ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד זאיד אבו גויעד :

בש"פ 5364/12

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:
זאיד אבו גויעד

בקשה להארכת מעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:
כ"ב בתמוז התשע"ב (12.7.2012)

בשם המבקשת:
עו"ד אייל אביטל

בשם המשיב:
עו"ד יעל שרף

החלטה

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים מעבר לתשעה חודשים החל מיום 16.7.2012 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בנסיבות מחמירות וכן עבירות הקשורות לרכב. לפי הנטען בכתב האישום, המשיב ושלושה נוספים התנפלו על שומר בחניון הסמוך למחצבה בנחל ניצנה, כפתוהו והיכו אותו. בהמשך, גנבו המשיב וחבריו רכב, חלקי רכב וציוד מכאני המשמש לעבודות במחצבה, ונמלטו מהמקום, כשהם מותירים את השומר כבול ופצוע (ראו החלטתו של השופט א' רובינשטיין בעניינו של המשיב בבש"פ 9620/11 זאיד אבו גויעד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.1.2012)). בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' אינפלד) נעתר לבקשה (החלטה מיום 29.11.2011), ובית משפט זה דחה את עררו של המשיב על החלטה זו (בש"פ 9620/11 לעיל).

2. כתב האישום הוקרא למשיב ביום 24.10.2011, ומענה לכתב האישום ניתן ביום 25.1.2012. דיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 1.3.2012, נדחה בעקבות טענת בא כוח המשיב כי לא קיבל לידיו את מלוא חומר החקירה בתיק. ביום 4.4.2012 התקיים דיון הוכחות ראשון שבו נשמעה עדותו של עד תביעה אחד. דיון הוכחות נוסף התקיים ביום 20.6.2012 שבו נשמע עד תביעה נוסף. מועד נוסף להוכחות נקבע ליום 10.10.2012, לאחר ששני מועדים קרובים יותר לא תאמו את יומנו של בא כוח המשיב.

3. משחלפו תשעה חודשים וטרם הסתיים משפטו של המשיב, הוגשה הבקשה שלפניי להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בבקשה טוענת המדינה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב עולה בבירור מהעבירות החמורות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען. לשיטתה מסוכנות זו אף מתעצמת נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל הרשעות קודמות בעבירות רבות של רכוש, אלימות, החזקת סמים ועוד. בגין אלו ריצה המשיב עונש מאסר ואף עומד לחובתו מאסר על תנאי שהוארך שוב כחצי שנה לפני ביצוע העבירות דנן. כמו-כן סומכת המדינה ידיה על קביעותיהן הלכאוריות של הערכאות השונות שציינו כי המשיב היה למעשה "הרוח החיה" מאחורי ארגון השוד והוצאתו לפועל. כן מפנה המדינה לתסקיר שירות המבחן שבחן את החלופה שהציע המשיב ולא המליץ לשחררו אליה. המדינה מסכימה כי קצב ניהול ההליך העיקרי אינו מניח את הדעת וכי נפלו תקלות גם בהתנהלותה, אך סבורה כי העיכובים בהליך אינם רק לפתחה שכן בחלקם נבעו מהסדרת ייצוגו של משיב.

4. המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, התמשכות ההליך העיקרי היא לפתחה של המדינה, שכן עד לנקודת הזמן הנוכחית, טרם נתקבלו בידי בא כוחו כלל חומרי החקירה הנדרשים. המשיב מלין על המועד המאוחר בו תוקנה רשימת העדים בכתב האישום והוסף שמו של עד נוסף לרשימת עדי התביעה (המדובב). להשקפתו התנהגותה של התביעה פוגעת בזכות המשיב להליך תקין. לשיטתו, יש בחלוף הזמן כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, ולהטות את הכף לטובת שחרורו. עוד נטען כי אחד הנאשמים הנוספים בכתב האישום שוחרר זה מכבר לחלופת מעצר. בא כוח המשיב מבקש כי יוגש תסקיר מעצר משלים שבו תיבחן האפשרות לשחררו לחלופה שהוצעה, בתוספת פיקוח אלקטרוני וערבויות שונות.

5. בהחלטתי מיום 12.7.2012, הוריתי לבאת כוח המדינה לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה להוספת מועדים שמיעת וראיות, ולהודיע כמה ישיבות נדרשות להערכתה להשלמת פרשת התביעה. בהודעתה מיום 18.7.2012, עדכנה באת כוח המדינה כי להערכת הפרקליט המטפל בתיק, תידרשנה שלוש ישיבות לשם השלמת פרשת התביעה וכי לבקשת הפרקליטות נקבעו שני מועדי הוכחות נוספים (בתאריכים 9.9.2012 וב-10.10.2012).

6. לאחר שבחנתי את הבקשה ונימוקיה, ושקלתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב כמבוקש.

7. כידוע, בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נדרשים אנו לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לבין האינטרס בדבר שלום הציבור ובטחונו וניהול תקין של ההליך (ראו למשל: בש"פ 1150/12 מדינת ישראל נ' דוידוב (לא פורסם, ‏14.2.2012); בש"פ 1099/12 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, ‏15.2.2012)). ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם השוהה במעצר, כך נעה המטוטלת באיזון לכיוון זכותו לחירות וגובר משקלה של חזקת החפות שממנה הוא נהנה בטרם הורשע (ראו: בש"פ 6687/10 מדינת ישראל נ' מוראידי (לא פורסם, 20.9.2010)). בין השיקולים שאותם יש להביא בחשבון בבחינה כאמור, ניתן למנות את עוצמת הסכנה הנשקפת מהנאשם נוכח העבירות המיוחסות לו ועברו הפלילי, קצב התקדמות ההליך העיקרי ופרק הזמן הצפוי לשם השלמתו (בש"פ 1115/12 מדינת ישראל נ' מרזוק (לא פורסם, 9.2.2012); בש"פ 6638/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם 21.9.2010)).

8. המסוכנות הנלמדת מהמעשים המיוחסים למשיב היא ברורה ועמד עליה בפירוט חברי השופט א' רובינשטיין בבש"פ 9620/11. למשיב מיוחסות עבירות חמורות, שתפקידו לכאורה בנסיבות התרחשותן היה לא מבוטל. המסוכנות הנשקפת ממנו אף מתחזקת על רקע עברו פלילי הכולל שתי הרשעות קודמות בעבירות רבות של פריצה, חבלה, סמים ועוד. עוד יצוין כי חלופת המעצר, שאותה שב והציע בא כוח המשיב בדיון שהתקיים לפניי, נשללה על-ידי שירות המבחן מן הטעם שאין בה כדי לצמצם את רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב. לכל אלו יש להוסיף את העובדה שאת המעשים נושא כתב האישום ביצע המשיב לכאורה עת היה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים, וגם בכך יש כדי להשליך על מידת האמון שניתן לתת בו לצורך שחרור לחלופה בתיק הנוכחי.
9. אין חולק כי ההליך העיקרי לא התקדם בקצב מניח את הדעת, וגם התנהלותה הדיונית של המדינה לא היתה נקייה מתקלות. דא עקא, ששיקולים אלה הינם אך חלק ממכלול שיקולים נוספים עליהם עמדנו. באיזון הכולל מצאתי כי בנקודת הזמן הנוכחית, נוכח המסוכנות הנשקפת מהמשיב והעדר חלופה המאפשרת להקהות את עצמת הסיכון, אין מנוס אלא להאריך את מעצרו לפרק הזמן המבוקש. הנחתי היא כי הצדדים והמותב הדן בתיק העיקרי יעשו מאמץ כדי להביא להתקדמות משמעותית בתיק העיקרי בתקופת ההארכה המבוקשת, לרבות קביעת ישיבות נוספות להשלמת שמיעת ראיות, בשים לב לכך שמדובר בנאשם הנתון במעצר מעבר לתשעה החודשים. אשר לטענת ההפליה, זו נבחנה ונדחתה בהחלטתו של חברי השופט א' רובינשטיין בבש"פ 9620/11 ואינני רואה סיבה לשוב ולהידרש אליה במסגרת הנוכחית.

מעצרו של המשיב יוארך אפוא בתשעים ימים נוספים החל מיום 16.7.2012, או עד למתן פסק דין בת"פ 24435-10-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.

ניתנה היום, ‏כ"ט בתמוז התשע"ב (‏19.7.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: זאיד אבו גויעד
שופט :
עורכי דין: