ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'רייס ג'רייס נגד מדינת ישראל :

רע"א 4423/12

המבקש:
ג'רייס ג'רייס

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.5.2012 בע"א 25649-09-10 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן

בבית המשפט העליון

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) בע"א 25649-09-10 שניתן ביום 10.5.2012 בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט י' פרידמן) בת"א 3233/08 שניתן ביום 15.6.2010.

תמצית העובדות והליכים קודמים

1. בשנת 2006 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום כנגד המבקש בו יוחסו לו עבירות כנגד ביטחון המדינה. ביום 20.11.2006 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסדר טיעון, במסגרתו סוכם כי המבקש יודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, וכי יושת עליו מאסר בפועל בן 34 חודשים וכן מאסר על תנאי. במסגרת הסדר הטיעון נרשמה מפי נציגת המשיבה ההצהרה הבאה:

"כמוסכם בהסדר הטיעון, אני מבקשת להכתיב לפרוטוקול את התייחסותנו לנושא ועדת השחרורים. בכפוף להתפתחויות ולמידעים חדשים אשר עלולים להתקבל עד לדיון בעניינו של הנאשם בפני ועדת השחרורים, מודיעה המאשימה, כי תביע התייחסות חיובית בפני ועדת השחרורים על ידי כך שלא תטען שיש בעצם הרשעת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן כדי למנוע את ניכוי השליש מתקופת מאסרו".

2. לקראת תום שני שלישים מתקופת מאסרו של המבקש, הובא עניינו לפני ועדת השחרורים. במסגרת הדיון בעניינו של המערער התנגד בא כוח המשיבה לשחרורו של המבקש, וזאת נוכח מידע המצביע לכאורה על מסוכנות הנשקפת ממנו. לאחר מכן דחתה ועדת השחרורים את בקשת המערער לשחרור מוקדם, והמערער הגיש עתירה כנגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. ביום 29.11.2007 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא מ' בן דוד והשופטים א' אברהם ו-א' הלמן) את עתירתו של המבקש וקבע כי לפני ועדת השחרורים לא הוצג כל מידע ספציפי המתייחס למבקש וכי לא נמצאה כל מניעה לשחררו. לפיכך קבע בית המשפט כי המבקש ישוחרר לאחר שתנאי השחרור ייקבעו בידי ועדת השחרורים, וביום 3.12.2007 אכן שוחרר המבקש. לאחר מכן הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בחיפה, בה טען כי לו שוחרר בניכוי שליש ממאסרו, היה משתחרר ביום 12.9.2007 ולא ביום 3.12.2007 מועד שחרורו בפועל, ועתר לפיצוי בגין אותם 81 ימי מאסר נוספים (להלן: הימים הנוספים).

3. בית משפט השלום קבע כי המשיבה הפרה את ההסכם שכרתה עם המבקש, קרי הסדר הטיעון, וכי כיוון שהמשיבה טענה לפני ועדת השחרורים שאינה חוזרת בה מהסדר הטיעון, הרי שאינה יכולה כעת לטעון כי הפעילה את "הלכת ההשתחררות" כדי להשתחרר מהסדר טיעון זה. בית המשפט קבע עוד כי קיים קשר סיבתי בין עמדת המשיבה כפי שהוצגה לפני ועדת השחרורים לבין ההחלטה אותה קיבלה הוועדה בסופו של יום שהובילה לכך שהמבקש ריצה מאחורי סורג ובריח קרוב לשלושה חודשים נוספים. נוכח כל זאת קבע בית המשפט כי המשיבה חבה בתשלום פיצוי בגין הנזק שנגרם למבקש. בית המשפט קבע בהקשר זה כי המבקש לא הוכיח את טענותיו בנוגע להפסד ההשתכרות שנגרם לו לכאורה או להוצאות המשפט שנגרמו לו בגין תקופת הכליאה הנוספת. באשר לנזק הלא ממוני קבע בית המשפט כי לא התקיימו בענייננו יסודות עוולת כליאת השווא, וכי אין לערוך אנאלוגיה בשיעור הפיצוי בין פסקי הדין בהם נפסק פיצוי בגין עוולה זו לבין עניינו של המבקש. בית המשפט קבע עוד כי:

"על פי כל אמת מידה הגיונית שעור עוגמת הנפש ותחושת הפגיעה למי שמצא עצמו מאחורי סורג ובריח על לא עוול בכפו, גדולה לאין שעור ממי שנכזבה תוחלתו לשחרור מוקדם, אף אם משך התקופה זהה בשני המקרים"

בית המשפט קבע גם כי אין מדובר במקרה של מעצר שווא או מאסר שווא, אלא במקרה של אי קיצור תקופת מאסר שהוטלה על המבקש כדת וכדין, וכן כי לא הוטבע כל אות קלון על המבקש בשל התנהלותה של המשיבה. לפיכך חייב בית המשפט את המשיבה בתשלום פיצוי למבקש בסך של 30,000 ש"ח בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו.

על פסק דין זה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה, ערעור שהופנה כנגד גובה הפיצוי שנפסק לו. המשיבה, מצידה, הגישה ערעור שכנגד בו הלינה בעיקר על קביעת בית משפט השלום לפיה הפרה את ההסכם שנכרת בינה לבין המבקש.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4. בית המשפט המחוזי דחה את כל טענותיה של המשיבה וקבע כי היא אכן הפרה את התחייבותה כלפי המבקש וכי המשיבה לא הייתה רשאית להשתחרר מהתחייבות זו במקרה דנן. לפיכך, דחה בית המשפט את ערעורה של המשיבה. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי אין מקום להתערב בגובה הפיצוי שנפסק למבקש בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע בהקשר זה כי המבקש לא היה כלוא כליאת שווא בימים הנוספים וכי למבקש לא הייתה זכות קנויה להשתחרר בתום ריצוי שני שליש מעונשו. נוכח כך, דחה בית המשפט גם את ערעורו של המבקש.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5. בבקשה דנן טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי טומן בחובו הכרעה משפטית עקרונית לפיה אסיר שנכלא לתקופה עודפת עקב הפרת הסדר טיעון הינו אסיר כדין, ומכאן שאינו זכאי לפיצוי הדומה לאדם שנכלא בכליאת שווא. המבקש טוען בהקשר זה כי לפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, סיבת גרימת הנזק משליכה על גובה הפיצוי, והדבר סותר את ההלכות המקובלות הן בדיני החוזים והן בדיני הנזיקין. המבקש טוען לפיכך כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית כללית המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המבקש מוסיף וטוען כי אין להפלות בין ניזוק אחד למשנהו רק בגין הסיבה שבגללה נגרם הנזק, וכי הפיצוי שנפסק לו נמוך משמעותית מהפיצוי שמקובל לפסוק במקרים דומים של כליאת שווא עקב טעות של רשויות המדינה, ולכן הוא הופלה לרעה. המבקש טוען בהקשר זה כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את ערעורו ולא התערב בגובה הפיצויים שנפסקו לו. נוכח כל זאת, עותר המבקש לכך שבית משפט זה יבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת פסק דינו של בית משפט השלום, ויורה על קבלת התביעה אותה הגיש המבקש לבית משפט השלום במלואה.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתו של המשיבה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק כאשר נדרשת הכרעה בסוגיה משפטית עקרונית החורגת מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שייגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת [ראו והשוו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. במקרה דנן לא מתקיימים המבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, ואף אם עניינו אכן מעורר שאלה משפטית כללית, הרי שיש לשקול האם המקרה הקונקרטי מתאים לבירור השאלה הכללית [ראו למשל: רע"א 8306/07 מכבי שירותי בריאות נ' עיריית תל-אביב-יפו (טרם פורסם, 4.8.2010), בפסקה 3 לפסק דינו של השופט נ' הנדל]. הבקשה דנן תוקפת, בסופו של יום, את גובה הפיצוי שנפסק למבקש, והלכה היא שככלל בית משפט זה לא יתערב ב"גלגול שלישי" בגובה הפיצוי שנפסק בערכאות הקודמות [ראו למשל: רע"א 3931/07 לחאם נ' סלע חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 23.8.2007); רע"א 4051/08 דויטש נ' עיריית פתח תקווה (טרם פורסם, 8.7.2008), בפסקה י' להחלטתו של השופט א' רובינשטיין]. לא מצאתי טעם לחרוג מכך בענייננו. כמו כן, לא השתכנעתי כי נגרם למבקש עיוות דין.

עם זאת, יצויין כי אין מחלוקת על חומרתה של פגיעה בחירותו של אדם, שהיא זכות חוקתית מוגנת בשיטתנו, פגיעה המזכה את הנפגע, במקרים המתאימים, בפיצוי, אף שפיצוי כספי לעולם אינו מכפר על הפגיעה בחירות שהיא בלתי הפיכה [ראו: ע"פ 4620/03 אבו ראשד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (1) 289, 293 (2003)]. יודגש בהקשר זה כי אינני מביע כל עמדה בנוגע לגובה הפיצוי הראוי במקרים בהם נגרמת פגיעה בחירותו של אדם בגין הפרת התחייבות מצד רשויות המדינה.

7. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח בתמוז התשע"ב (8.7.2012).

ש ו פ ט


מעורבים
תובע: ג'רייס ג'רייס
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: