ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוכבד אליהו נגד המוסד לביטוח לאומי :

בפני כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם

התובעת
יוכבד אליהו
ע"י ב"כ עוה"ד יעל חנניה

נגד

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד נעמה נווה

החלטה

תביעה זו עניינה להכיר באירוע מוחי בו לקתה התובעת ביום 23.5.10 (להלן - "הפגיעה") כ"פגיעה בעבודה".

רקע עובדתי

1. התובעת עבדה ב"מתפרת העצמאות" במצפה רמון כתופרת. התובעת אף שימשה כחברה בנציגות העובדים בההנהלה.

2. ביום 23.5.10 חשה התובעת ברע, פונתה לקופת חולים ומשם פנתה לבית החולים ואובחנה כמי שלקתה באירוע מוחי (להלן - "הפגיעה")

3. התובעת חזרה לעבודתה רק בחודש 3/11, כ-10 חודשים לאחר האירוע.

4. ביום 8.8.10 הגישה התובעת לנתבע תביעה להכיר בפגיעה כ"פגיעה בעבודה" (נ/1).

5. ביום 21.10.10 דחה הנתבע את תביעת התובעת בקובעו כי -

"על פי המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאירוע המוחי שהתפתח בתאריך 23.5.10. מאמץ/מתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי. האירוע המוחי התפתח כתוצאה ממחלה טבעית. השפעת העבודה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים".

על החלטה משיגה התובעת בתביעתה זו.

6. מטעם התובעת העידו התובעת וחברותיה לעבודה הגב' ירושה באשטקר, הגב' אביגיל נגאוגאר והגב' רחל ליברטי. מטעם הנתבע העידו מר שי אוחיון חוקר בנתבעת אשר גבה הודעה מהתובעת ביום 25.8.10 (נ/7) וכן מנהלת קו הייצור הגב' ג'נין וויליאמס (להלן - "הגב' וויליאמס").

טענות הצדדים

7. לטענת התובעת, ביום הפגיעה הגיעה לעבודה כשהיא איננה חשה בטוב וסובלת בין היתר מכאב גרון. לדבריה, לאור מצבה זה התנהלה עבודתה לאט מהרגיל ובשל כך פנתה אליה הגב' וויליאמס מספר פעמים בטרוניה על כך עד כי התובעת השיבה לה "עזבי אותי, אל תעצבני אותי, היום אל תדברי איתי". לטענת התובעת, אמרה לגב' וויליאמס שאם היא רוצה להגביר את קצב העבודה שתביא לה בחורה נוספת לעזרה. עוד הוסיפה התובעת כי בכל פעם שהגב' וויליאמס עברה לידה אמרה לה "נו תעבדי כבר". לטענת התובעת, הערות הגב' וויליאמס הרגיזוה שוב ושוב ומשחשה שלא בטוב, פנתה למשרדי ההנהלה ומשם פונתה לקופת חולים ולאחר מכן לבית החולים. לטענת התובעת, מדובר בהתנהלות המהווה אירוע חריג, התובעת הינה נינוחה באופיה והעימות עם הגב' ווליאמס כמו גם עימות חריג שהרחש כשלושה שבועות קודם לכן, הם שהביאו בסופו של דבר להתרחשותו של האירוע המוחי.

8. לטענת הנתבע, לא הרימה התובעת את הנטל להוכיח כי ביום הפגיעה ארע לה אירוע חריג אליו ניתן לקשור את האירוע המוחי שבו לקתה. לטענת הנתבע, אין זו הפעם הראשונה שבין התובעת לבין גב' וויליאמס התעורר ויכוח, התובעת הינה אדם הנוטה להתעצבן מהר ועבודתה במפעל רצופה ויכוחים בעניינים של שכר ותנאי עבודה. לעמדת הנתבע, לאור האמור, יש לדחות את התביעה מבלי למנות מומחה רפואי.

הכרעה

9. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובעות-

" 'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו..."

הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. מכאן, כי יסוד הכרחי לקיום "תאונת עבודה" הוא קיומה של "תאונה" (בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר נ' בית הדין הארצי, פ"ד נח(5) 104) וקיומה של "חבלה". כל אחד מהתנאים היא עובדה הצריכה לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת העובדות המהווה עילת תביעה, על התובע להוכיח אותה (ראה לעניין זה דב"ע נג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241).

עוד נקבע לעניין אוטם מוחי, כי על התובע להביא ראשית ראיה לכך שאירע בעבודה אירוע חריג כאשר בחינת חריגות האירוע נעשית באופן סובייקטיבי מנקודת מבטו של הנפגע (דב"ע נו/0-11 נורית חזאם - המוסד, פד"ע לו 75). מכאן, שעל התובעת הנטל להוכיח קיומו של האירוע החריג.

10. עדותן של העדות מטעם התובעת אינן תומכות בגרסתה. מעדותן עולה כי אף לא אחת מהן עמדה או ישבה קרוב לתובעת ולא שמעה ו/או יכולה היתה לשמוע את הויכוח שבין התובעת לבין הגב' וויליאמס. גרסת העדות כי הויכוח התנהל בצעקות (עדות הגב' באשטקר עמ' 11 לפרוטוקול; עדות הגב' ליברטי עמ' 15 לפרוטוקול) אינה עולה בקנה אחד הן עם העובדה שבמפעל שרר רעש רב בשל פעולת 50 מכונות התפירה, הן עם גרסת התובעת עצמה כי בשל כאבי הגרון מהם סבלה באותו היום, לא יכלה לצעוק (עמ' 8 שורה 4 לפרוטוקול).

עוד עולה מעדותן של חברות התובעת כי התובעת נוטה להתעצבן.

11. דא עקא, סיוע לגרסתה של התובעת נמצא בעדותה של הגב' וויליאמס דווקא. במועד הפגיעה שימשה הגב' וויליאמס כמנהלת קו האחראית על הקו שבו עבדה התובעת ובמסגרת תפקידתה היתה אחראית על הייצור ועל מתן הוראות לעובדות בקו. לדברי העדה, הקשר בינה לבין התובעת היה קשר טוב, התובעת היתה עובדת נינוחה, רגועה וביניהן שררו יחסי עבודה תקינים וכדבריה -

"ש. איך היית מגדירה את התובעת לאורך כל השנים שעבדת איתה, היית מגדירה אותה כנינוחה?
ת. כן.
ש. ראית אותה אי פעם עצבנית?
ת. לא. היא לא היתה בעיה בשבילי.
ש. נשאלת אם התובעת היתה טיפוס עצבני?
ת. לי, לא. כללית אני לא מכירה אותה. אבל כשביקשתי ממנה משהו היא עשתה, לא היתה לי בעיה.
ש. התווכחת איתה אי פעם?
ת. לא. שוחחתי איתה." (עמ' 19 לפרוטוקול; הדגשה שלי - י.א.ש.).

באשר ליום הפגיעה העידה הגב' וויליאמס -

"ש. ביום האירוע?
ת. לא התווכחתי איתה. היתה לי שיחה איתה על מה קורה עם העבודה, למה לא יוצא כל כך.
ש. הרמת קול, משהי הרימה קול.
ת. אני לא הרמתי קול. באתי אליה יותר מפעם אחת.
ש. היא הרימה קול?
ת. אמרה לי בפעם השנייה שבאתי אליה, לא הרימה קול רק אמרה שהיא לא מרגישה טוב. אני באתי אליה לא היה מצב רגיל שלה שהיא לא מוציאה עבודה, זה היה הפתעה לפני כן תמיד הוציאה את התפוקה שלה. באותו יום הערתי לה, לא ידעתי מה קורה לה. היא לא נתנה מספיק לבחורה השנייה. הלכתי וגרם לי ללכת אליה לראות מה קרה. הלכתי כמה פעמים כי לא יצאה סחורה.
ש. זאת אומרת, שהבחנת במשהו חריג בהתנהגותה?
ת. כן.
...
ש. את טענת בחקירתך במוסד שלא היה ויכוח גם כעת טענת זאת, אז מה זה היה?
ת. זה היה שיחה בינינו, מה קורה שלא יוצאת תפוקה.
ש. זו היתה שיחה רגילה או היה משהו שונה.
ת. יכול להיות שלחצתי בגלל שלחצתי היא קיבלה זאת כאילו היא בלחץ, אבל לא צעקתי.
ש. זה היה משהו רגיל ביניכן.
ת. משהו שרגיל בנינו שאם לא יוצא עבודה אני באה ומעירה.
ש. בינך לבין התובעת?.
ת. לא. זה לא היה רגיל.
ש. זה לא היה רגיל שאת מעירה לה.
ת. נכון.
....
ש. מה היא ענתה.
ת. היא אמרה שהיא מנסה להוציא את העבודה, אני אסתדר. חזרתי אליה שוב.
ש. איך את מגדירה אותה בתור עובדת?
ת. שאני יכולה לסמוך עליה. מה שביקשתי היא עשתה. אם אני צריכה שהיא תעזור לי במשהו היא היתה מוכנה לעזור.
ש. איך את מסתכלת על הויכוח, שיחה שהיתה ביניכן.
ת. זה היה משהו שלא קורה איתה רגיל. יכול להיות שהיה קורה איתה משהו ולא ידעתי במיוחד מה.
...
ש. האם היא עובדת שעבודה חשובה לה או פשוט באה לעבוד וללכת.
ת. העבודה היתה חשובה לה." (עמ' 19 שורה 6 - עמ' 20 שורה 32 לפרוטוקול; הדגשות שלי – י.א.ש.).

12. התובעת עצמה העידה כי באותו היום עבדה בקצב איטי מהרגיל וכי בכל פעם שהגב' וויליאמס עברה לידה, העירה לה "נו תעבדי כבר". לדבריה, באותו היום ביקשה מהגב' וויליאמס "אל תפני אלי" שכן ההערות הרגיזוה.

13. מהדברים עולה כי ככלל, התובעת היתה עובדת טובה בעלת הספקי עבודה אלא שביום האירוע חשה ברע ועל כן הספקי העבודה שלה נפלו באופן ניכר ושלא כרגיל חזרה האחראית והעירה לה על כך שוב ושוב. עוד עולה כי הערות האחראית הרגיזו אותה מעבר לרגיל.

14. טענת הנתבע כי התובעת נטתה להתעצבן וכי בינה לבין ההנהלה נתגלעו מעת לעת ויכוחים, אין בה כדי לאיין את טענת התובעת באשר לחריגות האירוע. התנהלות התובעת אל מול ההנהלה נגעה לעניינים של כלל העובדות או עובדות אחרות אשר היא ייצגה אותן בפני ההנהלה. אין הדבר דומה לעניינים הנוגעים לה אישית ואשר נגעו לטיב עבודתה. לא היתה מחלוקת שבעניינים כאלה, לא היו מופנות אליה הערות כדבר שבשגרה וכי היא נחשבה לעובדת טובה.

מכאן, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי הויכוח או הערות הגב' וויליאמס כלפיה ביום הפגיעה, חרגו מגדר הרגיל וגרמו לה לדחק נפשי. משכך, יש לקבוע כי במועד הפגיעה אירע לתובעת אירוע חריג (להלן - "האירוע").

אשר על כן, יש למנות מומחה רפואי לבחינת הקשר שבין האירוע לפגיעת התובעת.

15. החלטה למינוי מומחה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשע"ב, 19 ביולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוכבד אליהו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: