ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורי עיני נגד חן שיפריס :

ע"א 8068/11 - א'

המערערים:
1. אורי עיני

2. אורלי עיני

נ ג ד

המשיבים:
1. חן שיפריס

2. אורה שיפירס

3. דוד שמש

4. עמנואל זחצמן

בקשה לתיקון הודעת הערעור

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

1. הערעור שבכותרת הוגש ביום 2.11.2011 ונסוב על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט מ' יפרח) מיום 7.9.2011 בעניין ביטול חוזה מכר מקרקעין בין המערערים למשיבים 1-2. לפניי בקשת המערערים מיום 11.7.2012 לתיקון כתב הערעור מטעמם.

2. בבקשתם עותרים המערערים לתיקון הודעת הערעור בשני עניינים: העניין האחד נוגע להוצאות המשפט בהן חויבו המערערים במסגרת פסק-דינו של בית-המשפט קמא. בית-המשפט המחוזי קבע בפיסקה 59(ד) לפסק-הדין, כי המערערים יחויבו בהוצאות שהוציאו המשיבים 1-2 "לשם ניהול ההליך, לרבות שכר טרחת מומחים, צילומי תוכניות, שכר המגשר ואגרת משפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מירבית כחוק מיום ההוצאה ואילך עד ליום לתשלום [כך במקור] המלא בפועל". בכתב הערעור שהוגש בפתח ההליך שבכותרת, טענו המערערים כי בית-המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים 1-2 החזר הוצאות "פתוח"; כי לפי שומת הוצאות שהגישו המשיבים 1-2 לבית-המשפט קמא (אשר טרם הוכרעה אותה עת) מדובר על סכום של כ- 168,000 ₪; וכי המערערים שומרים על זכותם לעתור לתיקון הודעת הערעור בהתאם לשומת ההוצאות הסופית אשר תיקבע על-ידי בית-המשפט המחוזי. ביום 20.11.2011 נתן בית-המשפט קמא (כבוד השופט מ' יפלח) החלטה אשר הכריעה בבקשת המשיבים 1-2 לשומת הוצאותיהם. כעת עותרים המערערים לתיקון הודעת הערעור, באופן שיוכלו להשיג במסגרתה על שומת ההוצאות כפי שנקבעה בהחלטת בית-המשפט קמא הנ"ל מיום 20.11.2011 (לטענת המערערים, המדובר בשיעור הוצאות משפט של כ- 133,000 ₪).

העניין השני עליו נסובה בקשת המערערים לתיקון הודעת הערעור מטעמם, נוגע לשכר-טרחת עורך-דין שנפסק לטובת המשיבים 1-2. בפסק-הדין נשוא הערעור שבכותרת, קבע בית-המשפט המחוזי בפיסקה 59(ה) לפסק-דינו כי המערערים ישלמו למשיבים 1-2 שכר-טרחת עורך-דין "השווה ל- 15% מהסכומים שנפסקו לעיל בפסקאות (א) עד (ג) [לפיסקה 59 בפסק-הדין של בית-המשפט קמא – ד.כ.ל], בצירוף הצמדה וריבית מירבית כחוק מהיום ואילך ועד ליום לתשלום [כך במקור] המלא בפועל". במסגרת כתב הערעור שהוגש בפתח ההליך שבכותרת, העלו המערערים טענות כנגד השיעור הגבוה – כך לטענתם – של שכר-הטרחה שנפסק לטובת המשיבים 1-2. בהקשר זה, חישבו המערערים את שכר-הטרחה כ- 15% מהסכומים הנומינאליים שנקבעו בפסק-הדין נשוא הערעור. מנגד, המשיבים 1-2 טענו כי יש לגזור את שכר-הטרחה לא באופן נומינאלי, כי אם בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. על רקע זה, הגישו המערערים לבית-המשפט המחוזי "בקשת הבהרה". בהחלטתו מיום 25.3.2012 קבע בית-המשפט המחוזי בזו הלשון: "גם אם תיחשב בקשת ההבהרה כבקשה לתיקון טעות סופר... אני סבור כי אין מדובר בטעות (לא סופר ולא אחרת). הכוונה היתה להשית שכ"ט עו"ד בהתאם לשווי הראלי (ולא הנומינלי) של סכום הפיצויים. כוונה זו יצאה אל הפועל, שכן שכר הטרחה נקבע באחוזים על פי שווים של הסכומים המשוערכים וכך גם עולה מן האמור בפסקה 59(ה) לפסק הדין". בהתחשב בהחלטה זו, עותרים כעת המערערים לתיקון הודעת הערעור, באופן שטיעוניהם בכתב הערעור בנוגע לשכר-הטרחה שנפסק לטובת המשיבים 1-2, יתייחסו לסכומים הריאליים ולא הנומינאליים.

3. המשיבים 2-1 מתנגדים לבקשה לתיקון הודעת הערעור. לטענתם, הדרך להשיג על החלטותיו של בית-המשפט קמא שניתנו לאחר פסק-הדין נשוא הערעור שבכותרת, היא באמצעות ערעור ברשות (שהמועד להגשתו חלף זה מכבר). בהתאם לכך, נטען כי הבקשה לתיקון הודעת הערעור הינה בגדר ניסיון לעקוף את סדרי-הדין ואת המועדים הקבועים בהם. עוד נטען כי הבקשה לתיקון הודעת הערעור הוגשה בשיהוי ניכר – חודשים לאחר מתן החלטותיו הנדונות של בית-המשפט המחוזי – בלא שהוצג הסבר ממשי לכך.

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, באתי למסקנה כי דין הבקשה לתיקון הודעת הערעור להתקבל באופן חלקי בלבד. בהקשר זה, אני רואה להבחין בין סוגית הוצאות המשפט לבין סוגית שכר-הטרחה:

5. בכל הנוגע לסוגית הוצאות המשפט – בפסק-הדין נשוא הערעור שבכותרת, חייב בית-המשפט קמא את המערערים לשלם למשיבים 1-2 הוצאות משפט, בלא לשום הוצאות אלה. המערערים רשאים היו לערער במסגרת כתב הערעור מטעמם על עצם החיוב בהוצאות משפט (במאמר מוסגר יוער כי מהחומר שלפניי לא ברור האמנם המערערים משיגים במסגרת ערעורם על עצם החיוב). לאחר מתן פסק-הדין הנדון, נזקק בית-המשפט קמא לבקשת המשיבים 1-2 לשומת הוצאותיהם, והכריע בה בהחלטתו מיום 20.11.2011. בהקשר זה, מקובלת עליי עמדת המשיבים 1-2 כי החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 20.11.2011 במסגרתה נקבעה שומת ההוצאות, מהווה "החלטה אחרת" ולא החלטה המשלימה את פסק-הדין ומהווה חלק ממנו כנטען על-ידי המערערים. כך הוא הדבר, שכן מדובר בהחלטה טפלה העוסקת בביצועו של פסק-הדין שקדם לה, על-דרך של שומת ההוצאות שנפסקו במסגרתו (ראו: ע"א 853/06 אזולאי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.11.2006).

בפסיקתו של בית-משפט זה כבר נקבע כי לגבי "החלטה אחרת" שניתנה לאחר מתן פסק-דין, לא ניתן לפעול בדרך שהותוותה בתקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אלא יש לבקש רשות ערעור על ההחלטה. הנה כי כן, ככל שהמערערים רצו להשיג על החלטת בית-המשפט קמא מיום 20.11.2011 בעניין שומת ההוצאות, היה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור במועד הקבוע לכך בדין, ובמידת הצורך – בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי כאמור (ראו: 3596/08 אדגאני נ' קדורה (לא פורסם, 31.8.2008) והאסמכתאות המובאות שם). בהתחשב בכך, ברי כי לא ניתן לכלול במסגרת הערעור שבכותרת – שהינו ערעור בזכות – השגה על שומת ההוצאות, שכן יהיה בכך כדי ליתן למערערים זכות ערעור בסוגיה לגביה אין הם רשאים לערער ללא נטילת רשות.

המסקנה המתבקשת ממכלול הטעמים עד כה היא כי אין מקום להיעתר לבקשה לתיקון הודעת הערעור, ככל שתכליתה להשיג על החלטת בית-המשפט קמא מיום 20.11.2011. יחד עם זאת, אינני רואה מניעה כי המערערים יתקנו את הודעת הערעור באופן שבמסגרת תיאור השתלשלות העניינים בתיק, יציינו המערערים את ההליכים המאוחרים למתן פסק-הדין נשוא הערעור – לרבות מתן ההחלטה מיום 20.11.2011 (להבדיל מהשגה עליה). זאת, על-מנת שלפני בית-המשפט הנכבד שידון בערעור תיפרש התמונה בכללותה.

6. אשר לסוגית שכר-הטרחה – אומר מיד כי המשיבים 2-1 צודקים בטענתם לפיה החלטת בית-המשפט קמא מיום 25.3.2012, לפיה נדחתה בקשת ההבהרה מטעם המערערים לעניין אופן חישוב שכר-הטרחה, מהווה "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות. כפי שעולה בבירור מדבריו של בית-המשפט קמא, דחיית בקשת ההבהרה מטעם המערערים, שקולה מבחינת סיווגה לדחיית בקשה לתיקון טעות בפסק-דין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כבר נפסק כי החלטה מן הסוג האמור (קרי- דחיית בקשה לתיקון טעות) מהווה "החלטה אחרת" שהערעור לגביה טעון רשות. עוד נפסק כי לא ניתן להשיג על החלטה מן הסוג האמור במסגרת ערעור בזכות על פסק-הדין שקדם לה (ראו: ע"א 7479/09 סגל נ' עמותת ישיבת השרון (לא פורסם 21.11.2010) והאסמכתאות המובאות שם).

הנה כי כן, ככל שהבקשה לתיקון הודעת הערעור מיועדת לאפשר למערערים להשיג על עצם החלטתו של בית-המשפט קמא מיום 25.3.2012, דינה להידחות. יחד עם זאת, אני רואה לציין כי מטיעוני המערערים עולה לכאורה כי לא לכך כוונתם. נראה כי בעוד שמלכתחילה פרשו המערערים את פסק-דינו של בית-המשפט קמא באופן ששכר הטרחה בו חויבו נגזר מן הסכומים הנומינאליים, הרי לאחר מתן החלטתו של בית-המשפט קמא מיום 25.3.202 מסכימים המערערים כי בפסק-הדין נקבע כי יש לחשב את שכר-הטרחה מתוך הסכומים הריאליים. לשון אחר; המערערים אינם מהרהרים אחר החלטת בית-המשפט קמא מיום 25.3.2012 בכל הנוגע לשאלה מה נקבע בפסק-דינו. הם אינם חולקים עוד על אופן פרשנות פסק-הדין נשוא הערעור שבכותרת, בנוגע לחישוב שכר-הטרחה מתוך הסכומים הריאליים. בשים לב לכך, ומאחר שמלכתחילה כללו המערערים בכתב הערעור טענות כנגד השיעור הגבוה – כך לפי הטענה – של שכר-הטרחה בו חויבו, אינני רואה מניעה להתיר למערערים לתקן את כתב הערעור מטעמם, באופן שיתייחס לשיעור שכר הטרחה כנגזר מן הסכומים הריאליים. זאת, בהתחשב בכך ששני הצדדים מסכימים כיום כי כך נפסק בפסק-דינו של בית-המשפט קמא, ובהתחשב בכך שמלכתחילה הפנו המערערים טענותיהם בערעור כנגד שיעור שכר-הטרחה בו חויבו.

אוסיף כי לא נעלם מעיני כי המערערים הוסיפו לטיוטת כתב הערעור המתוקן שצירפו לבקשתם, נימוקים נוספים לחיזוק טענותיהם כנגד שיעור שכר-הטרחה בו חוייבו. לפחות לגבי חלק מהנימוקים שהתווספו, לא הוצג הסבר ממשי מדוע הם לא נכללו במסגרת כתב הערעור המקורי שהופנה מלכתחילה כנגד שיעור שכר-הטרחה שנפסק. יחד עם זאת, נוכח השלב המקדמי בו מצוי ההליך, ובשים לב לחשיבותה של זכות הטיעון, אני רואה להתיר תיקונים אלה. בנסיבות העניין, אני בדעה כי הסעד הראוי אינו במניעת התיקונים כי אם בפסיקת הוצאות לטובת המשיבים 1-2.

7. בסיום הדברים יוער כי הבקשה לתיקון הודעת הערעור אמנם הוגשה בשלב מקדמי יחסית של ההליך, בטרם הוגשו סיכומי הצדדים. יחד עם זאת, צודקים המשיבים 1-2 בטענתם לפיה הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ביחס למועדים בהם ניתנו החלטותיו המאוחרות של בית-המשפט קמא, עליהן הושתתה בקשת התיקון. לשיהוי זה לא הוצג הסבר מספק, וגם בכך ראיתי להתחשב במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך לפניי.

8. סיכומם של דברים; מן הטעמים שפורטו לעיל אני מחליטה כדלקמן:

א. בקשת המערערים לתיקון הודעת הערעור באופן שניתן יהיה להשיג במסגרתה על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי מיום 20.11.2011 ומיום 25.3.2012, נדחית.

ב. אין מניעה כי המערערים יגישו הודעת ערעור מתוקנת במסגרתה יוזכרו החלטותיו של בית-המשפט קמא מיום 20.11.2011 ומיום 25.3.2012 כחלק מתיאור השתלשלות העניינים בפרשה (להבדיל מהשגה על ההחלטות האמורות). בנוסף, רשאים המערערים לתקן את הודעת הערעור בנוגע לשכר-הטרחה כמפורט בפסקה 5 לעיל. הודעת ערעור מתוקנת כאמור תוגש תוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה במניין).

ג. המערערים יישאו בהוצאות המשיבים 1-2 בהליך זה בסך 3,500 ₪.

ההחלטה תומצא לצדדים באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ט בתמוז תשע"ב (19.7.2012).

דנה כהן-לקח, שופטת

ר ש מ ת


מעורבים
תובע: אורי עיני
נתבע: חן שיפריס
שופט :
עורכי דין: