ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלצנע עלי סלימאן נגד מדינת ישראל -המנהלה לקידום הבדואים :

בפני כבוד השופטת עירית קויפמן

המבקש
אלצנע עלי סלימאן
נגד
המשיבה
מדינת ישראל -המנהלה לקידום הבדואים

בית משפט השלום בבאר שבע

פסק דין

1. המבקש הגיש תובענה בדרך של המרצת פתיחה במסגרתה עתר למתן צו הצהרתי, לפיו המבקש נטע ביישוב לקייה בחלקות 228, 315 ו – 911 עצי זית בשנת 1982 וכי המשיבה עקרה אותם בשנת 2000 וסללה במקום כביש.
למען שלמות התמונה יוער כי מדובר בתובענה מתוקנת אשר הוגשה לאחר שבתובענה המקורית עתר המבקש לסעד המצהיר כי על המשיבה לפצותו בגין עקירת העצים.

2. לטענת המבקש, הוא נטע 315 עצי זית והמשיבה עקרה את העצים בשנת 2000 על מנת לסלול כביש וזאת מבלי להודיע לו וכי למרות פניותיו למנהלת הבדווים, לא קיבל פיצוי.

3. המשיבה טוענת כי עילת התביעה התיישנה שכן האירועים הנטענים אירעו בשנת 2000, כי לא ראוי ליתן סעד הצהרתי כאשר ניתן וראוי היה מלכתחילה לתבוע סעד כספי וכי הסעד המבוקש הינו תיאורטי וחסר תכלית. כן נטען כי במסגרת הליך אחר בה"פ 1180/08 עתר המבקש להצהיר כי בשנת 1980 הוא בנה מבנה בחלקה 911 והתובענה נדחתה. לעניין זה נטען כי המבקש לא ביקש היתר לפיצול סעדים במסגרת התובענה האמורה ומשלא כלל את מלוא הסעדים במסגרת התובענה, אין הוא יכול לתבוע סעד. בנוסף, נטען כי לא צורפו לתובענה צדדים נוספים – משפחת אבו עבייד.
לגופו של עניין טוענת המשיבה כי מבירור שערך מפקח מטעם מנהלת הבדווים לפני עקירת עצי הזית, עלה כי העצים שייכים למשפחת אבו עבייד. מדובר ב – 90 עצים אשר נעקרו לצורך סלילת הכביש. כן נטען כי הדברים הובהרו למבקש בפגישה שנערכה עימו ועם בא כוחו והמבקש התבקש להציג מסמך בו מצהירים בני אבו עבייד כי העצים שייכים למבקש ולא להם.

4. לאחר עיון בטענות הצדדים ולאחר ששמעתי את העדים מטעמם (המבקש ומר עמי מתוק, המפקח מטעם המשיבה) אני סבורה כי דין התובענה להידחות.
5. ראשית, מהבקשה המקורית למתן צו הצהרתי וכן מדברי ב"כ התובע בדיון מיום 11.1.10 - "אני מבקש צו הצהרתי מבית המשפט כדי לפנות לאחר מכן למנהלת לקידום הבדואים כדי לקבל פיצוי כספי" (עמ' 2 שורות 2 – 3 לפרוטוקול), עולה כי הסעד האמיתי הדרוש למבקש הינו פיצוי כספי ולא ברור מדוע לא הוגשה תובענה כספית.
בפסיקה נקבע כי לא ראוי ליתן סעד הצהרתי מקום בו ניתן היה לתבוע סעד כספי אופרטיבי. על מנת שיינתן סעד הצהרתי, על מבקש הסעד להראות כי יש לו אינטרס לגיטימי המצדיק מתן סעד כאמור וליתן טעם המצדיק אי הגשת תובענה לסעד כספי.
המבקש לא הראה אינטרס לגיטימי כאמור. הסעד המבוקש על ידי המבקש הינו שלב ראשון טרם הגשת תביעה לפיצוי כספי כנגד המשיבה והמבקש לא נתן כל טעם המצדיק את פיצול הדיון.

6. שנית, מתגובת המשיבה עולה כי מבירור שנערך על ידי המפקח מטעם המשיבה שייכים העצים לגורם אחר – משפחת אבו עבייד. המבקש היה מודע לטענה זו שכן הדבר עולה מסיכום פגישה מיום 25.4.07 בה נכח גם המבקש ולמרות זאת לא צירף המבקש את משפחת אבו עבייד כמשיבים לתובענה.

7. גם לגופו של עניין, המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי העצים שנעקרו הם עצים שניטעו על ידו. עדות המבקש הינה עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך ולא מצאתי טעם המצדיק להעדיף עדותו על פני זו של הפקח מטעם המשיבה.
משמדובר בעדות יחידה של בעל דין, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תובענתו.

8. לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התובענה.
אני מחייבת את המבקש לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלצנע עלי סלימאן
נתבע: מדינת ישראל -המנהלה לקידום הבדואים
שופט :
עורכי דין: