ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צבי טאובליב נגד מדינת ישראל :

בש"פ 4344/12

המבקש:
צבי טאובליב

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשה להעברת מקום דיון
הודעה מטעם המבקש מיום 26.6.2012

בשם המבקש: עו"ד אהוד רז
בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפניי בקשה לפי סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט), להעברת הדיון בתיק תעבורה המתנהל נגד המבקש מבית המשפט לתעבורה בחדרה לבית המשפט לתעבורה בצפת.

2. המדינה הגישה לבית המשפט לתעבורה בחדרה כתב אישום נגד המבקש. בכתב האישום מסופר על אירוע שהתרחש בחודש פברואר 2009 במהלכו נהג המבקש בכלי רכב; נכנס לצומת אום אל פאחם בכביש 65 באור אדום; ופגע ברכב אחר. בבקשה דנא עותר המבקש להעברת הדיון בהליך לבית המשפט לתעבורה בצפת. לטענתו, מן הראוי להעביר את הדיון לבית משפט הסמוך למקום מגוריו, בקיבוץ דפנה. זאת, נוכח היותו "אדם מבוגר כבן 69, חולה ותשוש, סובל ממחלות רפואיות שונות, אשר קשה עליו הניידות ממקום למקום". בהקשר זה מדגיש המבקש, באמצעות בא-כוחו, כי נוכח מצבו הכלכלי הוא ניצב בפני קשיים להגיע לדיון בבית המשפט לתעבורה בחדרה. לבסוף נאמר בבקשה, כי באי כוחו של המבקש, המעניקים לו סיוע משפטי מתוך "רצון עיקרי לסייע מפאת מצבו ואף שכרם בהתאם", נתקלים אף הם בקושי הגיאוגרפי הכרוך בהגעה לבית המשפט לתעבורה בחדרה. המדינה, מצידה, מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש אינו מודה בעובדות כתב האישום. לפיכך, יהיה צורך בשמיעת ראיות בהליך. לגישתה, בנסיבות העניין אין מקום לחייב את עדי התביעה להתייצב בבית המשפט לתעבורה בצפת. זאת, משום שמקום מגוריהם או מקום עבודתם של העדים הוא סמוך לאום אל פאחם. כמו כן ציינה המדינה, כי טענות המבקש בעניין מצבו הכלכלי והרפואי הועלו בעלמא, בלא שנתמכו במסמכים כלשהם.

3. לאחר שהונחה לפניי תגובת המדינה לבקשה, אפשרתי למבקש להבהיר האם הוא מודה בעובדות המפורטות בכתב האישום, כך שיתייתר הצורך בהגעת עדי התביעה לבית משפט השלום בצפת. כמו כן, ניתנה למבקש אפשרות לתמוך את טענותיו בדבר מצבו הרפואי והכלכלי במסמכים (החלטה מיום 17.6.2012). בהודעה מיום 26.6.2012 הבהיר המבקש כי הוא אינו מודה בעובדות כתב האישום. לטענתו, עומדות לו טענות הגנה טובות נגד כתב האישום. בנוסף, צירף המבקש להודעה מסמכים המעידים, לטענתו, על מצבו הרפואי והכלכלי.

4. השיקול המרכזי לצורך הכרעה בבקשה להעברת מקום דיון, לפי סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט, הוא מאזן הנוחות בין בעלי הדין. הכלל הוא, כי על מי שעותר להעברת הדיון מוטל הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת הדיון (ראו למשל, בש"פ 1085/11 ספר נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 (טרם פורסם, 22.2.2011)). כאשר נאשם בהליך פלילי מבקש את העברת הדיון בהליך נגדו, אך אין הוא מודה בעובדות כתב האישום, תהא הנטייה, ככלל, שלא להיעתר לבקשה. זאת, מן הטעם שהעברת הדיון, בו צפויות להישמע ראיות עקב אי ההודאה, תצריך את הגעת עדי התביעה, ובהם אנשי משטרה, לבית המשפט אליו הועבר הדיון. משמעות הדברים הינה, כי להודאתו של הנאשם יש ליתן משקל רב בבחינת בקשה להעברת הדיון (ראו, בש"פ 3064/07 מזרחי נ' מדינת ישראל, פיסקה 2 (לא פורסם, 23.4.2007)). עם זאת, הודאתו או אי הודאתו של נאשם בעובדות כתב האישום אינה הנתון היחיד לצורך הכרעה בבקשה לפי סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט. לעתים, יהיה מקום לדחות את הבקשה חרף הודאת הנאשם, למשל בשל שיקולים מערכתיים הנוגעים ליעילות עבודתם של בתי המשפט (ראו למשל, בש"פ 4972/10 אבו סמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.3.2011)). מנגד, במקרים מתאימים, לדוגמה עקב נסיבות אישיות של הנאשם, ייתכן שיהיה צידוק להעביר את הדיון בהליך אפילו בלא הודאה בעובדות כתב האישום (ראו לדוגמה, בש"פ 10193/06 וילצ'נסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.1.2007)).

5. במקרה דנא הגעתי לכלל מסקנה כי הנסיבות האישיות אינן מטות את הכף לכיוון העברת הדיון על פי המבוקש, כאשר המבקש אינו מודה בעובדות. אנמק את עמדתי.

6. בהודעה שמסר המבקש ביום 26.6.2012 טען הוא כי מצבו הבריאותי "רעוע". להודעה צורפה תעודה רפואית בה נכתב כי המבקש עבר ניתוח גב, כי הוא סובל מכאבים בגב התחתון שמגבילים אותו, כי הוא לא יכול לנסוע למרחקים וכי הוא "מסתפק בנסיעות קצרות באיזור". כזכור, התאונה בה היה מעורב המבקש אירעה בצומת אום אל פאחם. צומת זה אינו מרוחק מרחק רב מבית המשפט לתעבורה בחדרה, לו הוגש כתב האישום. על המבקש, הטוען כאמור שהוא מוגבל בתנועה בשל מצבו הרפואי, היה להסביר כיצד, אם כן, הוא נהג ברכב במרחק העולה על שעה ממקום מגוריו, קיבוץ דפנה. במלים אחרות, במצב דברים מעין זה שבמקרה דנא, אין מבקש ההעברה יכול להסתפק בטיעון המבוסס על מצבו הרפואי, המקשה עליו להגיע לבית המשפט לו הוגש ההליך הפלילי. על המבקש ליתן הסבר כיצד זה היה מעורב, על פי כתב האישום, באירוע בו הוא נהג בכלי רכב, במרחק לא קטן ממקום מגוריו ובאותו אזור בו ממוקם בית המשפט אליו הוא אמור להגיע לדיון שייערך בעניינו. הסבר כאמור לא ניתן על ידי המבקש.

7. יש לזכור מה המשמעות של העברת ההליך מבית המשפט בחדרה לבית המשפט בצפת. ברשימת עדי התביעה מופיעים ארבעה עדים. יוצא אני מנקודת הנחה שלא יהא צורך להעיד את שני הרופאים הנזכרים ברשימה. עד נוסף הוא הנהג של המכונית האחרת, שהייתה מעורבת בתאונה. אין זה ברור מכתב האישום מהו מקום מגוריו. שני העדים הנוספים הם אנשי משטרה מן האזור בו ארעה התאונה. שני אלה יידרשו להגיע לצפת, אם תתקבל הבקשה. אי הנוחות הכרוכה בהעדתם בבית משפט המרוחק ממקום שירותם אמורה לקבל משקל משמעותי. אילו היה ניתן הסבר כיצד זה נהג המבקש ברכב במרחק לא קטן ממקום מגוריו חרף מצבו הרפואי הנטען, בהחלט ייתכן שהיה מקום להעביר את הדיון מבית המשפט בחדרה לבית המשפט בצפת, הגם שהמבקש אינו מודה בעובדות. אולם, כאשר התביעה אמורה להעיד את עדיה, כאשר לא ניתן הסבר כאמור וכאשר התעודה הרפואית אינה מצביעה על קושי רב ביותר של המבקש להגיע לחדרה, סבורני שיש ליתן משקל עודף לנוחותם של עדי התביעה. לעניין זה יש אף להתחשב במשמעות התיפקודית של הצורך בהתייצבות אנשי משטרה בבית משפט המרוחק ממקום שירותם.

8. אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, י"ח בתמוז התשע"ב (8.7.2012).

ה נ ש י א


מעורבים
תובע: צבי טאובליב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: