזה.
אני מחייבת את המבקש בהוצאות הדיון בבקשה זו, בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

נועה גרוסמן, שופטת
סגנית נשיאה


מעורבים
תובע: עמוס שנהר
נתבע:
שופט :
עורכי דין: