ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פבלו בן ניקולס וייס - ועדת השחרורים :

1


בתי המשפט

בבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת

עעא000898/08

בפני:

כב' הנשיא מנחם בן דוד – אב"ד

כב' השופט זיאד הווארי

כב' השופט בנימין ארבל

תאריך:

23/11/2008

בעניין:

פבלו בן ניקולס וייס ת.ז. 14078455

העותר

נ ג ד

ועדת השחרורים

המשיבה

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי ממאסר התשס"א – 2001, בראשות כב' סגן הנשיא השופט בן פיילס, אשר זיו – עו"ס, זהבה פזי – פסיכולוגית, ר/כ שרית אלבז – חברים, מיום 6/10/2008, מס' אסיר 1210490.

פסק דין

העותר מרצה עונש מאסר בן 5 שנים בגין מעשה אינוס ומעשים מגונים שביצע בנכדתו מאז היותה כבת 5 ועד שמלאו לה 10 שנים.

לאחר שמלאה תקופה בת שני שלישים לריצוי מאסרו הובא עניינו של העותר בפני ועדת השחרורים וזו דחתה בקשתו לשחרור על תנאי. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה הנוכחית.

לאחר שבחנו את טיעוניהם של ב"כ בעלי הדין, אלה שנערכו בכתב ואלה שנאמרו בעל – פה, להלן החלטתנו.

בראשית הדברים נביא נתונים רלבנטיים אודות העותר. הוא כבן 68 שנה ואלמן. הוא עלה ארצה מקולומביה בשנת 2001. השפה העברית אינה שגורה בפיו והוא דובר את השפה הספרדית, עובדה אשר היקשתה על קיום קשר בינו לבין גורמי הטיפול בכלא. העותר התקשה להסתגל לתנאי הכלא ואף ביצע נסיון למעשה אובדני בעת היותו במעצר. מאז הוא מצוי במעקב פסיכיאטרי. בבדיקה שנערכה לו במרץ 2008, קבע הפסיכיאטר כי לא נמצאו סימנים המעידים על בעיה נפשית ו"נשללה אובדנותו", כך נאמר.

לנוכח אופי העבירות הוגשו לועדה חוות דעת מאת מב"ן וחוות דעת של הועדה לגילוי עריות. מתוך דוחות הועדות הנ"ל עולה, כי העותר סובל מהפרעת אישיות ובעיית אלכוהליזם ומשליך האחריות לעבירותיו על שתיית האלכוהול. בחוות דעת מב"ן נאמר כי לאור הפנומנולוגיה של העבירות שביצע, קיים חשד לקיומה של סטייה מינית מסוג פדופיליה.

גורמי האבחון הללו מסבירים כי בעיותיו הנ"ל של העותר לא טופלו ולפיכך לא פגה מסוכנותו והם ממליצים לדחות בקשתו לשחרור על תנאי.

בטיעוניו בפנינו ממקד ב"כ העותר את טיעונו בהדגשת העובדה שהעותר לא טופל בשל חוסר יכולתו של שב"ס להעניק טיפול למי שדובר ספרדית בלבד, דוגמת העותר, ומעלה את ההצעה כי העותר יעזוב את ישראל מיד עם שחרורו וישים פעמיו לארץ מוצאו, קולומביה. המשיבה מתנגדת לקבלת העתירה, גם לא על פי ההצעה שלפיה יהגר העותר לקולומביה.

לאחר שבחנו את כלל נימוקי הבקשה והמשיבה ושקלנו בכלל נסיבות הענין הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להעתר לעתירה. כפי שעולה מהחומר שהוגש לנו העותר אכן לא טופל. אמנם אי ידיעת השפה העברית מהווה מכשול אך אנו למדנו מהדוחות שהוגשו לנו כי העותר גם לא גילה מוטיבציה להירתם להליך טיפולי.

מתוך עמדות והמלצות מב"ן ווג"ע, אנו למדים כי בעותר טבועה מסוכנות שלא דוכאה ולפיכך ברי שאין מקום לשחררו על תנאי. גם ההצעה ולפיה יהגר לקולומביה אין בה כדי לחסן את הציבור בארץ מפני מסוכנותו עד צאתו וודאי לא את הציבור בארץ היעד. לא נראה לנו כאקט ראוי שהמדינה "תייצא" עברייני מין לחו"ל. נראה לנו כי מדיניות של שמירה על יחסים תקינים והוגנים עם מדינות חוץ אינה יכולה לשאת אקט מעין זה.

לאור האמור לעיל הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות ואנו מורים על דחייתה.

ניתן היום כ"ה בחשון, תשס"ט (23 בנובמבר 2008) בהעדר.

המזכירות תעביר העתקים פסק דין זה לב"כ בעלי הדין.

_____________________ __________________ _________________

מנחם בן דוד, נשיא – אב"ד זיאד הווארי, שופט בנימין ארבל, שופט

000898/08עעא064 פרח