ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים בנימין נגד עירית תל-אביב-יפו :

בפני כבוד השופט עזריה אלקלעי

התובע

חיים בנימין

נגד

הנתבעת

עירית תל-אביב-יפו

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

החלטה

בפני בקשה לדחייה על הסף של תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת עיריית תל אביב יפו ובה עתר לצו המורה לנתבעת לבטל את כל העיקולים שהוטלו נכסיו.

לטענת התובע בכתב התביעה, אימו המנוחה התגוררה בדירה הידועה כחלקה 334/14 בגוש 6135. (להלן:"הדירה"). בגין דירה זו נוצר חוב ארנונה שאין לו שייכות לתובע, העירייה הטילה עיקול על הדירה אך נמנעה מלממשו.

התובע מעולם לא התגורר בדירה ולא קיבל כספים מהשכרתה של הדירה.
לתובע 5 אחים אך העירייה בחרה להתעמר בתובע לבדו, במקום לממש את העיקול או נכסים אחרים של המנוחה.

התובע פנה לעירייה במכתבים והתריע בפניה כי יגיש תביעה נגד העירייה באם לא תסיר את העיקולים, כמו כן עדכן את העירייה ואת ב"כ כי נכס אחר של המנוחה נמכר בכינוס נכסים וכי העירייה יכולה להיפרע את חובה מתוך כספי מכירה זו, חרף דברים אלו העירייה לא הסירה את העיקולים שהוטלו על נכסי התובע ולפיכך הוא הגיש תביעה זו.
לטענת הנתבעת, יש לסלק את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית וזאת מאחר והטענות שמעלה התובע הינן בגין חוב הארנונה כאשר הסמכות הייחודית לדון בטענות אלו נתונה למנהל הארנונה, בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית). תשל"ז -1976. (להלן: "חוק הערר").

לא אוכל לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה.

טענתו של התובע הינה כי הוא זכאי לסעד המבוקש על ידו מאחר והוא לא החזיק בדירה.

סעיף 3 לחוק הערר קובע:

. (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;
(תיקון
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;
(
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;
תשס"
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג – שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.
(תיק
(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א).
1994
(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה.

בהתאם לסעיף 3 (ג) לחוק הערר נתון לבית המשפט שיקול דעת להתיר להעלות בפניו טענת "אינני מחזיק בנכס", ראה בעניין זה רע"א 1809/07 עיריית הרצלה נ' גיא לוי.

הנתבעת עצמה מפנה בבקשתה לעע"ם 2611/08 שאול בנימין נ' עיריית תל אביב בו נקבע כי רק כאשר נישום טוען שאיננו מחזיק בנכס ולפיכך איננו חייב בתשלום ארנונה, רשאי בית המשפט במסגרת הליך משפטי המתברר בפניו ,להתיר את העלאתה של טענה כאמור...".

כאמור, במקרה שבפני, טוען התובע, כי לא החזיק בנכס אלא שמדובר בדירה שהיתה שייכת לאימו המנוחה, נראה לי כי מקרה שבו טוען נישום כי אימו המנוחה היא זו שהחזיקה בנכס וכי הוא עצמו לא החזיק בו הינו מקרה שבו יש להתיר לו להעלות טענה כזו בפני בית משפט במסגרת דיון משפטי.

בדיעבד, נראה כי ככל הנראה גם הנתבעת השתכנעה מטיעוני התובע, אם כי באיחור, ורק לאחר הגשת התביעה לבטל את העיקולים על נכסי התובע, כעולה מבקשה.

לפיכך אני דוחה את בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪ בלא קשר לתוצאות התביעה.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חיים בנימין
נתבע: עירית תל-אביב-יפו
שופט :
עורכי דין: