ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אחים בוקובזה שיווק סגריות בע"מ נגד מ ק טריידיג - קריבושי בע"מ :

בפני כבוד השופט אורן שוורץ – סגן הנשיאה

התובעת:

אחים בוקובזה שיווק סגריות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עדי כלפון

נגד

הנתבעות:

  1. מ ק טריידיג - קריבושי בע"מ
  2. רז שיווק משקאות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אורי קוזלובסקי

בית משפט השלום בראשון לציון

פסק דין

הרקע לתביעה:
1. עניינה של התביעה שלפניי ביחסי ספק-מפיץ. התובעת הינה תאגיד שעוסק בהפצת מוצרי מזון שונים, בדרומהּ של הארץ. בין היתר, הפיצה התובעת מוצר בשם בירה בוואריה אותו מייבאות הנתבעות ארצה.
לאחר שנים בהן הפיצה התובעת את בירה בוואריה בדרום הארץ, נקלעו יחסי הצדדים למשבר. על רקע זאת עתרה התובעת בתביעה שלפניי לפיצוי בגין סיום הסכם ההפצה. סכום התביעה הועמד על 1,041,032 ₪ בקיזוז יתרת חובה של התובעת בסך 205,967 ₪, היינו סך 835,065 ₪.

טענות התובעת:
2. הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בייבוא ושווק מוצרי שתייה שונים לרבות בירה מסוג בוואריה. הנתבעת 2 הנה תאגיד שיווק של הנתבעת 1. הנתבעות נמצאות בבעלות זהה ונוהלו בפועל על ידי מר משה קריבושי ז"ל ועל ידי רעייתו, גב' נילי קריבושי, מרגע פטירתו.

3. בין התובעת לבין הנתבעות, באמצעות איש מכירות מטעמן, גובש הסכם בעל פה, לפיו התובעת שימשה כמפיצה בלעדית של הנתבעות באזור הדרום משנת 2000 ולמשך כעשר שנים. מר משה קריבושי ז"ל נתן אישורו להסכם זה.

4. התובעת השקיעה משאבים כספיים רבים לשם בניית מערך הפצה וקו חלוקה להחדרת מוצרי הנתבעת 1 לאזור הדרום. בכך גרמה למיצוב וביסוס מוצרי הנתבעת 1 באזור הדרום. בחלק מתקופת ההתקשרות בין הצדדים, מחזורי המכירות גדלו ובחלקה האחר פחתו. יחד עם זאת, מדובר על היקפים משמעותיים שהם תולדה של עבודת הפצה מאומצת של התובעת.

5. כחודש לאחר פטירת מר משה קריבושי ז"ל וכניסתה של גברת נילי קריבושי לניהול הנתבעת 1, נמסרה לתובעת הודעה מטעם נילי קריבושי לפיה, ביקשה הנתבעת 1 לערער את מעמד התובעת כמפיצה בלעדית, במובן זה שהסחורה תופץ גם באמצעות משווקים אחרים.

6. לנוכח הודעה זו, עתרה התובעת לחייב את הנתבעות בפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על ביטול מעמדה המיוחד של התובעת כמפיצה בלעדית ואובדן קו חלוקה בקיזוז יתרת חובה לנתבעות בגין סחורה שסופקה.

טענות הנתבעות:
7. עד לפטירת המנוח, מר משה קריבושי ז"ל, נוהלו הנתבעות על ידו ועל ידי גברת נילי קריבושי בצוותא. מאז פטירת המנוח, מנוהלות הנתבעות על ידי גב' קריבושי לבדה.

8. הנתבעות, או מי מהן, לא התחייבו להעניק לתובעת זכות הפצה בלעדית של מוצרים כלשהם באזור הדרום. התובעת מעולם לא שימשה מפיצה בלעדית בשירות הנתבעות באזור הדרום.

9. כשהתובעת רכשה כמויות גדולות של בירה בוואריה, העדיפו הנתבעות מטעמי נוחיות, לשווק את רוב כמויות הבירה הנמכרות על ידן באזור הדרום, באמצעותה.

10. לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים, מכרו הנתבעות בירה אף ללקוחות אחרים באזור הדרום. יתרה מזאת, התובעת בעצמה רכשה כמויות נכבדות של בירה מיבואנים מתחרים.

11. כמויות הבירה שנרכשו על ידי התובעת מן הנתבעות הלכו ופחתו במהלך השנים. בשנת 2009 נרכשה כמות הפחותה בכ-16% מהכמות שנרכשה על ידי התובעת בשנה הראשונה למסחרה עם הנתבעות.

12. הנתבעת 1 מעולם לא הייתה מעוניינת לסיים את יחסי ההפצה עם התובעת ואף הייתה מוכנה להמשיך ולמכור לה בירה בוואריה. שליחתו של עו"ד זיגדון נועדה "להרגעת הרוחות". לעומת זאת, התובעת פעלה בחוסר תום לב ובדרכי מרמה עת הזמינה סחורה בהיקף משמעותי. לאחר שהסחורה סופקה, סירבה לשלם עבורה והעלתה טענת קיזוז.

13. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:
מטעם התובעת: מר יהודה בוקובזה – מנהל התובעת (להלן: "מר בוקובזה"), מר זיידל חיים – מי ששימש כמנהל מכירות ארצי של הנתבעות בין השנים 2000-2007 (להלן: "מר זיידל"), רו"ח יגאל מימון – הגיש חוות דעת מטעם התובעת (להלן: "רו"ח מימון").

מטעם הנתבעות: הגב' נילי קריבושי – מנהלת הנתבעות (להלן: "גברת קריבושי"), מר הלל ברק – איש מכירות המועסק אצל הנתבעות (להלן: "מר ברק") ועו"ד שלומי זיגדון שטיפל בשנת 2009 בעניינים משפטיים שונים של המנוח (להלן: "עו"ד זיגדון").

