ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה ימין ואח' נגד שחר ליבאי ואח' :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא013147/08

בתיק עיקרי: א 001049/06

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

21/11/2008

בעניין:

1. משה ימין

2. גילה ימין

ע"י ב"כ עו"ד ימין

המבקשים/התובעים

נ ג ד

1. שחר ליבאי

ע"י ב"כ עו"ד פוליאק

2. הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד דיין

המשיבים/הנתבעים

החלטה

התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים 1 ו-2 במתן מענה לשאלונים שהופנו אליהם (נספחים א' ו-ב' לבקשה), וכן בהצגת מסמכים מסויימים שאוזכרו בבקשה (ובמכתב הדרישה שצורף לה).

תגובה הוגשה רק מטעם הנתבע 2, ולפיכך, מתקבלת הבקשה, ככל שהיא מופנית כלפי הנתבע 1, לביצוע בתוך 30 יום.

על פי כתב התביעה, התובעים היו בעלי הזכויות בנכס מסויים ביישוב קדימה.

ביום 29/3/04 נערך בין התובעים לנתבע 1 הסכם מכר, במסגרתו נמכר לנתבע 1 בית המגורים הבנוי על חלק מחלקת התובעים, יחד עם שטח נוסף הכפוף לזיקת הנאה, וכל זאת תמורת סכום של 410,000$. מועדי התשלום שנקבעו בהסכם פורטו בסעיף 11 לתביעה. התובעים טענו, כי הנתבע 1 הפר את התחייבויותיו, ולא שילם במועד את סכומי התמורה המעוגנים בהסכם המכר.

התובעים טוענים כי ההסכם מבוטל, ועותרים למספר סעדים הצהרתיים הנובעים מכך, וביניהם ביטול העיקולים שנרשמו לטובת הנתבעים 3 ו-4 על הערת האזהרה.

בסעיף 38 לכתב התביעה נטען כי הנתבע 1 הציג מצגי שווא כלפי הנתבע 2, בדבר קיומם של אמצעים עצמיים לתשלום סכום יתרת התמורה. בעקבו מצגים אלה, מימן הנתבע 2 כ-63% מהעיסקה כנגד שיעבוד הנכס של התובעים, בעוד שהנתבע 1 שילם רק 14% משווי התמורה המוסכם. התובעים טענו, כי הנתבע 2 לא בחן כראוי את מצבו הכלכלי של הנתבע 1. התובעים עתרו להורות, בין היתר, על מחיקת הערת האזהרה הרשומה לטובת הנתבע 2, כנגד תשלום סכום השיעבוד.

על פי מכתב הדרישה מיום 4/6/08, נדרשו מהנתבע 2 שתי קבוצות מסמכים-

(א) מסמכים שהומצאו על ידי הנתבע 1 לנתבע 2, והקשורים לעיסקה או למשא ומתן לעיסקה נשוא התביעה, מכתבי כוונות, דרישה למכתבי כוונות, תלושי משכורת, טופסי 106, דפי חשבונות ומסמכים בנקאיים;

(ב) מכתבים או התייחסות של מי מעורכי הדין של הנתבע 2 לטענות התובעים, שנערכו בתקופה שבין המועדים 29/3/04-12/1/06, והנוגעים לחוזה נשוא התביעה.

הנתבע 2 טוען בתגובתו, כי דרישת העיון בקבוצת מסמכים א' היא כוללנית, המסמכים אינם רלוונטיים, והם כפופים לחיסיון בנק-לקוח.

כידוע, חיסיון בנק-לקוח הוא חיסיון שאינו מוחלט אלא יחסי, וכאשר בית המשפט נדרש לשאלה האם להסיר את החיסיון, עליו לאזן בין האינטרסים המתנגשים. בין השיקולים ההרלוונטיים יש להביא בחשבון את חיוניות המידע להכרעה במחלוקת בין הצדדים, קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את מתן החשבונות, היעדר אפשרות להתבסס על ראיות חלופיות והיקף הגילוי הנדרש לעומת היקף הגילוי החיוני לבירור המחלוקת העובדתית (ראו בהקשר זה רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי (23/11/93); י' עמית, קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי-ניסיון להשלטת סדר, ספר אורי קיטאי 247).

בענייננו, התובעים איזכרו בתשובתם לתגובה סעיפים שונים מכתב התביעה המעידים על מעורבותו העובדתית הלכאורית של הנתבע 2 ברקע העובדתי שביסוד התביעה, המתבטאת בעיקר בהעדר בחינת אמיתות מצגיו של הנתבע 1 בנוגע ליכולתו הכלכלית לממן בעצמו חלק ניכר מהתמורה.

עם זאת, לא התרשמתי כי מעורבות לכאורית זו מצדיקה היקף גילוי כה-נרחב של מסמכים הכפופים מטיבם לחיסיון בנק-לקוח, או לכל הפחות, לא הוצגה תשתית ראייתית מעין זו. לפיכך, נדחה רכיב גילוי זה.

באופן דומה, כפי שטוען הנתבע 2, המסמכים שבקבוצה השנייה כפופים לחיסיון עו"ד-לקוח, הידוע כחיסיון מוחלט (ראו בהקשר זה מאמרו של כב' השופט עמית, בעמ' 263), וגם לגביהם לא הניחו התובעים תשתית ראייתית ועובדתית לכאורית המצדיקה את גילויים. לפיכך, נדחה גם רכיב זה של הבקשה.

השאלון המופנה כלפי הנתבע 2 מורכב משתי שאלות. בשאלה מס' 1 נשאל הנתבע 2- "אנא פרטו פיגורים של הנתבע 1 בפרעון ההלוואה. מבוקש פרוט על בסיס חדשי מול לוח הסילוקין המוסכם". בשאלה מס' 2 נשאל הנתבע 2- "מדוע אישרתם לנתבע 1 הלוואה ע"ח רכישה בלי לוודא שתשלום המשכנתא מהווה תשלום אחרון לרכישה? מה היו הבטוחות או המצגים שהבנק קיבל כאשר אישר הלוואה לנתבע 1 כתשלום שני".

בתגובתו, טוען הנתבע 2 כי אין רלוונטיות לפירוט הפיגורים של הנתבע 1 כלפיו בגין ההלוואה שניתנה לו, וכי התביעה אינה מבוססת על מישור היחסים שבין הנתבע 1 לנתבע 2.

בתשובתם לתגובה, מותירים התובעים את ההכרעה בעניין נחיצותה של שאלה מס' 2 לשיקול דעת בית המשפט, אך עומדים על הצורך במתן מענה לשאלה מס' 1.

לטעמי, המידע הגלום בתשובות האפשריות לשתי השאלות כפוף לחסיון בנק לקוח, אך הפגיעה הצפויה באינטרסים של הנתבע 1 עקב גילוי המידע שבשאלה 1 אינה משמעותית, ומנגד, גילויו עשוי לתרום לקידום הבירור העובדתי, שכן הוא עשוי לתרום להבהרת מידת מודעותו של הנתבע 2 לסדירות תשלומי פירעון ההלוואה. לעומת זאת, המענה הפוטנציאלי על שאלה מס' 2 אכן צפוי להיות מכביד, ולכן איני מחייב את הנתבע 2 להשיב עליה.

הנתבע 2 ימסור לתובעים, בתוך 30 יום, תצהיר תשובות משלים בהתייחס לשאלה מס' 1.

נקבע קדם משפט ליום 17/6/09 בשעה 8:30.

ניתנה היום כ"ג בחשון, תשס"ט (21 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו