ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (..ארנברג איל נגד כונס הנכסים הר )בתיק ישר גבריאל נגד כונס הנ :

5


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא23502/08

בשא17458/08
בתיק פשר 1216/07

בפני:

כבוד השופט אבי זמיר

תאריך:

08/04/2009

בעניין:

ישר גבריאל - החייב

ע"י ב"כ

עו"ד שריד

נ ג ד

הכונס הרשמי - מחוז ת"א

עו"ד איל ארנברג, מנהל מיוחד

כוכי ציוני – המבקשת בבש"א 17458/08

החלטה

בפניי שתי בקשות הטעונות החלטה. האחת, שהוגשה במסגרת בש"א 17458/08, היא בקשה שעניינה הקצבת מזונות עבור בתו של החייב, בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה"). הבקשה הוגשה על ידי האם, גב' כוכי ציוני (להלן: "המבקשת"). בקשה נוספת הוגשה במסגרת בש"א 23502/08 בידי עו"ד איל ארנברג, המנהל המיוחד לנכסי החייב, שעתר להגדלת הסכום החודשי המשולם על ידי החייב לקופת הכינוס (צו כינוס ניתן, לבקשת החייב, ביום 7.8.08, והוטל עליו תשלום חודשי של 1,200 ₪). שתי הבקשות כרוכות זו בזו, שכן יש לאזן בין שתיהן ולקחת בחשבון את יכולתו הכלכלית של החייב.

כידוע, בית משפט של פשיטת רגל יכול להקציב מזונות לזכאי, בהתאם לסעיף 128 לפקודה, רק לאחר שבית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי קבע את שיעור המזונות. במלים אחרות, סעיף 128 לא בא להסמיך את בית המשפט בפניו מתנהלים הליכי חדלות הפירעון לקבוע מזונות תחת בית המשפט למשפחה או בית הדין הדתי. רק כאשר קיים פסק מזונות שיצא תחת ידי הערכאה המוסמכת בנושא זה ניתן לפנות לבית המשפט של פשיטת הרגל על מנת שיקציב את המזונות. יש, כמובן, לזכור כי הקצבת המזונות חלה אך לגבי התקופה שמיום צו הכינוס ואילך. חוב מזונות לתקופה שעד ליום מתן צו הכינוס הוא בגדר חוב בר תביעה (סעיף 72(1) לפקודה) וזוכה הוא לדין קדימה (סעיף 78(3)(ד) לפקודה). אכן, הערכאה המוסמכת לדון בנושא המזונות תתחשב במצבו הכלכלי של החייב במזונות. עם זאת, ברי כי האיזון בין הצרכים המתחרים יישקל בצורה אחרת על ידי בית המשפט של פשיטת הרגל. בית המשפט האמור צריך למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, של נושי החייב ושל החייב עצמו. יש לקחת בחשבון את הכנסותיו של החייב, סכום הנשייה וצרכי הזכאים למזונות.

המבקשת מפנה להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 1.2.07, שלפיה על החייב לשלם את מזונות בתו בסך 1,600 ₪, ולאחר קיזוז מזונות בנו, הנמצא בחזקתו (400 ₪) – 1,200 ₪ לחודש. המבקשת מצרפת חישוב המגיע כדי חוב של 22,618 ₪, ומבקשת לחייב את החייב בתשלום חודשי של 2,720 ₪. לדבריה, בין התאריכים 3.11.05 עד ה- 1.2.07 צבר החייב חוב של 22,400 ₪, שיש לחלקו, כמוסכם, ל-20 תשלומים של 1,120 ₪.

כאמור, צו הכינוס ניתן ביום 7.8.08. כל חוב שנצבר לפניו טעון הגשת תביעת חוב על ידי המבקשת. יש להקציב את המזונות החודשיים השוטפים מיום זה ואילך. לצורך זה נבחן את יכולותיו החודשיות של החייב, אגב בקשתו של המנהל המיוחד.

ובכן, המנהל המיוחד עותר להגדיל את התשלום החודשי ל- 3,500 ₪ לפחות. הוא מפרט כי במסגרת חקירתו דיווח החייב על הכנסות משותפות שלו ושל אשתו בסכום כולל של 9,400 ₪ (לכך יש להוסיף 1,000 ₪ שמוקדשים לפרעון הלוואה שלקחה אשת החייב). לאחר החקירה פנה החייב במכתב וטען כי משכורתו פחתה מ- 4,000 ₪ ל- 2,500 ₪ וטען כי הוא צפויות להתווסף לו עלויות שכר דירה, ולפיכך ביקש להפחית את התשלום החודשי. המנהל המיוחד מציין כי לא ברור לאילו דמי שכירות הכוונה, שכן החייב מתגורר בבית מגורים שרכשה אשתו. שנית, הירידה המתמשכת בשכרו החודשי של החייב נראית למנהל המיוחד תמוהה. המנהל המיוחד מפנה להחלטות קודמות של ראשי ההוצאה לפועל, שחייבו את החייב בתשלומים גבוהים, ומצטרף לדעה כי יש לקחת בחשבון גם את נכסיה של אשתו ואת הכנסות התא המשפחתי. המנהל המיוחד מביע גם תמיהה לנוכח האמור בהסכם הממון בין בני הזוג, שלפיו החייב מפקיד את שכרו לקופה המשותפת ואילו השתכרותה שלה שייכת רק לה. גם ללא ההיבטים הנכסיים, מצא המנהל המיוחד כי סכום של 5,000 ₪ מההכנסה המשותפת של בני הזוג אינו פטור מעיקול, כך שהגדלת הסכום החודשי ל-3,500 ₪ עוד עושה עמו חסד.

דיון בשתי הבקשות נערך ביום 23.2.09. הוסכם במסגרתו לאפשר לחייב להגיב להן בכתב, אך הצדדים הוסיפו מספר דגשים. המבקשת פרטה את מצוקתה ואת צרכי הקטינה. ב"כ החייב ציינה כי החייב פוטר מעבודתו, וכי הוא יתקשה אף לעמוד בסכום שנקבע בצו הכינוס.

בתגובותיו בכתב מציין החייב כי פוטר מעבודתו בעמותת אחדות ישראל ביום 1.1.09 והוא מחפש מקום עבודה חלופי כמורה. אשתו הנוכחית משתכרת 6,400 ₪ לחודש, וממשכורתה זו היא משלמת הוצאות רכב, משכנתא, הלוואת הרכב, מזון, הנעלה והלבשה ועוד. עם אשתו הנוכחית, שהייתה מודעת לחובותיו, חתם החייב הסכם ממון, ולטענתו אין כל בסיס לפגוע בנכסיה או במשכורתה בניגוד להסכם זה; בוודאי שאין להטיל עליה חיוב כלשהו הקשור למזונות.

אין חולק כי החייב ורעייתו ערכו הסכם ממון, אשר קיבל תוקף של פסק דין, וככזה יפה הוא כלפי כולי עלמא. הסכם מלמד חד-משמעית על רצון לערוך הפרדה רכושית מלאה, גם בנוגע להכנסות השוטפות. רצון זה יש לכבד: "נראה כי בכך נתפס בית-המשפט המחוזי לכלל טעות, שכן כאמור, בענייננו המניע המיידי שעמד ביסוד בחירתם של בני הזוג אינו גורע מבחירתם לממש את כוונת ההפרדה ברכוש ולהעביר נכס כלשהו מבעלות האחד לבעלות האחר. מקום שברורה בו כוונתם זו של שני בני הזוג ליצור הסדר קנייני מעין זה, אין מוטלת עליהם עוד החובה להציג 'הסבר', צידוק או מניע סביר לרצונם זה. מקום שמוכחת בו כוונתם זו, ומתברר כי היא מומשה וניתן לה תוקף, אין עוד מקום להוסיף ולחקור במניעיהם. גם כאשר יצירת ההפרדה ברכוש והעברת הבעלות נבעו מרצון של בני-הזוג לחסן מבעוד מועד נכסים אלו מפני נושי החייב, אין בכך כדי לאיין את תוקפו של ההסדר הרכושי שקבעו, ובלבד שעמדו בדרישות הקוגנטיות הצריכות לעניין, ובמקרה זה – אלה הקבועות, כמפורט להלן, בפקודת פשיטת הרגל" (ע"א 4374/98 עצמון נ' עו"ד רפ, פ"ד נז(3) 433, 448 (2002).

כל עוד לא בוטל הסכם זה על ידי נאמן בפשיטת רגל, נסתרת מכוחו הלכת השיתוף בזכויות ובחובות.

בקשת המנהל המיוחד להגדלת הסכום החודשי – נדחית. ככל שלא יהיה שינוי במצבו התעסוקתי של החייב יוכל לעתור בבקשה מתאימה להפחתת החיוב.

אני רואה לנכון להקציב מתוך הסכום החודשי של ה- 1,200 ₪ סך של 400 ₪ עבור מזונות הבת, החל מחודש ספטמבר 2008 ואילך. הכנ"ר ידאג להעברת הסכומים המתחייבים למבקשת.

ניתנה היום י"ד בניסן, תשס"ט (8 באפריל 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים, כולל לגב' ציוני.

אבי זמיר, שופט

בית המשפט המחוזי תל- אביב-יפו