דיון והכרעה:

האם התובעת שימשה כמפיצה בלעדית של בירה בוואריה בדרומהּ של הארץ:
14. המחלוקת העיקרית והראשונה בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם הוענקה לתובעת זכות הפצה בלעדית של המותג בירה "בוואריה". בהלכה הפסוקה נקבעו מספר קריטריונים לשם הוכחת קיומו של הסכם להפצה בלעדית. כך, על מנת להוכיח קיומו של הסכם הפצה בלעדי על הטוען לו להוכיח: מהם התנאים ביחס למשך תקופת ההתקשרות; מכסת שיווק מינימאלית; מסירת אינפורמציה על ידי המשווק באשר לדרכי השיווק והלקוחות; אזור הפצה מוגדר; עקרון ההדדיות. יחד עם זאת, אין מדובר ברשימה סגורה. [ראו: ע"א 3592/98 מוניב נסר אל דין נ' מרבק בית מטבחיים בע"מ, (ט.פ.) (1999); ע"א 127/86 יהושע רייכר נ' פוליתם בע"מ, פ"ד מב(3) 114 (1988)].

15. בעדותו לפניי ציין מר בוקובזה שמר זיידל, נציג מטעם הנתבעות, פנה אליו לצורך שיווק המותג בוואריה באמצעות התובעת. מר בוקובזה הסכים, אך בתנאי שתינתן לתובעת זכות הפצה בלעדית. לדבריו: "חיים לא נתן לי תשובה באותו זמן הוא התייעץ עם בעלים ובפגישה השניה אמר שיש אור ירוק ויש לנו את ההפצה, אז עשינו את העבודה" [פר' עמ' 13, ש' 16-17].

16. מר בוקובזה הסתפק בהבטחתו של מר זיידל לבלעדיות ולא פנה לדבר עם מר משה קריבושי ז"ל משום ש"חיים שהגיע אלינו אמר אני מנהל מכירות אני קובע בתאום עם בעלים למי אני יכול לתת את בלעדיות...כל מה שביקשתי מחיים שהיה נציג ומנהל מכירות ונתן לי תשובה ונתן לי את הסכמה של קריבושי עבדנו בצורה מסודרת כמו שסכמנו הכל בעל פה, ובצענו את העבודה והכל עבד כמו שצריך" [פר' עמ' 13, ש' 19-20, 22-23].

17. על יסוד הסכם בלעדיות זה, כל מוצרי הנתבעות ששווקו באזור הדרום סופקו למחסני התובעת בבאר שבע והתובעת הפיצה כ - 90% מהם באופן ישיר ללקוחות באזור ההפצה. 10% הנותרים שווקו בידיעת התובעת ובהסכמתה לגורמי הפצה אחרים באזור הדרום.

18. לגרסת התובעת, כנגד הסכמה זו וכפיצוי בגין חריגה ממעמד התובעת כמפיצה בלעדית, קיבלה התובעת מהנתבעות עמלות בגין כל מכירה. כך למשל העיד מר בוקובזה: "לדוגמה היה אחד שהיה מתעסק במגזר רוסי היה יושב קרוב לדימונה מושב נבטים הוא ביקש מחיים את בירה ואמרתי שאני לא עובד עם המגזר הזה הוא סיפק ישירות והיה במקביל נותן לי פיצויים. את הפיצוי נתן לי חיים"

[פר' עמ' 14, ש' 10-12]

19. כשנשאל מר בוקובזה כיצד הוא מסביר את הירידה המתמידה בכמויות רכישת הסחורה של התובעת מהנתבעות בין השנים 2003-2009 השיב:

"הירידה נבעה מזה שחברת קריבושי הפסיקה לשווק לנו את בירות זולות....הם עשו חשבון כלכלי והורידו את בירות זולות אלא השאירו את בירות בווריה שהן יקרות שהצטמצם הגיוון אז ירידה המכירה, אם הייתי קונה עשר קרטונים בגיוון ירדתי לארבע שהם רק בירה בווריה".

[פר' עמ' 15, ש' 4, 7-9]

20. מר בוקובזה הסביר כיצד פעלה התובעת לשיווק בירה בוואריה כדלקמן:

"נכנסנו לרשתות שאדון קריבושי לא יכול היה להכניס, כמו טיב טעם פתחנו את מוצרים, רשת מעדני מניה...אנשי מכירות שהעסקתם[נו] אותם עשינו להם השתלמות באיזה רמה ובאיזה שוק יש להיכנס וניתנו הסברים למה בירה בווריה ובירות גרמניה איכותיות ברמה של היינקן, ברגע שהרחבנו את [ה]שיווק קנינו משאיות"
[פר' עמ' 16, ש' 10-11, 13-15]

21. לשם הוכחת מעמדה של התובעת כמפיצה בלעדית של המותג בוואריה באזור הדרום סיפר מר בוקובזה על "תקלה" שאירעה בחודש אוקטובר 2009, לפני פטירת המנוח כדלקמן:

"ברגע ששיווקתי את מוצר שלי באזור שלי והייתי בלעדי ראיתי עוד מישהו משווק את [ה]מוצר כשגיליתי את זה התקשרתי לקריבושי אמר לי קרתה תקלה ואני אפצה אותך במקביל, ואז קבלתי פיצוי בכמה תיבות של בירות ללא חיוב על זה שעשו טעות שמכרו למפיץ אחר"

[פר' עמ' 16, ש' 22-24]

22. לדבריו, לאחר "תקלה" זו שוחח עמו מר משה קריבושי ז"ל בטלפון, התנצל בפניו והבטיח לפצותו. בנוסף, שלח אל מר בוקובזה את עו"ד זיגדון: "הוא התקשר אלי אחרי שפיצה אותי ואמר לי אני שולח את עורך דין שלי שירגיע ואנו חוזרים לתלם שהיינו בו, עורך דין זגדון בא אלי וישבנו ודיברנו" [פר' עמ' 17, ש' 8-9]. בפגישה זו הובהר למר בוקובזה על ידי עו"ד זיגדון שמר משה קריבושי ז"ל חזר ואישרר את מעמדה של התובעת כמפיצה בלעדית.

23. מר זיידל ששימש מנהל מכירות ארצי של הנתבעות בין התאריכים אוגוסט 2000 – אוקטובר 2007 (מועד פיטוריו) העיד לפני כדלקמן:

אני הייתי איש של קריבושי בשטח, קריבושי היה אדם מוגבל לצערי הרב, כאשר רב עניינים התנהלו בטלפון או בביתו כמעט לא יצא מביתו, כל דבר שעשיתי בחברה הייתי למעשה רגליו בשטח הייתי בא אליו הביתה או בטלפון ומסכם מה עשינו"
[פר' עמ' 22, ש' 16-18]

24. מר זיידל נשאל האם התובעת הייתה משווקת בלעדית של הנתבעות באזור הדרום והשיב:

"על פי אישורו של קריבושי אף אחד לא קיבל למעט מספר לקוחות במסגרת יחסי עם בוקובזה תנו לי למכור זה לא יפריע לכם. לדעתי כן, זה היה בהסכמת קריבושי".
[פר' עמ' 24, ש' 12-14]

25. בתצהירו טען מר זיידל שמר משה קריבושי ז"ל ידע על מעמדה המיוחד של התובעת וברך על כך. מתוקף תפקידו של מר משה קריבושי ז"ל כבעליהן ומנהלן של הנתבעות, הכל עבר תחתיו. לדבריו: "לא יכולתי להוציא קרטון ללא אישורו לבוקובזה" [פר' עמ' 25, ש' 2]. כשנשאל מדוע אם כן, לא סיכמו מר בוקובזה ומר משה קריבושי ז"ל את נושא הבלעדיות ביניהם, השיב:

"שאלה טובה מאוד, הלוואי שהיו נפגשים ומסכמים, אני בקשתי מקריבושי עשרות פעמים במסגרת שיחות אישיות בוא איתי לדרום אתה נותן אשראי של עשרות אלפי שקלים תפגש איתם. ברכתו של משה לך קדימה"

[פר' עמ' 24, ש' 25-27]
וכן:

"משה אמר לי אנו עוד נדבר אנו עוד נפגש בגלל מוגבלותו זה לא יצא"

[פר' עמ' 24, ש' 29]

26. מר זיידל העיד שהסביר למר משה קריבושי ז"ל מדוע כדאי לעבוד בשיטה של הענקת בלעדיות לתובעת בהתחשב באמצעים שעמדו לרשות הנתבעות. בחקירתו החוזרת הסביר כדלקמן:

"בגלל המורכבות הכלכלית של הובלת בירה שהיא יקרה היות ולרז ולנתבעת לא היתה רשת שיווק אלטרנטיבה יחידה למצוא מפיץ מרכזי שיעשה את עבודה בשטח הקרוב יותר למקום הימצאו של המפיץ או הרחוק יותר מהנתבעת. התנהלו המון שיחות עם קריבושי מה יותר כדאי לעשות. במסגרת כל האלטרנטיבות שדברנו עליהן זו היתה הטובה ביותר והכדאית ביותר מדובר בחמישה ארבעה פריטים במותג הזה בווריה"

[פר' עמ' 24, ש' 31, עמ' 25, ש' 20-24]

27. לדבריו, התובעת ביססה את החדרת המוצרים המשווקים על ידי הנתבעות באזור הדרום, לשביעות רצונן של הנתבעות. במהלך השנים חלה ירידה מתמידה בכמויות הסחורה שקנתה התובעת מאת הנתבעות, אולם מבחינת מר משה קריבושי ז"ל "זו היתה ברירת מחדל זה מה יש ועם זה הולכים הלאה, נכנסו מוצרים חדשים לשוק התחרו עם מוצרים זולים, הוא היה מרוצה מפעילות בוקובזה עובדה שלא העיר אף פעם הערות" [פר' עמ' 22, ש' 22-23].

28. מר זיידל אישר שבין התובעת לנתבעות לא סוכם מהי כמות הבירה שעל התובעת למכור בשנה, מהו המחיר שיגבה עבורה ומהו אזור ההפצה הספציפי עליו מופקדת התובעת. כמו כן, לא חל איסור על התובעת למכור סחורה מתחרה. כשנשאל כיצד, אם כן ידעו הנתבעות מתי התובעת הפרה את הבלעדיות שניתנה לה השיב כדלקמן:

"קודם כל בוקובזה לא נמדדו על פי כמות אלא מה היה כדאי לרז לשווק בירה, לוגיסטיקה להובלת בירה היא מאד יקרה, למייק טרייד אין ולרז לא היו משאיות למעט תקופה מסוימת ולא היה לה שום שיווק, ברירת מחדל להפצת בירה באזור[ים] מרוחקים היה למצוא סיטונאי מרכזי לפתור את בעיית המרחק...סיטונאי נמדד על פי תוצאות. אם לא היה מוכר איך היו מתדיינים איתו בכלל, ברור שהוא נשפט על פי תוצאות"

[פר' עמ' 23, ש' 21-24, 27-28]

29. גב' קריבושי העידה לפניי שכאשר חלה מר משה קריבושי ז"ל, הפך למשותק בשתי רגליו ומרותק לכסא גלגלים. לכן, ניהלה יחד איתו את עסקי הנתבעות באופן יום יומי והייתה שותפה מלאה בכל פעולותיהן. לדבריה: "קריבושי היה ההנהלה בעל מניות הנהלה, הרוח החיה בעסק, כל ההחלטות התקבלו יחד היו לי חלקים עבדתי בחברה ולא בזוטות...שיחות שרצה שאני אשמע ונדון בהם שיחות שהיו חשובות מאד שם ברמקול שנשמע יחד...את רב השיחות שמעתי ...עבדנו יחד באותו משרד עבודה יום יום..." [פר' עמ' 29 ש' 30-31, פר' עמ' 30, ש' 22, 25-26]

30. יחד עם זאת, הסבירה גב' קריבושי שהקשר מול לקוחות הנתבעות בוצע על ידי מר משה קריבושי ז"ל בלבד. הוא היה "פנים של החברה כלפי חוץ...השיחות והדיונים עד הסכמה נעשו ביננו מאחורי הקלעים" [פר' עמ' 30, ש' 28, פר' עמ' 31, ש' 1-2].

31. לדבריה, אף פעם לא העניקו זכות הפצה בלעדית לשום לקוח שלהם, בשום חלק של מדינת ישראל. כך גם לא סיכמו מעולם עם לקוחותיהם על תנאים להפצה בלעדית. התובעת, כמו שאר לקוחותיהם נקראת לקוח ולא מפיץ. לטענתה: "...לנו יש לקוחות ולא מפיצים" [פר' עמ' 31, ש' 15]. מתוך אינטרס כלכלי של הנתבעות, בחרו לעבוד מול סיטונאי אחד גדול באזור מסוים בארץ. כך עשו גם עם התובעת "כי זה מהות העסק שיבואן מוכר לסיטונאי בכמויות גדולות, סיטונאי מוכר הלאה" [פר' עמ' 31, ש' 19].

32. גב' קריבושי הסבירה שבמשך התקופה בה סחרו עם התובעת, סיפקו במקביל כמויות קטנות של בירה, לפי ביקוש, ללקוחות אחרים באזור הדרום. אולם כשפנו אליהם לקוחות מאזור הדרום וביקשו שיספקו להם כמויות קטנות מאוד של בירה, כמה עשרות בודדות של קרטונים, הפנו אותם לתובעת בהיותה סיטונאית גדולה יחסית, המחזיקה במלאי בירה באותו אזור "מפני שאין כדאיות כלכלית למשלוח של כמה עשרות בודדות של קרטונים ממחסנינו שבאיזור תל-אביב למרחק גדול יחסית" [סעיף 11 לתצהירה (נ/3)]. לדבריה, כך פעלו עם כל לקוחותיהם באזורים שונים בארץ.

33. גב' קריבושי אישרה בעדותה ש- 92.8% מכלל מכירות הנתבעות באזור הדרום נעשו לתובעת. אולם התובעת לא בנתה קו חלוקה עבור הנתבעות. התובעת, בהיותה סיטונאית גדולה, בנתה לעצמה קו חלוקה, להפצת אלפי מוצרים נוספים אחרים ששיווקה מלבד בירה בוואריה.

34. על אף שבמהלך שנות עבודתם יחד, היקף המכירות לתובעת פחת בצורה משמעותית, המשיכו הנתבעות לעבוד איתה מאחר ש"הם קנו ואנחנו רצינו למכור, זה לא אומר שאנחנו מרוצים...אנו רוצים למכור זו הפרנסה שלנו. הם שילמו השיקים שלהם לא חזרו" [פר' עמ' 32, ש' 14-15].

35. כשהתבקשה להגיב לעובדה שלאחר שסיימו לעבוד עם התובעת פחת היקף מכירות בירה בוואריה ב-30% השיבה: "אני חושבת שהלכו ודרדרו את המוצר הזה משנה לשנה, המותג הזה הפסיק להיות אטרקטיבי וזה הרדים את שוק הם לא גרמו נזק, מה שמכרו אמרנו תודה" וכן: "הם לא הצליחו, המותג החל להתדרדר משנה לשנה והם לא חיזקו אותו והוא התדרדר. כמו שבהתחלה הגדילו את המותג וכך לאט לאט דירדרו אותו [פר' עמ' 32, ש' 27-28, 30-31].

36. גב' קריבושי פירטה בעדותה לפניי שבחודש ספטמבר 2009 התלונן מר בוקובזה לפניה ולפני מר משה קריבושי ז"ל, משום שסיפקו בירה לעסק מתחרה של התובעת באזור הדרום בשם א.ע. שווק סיגריות בע"מ. בעליו של העסק, רודי, הוא קרוב משפחה של מר בוקובזה. מר בוקובזה טען שרודי מוכר את הבירה במחירים נמוכים מאוד ובכך הוא "שובר את השוק" ולא ניתן להתחרות בו.
מר משה קריבושי ז"ל ביקש מעו"ד זיגדון להיפגש עם מר בוקובזה ורודי על מנת להשכין שלום ביניהם. מר משה קריבושי ז"ל הוסיף שבמידה ולא ניתן יהיה לפשר בין הצדדים, יעדיף להמשיך לסחור עם התובעת משום שהיא הוותיקה מבין השניים. לדבריה: "שנינו החלטנו כי שמענו שיחסי משפחה כל כך מתוחים ושנאה ומתח רב בין שני קרובי משפחה ולא רצינו להוסיף שמן למדורה הזו העדפנו לתת לבוקובזה הותיק יותר ולא לעשות מלחמה במשפחה מתכוונת לא.ע שיווק. המתח ביהים היה מאד עז" [פר' עמ' 34, ש' 9-12].

37. מאחר שמר בוקובזה לא חדל מלהתלונן על "שבירת השוק" על ידי רודי, העניק לו מר קריבושי ז"ל כמה עשרות קרטונים של בירה בחינם. לדבריה: "זה לא פיצוי, זה תמריץ כדי שיהיה לו נעים...זה לא דבר חדש. ביחסים שבין לקוח מוכר מידי פעם נותנים תמריץ עזרה, או הנחה" [פר' עמ' 34, ש' 18-19].

38. לעניין האירוע שהתרחש בחודש ספטמבר 2009 כמתואר לעיל העיד לפניי עו"ד זיגדון. לדבריו, ייצג באותה תקופה את מר קריבושי ז"ל בעניינים הקשורים למקרקעין ולא ידע דבר על מערכת היחסים בין הצדדים לתובענה זו. מר קריבושי ז"ל ביקש מעו"ד זיגדון "לבצע פעולה הכרוכה בנסיעה לבאר שבע, משרד שלי בפתח תקווה, אני מעריך מאד את מר קריבושי, ראיתי בזה אפשרות לעזור לו הוא אדם טוב ולא ראיתי בזה פגיעה בכבודי ומעמדי ולא דרשת[י] שכר טרחה, ידעתי מה שנאמר לי באופן ספציפי על מריבה שקיימת בדרום" [פר' עמ' 38, ש' 10-13].

39. עו"ד זיגדון שאל את מר קריבושי ז"ל האם קיימת בלעדיות לתובעת ומר קריבושי ז"ל השיב לו "בשום פנים ואופן אין בלעדיות" [פר' עמ' 38, ש' 20-21]. כשנפגש עם מר בוקובזה, לא טען לפניו האחרון שהנתבעת מפרה הסכם בלעדיות איתו, אלא תיאר את היריבות הקיימת בינו לבין רודי. עו"ד זיגדון השיב לו "שיש למר קריבושי כוונה להעדיף אותו על רודי. זה כל מה שאמרתי ולא דבר אחר...ולא היתה לי ידיעה מה היה לפני כן" [פר' עמ' 39, ש' 30-31, עמ' 40, ש' 2]. לדבריו: "אי אפשר היה לומר את משפט הזה בטלפון אלא לנסוע לבאר שבע" [פר' עמ' 39, ש' 21].

40. גם מר ברק, איש מכירות של הנתבעות העיד לפניי לעניין האירוע שהתרחש בחודש ספטמבר 2009. לדבריו: "משה החליט לפצות את בוקובזה במספר קרטונים כי בוקובזה התלונן שמוכרים באזור שלו בזול וזה מפריע לו, זה משה החליט, בוקובזה לא פנה אליי ולא ביקש...בוקובזה דיבר עם קריבושי ושכנע אותו, אני לא יודע מה אמר לו באותו זמן...הוא היה לקוח גדול וותיק" [פר' עמ' 42, ש' 24-25, 31, עמ' 43, ש' 3-4]. מר ברק הוסיף "זה היה מקובל ליתן בירות מידי פעם" [פר' עמ' 44, ש' 26].

41. לאחר שהתרשמתי מהעדויות שנשמעו לפניי ועיינתי במוצגים, אני סבור שלתובעת ניתנה זכות הפצה בלעדית על ידי הנתבעת.
ראשית, אני רואה לנכון לייחס לגרסתה של גב' קריבושי משקל נמוך בסוגיה זו. גב' קריבושי העידה שמר קריבושי ז"ל היה "הרוח החיה" בנתבעות וכן "פנים של החברה כלפי חוץ". גב' קריבושי לא נכחה בכל השיחות שניהל מר קריבושי ז"ל והיא מעולם לא ניהלה שיחה עם מר בוקובזה. לכן, קיימת סבירות גבוהה ביותר שהיא כלל לא נכחה בעת שמר קריבושי ז"ל העניק לתובעת מעמד של מפיצה בלעדית.
שנית, עדותו של מר בוקובזה הייתה ברורה ומשכנעת. מעדותו עולים נתונים, שלא נסתרו על ידי הנתבעות ויש בהם כדי ללמד על מעמדה של התובעת כמפיצה בלעדית כדלקמן:
א. התובעת שימשה כמפיצה באזור הדרום. אזור זה הוגדר מאזור באר שבע דרומה, עד אזור קריית גת ואשקלון. יש לציין שמעדותה של הגב' קריבושי עולה כי בתום הפעילות העסקית של הנתבעות מול התובעת פחתה כמות מכירת הבירות על ידי הנתבעות בכ-30%. גם בכך יש להעיד על מעמדה המיוחד של התובעת כמפיצה בלעדית של בירה בוואריה באיזור הדרום.
ב. 93% מהבירה המיובאת על ידי הנתבעת ומשווקת לדרום הארץ נמכרה לתובעת והיא שהפיצה אותה הלאה. מדובר בהיקף מכירה משמעותי ביותר. גב' קריבושי אישרה בעדותה את אחוז המכירות העצום לתובעת. גם כשכמות רכישת הבירה על ידי התובעת פחתה בין השנים 2002-2009 המשיכו הנתבעות לעבוד איתה.
ג. בעת שהנתבעת מכרה את יתר 7% ללקוחות אחרים באזור הדרום, עשתה זאת בהסכמת התובעת.
ד. התובעת הפעילה מערך שיווק ומכירה של בירה בוואריה באזור הדרום.

שלישית, חיזוק לעדותו של מר בוקובזה ניתן למצוא בעדותו של מר זיידל. לקחתי בחשבון את העובדה שמר זיידל סיים את עבודתו בנתבעות ויש בליבו עליהן. יחד עם זאת, התרשמתי שעדותו לפניי הייתה כנה. מר זיידל העיד שפעל על פי הנחיותיו והוראותיו של מר קריבושי ז"ל. כל ענייני הנתבעות עברו תחת ידו של מר קריבושי ז"ל. לדבריו: "לא יכולתי להוציא קרטון ללא אישורו לבוקובזה" [פר' עמ' 25, ש' 2]. מכאן, הסביר מר זיידל שמעמדה של התובעת כמשווקת בלעדית ניתן בהסכמת מר קריבושי ז"ל. לנוכח מעמד זה, ביססה התובעת את החדרת בירה בוואריה באזור הדרום לשביעות רצונן של הנתבעות. הראיה היא שמר קריבושי ז"ל "אף פעם לא העיר הערות".
מר זיידל שימש "יד ימינו" של מר קריבושי ז"ל והאיש שפעל מטעם הנתבעות בשטח. לכן לעדותו יש משקל רב, למרות מערכת היחסים הטעונה על רקע הפסקת עבודתו אצל הנתבעות.
רביעית, בעקבות ה"תקלה" שאירעה בחודש ספטמבר-אוקטובר 2009, הורה מר קריבושי ז"ל לפצות את התובעת ב – 32 ארגזים של בירה ללא חיוב [נספחים ד1-ד2 לת/1]. גב' קריבושי טענה מנגד שלא הוענק לתובעת פיצוי אלא תמריץ שניתן דרך קבע על ידי מוכר לקונה. טענה זו של גב' קריבושי אינה מתיישבת עם דרך התנהלותו של מר קריבושי ז"ל. מהעדויות שנשמעו לפניי עולה שמר קריבושי ז"ל לא הסתפק במתן פיצוי לתובעת, אלא אף שלח שליח מיוחד ומכובד - את עו"ד זיגדון לבאר שבע, על מנת שיפייס את דעתו של מר בוקובזה. בעצם שליחתו של שליח "אד-הוק" מפתח תקווה לבאר שבע לצורך שיחה עם מנהל התובעת, יש כדי ללמד על מעמדה של התובעת כמפיצה בלעדית. גם הבטחתו של מר קריבושי ז"ל שנמסרה לתובעת מפיו של עו"ד זיגדון לפיה יש למר קריבושי כוונה להעדיף את התובעת על פני רודי מלמדת על מעמד מיוחד שניתן לתובעת על ידי מר קריבושי ז"ל.

42. מטעמים אלה אני קובע שהתובעת הייתה מפיצה בלעדית של בירה בוואריה באזור הדרום.

הפרת הסכם הבלעדיות והודעה מוקדמת:
43. לטענת התובעת, הנתבעות הפרו את ההסכם מכוחו הפיצה התובעת את בירה בוואריה באופן בלעדי באיזור הדרום. על פי עדותו של מר בוקובזה "קו פרשת המים" הוא מועד פטירתו של מר קריבושי וכניסת רעייתו נילי לניהול הנתבעת:

"לאורך כל התקופה שמר קריבושי היה מעורה ושמר על כל ההסכמים בינינו הכל עבד כמו שעון שוויצרי ברגע שנפטר החלה התקלה החמורה ביותר, שלא התייחסנו אלינו ונתנו למי שרוצים".

[פר' עמ' 17, ש' 19-20].

וכן:

"נתנו את הסחורה לא.ע בצורה שוטפת ולא התייחסו אלינו, כי ברגע שמשה ז"ל כשהוא התחייב בטלפון אמר לי קרתה תקלה ומפצה לא יהיה יותר ושלח את זיגדון להרגיע אותי, לאחר שנפטר הכל חזר, המשיכו לשווק את בירה לא.ע והחל לעשות בלגאן והוא נכנס לנקודות שאני פתחתי ועבדתי, אני סללתי את הכביש הוא נסע מוכן על הכביש הסלול שאני סללתי"

[פר' עמ' 19, ש' 14-17]

44. לדברי מר בוקובזה, לנוכח נסיבות אלה חדלה התובעת מהזמנת סחורה מאת הנתבעות. מר בוקובזה המתין לפגישה עם נציג הנתבעת על מנת "לדעת איפה אני עומד, או שאני מפיץ או לא" [פר' עמ' 19, ש' 19-20].

45. אלא שאז פעלה התובעת והזמינה מהנתבעות סחורה באשראי בשלושה מועדים שונים: 20.12.09, 20.1.10, 1.2.10. מר בוקובזה הסביר שמאז ומעולם רכשה התובעת סחורה באשראי כך שלא מדובר בפעולה חריגה או יוצאת דופן. מר בוקובזה ביקש ממר הלל מספר פעמים להיפגש עם גב' קריבושי. לאחר שראה ש"לא מתייחסים" אליו, שלח לנתבעות ביום 2.2.2010 מכתב שבו נמסרה הודעת קיזוז בסך 205,967 ₪, מתוך סכום של 896,066 אשר לו זכאית התובעת לנוכח ביטול הסכם ההפצה [נספח ד' לנ/3]. לטענתו של מר בוקובזה, קיזוז זה מגיע לתובעת כפיצוי עקב הפרת הסכם הפצה בלעדית.

46. גב' קריבושי הכחישה בתצהירה את טענת התובעת, כאילו חל שינוי בהתנהלות אל מול התובעת. לגרסתה, לא חל כל שינוי ביחס כלפי התובעת [ס' 25 לנ/3]. הנתבעות אף לא העבירו מסרים לתובעת כאילו יחול שינוי במעמדה. גב' קריבושי הכחישה את טענות מר בוקובזה כאילו נתנה הוראה למר הלל להודיע שבכוונתה לערער על מעמדה של התובעת כמפיצה מרכזית בדרום הארץ. אף מר הלל הכחיש בתצהירו את טענתו של מר בוקובזה, כאילו אמר לו שבכוונת הנתבעות לערער את מעמד התובעת כמפיצת בירה בוואריה בדרום הארץ [ס' 5 לנ/5]. על רקע זאת, הופתעו הנתבעות מהמהלך שביצעה התובעת: הזמנת סחורה בהיקף ניכר והעלאת טענת קיזוז ביחס לתשלום התמורה עבור הסחורה שהוזמנה. להבנתה של גב' קריבושי התובעת "טמנה מלכודת" לנתבעות כאשר רכשה סחורה והתכוונה מראש לא לשלם עבורה.

47. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבור שטענות התובעת לעניין הפרת הסכם ההפצה אינן מבוססות.
ראשית, התרשמתי שטענותיו של מר בוקובזה, לעניין מכירת בירה בוואריה לחברה א.ע. שיווק סיגריות בע"מ או לצדדים שלישיים אחרים, אינן נשענות על נתונים כלשהם. התרשמות זו התחזקה מאוד לנוכח עדותו של מר בוקובזה, המלמדת שטענותיו להפרה יסודית מבוססת על השערות, הנחות ושמועות:

"ש. למי סיפקו את בירה שהפרו את ההסכם ביניכם.
ת. לא.ע שיווק סיגריות.
ש. מתי סיפקו ואיזה כמות.
ת. כמות לא יכול לדעת.
ש. איפה ראית ומתי ראית אספקה לא.ע.
ת. לא ראיתי אספקה, אלא אנשי מכירות שלי, אני מעסיק שבע אנשי מכירות, הם אמרו יהודה הוא מוכר פה ופה, הוא קיבל כמות די מכובדת להציק לנו...
ש. הידיעה על כך שסיפקו לא.ע אחר מותו של קריבושי היתה מבוססת על הערכות שלך.
ת. כן".

[פר' עמ' 17, ש' 23-29, עמ' 18, ש' 5-6]

שנית, נתוני המכירות לשנים 2000-2009, כפי שעולים מטבלה שערכה גב' קריבושי במסגרת תשובות לשאלון מלמדים שבשנת 2009, היא השנה בה ארעה ההפרה הנטענת, מלמדים שהנתבעות דווקא לא מכרו כמויות חריגות למשווקים אחרים בדרום [ת/5].
כך, בשנת 2009 מכרו הנתבעות 2,145 ארגזי בירה למשווקים אחרים בדרום. לסבר את האוזן, בשנת 2001 מכרו 2,161 ארגזי בירה למשווקים אחרים בדרום, בשנת 2002 מכרו 2,860 ארגזי בירה למשווקים אחרים בדרום, בשנת 2003 מכרו 1,925 ארגזי בירה למשווקים אחרים בדרום, בשנת 2004 מכרו 2,062 ארגזי בירה למשווקים אחרים בדרום, בשנת 2005 מכרו 1,893 ארגזי בירה למשווקים אחרים בדרום, בשנת 2006 מכרו 362 ארגזי בירה למשווקים אחרים בדרום, בשנת 2007 מכרו 2,307 ארגזי בירה למשווקים אחרים בדרום, בשנת 2008 מכרו 880 ארגזי בירה למשווקים אחרים בדרום. בהתעלם מהשנתיים החריגות (2006 ו – 2008), אזי ניתן להיווכח שבמרביתן של שנות ההפצה מכרו הנתבעות כ – 2,000 ארגזי בירה בוואריה למפיצים שאינם התובעת. במובן זה, שנת 2009 אינה שנה חריגה בהיקף המכירות לצדדים שלישיים בדרום הארץ. לבטח אין מדובר בהפרה יסודית שמקנה סעד עצמי ומיידי כדוגמת זכות הקיזוז.
שלישית, כפי שעלה מתצהירו של מר בוקובזה עצמו, הנתבעות המשיכו למכור לתובעת בירה באשראי. הראייה לכך היא ביצוע ההזמנות האחרונות, במהלך סוף שנת 2009-תחילת שנת 2010 [ס' 9 לת/1; ס' 18 לנ/3]. דרך התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הטענות להפרה יסודית או התנערות של הנתבעות מהתובעת.

48. נטל ההוכחה להפרת הסכם מוטל על הטוען להפרה. מעדותו של מר בוקובזה עולה שלתובעת לא היו הוכחות מוצקות ומוחשיות להפרת הסכם הבלעדיות על ידי הנתבעות. התובעת בחרה שלא להעיד לפניי את אנשי המכירות שראו את אספקת הסחורה למתחרה של התובעת. מר בוקובזה אישר בעדותו שהידיעה על שיווק מוצרי הנתבעות למתחרים התבססה על הערכותיו בלבד. במובן זה, עדותו של מר בוקובזה אינה קבילה באשר אינה עדות ממקור ראשון למעשי ההפרה. אף אם אתייחס לעדותו כעדות קבילה, עדיין משקלה נמוך ביותר. התובעת לא סיפקה ולוּ ראיה ישירה אחת על מנת להוכיח את מעשי ההפרה היסודיים של הנתבעות, עובר להודעת הקיזוז.

49. כאמור, גב' קריבושי הכחישה שהנתבעות הגדילו את היקף המכירות לצדדים שלישיים. התרשמתי מעדותה לפניי ואני רואה בה עדות מהימנה ביותר. יתר על כן, גרסתה מתיישבת עם הנתונים שהוצגו בטבלת המכירות [ת/5]. גב' קריבושי אף הסבירה בעדותה לפניי שהיא ומר קריבושי ז"ל לא רצו להעכיר את מערכת היחסים בין מר בוקובזה ל"רודי" מנהל חברת א.ע. שיווק סיגריות, שהינו קרוב משפחה של מר בוקובזה. לכן פעלו לפייס את מר בוקובזה ו"לתת לבוקובזה הותיק יותר ולא לעשות מלחמות במשפחה.." [פר' עמ' 34 ש' 9-12]. דרך התנהלות זו אינה מעידה על כוונה לערער את מעמדה של התובעת. נהפוך הוא – היא מעידה על כוונת הנתבעות לשמר את מעמדה של התובעת כמפיצה מרכזית בדרומהּ של הארץ.

50. גרסתה של גב' קריבושי מתיישבת אף עם עדויות אחרות שהובאו לפניי:
עו"ד זיגדון שנשלח לפייס את התובעת לאחר שהתלוננה שנמכרה בירה גם לחברה מתחרה, העיד לפניי שהמנדט שניתן לו היה להעדיף את החברה הוותיקה (התובעת). עוד ציין עו"ד זיגדון שמר בוקובזה, עמו נפגש, לא העלה לפניו כל טענה להפרת הבלעדיות [פר' עמ' 39 ש' 10-12].
גם מר הלל העיד לפניי שמעולם לא אמר למר בוקובזה שמעמד התובעת בסכנה או שבכוונת גב' קריבושי לפגוע במעמד התובעת [פר' עמ' 44 ש' 6].

51. סיכומו של דבר – לא רק שהתובעת לא הוכיחה הפרה יסודית של הסכם ההפצה, אלא שלגופם של דברים התרשמתי שהנתבעות כלל לא הפרו את הסכם הבלעדיות עם התובעת, מכוחו הפיצה התובעת את מותג בירה בוואריה בדרום הארץ. לאמיתו של דבר, הנתבעות עשו מאמצים להפיס את דעתו של מר בוקובזה ולא חרגו מהמכירות המקובלות למשווקים אחרים בדרומה של הארץ.

52. התובעת הזמינה מהנתבעות סחורה בשווי 205,967 ₪. ההזמנות בוצעו החל מתאריך 20.12.09 וכלה בתאריך 1.2.10. כך, בתקופה של כחמישה שבועות, הזמינה התובעת 3,440 ארגזי בירה בוואריה מהנתבעות [נספחים א-ג לנ/3].

53. יום לאחר ההזמנה האחרונה, בתאריך 2.2.10, הודיעה התובעת לנתבעות שאינה מתכוונת לשלם עבור הסחורה שהוזמנה. יתר על כן, התובעת הודיעה על מתן הוראת ביטול לשתי המחאות ע"ס 26,802 כ"א. עוד הודיעה התובעת על הפעלת זכות הקיזוז של התמורה בגין הסחורה שהוזמנה מהפיצוי שמגיע לה בגין הפרת הסכם ההפצה על ידי הנתבעות [נספח ד' לנ/3].

54. הצדדים העידו לפניי שהתובעת נהגה לשלם לנתבעות באשראי. בדרך פעולה זו, של הזמנת סחורה בהיקף ניכר, יצרה לעצמה התובעת "כרית מזומנים" תוך ניצול מעמדה וכוחה, ובעיקר תוך ניצול האמון שניתן בה על ידי הנתבעות, מתוקף מעמדה המיוחד כמפיצה בלעדית.

55. התובעת רכשה סחורה למרות שידעה שאינה מתכוונת לשלם עבורה. התובעת אף הגדילה מעשות עת נתנה הוראת ביטול לגבי המחאות שמסרה לנתבעות בגין סחורה שכבר סופקה. בכך פעלה בחוסר תום לב של ממש. דרך הילוכה זו של התובעת נוגדת את הוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. פעולה שנעשתה בחוסר תום לב כזה מהווה הפרת הסכם [ע"א 3912/90 eximin s.A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי, פ"ד מז(4) 78 (1993)]. מכאן שהתובעת היא שהפרה את הסכם ההפצה הפרה יסודית.

56. בית המשפט העליון שנה שבנסיבות אלה, של הפרת הסכם הפצה מצד המפיץ, יש כדי לשלול את תקופת ההודעה המוקדמת. וכך קבע השופט מלץ בע"א 5630/90 תדמור נ' ישפאר חברה אלקטרונית למסחר, פ"ד מז(2) 517, 522 (1993):

"...ברור, כי אם המשווק הוא זה שהפר את חוזה ההפצה, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו, ולא יהא צורך לדון באורך הזמן הסביר הנדרש להודעת הביטול. משמע, אם אכן מעשיו של המערער היו בגדר הפרה יסודית של החוזה בינו לבין המשיבה, לאחרונה הזכות לסיים את החוזה, הן על-פי הדין אשר קדם לחוקי החוזים והן לפי הדין הקיים היום, וזאת מבלי להימצא חייבת בתשלום פיצויים".

57. הואיל והתובעת היא שהפרה את הסכם ההפצה, אזי איבדה היא את זכותה לקבלת פיצוי בגין פרק הזמן לסיומו של הסכם ההפצה. בנסיבות אלה, לנתבעות עמדה הזכות אף שלא להוסיף ולמכור לתובעת בירה בוואריה וזאת מבלי להימצא חייבות בתשלום פיצויים.

58. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נידחות.

59. סוף דבר – התביעה נדחית. אני מחייב את התובעת בשכ"ט ב"כ הנתבעות בסך 20,000 ₪ לתשלום לא יאוחר מיום 5.9.12.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

15 מתוך 15


מעורבים
תובע: אחים בוקובזה שיווק סגריות בע"מ
נתבע: מ ק טריידיג - קריבושי בע"מ
שופט :
עורכי דין: