ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד מוטי קניבסקי נגד אלון גלובל בע"מ :

בפני

כבוד השופטת תמר נאות-פרי
התובע
עו"ד מוטי קניבסקי

נגד

הנתבעות

  1. אלון גלובל בע"מ
  2. עירית חיפה

בית משפט השלום בחיפה

החלטה

התובע, עו"ד קניבסקי (להלן: "התובע"), מבקש כי אפסול עצמי מהמשך הטיפול בתיק זה.
המדובר בתביעה שהגיש התובע כנגד אלון גלובל בע"מ (להלן: "הקבלן") וכנגד עירית חיפה (להלן: "העיריה") לקבלת פיצוי בגין נזקים נטענים עקב הקמת מבנה בסמוך לביתו. בתמצית יאמר כי טענת התובע הינה כי הקבלן גרם למטרדי רעש, אבק ולכלוך בניגוד לדין וכי העיריה כשלה בפיקוח.
בתיק התקיימו שלוש ישיבות הוכחות, נשמעו ששה עשר עדים, נדונו עשרות בקשות ביניים ואף הוגשו סיכומים. טרם מתן פסק הדין, מצאתי לנכון לזמן את הצדדים לישיבה נוספת והצעתי להם הסדר דיוני לפיו יצורף לתיק תיק נוסף, מקביל, זהה. אני מודעת לכך שההצעה היתה חריגה, אך טעמי הוסברו בעל פה לצדדים במהלך אותה ישיבה. התובע והעיריה הסכימו להסדר כבר במהלך הישיבה, והקבלן הודיע ביום המחרת על הסכמתו.
יום לאחר מכן, ביקש התובע להגיש סיכומים משלימים. החלטתי היתה שאינני בטוחה שיש בהם צורך, ובכל מקרה – ביקשתי את עמדת הקבלן והעיריה טרם מתן החלטה סופית, שכן למעשה הבקשה חרגה מההסדר הדיוני שהצעתי ואשר קיבל את הסכמת הצדדים.
התובע ככל הנראה לא הבין את החלטתי או את כוונתי, ובתגובה להחלטה לגבי הסיכומים המשלימים - הוגשה הבקשה הנוכחית לפסילתי. בבקשה, טוען התובע כי לאורך כל ניהול המשפט הוא "קיבל את ההרגשה שבהמ"ש נוטה פנים לנתבעות או מי מהן" והוא אף מפרט דוגמאות להחלטות ביניים אשר לשיטתו מלמדות על העדפתן של הנתבעות על פניו (כאשר ההחלטה האחרונה בעניין הסיכומים המשלימים הינה "הקש ששבר את גב הגמל" (כלשונו)).
מוסיף וטוען התובע, לגבי העיריה, כי יש בין בהמ"ש לבין ראש העיריה "קשרים הדוקים", לאור הכרותו של האחרון את אמי המנוחה, פרופ' יהודית נאות ז"ל (להלן: "המנוחה"), כאשר לשיטתו, כבוד ראש העיר הינו "בן בית אצל משפחתי" (כלשונו). עוד מפרט התובע פיסות מידע נוספות לגבי טקס אזכרה שנערך בשעתו לזכרה של המנוחה בנוכחות ראש העיר, וטוען כי היה עלי לחשוף את המידע באשר לטקס האזכרה ולפסול עצמי. לגבי הקבלן – טוען התובע כי יש פסול בכך שעבדתי בזמנו במשרד עורכי הדין אשר מייצג את הקבלן, משרד ש. פרידמן ושות'.
הקבלן והעיריה התבקשו להשיב לבקשה – ועמדתן היא שאין מקום לפסילה.
בתגובתו של התובע הוא חזר על טעמי הפסילה והוסיף פרטי מידע שרלבנטיים לשיטתו לבקשת הפסילה, לרבות טענות לגבי עצם המינוי שלי כשופטת.
שקלתי את הבקשה, התשובות והתגובה – ומצאתי לדחות את הבקשה.
כיון שהתובע לא פירט בבקשתו מהי עילת הפסילה החוקית אשר בבסיס בקשתו, אתייחס בקצרה לעילות האפשריות שבסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
באשר לעילת הפסילה הכללית, שבסעיף 77א(א), החובקת "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים" – אומר שאינני סבורה כי מתקיימות נסיבות שכאלו. הדוגמאות שמביא התובע לגבי החלטות ביניים אשר יש בהן לשיטתו כדי ללמד על "נטיה" לצד הנתבעות אינן מדוייקות, ובכל אופן, ניתן למצוא דוגמאות "נגדיות" רבות בהן ניתנו החלטות ביניים דווקא "לטובתו" של התובע וניתן אף להצביע על כך שבחלק מהבקשות שהגיש התובע ואשר נדחו, יתכן והיה מקום לחייבו בהוצאות, ואי חיובו בהוצאות, לפחות לגבי חלק מהבקשות, עשוי ללמד על "נטיה" הפוכה. סקירת כל החלטות הביניים בתיק (62 במספר) תגזול זמן רב מדי ולכן אסתפק בשנאמר בע"פ 4978/12 סאם עדות נ' מדינת ישראל, מפי כבוד הנשיא גרוניס, אך לפני כמה ימים (פורסם בנבו), לאמור:
