ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ" נגד פארי :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

בש 004753/08

בתיק עיקרי: פ 007345/08

בפני:

כב' השופטת איילה גזית

תאריך:

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

ליכט

המבקשת

נ ג ד

נחום פארי – הובא על ידי הליווי

ע"י ב"כ עו"ד

שימרית צור

המשיב

החלטה

עו"ד צור: כתב האישום הוגש היום ועדיין לא ראיתי את חומר החקירה, ואבקש לדחות על מנת לטעון לגופו של ענין, יחד עם זאת, אני עותרת כבר עכשיו להורות על שחרורו. כתב האישום מבלי להקל ראש בעבירות המיוחסות, מלמד שהעבירות לכאורה, הן עבירות ברף הנמוך, לא מדובר על תקיפה ברוטלית או תקיפה שגרמה לחבלות קשות ביותר, החבלה אם קיימת היא חבלה קלה שבוודאי לא מצדיקה מעצר עד תום ההליכים בוודאי לא בנסיבות של אדם זה, גם האיומים, לא מדובר באיומים קשים, או באיומים בפגיעה בגוף, האיומים מיוחסים הוא יגמור איתה חשבון. הוא אומר וכך נרשמת בבקשת המעצר, כאשר הוא אומר יגמור את החשבון מובן בחשבון כספי. בסופו של יום, העבירה הזו תבחן על ידי המותב העיקרי, תמצא בתחום האפור אם בכלל, אם תגיע בגלל ליסודות עבירת האיומים, מעבר להרשעה אחת בעבר, מדובר במי שאין לו עבירות קודמות. מדובר באדם שבסך הכל חי אורח חיים נורמטיבי, אנו מדברים על תקופה ארוכה שחי עם המתלוננת. בסך הכל חיי הזוגיות היו בסך הכל על מי מנוחות ותקינים. לעניין המצב הנפשי שנטען כאן – אתמול במסגרת מעצר הימים הוגשה חוות דעת ראשונית לכאורה, ואני אסביר – התביעה אתמול הוגשה בבית חולים אברבבנאל כאשר התביעות מעוניינים לשקול צעדיהם בתיק לפי חוות הדעת, עכשיו חוות הדעת הזו מוטב היה שלא היתה מוגשת מלכתחילה, אין סמכות להגיש אותה מי שחתום עליה, אני טענתי זאת גם אתמול, מי שחתומה על חוות הדעת היא קרמינולוגית, אין לה סמכות לא לפי החוק ולא לפי הפסיקה חוות הדעת, מי שמוסמך זה פסיכולוג או פסיכיאטר מחוזי. מה שעשתה התביעה היא קראה את חוות הדעת , הוא לא במצב פסיכוטי, וגם בחוות הדעת הקודמת, הוא לא במצב פסיכוטי, הוא מטופל והוא נמצא במעקב קבוע, מצבו הוא יציב, הוא מיוצב . אי אפשר ללמוד מחוות הדעת הזו ואסור להגיש אותה. על סמך חוות הדעת הזו מבקשים שתערך לו חוות דעת פסיכיאטרית במסגרת מעצר באשפוז. מרשי מתנגד להסתכלות בתנאי אשפוז, ראשית, המצב שלו לא מצדיק זאת, הוא נמצא בטיפול קבוע ונוטל תרופות, מצבו יציב, אדם שמטופל גם אם יש ברקע מצבים פחות טובים אך עדיין לא מצדיק לא הסתכלות, שיש לומסמכים ומטפלת. אם על סמך חוות הדעת הזו מבקשת התביעה לשלוח אותו להסתכלות אין סמכות לחוות הדעת הזו. אבקש להורות היום על שחרור כאשר הוא ישהה בבית.

בתיק זה יש אפשרות שיהיה במעצר בית מלא עם המשפחה, יש משפחה כאן שישגיחו עליו, ויפקחו עליו ויחתמו עליו, הוא ירוחק מהמתלוננת, לא יצור איתה קשר בין במישרין ובין בעקיפין.

לאחר הפסקה:

הסנגורית: דיברתי עם מרשי שוב, אני משנה את הבקשה והבקשה היא לפיו לשחרר אותו בתנאי הרחקה ואיסור יצירת קשר. יש לו בית משלו, דירה שהיא נפרדת ויחסית מרוחקת מקום מגורי המתלוננת, דירה בבעלותו והוא מבקש להיות שם. אם ביהמ"ש חושב שהוא צריך בדיקה, בדיקה זו יכולה להעשות שהוא משוחרר, וחוות הדעת יכולה להעשות אם בתנאי אשפוז ואם לא. המשטרה הודיעה לביהמ"ש בבקשת המעצר הראשונה שיש לה לחקור שני עדי ראיה ואתמול התברר שהם לא נחקרו ועדיין לא נחקרו עד עכשיו. אתמול ניגשה אחותו של המשיב לתחנת המשטרה וביקשה למסור גרסה אמרו לה שכבר הוגש כתב אישום ואי אפשר לגבות ממנה הודעה. כתב האישום לא הוגש אלא היום, מה גם שלאחר הגשת כתב אישום ניתן להשלים חקירה, אנו פה בשביל לברר את האמת. אני מבקשת שביהמ"ש יורה למשטרה, תחנת דן, לגבות הודעה מהאחות, הגב' דליה חלוואי, וגם מהבן של המשיב שהיה עד ראיה לאירועי 14.11 שישאלו אותו מה היה, יש גרסה של האבא וגרסה של האמא, מה נכון. תלונתו של מרשי נגד המתלוננת, התנהגות פלילית שלה שלא נגבתה, יש רקע לאירועים, יש שני אירועים והוא ביקש להגיש תלונה ממנה ולא נגבתה זו, מאד קל להשתיק זאת. זאת זכותו להגיש תלונה נגדה. אבקש מבית המשפט שיורה לתחנה לעשות זאת עד יום ראשון.

עו"ד ליכט: אנו עומדים בשלב זה על מעצר מהסיבות הבאות: חברתי צודקת שהעבירות המיוחסות למשיב מפאת נסיבות הביצוע הן לא מהחמורות, לא מדובר בתקיפה חמורה שהסבה נזק פיסי למתלוננת, מדובר באיומים שנמשכים פרק זמן עבירות אלו לפי הפסיקה הם עילה למעצר. בן זוג או בת זוג זכאי לגור חיים שלווים, אם בן זוג מפר צריך לנקוט בתנאים של מעצר אפילו. בתיק זה ברמה העקרונית היינו מסכימים למעצר בית חלופי, פתאום חברתי שינתה את דעתה ורצתה הרחקה, אנו מסכימים למעצר בית חלופי יעיל כדי שאנו נדע שהוא לא מתקרב לאשתו. אני מפנה לחוות הדעת הראשונית שהיא ראשונית שקובעת בפירוש שהיא ממליצה לבדוק את הנאשם בדיקה פסיכיאטרית, הואיל ויש פה השלכה להתייחסות הנאשם כלפי המתלוננת, פועל יוצא מזה הסכנה אולי שנשקפת למתלוננת מצדו של המשיב אני חושב שזה המקרה שראוי שינתן הארכת מעצר לצורך בדיקה פסיכיאטרית ולא לסמוך על הנאשם שילך לבדיקה באופן עצמאי, ואם ביהמ"ש נותן צו זה נעשה מהר יותר. נגד הנאשם ישנה הרשעה על עבירות תקיפה ואיומים והיזק. אני מבקש מביהמ"ש שלא יורה למשטרה, לביהמ"ש אין סמכותלהורות למשטרה, גם אחותו וגם בנו יכולים להגיע לתחנת המשטרה ולמסור עדות. אני לא מעלה על דעתי שיבוא חוקר ויסרב לקחת עדות .לגבי הבן – הנאשם עצמו וגם המתלוננת אמרו לחוקר בזמנו, החוקר שאל את הנאשם, האם הבן היה עד לאירוע המשיב אמר כן אך הוא לא מוכן שהוא יעיד.

אני חוזר ואומר לא יעלה על הדעת שברור לי שאם הם ירצו למסור עדות ימסרו עדות גם לאחר כתב אישום. אני מטיל ספק אם אחות של הנאשם היתה עדה לאירועים נשוא כתב האישום אם תרצה תגיש עדות. בגלל האמור בחוות הדעת ובגלל הרשעה קודמת של הנאשם למרות שנסיבות העבירות לא חמורות אבקש להאריך את מעצרו, לפחות עד סיום הבדיקה ולא לסמוך על כך שהוא ילך מיוזמתו החופשי לבדיקה.

המשיב: אני נמצא פה במערכת של כמה ימים מעצרים, תלונות ומשטרות, השפלות וכל מיני. אמרתי זאת במשך 10 שנים, הייתי במצב, הייתי אומר, קשה מאד, דכאון וחרדות לאחר הטרגדיה שקרתה לי, המצב הזה הביא לבעיות בתוך המשפחה, אני הייתי החזק במשפחה, הבת זוג שלי שהכרתי אותה הייתה במערכת יחסים מפורקת, וטיפלה בבת מפגרת במשך שנים רבות וסבלה, והכוח התפרק ואז התחילו קצת בעיות .מתחילים הבעיות אז יש כל מיני אנשים מבחוץ ומפנים שהוא יעשה לך כך וכך ואמרו לה ללכת למשטרה ואז המשטרה עשו מזבוב פיל, המשטרה מתלונות קטנות מביאים אותה להגיד שהדברים הם הרבה יותר חמורים כולל להוביל אותה להאשים אותו אפילו באונס. היה תקופה של פרידה בינינו וגם במהלך של המשפט הבנתי במערכת של המשפט עורכי דין לא מבינים אחד את השני, השופט לא מבין את עורכי הדין, זה בלבול מוח כזה, עורכת הדין של הגברת שלי שידלה אותה להאשים אותי באונס. לאחר תקופה מסוימת בת זוגתי החליטה על שלום בית ועברנו לחיות ביחד. אנו מגיעים למצב זה בינתיים ועברתי טיפולים מסוימים, שקיבלתי זאת במסגרת המשטרה, אני נמצא במחקר פסיכולוגי, חוות הדעת של הפסיכלוגית שנמצאת איתי כבר שלוש , ארבע שנים, חוות הדעת של הגורמים המטפלים של 10 , 12 שנה בתל השומר ואיכילוב הם יותר טוב מקרמינולוגית קלינית. אני באתי עכשיו היום ובתקופה האחרונה התנהל משפט שלא עורכי הדין והשופטים יודעים מה השתלשלות העניינים, כל העניין האישה שאומרת שאני הכתי אותה, זה היה במאבק משותף. במהלך המרדף הזה אני רדפתי אחריה 500, 600 מ' היא עמדה דרכי, אני לא פגעתי בה ולא תפסתי אותה והבן שלי קיבל אגרוף והיא עמדה בדרך כדי למנוע, כדי שיברח השב"ח, בגלל שקראתי למשטרה שהיא לא תסתבך אחרי יומים שלושה קופצים אלי עבריינים בתוך הבית. היה הונאה של ביטוח שלא הסכמתי איתו. זו העילה שאני פה. שלחה לי עבריינים כדי לשרת את מטרותיה. כשבאו עבריינים שאני התלוננתי. איני רוצה לעשות עניין ביני לבין בת זוגתי זו בעיה של אחד עם השני. לא רוצה פיקוח ומעצר בית, אני מרגיש לא אשם, ביהמ"ש חושב שאני אשם אני אשב וישא בעונש.

החלטה

כנגד המשיב הוגשה בקשת מעצר לפי סעיף 21 א(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של איומים ותקיפה גורמת חבלה ממש – בן זוג.

ב"כ המשיב טענה כי אין בידה את חומר הראיות, וביקשה שהות על מנת ללמוד את החומר. לפיכך, הדיון בבקשה יידחה ליום 26.11.08 שעה 09:00.

עד מועד הדיון ועד מתן החלטה אחרת ישהה המשיב במעצר.

ב"כ המשיב עתרה תחילה לחלופת מעצר בית ולאחר מכן טענה כי יש לשחרר את המשיב בתנאי הרחקה מהמתלוננת. עוד טענה ב"כ המשיב כי המשיב מתנגד להסתכלות.

ב"כ המבקשת התנגד לשחרור בתנאי הרחקה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני קובעת כי אין מקום לשחרור המשיב בשלב זה וניתן לראות מנימוקי הבקשה, כולל סעיף 4 לבקשה, כי קיימת מסוכנות כלפי המתלוננת באופן המצדיק את השארות המשיב במעצר עד למתן החלטה בבקשה לגופה.

ניתנת למשיב 4 שיחות טלפון על חשבון המדינה.

ניתנה היום, כ"ג בחשון, תשס"ט (21 בנובמבר 2008), במעמד הצדדים.

איילה גזית, שופטת