ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נלי זכרי - בנק דיסקונט :

5


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

א 1409/06

בפני:

כבוד השופט אבי זמיר

תאריך:

08/04/2009

בעניין:

נלי זכרי

ע"י ב"כ עו"ד

פדה

התובעת

נ ג ד

1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ (מחיקה)

2. ז'אן פייר ליבוביץ' (מחיקה)

3. מיכל ליבוביץ' (מחיקה)

4. עו"ד ניסים צפרירי

ע"י ב"כ עו"ד

עמירן-סין ולהב

הנתבעים (הנתבע 1 גם שולח ההודעה לצדדי ג')

נ ג ד

1. עו"ד ניסים צפרירי (מחיקה)

2. עו"ד ישעיהו מילר (מחיקה)

צדדי ג'


החלטה

הנתבע 4 מבקש לסלק את התביעה כנגדו על הסף, בטענה שבסיס התביעה נשמט עם מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 1-3 ולחלופין מפאת חוסר סמכות עניינית. לחלופין, מבקש הנתבע 4 לחייב את התובעת בתיקון כתב התביעה או להאריך את המועד להגשת הודעות צד ג'.

התביעה נסבה על הסכם מיום 10/5/98, שנערך בין התובעת לבניה (שאחד מהם הוא הנתבע 2) ובמסגרתו אישרו בניה כי כספי רכישת מגרשים מסויימים ניתנו על ידי התובעת. במסגרת ההסכם, הצהירה התובעת כי נתנה בעבר הלוואה לרכישת המגרשים, ומציינת שבמועד עריכת ההסכם היא נוטלת הלוואה אפותיקאית על דירתה בהרצליה, וזאת לשם מימון בניית דירות מגורים ברעננה. התובעת הדגישה כי ההלוואה הנוספת היא לתקופה של שנתיים, ולצרכי הבנייה של שני הבנים בלבד. ההסכם נערך במשרדו של הנתבע 4.

בשלב מסויים, התכחש הנתבע 2 להתחייבותו במסגרת ההסכם, ולב"כ התובעת התברר, כי התובעת עצמה אינה חתומה על שטר המשכנתא, ושטר המשכנתא לא אושר כדין. בתביעה נטען, כי אילו הנתבע 1 הסביר לתובעת כי עיסקת המשכנתא מגלמת בתוכה סיכון שההלוואה לא תוחזר והבנייה לא תשמש כערובה נוספת, הרי שהיא לא היתה מסכימה שדירתה תשמש כבטוחה, וזאת בייחוד שעה שהנתבע 1 גרר הלוואה קודמת לדירתה, ללא מימון לבנייה.

התובעת טענה, כי הנתבע 4 שיעבד את דירתה ללא כל תנאי, ובניגוד להרשאה שניתנה לו, והוא הפר את התחייבותו להבטחת תנאים מסויימים הקשורים למקרקעין נשוא התביעה והמשכנתא הרובצת עליהם. לטענתה, היה על הנתבע 4 לדאוג לכך שהמשכנתא מהנתבע 1 תנוצל להבטחת הבנייה, וכן היה עליו לדאוג להבטחת סילוק המשכנתא מדירת התובעת בהרצליה, בהתאם להוראות ההסכם נשוא התביעה.

במסגרת התביעה, עתרה התובעת להורות על בטלות או ביטול עיסקת המשכנתא הרשומה לטובת הנתבע על דירתה בהרצליה ולמתן צו המורה למפקח על רישום המקרקעין למחוק את רישום המשכנתא מפנקס הבתים המשותפים (התובעת עתרה למספר סעדים חלופיים אחרים הקשורים למימוש המשכנתא).

בנוסף, הפנתה התובעת סעדים קונקרטיים כלפי הנתבע 4, וביניהם- תשלום הסכום הדרוש לסילוק המשכנתא או שיפוי התובעים בגין תשלום המשכנתא; תשלום סכום ההוצאות המשפטיות ששילמה התובעת עד כה, בסך כ-500,000 ₪ ; תשלום סכום של 72,000 ₪ לנתבע 1 , ששילמה התובעת לשם עיכוב מימוש דירתה; תשלום עלות מגרש מסויים ברחובות (180,000 ₪ ), שהועמד למכירה על ידי כונס מטעם הנתבע 1 (אציין, כי סעיף הסעדים בכללותו, מנוסח באופן שאינו לגמרי ברור).

ביום 2/6/08 עתרו הצדדים למחיקת התביעה כנגד הנתבעים 1-3, ובקשתם התקבלה בהחלטתי מיום 6/8/08 (בש"א 11112/08).

בהחלטתי בקדם המשפט מיום 12/10/08 המלצתי לצדדים להגיע להסכמה דיונית בדבר הפניית הסכסוך לגישור או בדבר בירור ההליך הנוכחי יחד עם ההליך המתברר בבית משפט השלום, על מנת לחסוך זמן והוצאות מיותרות.

בעקבות החלטתי זו, הוגשה הבקשה הנוכחית.

בניגוד לטענת הנתבע 4, נראה שלפחות חלק מהסעדים המופנים כלפיו הם בלתי תלויים בסעדים שהופנו כלפי הנתבעים 1-3, וממילא מחיקת התביעה כנגדם אינה מייתרת את התביעה כנגדו (או לפחות חלק ממנה).

ואכן, בתגובתה, טוענת התובעת כי משהוסרה המשכנתא ואין "סכנה" לפינוייה מהדירה נשוא התביעה, הרי שגם מבחינת הנתבע 4 עצמו, הוסר "הסיכון" שיידרש לשאת בחוב המשכנתא במקומה, אלא שאין בכך בכדי לפטור אותו מאחריות לנזקים אחרים שנגרמו לה.

מאחר שכאמור, חלק מהסעדים המופנים כלפי הנתבע 4 אינם מתייתרים בעקבות מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 1-3, הרי שהמשך ניהול ההליך ומתכונתו הראויה הן סוגיות הנתונות לשיקול דעת התובעת והיא בלבד, ואין שום אפשרות לקבוע כי התביעה כנגד הנתבע 4 התייתרה או שיש לסלקה על הסף.

אין מחלוקת, כי הסעדים הרלוונטיים נתונים, מבחינת שוויים, לסמכות בית משפט השלום. הנתבע 4 טוען כי אין לו זיקה כלשהי לנכס, לא נוצר הסכם נאמנות הכפוף להוראות חוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות"), ומכאן שהסמכות העניינית אכן מוקנית לבית משפט השלום. התובעת טוענת בתגובתה, כי הטענות המופנות כלפי הנתבע 4 עניינן בהפרת חובות הנאמנות, ולכן הסמכות מוקנית לבית משפט זה בהתאם להוראת סעיף 37 לחוק הנאמנות. התובעת חוזרת על העמדה שהביעה בהודעתה מיום 27/11/08, לפיה בכוונתה לעתור להעברת תביעה המתנהלת במקביל בבית משפט השלום בתל אביב, לבית משפט זה, ולאחדן יחד, וזאת מאחר שבשני ההליכים נדונה ההפרה הנטענת של חובת הנאמנות.

אמנם, מנוסח הדברים בכתב התביעה, נראה שהתביעה כנגד הנתבע 4 נסבה על טענות בדבר הפרת חובת הנאמנות מצידו, אלא שאין משמעות הדבר, שמדובר בתביעה על פי חוק הנאמנות.

סעיף 1 לחוק הנאמנות קובע-

"נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת".

בענייננו, לפחות לפי נוסח כתב התביעה, לא נראה שהתובעת מייחסת לנתבע 4 נאמנות לנכס מסויים, אלא טענותיה כלפיו שייכות למישור הנזיקי, בגין אי קיומם של תנאים מסויים בהסכם נשוא התביעה, שהיה עליו לדאוג להתקיימותם. לפיכך, ובהתחשב בסכום התביעה, איני סבור כי נותר טעם בהותרת ההליך בבית משפט זה.

אני מורה על העברת התביעה לבית משפט השלום בתל אביב, בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הוצאות ההליך, בסך 5,000 ₪ + מע"מ – בהתאם לתוצאת פסק הדין.

כל בקשה נוספת בעניין תיקון כתב תביעה או הגשת הודעות צד ג', תבורר בבית משפט השלום.

ניתנה היום י"ד בניסן, תשס"ט (8 באפריל 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

בית המשפט המחוזי תל- אביב-יפו