"הלכה היא כי אין בהחלטותיו של שופט הנוגעות לניהול הדיון להביא לפסילתו, אלא בנסיבות חריגות, המצביעות על קיומו של חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, ולפגיעה בזכותו של בעל הדין להליך הוגן" (ראו: ע"פ 3374/09 פקירי נ' מדינת ישראל, פיסקה 5 (טרם פורסם, 21.5.2009); ע"פ 8340/09 אלמליח נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 (טרם פורסם, 2.11.2009))."
וראו אף את ע"פ 4007/12 ליבוביץ נ' מדינת ישראל, מאגר נבו (2012), שם נפסק כך:
"אין בהחלטות דיוניות, ואף לא ברצף של החלטות כאלה, משום עילת פסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 175 (2006)). "
לגבי ההחלטה האחרונה, בעניין הסיכומים המשלימים, הרי שכבר הסברתי לתובע בהחלטה נפרדת שבוודאי שלא היתה כוונה לאפשר רק לנתבעות להגיש סיכומים, מה גם שלמעשה עוד טרם ניתנה החלטה סופית לגבי סיכומי ההשלמה - שכן עצרתי את המשך הטיפול בתיק לאור בקשת הפסילה והצורך ליתן בה החלטה לפני מתן כל החלטה אחרת. מעבר לכך, אף אם החלטה אחרונה זו לעניין הסיכומים לא הובנה כהלכה ואף אם ניסחתי אותה שלא בצורה מיטבית - בוודאי שאין עסקינן "בנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים".
אני מודעת לחשיבות מראית פני הדברים וצר לי שהתובע סבור שישנן נסיבות שכאלו, אך עמדתי היא שאין נסיבות שכאלו בתיק זה, והחשש שלו הינו סובייקטיבי בלבד (ע"א 3484/01 באן נ' באן, מאגר נבו (2001)).
אוסיף כאן ואציין כי יש קושי ממשי בהגשת בקשת פסילה בשלב הסופי של התיק כמתואר מעלה, בשל אי שביעות רצונו של התובע מההחלטה לגבי הסיכומים המשלימים, אם אכן התובע סבר לאורך כל ההליך שיש "משוא פנים", שכן –
"הלכה פסוקה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא" (למשל, ע"א 1280/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם 7.4.2008)). "
(ע"א 3214/12 דליה גורן נ' פריאל פאר, מאגר נבו (2012);
ובנוסף:
"אל לו לבעל דין "לצבור" טענות פסלות כדי שיוכל להעלות אותן במרוכז או לעת שימצא לנכון ..."
(יגאל מרזל, "דיני פסלות שופט" (2006), עמ' 64).
באשר לעילה שבסעיף 77א(א1)(1), בהתייחס לעיריה – הרי שאין ביני לבין ראש עירית חיפה "קרבה ממשית" אשר יש בה כדי לחייב את פסילתי. אני מכירה את כבוד ראש העיר, מר יונה יהב, אך אין הוא "בן בית" כפי שכינהו התובע ואין ביננו "קרבה" או "קרבה ממשית" כפי שמונח זה פורש בפסיקה. ככל שהיתה קרבה בדרגה זו או אחרת בין אמי המנוחה לבין כבוד ראש העיר – אבקש לציין כי היא נפטרה בשנת 2004. התובע מסביר בתגובתו כי המידע אשר ברשותו בהקשר זה מקורו ברובו "ברכילות שמצויה באינטרנט" (סעיף 2(ב)), ונדמה לי שאין מקום להדרש לאותם פרטי רכילות.
מעבר לכך, אינני בטוחה כלל שיש זהות עניינית בהקשר בו עסקינן, בין ראש העיר באופן אישי לבין עירית חיפה. לכן, מעבר לשנאמר לעיל לגבי העומד בראש העיר, אזי שאין ביני לבין העיריה, כצד להליך, "קרבה ממשית" ולא מתקיימת עילת פסילה זו.
בהקשר זה אבקש להעיר כי התובע מפנה להחלטתי לפסול עצמי בת.א. (חי') 1798/03 ויסולי אביעד נ' מצנע עמרם, מאגר נבו (2005), כ"ראיה" לקשרי עם עירית חיפה ולמשוא הפנים שיש לי לטובת "העיריה". דא עקא – שעיון באותה החלטה מלמד שקבעתי שם שדווקא אין כל חשש ממשי למשוא פנים בכל הנוגע לעיריה או למר עמרם מצנע ויש לראות שההחלטה דשם לפסול את עצמי נבעה אך ורק בשל העובדה שהתובע שם טען שבכוונתו להציג כראיות במהלך בירור התביעה כתבות שכתבה אמי המנוחה ו/או תמלילי שיחות שקשורות אליה וראיות נוספות שיש להן נגיעה ישירה אליה.
עוד אציין כי ככל שאר שופטי בהמ"ש השלום בחיפה, אני דנה בעשרות תיקים בהם העיריה צד להליך (בדרך כלל כנתבעת), לא מצאתי אי פעם לפסול עצמי בתיקים אלו ובוודאי שלא באופן גורף, ואין סיבה לעשות כן בתיק זה.
ככל שהעילה שבסעיף 77א(א1)(1) ישימה לשיטת התובע אף לגבי הקבלן – אבקש להעיר כי אין ביני לבין עוה"ד פישר, ממשרד ש. פרידמן, המייצגת את הקבלן "קרבה ממשית", או "קרבה" בכלל ובוודאי שלא יחסי "חברות ורעות" כפי שטוען התובע (ע"א 3809/12 קחטן נ' רסלר, מאגר נבו (2012)). עבדתי במשרד זה עד שנת 2002 (לפני 10 שנים), אני מטפלת בתיקים אחרים בהם הייצוג המשפטי הינו של משרד זה – ואבקש עוד להדגיש כי כבר בדיון הראשון הודעתי לצדדים שעבדתי בשעתו במשרד זה, רק למען הסר כל ספק (והשוו לע"א 3452/12 סימו נ' בנק הפועלים, מאגר נבו (2012) שם נדחה ערעור על החלטת שופט שלא לפסול עצמו, לאחר שהודיע לצדדים שייצג לפני 12 שנים את אחד הצדדים, על דרך של קל וחומר).
לגבי הקבלן והעיריה – אוסיף עוד כי מעולם לא טיפלתי בקבלן כלקוח בתקופה שעבדתי במשרד ש. פרידמן ושות' (ואינני יודעת אם הקבלן היה בכלל לקוח של המשרד באותה התקופה), מעולם לא טיפלתי בעיריה כלקוח ולא היתה לי אי פעם נגיעה זו או אחרת "לעניין הנדון בהליך שלפני", וזאת בהתיחס לעילת פסילה "פוטנציאלית" נוספת אשר בסעיף 77א(א1)(3).
עוד נזכור כי בתיק כבר הוגשו הסיכומים (יתכן ויוגשו סיכומי השלמה) וכתיבת פסק הדין כמעט והושלמה. משמעות הפסילה הינה ניהול מחדש של התיק, אשר יסב נזק משמעותי לכל הצדדים (והרי מעבר לבזבוז הזמן וההוצאות, יש לזכור כי הראיות כבר נחשפו, החקירות הנגדיות כבר בוצעו, הסיכומים כבר הוגשו ולא ניתן לקיים היום הליך "מחודש" ללא פגיעה ראייתית).
מעבר לאמור לעיל, ההלכה היא כי –
"הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן"
(ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן, פ"ד נא (4) 673, 677);
כי –
"חובת השיפוט היא חובת השופט"
(ע"פ 5756/95 עתאמנה ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (לא פורסם));

כי –
"פסילה עצמית ללא בסיס אינה מעצימה את התחושה כי צדק נעשה. אדרבא, יש בה לכרסם באמון הציבור בשלטון הדין ובמקצועיות הדיין"
(ע"פ 5223/03 מדינת ישראל נ' ניסימוב, פורסם במאגר תקדין) ;

וכי –
"השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגורר אחריו עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו"
(ע"פ 47/03 שמואל שינבך נ' מדינת ישראל, פורסם בתקדין).ו

אשר על כן, לאור המקובץ, אני דוחה את הבקשה.
השגותיו של התובע באשר להליך המינוי שלי, חורגות ממסגרת בקשת הפסילה ולא מצאתי לנכון להתייחס אליהן בהחלטה זו.
החלטה נוספת לגבי איחוד התיקים וסיכומים משלימים – תשלח לצדדים בנפרד.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשע"ב, 18 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עו"ד מוטי קניבסקי
נתבע: אלון גלובל בע"מ
שופט :
עורכי דין: