ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אל בחר(עציר) :

בפני כבוד השופט ג'ורג' קרא

העוררת
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד עמרן רועית

נגד

המשיב
אביב אל בחר (עציר)
ע"י ב"כ עו"ד נגה סידי

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

החלטה

1) ביום 16.7.2012 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב (להלן: "בית משפט קמא"), המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפת בן זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), איומים לפי סעיף 192 לחוק וניסיון לשיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 יחד עם סעיף 25 לחוק.

2) למשיב מערכת יחסים זוגית עם המתלוננת ולהם בת משותפת כבת שנתיים וחצי. מערכת היחסים בין המשיב למתלוננת עלתה על שרטון, דבר שגרם למשיב לעזוב את דירת המגורים. מאידך, הקשרים ביניהם לא נותקו לגמרי לאור העובדה שלהם ילדה משותפת כאמור.

3) על רקע חשדו של המשיב כי המתלוננת מנהלת מערכת יחסים עם גבר אחר, בערה בו חמתו, הגיע ביום 28.6.2012 לביתה ותקף אותה תקיפה חמורה וקשה, וגרם לה המטומה מסביב לעין שמאל, נפיחות ורגישות בצד ימין לראשה, חבלה בשיניה וכן איים טלפונית על הגבר עמו היא מצויה בקשר וכן איים על אמה. בהמשך ניסה המשיב לשבש הליכי משפט כשהתקשר אל המתלוננת כשנודע לו כי היא מתכוונת להוציא נגדו צו הגנה, משביקשה "לעצור את כל התביעות נגדו", כך כלשונו של כתב האישום.

4) המשיב נעצר בתאריך 12.7.2012 לאחר שהמתלוננת הגישה נגדו תלונה ביום 11.7.2012 בגין האירועים המפורטים בכתב האישום.

5) בתאריך 17.7.2012 התקיים דיון בבקשת המעצר עד לתום ההליכים שהגישה המדינה בעניינו של המשיב.

בפתח הדיון בבית משפט קמא הצהירה ב"כ המשיב כי היא אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה, המבססות את בקשת המעצר וביקשה כי בית המשפט יורה על שחרורו של המשיב בהינתן העובדה, שמדובר במי שזו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים, החבלות שנגרמו למתלוננת אינן מן החמורות ולא נשקפת כל סכנה מן המשיב לאור עברו הנקי והיעדר אירועי אלימות קודמים בינו לבין המתלוננת, כאשר הליך המעצר הרתיעו והביאו לכדי הפנמה שאת ענייניו עם המתלוננת, כולל הסדרי ראיית בתם המשותפת, צריך לעשות בדרכים חוקיות. בהינתן כל האמור, ביקשה להורות על שחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו, שהינם אנשים נורמטיביים שיכולים לפקח עליו.

6) בית משפט קמא החליט להורות על שחרורו של המשיב בערבויות ובתנאי מעצר בית מוחלט בבית אמו בנחלת יצחק עד ליום 2.8.2012, תוך שאסר עליו יצירת כל קשר ומגע עם המתלוננת.
על החלטה זו עוררת המדינה ומבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בהתחשב באלימות הקשה שהפעיל כלפי המתלוננת, כאשר התנהגותו מלמדת על אובססיביות וחוסר שליטה, כאשר מעשיו בבקשו להניא המתלוננת שתעצור כל התביעות נגדו, מלמד על מי שהינו חסר כל מעצור ורסן ואין ליתן בו אמון. מכל מקום, ראוי היה כי בטרם הורה בית משפט קמא על שחרורו היה מתקבל תסקיר מטעם שירות המבחן שיתייחס למסוכנותו של המשיב ולחלופת המעצר.

7) לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר הראיות המבסס את כתב האישום, החלטתי להותיר את החלטתו של בית משפט קמא על כנה בשינוי מסוים, וכפי שיפורט בהמשך:
כאמור, אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה שמבססות את העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום.
לא מצאתי בהחלטתו של בית משפט קמא כל התיחסות לענין עילת המעצר. בנדון זה מצאתי לציין כי אכן קיימת נגד המשיב עילת מעצר הנובעת ממסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת. לענין זה, הריני להפנות לסעיף 21(א)(1)(ג)(3); מעשה האלימות שביצע המשיב כלפי בת זוגו, המתלוננת, בוצע בפרץ של אלימות חמורה ובלתי נשלטת שהותירה את המתלוננת חבולה וכואבת, כאשר המשיב לא נרתע מלפנות אליה ש"תעצור" את ההליכים המשפטיים נגדו משנודע לו שפניה להוצאת צו הגנה נגדו.
מאחר ומצוות המחוקק מחייבת את בית המשפט לבדוק חלופת מעצר שפגיעתה במשיב פחותה משלילת חירותו לתקופה ממושכת, החליט בית משפט קמא להורות על שחרורו למעצר בית בבית אמו עד ליום 2.8.2012, בפיקוח לסירוגין של אחד מהוריו, תוך איסור יצירת קשר עם המתלוננת.

8) לאחר שלא מצאתי כי בית משפט קמא בדק את כשירותם של מי מהורי המשיב, לשמש כמפקחים למעצר הבית, קיימתי הליך זה בפני והתרשמתי כי מדובר בזוג הורים נורמטיביים המבינים היטב את משמעותו של מעצר הבית ותנאי הפיקוח שבהם ישהה המשיב במשך תקופת שחרורו בחלופה זו.
עוד התרשמתי הן מעיון בהודעותיו של המשיב, ההתפתחות שחלה בהן עם התמשכות הליכי המעצר ושמיעת דבריו בפני כי חווית המעצר הטראומטית היתה עבורו חוויה מרתיעה שסימנה לו את גבולות המותר והאסור בהתנהגותו כלפי המתלוננת, מה שמפחית את הסיכוי להישנותם של המעשים, וכפועל יוצא מכך – הפחתת המסוכנות הנשקפת ממנו כלפיה.

9) אין חולק על כך, כי הגשת תסקיר מעצר שיבדוק מסוכנותו של המשיב ואפשרות שחרורו לחלופת מעצר, היה בה כדי לסייע בידי בית משפט לשם גיבוש התרשמותו ומסקנתו, אך אין משמעות הדבר כי בית המשפט יימנע מהחלטת שחרור לחלופת מעצר ללא תסקיר כאמור. לענין זה מקובלים הדברים אליהם הפנתה ב"כ המשיב ב- בש"פ 1092/05.

10) משהונחה דעתי כי יש בתנאי מעצר הבית בפיקוחם של הורי המשיב לסירוגין, ואיסור יצירת קשר עם המתלוננת כדי להשיג את מטרתו של המעצר, הפחתת/איון מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת, לא מצאתי לשנות מהחלטתו העקרונית של בית משפט קמא לענין שחרורו של המשיב למעצר בית וכפי שהורה. מאידך, נראה כי היה מקום להארכת משכה של תקופת מעצר הבית מעבר לתקופה עליה הורה בית משפט קמא.

לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הערר ומותיר את החלטת השחרור על כנה למעט משך תקופת מעצר הבית, שתעמוד על תקופה של 60 ימים מיום שחרורו של המשיב ממעצר.

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשע"ב, 19/07/2012 במעמד הנוכחים.

ג'ורג' קרא, שופט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אל בחר(עציר)
שופט :
עורכי דין: