ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עראבי נג'אר(המנוח) נגד מדינת ישראל- משרד הביטחון :

בפני כבוד השופט הבכיר שכיב סרחאן

התובעים

  1. עזבון המנוחה חנאן שעבאן עראבי נג'אר ז"ל
  2. עזבון המנוחה עאישה אברהים אלסייד נג'אר ז"ל
  3. עזבון המנוחה כפא מוחמד עבדאלרחמאן נדר ז"ל
  4. אימאן אברהים אלסייד נג'אר
  5. אימן אברהים אסייד חסין נג'אר
  6. אסיא אברהים אלסיד חסין נג'אר
  7. זוהיר אברהים צלאח ג'ניד

נגד

הנתבעת

מדינת ישראל- משרד הביטחון

בית משפט השלום בנצרת

החלטה

בעניין: בקשה מטעם הנתבעת למתן צו להפקדת ערובה

לפניי בקשת הנתבעת- מדינת ישראל להורות לתובעים, אשר מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, תושבי רצועת עזה, להפקיד ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן- "תקנות סדר הדין האזרחי"), להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת באם תדחה תביעתם.

עסקינן בשבע תביעות שהוגשו על ידי תושבי עזה שנפגעו לטענתם ביום 14.1.2009 מירי צה"ל במהלך מבצע "עופרת יצוקה". חנאן שעבאן עראבי נג'אר ז"ל (להלן- "המנוחה 1"), עאישה אברהים אלסייד נג'אר ז"ל (להלן- "המנוחה 2"- בתה של המנוחה 1), כפא מוחמד עבדאלרחמאן ז"ל (להלן- "המנוחה 3"), ותביעת אימאן אברהים אלסייד נג'אר, אימן אברהים אלסייד חסין נג'אר, אסיא אברהים אלסיד חסין נג'אר (להלן- "התובעים 4-6"- ילדיה של המנוחה 1) ותביעת זוהיר אברהים צלאח ג'ניד (להלן- "התובע 7"). המנוחים 1-3 והתובעים 4-7 יקראו התובעים (להלן- "התובעים").

נימוקי הבקשה

1. הנתבעת טוענת, כי סיכויי התביעה נגדה הינם נמוכים עד מאוד, ומן הראוי להבטיח הוצאות הנתבעת הרבות בהליך המשפטי, ולחייב את התובעים בהפקדת ערובה ראויה בהתאם להלכה הפסוקה. התביעה הוגשה כשהיא חסרת כל בסיס ונעדרת מסמכים מהותיים, התביעה הוגשה בהעדר חוות דעת רפואית באשר לסיבת מותן של המנוחות ובאשר לקשר הסיבתי, התביעה הוגשה בלא צו ירושה וללא יפוי כוח. מענם של התובעים הינו ברצועת עזה (שטח A), מחוץ לשליטה האפקטיבית של מדינת ישראל ואין בידי הנתבעת היכולת לאכוף פסקי דין שנפסקו לזכותה, מאחר ואין כל דרך להפעיל מנגנוני הוצאה לפועל/ הסדרת אכיפה כנגד החייבים.

2. כן טוענת הנתבעת כי, סיכויי הגנתה מצוינים בשל העובדה כי ככל שיוכח קיומו של אירוע ו/או פגיעה במנוחות ובתובעים על ידי כוחות הביטחון, אלה אירעו במהלך פעולה מלחמתית מובהקת במסגרת מבצע "עופרת יצוקה", אליה נאלצו לצאת כוחות צה"ל בהתאם להחלטת הממשלה, לאור התקפות חוזרות ונשנות מצד ארגוני הטרור כנגד אזרחי ישראל וכוחות הביטחון. בכל מהלך הלחימה והערכת המצב, כוחותינו היו חשופים לסיכון משמעותי. משכך, לנתבעת קנויה חסינות מלאה מתביעה נזיקית, הן מכוח מעשה מדינה, הן מכוח חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות מדינה), התשי"ב- 1952 (להלן- "חוק הנזיקין") והן באספקלריית ההלכה הפסוקה.

3. לטענת הנתבעת, לא מן הנמנע, כי הפגיעה הנטענת, נגרמה בשל פועלם של המחבלים באזור ו/או אגב ירי ו/או שימוש בכל אמצעי אחר על ידם דווקא. כוחות הטרור זרעו בשטחי הלחימה מלכודים רבים, מלכדו מבני מגורים, ללא התחשבות באוכלוסיה האזרחית הדרה במקום. כוחות הטרור עשו שימוש במעטה האזרחי להסתרת פועלם, כמחסה ומסתור לפעילותם. הם לא בחלו בשימוש בבתי אזרחים באזורי הלחימה ואף במלכודם.

4. עוד טוענת הנתבעת, כי במהלך ימי הלחימה שוגרו לעבר שטח מדינת ישראל כ- 1,180 רקטות ופצצות מרגמה, וארגון החמא"ס לא בחל ועשה במהלכה שימוש באמצעים רבים כנגד כוחות צה"ל, ביניהם מטעני צד, מלכוד מבנים ותשתיות, מחבלים מתאבדים, ירי טילי נ"מ לעבר כלי טיס של חיל האוויר, ירי ארטילאי של פגזים, ירי צלפים, ירי נק"ל ועוד. האויב שעמד מנגד, כבר היה בגדר צבא מאורגן וממוסד.

5. לבסוף טוענת הנתבעת, כי מדובר בתביעה שדינה להדחות על הסף. על כן, בנסיבות העניין יש להורות לתובעים להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבעת, אשר עלולה לעמוד בפני מבוי סתום שתחפוץ לגבות הוצאותיה, לאור אי היכולת לגבות ההוצאות באזור מגורי התובעים.

התגובה

6. התובעים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי מן הראוי כי בשלב זה תידון אחריות הנתבעת לנזק ולאירוע ובשלב מאוחר יותר ורק לאחר ההכרעה בעניין האחריות תידון סוגיית הנזק וגובהו. בפיצול הליכי משפט יש כדי לחסוך ו/או לצמצם בהוצאות שני הצדדים. לטענתם, סיכויי התביעה הינם גבוהים או ודאיים, בקשת הנתבעת להפקדת ערובה נועדה לחסום את דרכם מלברר את תביעתם לגופה משיקולים זרים, ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט. טענותיה של הנתבעת הנן סתמיות, לא מבוססות וללא כל אחיזה במציאות. הנתבעת מנצלת את כוחה באופן בלתי סביר על מנת לפגוע בזכויות היסוד של הפרט והחלש ולנעול את שערי בית המשפט בפניו, הנתבעת עושה כן בידיעה כי קבלת הבקשה וחיוב התובעים ולו בסכום נמוך ביותר יביא בהכרח לדחיית התביעה.

7. לטענת התובעים, אין די בהכחשה הכללית של הנתבעת ו/או שאין די בטענה כי הפעולה בוצעה במסגרת פעולה מלחמתית ו/או מעשה מדינה ו/או צורך צבאי ו/או הגנה עצמית. הבקשה להפקדת ערובה הוגשה בד בבד עם הגשת כתב ההגנה ובטרם תהיה לנתבעת תשתית ראייתית להוכחת עמדתה ו/או טענותיה באשר לנסיבות האירוע ולסיכויי הגנתה מפני התביעה. הנתבעת אינה מגלה את גרסתה המדויקת ואת המטרה שלשמה כוחות צה"ל ירו לעבר התובעים, והיא הסתפקה בתיאור כללי למצב הביטחוני בעזה מבלי לתמוך את טענותיה בעובדות, דבר שמפריך את טענותיה של הנתבעת ומרוקן את הבקשה וכתב ההגנה מתוכנם ומשמעותם. הנתבעת אינה יודעת את העובדות כולן לאשורן, וטרם עלה בידה לרכז ולאסוף את כל התיעוד ו/או המידע הנוגע לאירוע, דבר המצביע כי טרם הצליחה לאתר את חומר הראיות הנוגע לאירוע ומצד שני היא מעלה טענות סתמיות לא מבוססות וטוענת כי סיכויי התביעה קלושים, כאשר סיכויי התביעה הינם גבוהים וודאיים.

8. התובעים טוענים ,כי הנתבעת לא הצביעה הן בכתב הגנתה והן בבקשתה על צורך בטחוני מיידי ו/או סכנה מיידית שנשקפה לכוחות צה"ל ו/או פעילות חשודה שהתבצעה במקום, כאשר גם בעת ובמקום האירוע לא היו חמושים ו/או עימותים כלשהם. לטענתם, כוחות צה"ל ירו לעבר הבית/ החדר של משפחת נג'אר באופן ישיר ומכוון בעת שהמנוחה חנאן נג'אר וארבעת ילדיה היו בתוך החדר, דבר המעיד חד משמעית על הכוונה לפגוע בהם ולהרוג אותם. כאשר אזרחים ושכנים הגיעו למקום הארוע במטרה להגיש עזרה לבני משפחת נג'אר, כוחות צה"ל ירו פגז נוסף שכתוצאה ממנו נהרגו ונפגעו אזרחים נוספים. מדובר באזרחים תמימים וחפים מפשע שלא ביצעו שום פעולה כנגד ביטחון המדינה ו/או כוחות צה"ל ולא לקחו שום חלק במלחמה והם נהרגו/ נפגעו מאש כוחות צה"ל על לא עוול בכפם. הנתבעת הסתמכה בבקשתה ובכתב הגנתה על תירוצים שהנם מובהקים ואינם ברורים בניסיון להכשיל את התביעה ולהצדיק את מעשי הירי ופגיעתם של האזרחים, ומן הראוי כי הנתבעת תעמיד לדין את האחראים לאירוע במקום שהיא מנסה להתחמק מאחריותה.

9. עוד טוענים התובעים, כי צה"ל פעל ללא שיקול דעת, בצירוף מדיניות של אצבע קלה באופן בלתי נסבל על ההדק, כאשר מדיניות זו מובילה באורח בלתי נמנע לפגיעה באזרחים תמימים וחפים מפשע, שהפכו למטרה לגיטימית לתקיפה, על אף שהם נהנים מההגנות והזכויות הנתונות במשפט הבינלאומי לאזרחים בשעת מלחמה. פגיעה באזרחים שאינם מעורבים בלחימה, מהווה הפרה חמורה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי ומוגדרת פשע מלחמה, כאשר נסיבות פגיעתם של התובעים על ידי חיילי וכוחות צה"ל, מעלות באופן חד משמעי כי הירי בוצע בכוונה ובידיעה כי מדובר באזרחים תמימים וחפים מפשע.

10. לבסוף טוענים התובעים, כי יש לדחות את בקשת הנתבעת ולחייב הנתבעת בהוצאות הבקשה. מן הראוי לתת לתובעים יומם בבית המשפט ולא לחסום בפניהם הדרך מבית המשפט, הואיל וצו להפקדת ערובה בסכום כלשהו משמעותו חסימת הדרך וחזרה מהתביעה.

התשובה לתגובה

11. הנתבעת טוענת ,כי רבים הסיכויים לדחיית התביעה ולפסיקת הוצאות גבוהות ביותר לטובת הנתבעת, הוצאות שלא ניתן יהא לגבותן בבוא השעה, על כן יש לחייב כל אחד ואחד מהתובעים שנפגעו או קבוצת התובעים בגין כל עיזבון וכן כל אחד ממנו, בשיעור ערובה המשקף נכונה את שיעור עלות ההוצאות הנדרש לניהול התביעה דנן, ובתנאים קשים של איתור חומר, ראיות ועדים אחרי מלחמה, כאשר לכל עיזבון בנפרד, יהיה צורך, בסוגיית הוכחת האחריות, כמו גם הוכחת הנזק, לשאת בעלויות גבוהות. בנוסף, יש להשית על התובעים הוצאות הבקשה והתגובה, תוך גביית ההוצאות מתוך הערובה שהתובעים אמורים ליתן.

12. לטענת הנתבעת, הלכה היא כי תובע המתגורר מחוץ לתחומי השיפוט שאין בידו להצביע על בעלותו בנכסים במדינת ישראל מהם יוכל להיפרע הוצאותיו- די בכך כדי לחייבו בהפקדת ערובה. התיק דנא הינו בדיוק מסוג המקרים בהם בתי המשפט חייבו תובע להפקיד ערובה עת עסקינן בתובעים אשר מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט בישראל ובמקום מושבם (עזה) לא ניתן לאכוף פסקי דין ישראליים, ואשר לא השכילו להצביע על נכסים בישראל שמהם ניתן יהא להיפרע. התובעים מתגוררים ברצועת עזה, ולפיכך הינם בבחינת מי שמתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. מדובר ברצועת עזה שבשלטון החמאס ואין למדינת ישראל שליטה אפקטיבית בה, לבטח כאשר מדובר בגביית הוצאות. התובעים נמנעו, מלנדב נתונים כלשהם אודות יכולתם הכלכלית, עיסוקם בהווה, שכרם, יכולתם להיסמך על מכריהם בצוק העתים הנטען כביכול ולא תמכו תגובתם בתצהירים.

13. עוד טוענת הנתבעת, כי הזכות לכל מאן דבעי להיכנס בשערי בית המשפט, מבלי שתהא אפליה לרעה בין זה שהפרוטה בכיסו לבין מחוסר אמצעים, בין אם הינו תושב חוץ ובין אם הינו תושב ישראל, הינה זכות ראויה, אולם היא עומדת מול האינטרס הציבורי שבמניעת ניצול לרעה של ההידיינות המשפטית וכן אינטרס הנתבעת לפיצוי על הוצאותיה אם תדחה התביעה. הנתבעת לא הכחישה את הטענות העובדתיות בכתב התביעה בכלליות ובסתמיות. הנתבעת הציגה בכתב הגנתה גרסה סדורה ומפורטת, ממנה עולה באורח מובהק כי עסקינן בפעולה מלחמתית בהתגלמותה המקנה לנתבעת חסינות בנזיקין אשר הינה הגנה אחת מבין ההגנות העומדות לנתבעת.

14. לבסוף טוענת הנתבעת, כי אינה חפצה בחסימת שערי בית המשפט בפני התובעים, אלא שנדרשת עריכת איזון ראוי בין אינטרס פרטי זה לבין אינטרס הנתבעת להבטיח אכיפת פסקי דין שניתנו לטובתה וגביית הוצאותיה. המדובר בתביעה שאין בה ממש ואף לא הוכח באורח כלשהו כי בנסיבות הקונקרטיות של העניין, הטלת ערובה בסכום ריאלי תחסום הדרך לבית המשפט. דרישת הנתבעת עומדת במבחן האיזון ההולם, ובנסיבות התובענה דנן מתיישבת היטב עם ההלכה הפסוקה. על כן, דין הבקשה להתקבל במלואה.

דיון

15. לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים, אני סבור, כי בנסיבות המקרה דנן יש להטיל ערובה.

16. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".

17. תכלית תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, הינה מניעת תביעות סרק והבטחת הוצאות הנתבעת. התקנה מאפשרת חיוב התובעים בערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, באם תדחה תביעתם. התקנה מאזנת בין זכות התובעים להתדיין לבין הבטחת הוצאות הנתבעת.

18. הלכה היא, כי בית המשפט מורה על הפקדת ערובה במקרים הבאים:

"א) כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, ומשום כך יתקשה הנתבע לגבות את המגיע לו, אם יזכה בהוצאות; וכן אין בידי התובע להצביע על נכסים הנמצאים בארץ שמהם יוכל הנתבע להיפרע.

ב) כאשר הנתבע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9 (2) לתקנות, או המציא מען לא נכון, שבכך גילה, לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות. כמו כן רשאי בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו גם את סיכוייו של התובע להצליח בתביעתו, אלא שהדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת".

(רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (פורסם באתר נבו)17/4/2001);וראו- רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 (2004) .

19. זכות הגישה לערכאות, הוכרה זה מכבר כזכות חוקתית (ראה ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 629 (1997). על בית המשפט, להפעיל שיקול דעתו בגדרי תקנה 519 במתינות ובאופן זהיר על מנת למנוע מצב בו הגישה לבית המשפט תתאפשר רק לבעלי אמצעים. יש לערוך איזון סביר בין זכות זו לזכות הקניין של הנתבעת אשר בסופו של ההליך עלולה למצוא עצמה בפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש ההוצאות שיפסקו לזכותה.

20. במקרה הנדון, אין חולק כי התובעים מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. אין ביכולתם להצביע על נכסים בתחומי מדינת ישראל מהם תוכל הנתבעת להיפרע בגין הוצאותיה, באם תדחה התביעה. יחד עם זאת, אין בכך שהתובעים הינם תושבי חוץ על מנת לחייבם בהפקדת ערובה ועל בית המשפט לשקול שיקולים נוספים שיש בהם כדי להשפיע על החלטתו (ראה- רע"א 4037/91 סולטן נ' פימה (פורסם באתר נבו) 14/2/1992).

21. ברע"א 5104/10 אליהו בן דוד נ' מדינת ישראל (פורסם באתר נבו) 17/11/2010), נדרש כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז) לשיקולים בעת מתן החלטה בבקשה להפקדת ערובה:

"בעת שנבחנת בקשה לחייב תובע (או מבקש) ליתן ערובה להוצאות צריך בית המשפט ליתן דעתו למספר שיקולים: אי חסימה של זכות הגישה לערכאות, בעיקר כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית; סיכויי התובענה; הבטחת תשלום הוצאות לנתבע (או המשיב) היה והתובענה תידחה; מניעת בזבוז של משאבים שיפוטיים בגין הליכים חסרי תוחלת, כך שבית המשפט יוכל לנתב משאביו לטיפול בהליכים שאינם בגדר הליכי סרק".

22. במקרה דנן, לא פירטו התובעים באשר למצבם הכלכלי ולא הצביעו על נכסים בישראל. בשלב זה, איני מוצא לנכון להידרש לסיכויי התביעה כנגד הנתבעת.

23. לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הרלבנטיים, באשר לכתובת התובעים, העובדה שאינם בעלי נכסים בישראל, אני סבור כי יש להיעתר לבקשה ולחייב את התובעים להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.

24. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, יש להעמיד את הערובה על סך 8,000 ₪ לכל אחד מהתובעים .
על כן, אני מורה לכל אחד מהתובעים להפקיד בקופת בית המשפט, סך 8,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום , שאם לא כן, תידחה תביעתו.

הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון בהתאם לתוצאה הסופית בתביעה.

לעיוני ביום 5.11.2012.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ב, 19 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עראבי נג'אר(המנוח)
נתבע: מדינת ישראל- משרד הביטחון
שופט :
עורכי דין: