ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בס ירין נגד מנורה ואח' :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 032993/07

לפני:

כבוד השופט יחזקאל הראל

08/04/2009

בעניין:

בס ירין

ע"י ב"כ

עו"ד רשף רון ואח'

התובע

נ ג ד

1. מנורה חב' לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ברנד מיכל ואח'

2. אלעד מסיקה

הנתבעים

פסק דין

מבוא

1. בפני תביעת התובע, יליד 27.1.1988, בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה לטענתו לפנות בוקר יום 29.4.05 (להלן: "התאונה").

2. התאונה הינה "תאונת דרכים", כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים – התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

3. לגרסת התובע והנתבע 2 (להלן: "הנתבע") כפי שהובאה בראיותיהם, ביום 29.4.05 בשעה 04:00, או בסמוך לשעה זו, נסע התובע ברכב מ.ר. 3011835 (להלן: "הרכב"), נהוג על ידי חברו- הנתבע. יחד עמם נסע גם חברם יהונתן שאולי (להלן: "יהונתן"). התובע ישב במושב האחורי ויהונתן במושב הקדמי לצד הנתבע. במהלך הנסיעה סטה הרכב מדרכו ופגע בעמוד חשמל. כתוצאה מהתאונה נחבלו שלושת נוסעיו והרכב הוכרז "אובדן גמור".

4. לשיטת התובע, הוא נפגע בכתפו השמאלית שנפגעה קשות בעוד שהנתבע ויהונתן נחבלו באופן קל יחסית בפניהם מכריות האוויר שנפתחו. התובע התקשר לאחיו אלירן שהגיע למקום ופינה אותו ואת יהונתן לביה"ח ואילו הנתבע המתין במקום התאונה לחברם תומר שהרכב היה בבעלות אחותו קרן, וכן לגרר שהוזמן לגרור את הרכב.

5. לשיטת התובע, הנתבע ויהונתן - מאחר וחששו מהוריהם ומהמשטרה וחששו כי רישיונו של הנתבע ישלל - סוכם בניהם כי התובע ויהונתן ידווחו בביה"ח שנחבלו בעת שהשתובבו במדרגות ונפלו וכך אכן עשו. הנתבע לעומת זאת, הגיע לביה"ח שעות ספורות לאחר מכן, לאחר שסיים את הטיפול בגרירת הרכב מהמקום, ודיווח בביה"ח כי נפגע בעת שנהג ברכב.

6. אין חולק כי הנתבעת בטחה את השימוש ברכב וכי הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן:"הפניקס") ביטחה את הרכב בביטוח מקיף. יחד עם זאת, לטענת הנתבעת - התובע שלא החזיק ברישיון נהיגה בר תוקף בעת התאונה וכי הוא זה שנהג ברכב, ולא הנתבע, ועל כן לא עומדת לתובע עילת תביעה כנגדה ויש לדחות את תביעתו.

7. מוסיפה וטוענת הנתבעת כי התובע והנתבע עשו יד אחת להונתה, ועל כן יש לדחות את גרסתם. מטעם זה לא ניתן לנתבע ייצוג משפטי ע"י הנתבעת.

8. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפני הראיות כדלקמן:

ראיות התובע: התובע והנתבע.

ראיות הנתבעת: יהונתן והחוקר מטעמה - מר שלמה צברי (להלן: "החוקר").

שמיעת הראיות התקיימה ביום 29.3.09 ובסיומה שמעתי את סיכומי באי כוח בעלי הדין.

קראתי בעיון את המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, וכן את חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית-המשפט - ד"ר גיל לאופר - אורטופד.

9. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

שאלת החבות

מבוא

10. אקדים ואומר כי בסופו של יום שוכנעתי בנכונות גרסת התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה, לרבות זהות הנהג וזהות הנוסעים ברכב, ועל כן מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

11. בדיעבד למדתי כי סיכומים בע"פ, בעיקר בתיק מסוג זה, מיד בתום שמיעת הראיות ומתן פס"ד בתוך ימים ספורים לאחר מכן מקנה לביהמ"ש יכולת לבחון כדבעי את טענות הצדדים ואת הראיות ולא להיתפס למילה הכתובה "היבשה" שיכול ולמתבונן מהצד עלולה להראות או להתפרש אחרת מכפי שבאה לידי ביטוי בעת שנאמרה.

12. אוסיף ואומר, כי המשוכה שהיה על התובע לעבור בתיק זה, הייתה לא קלה. קושי זה נגרם בעיקר נוכח כך שהתובע ויהונתן דיווחו בהגיעם לחדר המיון, כי נחבלו בעת נפילה במדרגות ולא טענו, ולו ברמז, כי נחבלו במהלך תאונת דרכים.

13. לאחר שהצדדים הגישו את ראיותיהם, לרבות תצהירי חוקרים שהוגשו לעיון בית-המשפט בלבד, נקבע התיק לשמיעת הראיות תוך שהצעתי לב"כ התובע, לבדוק בדוק היטב את גרסת מרשו טרם שמיעת הראיות.

14. בחינת הראיות שהובאו בפני נעשתה תוך שנתתי דעתי לכל טענות הנתבעת ולראיות שהובאו בפני ובסיומה הגעתי, כאמור, למסקנה כי דין התביעה להתקבל בשאלת החבות. הגעתי למסקנה זו תוך שנתתי דעתי לעובדה כי עסקינן בשלושה חברים שיכול ויש להם אינטרס משותף.

בחינת הראיות וטענות הצדדים

15. לגרסת התובע, הנתבע ויהונתן – הנתבע נהג ברכב שבבעלות קרן וכי היו בדרכם בחזרה מבילוי במסעדת "פריים" בהרצליה לשכונת "אזורי חן" שם מתגוררים התובע והנתבע. במהלך אחד העיקולים איבד הנתבע את השליטה על הרכב בשל מים שהיו על הכביש, ופגע בעמוד תאורה שהיה מוצב על המדרכה. יהונתן והנתבע שישבו במושבים הקדמיים, נפגעו מכריות האוויר שנפתחו, ואילו התובע שישב במושב האחורי, נפגע בכתפו השמאלית מכסא הנהג.

16. קיימת סתירה בין עדות התובע והנתבע בשאלה היכן ישב התובע במושב האחורי – האם מאחורי כסא הנהג כדברי התובע, או מאחורי כסא הנוסע שליד הנהג כעדות הנתבע. ברם, בחינת תמליל חקירתו של הנתבע ע"י החוקר בפגישתם מיום 11.2.07 מעלה כי בתשובה לשאלה היכן ישב התובע השיב הנתבע: "ירין ישב מאחורה אם אני לא. אם אני לא זוכר, או מ-, אחורה, מאחורה בצד ימין ויהונתן ישב מקדימה" (עמ' 54 לתמליל). משכך, ברי, כי עוד לפני כשנתיים ימים (ובחלוף כשנתיים ימים ממועד התאונה) הנתבע לא היה בטוח היכן במדויק ישב התובע במושב האחורי, אולם מכל מקום שלושת העדים דבקים באותה גרסה ולפיה התובע ישב במושב האחורי.

17. קיימת סתירה בין דברי יהונתן מחד לחוקר, כשנתים לאחר התאונה, לפיהם הגיע בנפרד למסעדה לאחר שהתובע והנתבע הגיעו למסעדה (דהיינו הגיע בכוחות עצמו), בעוד שהנתבע והתובע הגיעו ברכב. לעומתו, העידו התובע והנתבע כי שלושתם הגיעו יחדיו ברכב למסעדה.

18. ברם, בעת שנשאל יהונתן ע"י ביהמ"ש, בשאלה "פתוחה", מה ארע באותו ערב השיב כי אינו זוכר אם הגיע לבדו למסעדה, או ביחד עם הנתבע והתובע. הנתבעת תולה יהבה בסתירה זו ובעיקר נסמכת על תשובתו של יהונתן שניתנה בבית-המשפט מבלי שאמור היה לרדת לסוף דעתו של ביהמ"ש בעת ששאלו שאלה זו. לא מצאתי כל בסיס לחשדה של הנתבעת באשר לסיבה מדוע יהונתן העלה סוגיה זו מיוזמתו שעה שספק בעיני אם יכול היה לזכור את שמסר לחוקר בעניין זה שנתיים קודם לעדותו (וכשנתיים לאחר התאונה) .

19. שלא כנטען ע"י הנתבעת בסיכומיה, כמו גם בחקירתה הנגדית את התובע - התובע לא טען כי ראה ניידת משטרה שהגיעה למקום, אלא העיד כי זו הגיעה לאחר שפונו מהמקום. הנתבע שנשאר במקום האירוע לאחר שהתובע ויהונתן פונו מהמקום העיד כי ניידת משטרה הגיעה לאחר מכן ועל כן סביר שהנתבע הינו המקור לידיעת התובע.

20. בחקירתו של הנתבע ביום 11.2.07 ע"י החוקר, מסר: "באה משטרה לבד, שאלה אותי, אמרתי עשיתי תאונה נכנסתי בעמוד, לקחו ממני רשיונות, בדקו לי בדיקת אלכוהול, עשו הכל באותו רגע, ושחררו אותי, חיכיתי לגרר", וכשנשאל האם בדיקת האלכוהול הייתה תקינה, השיב "כן. לא שתיתי אפילו באותו יום" (עמ' 55 לתמליל). תיעוד על דבר הגעת הניידת למקום לא הוגש. ייאמר כי הן בעדותו והן לחוקר לא מסר הנתבע כי מסר לשוטרי הניידת כי נוסעי הרכב נפגעו – משמע עסיקנן בתאונה בה נגרמו, כביכול, נזקי רכוש בלבד.

21. ב"כ הנתבעת נאחזת בסיכומיה בתשובתו של יהונתן לשאלת ביהמ"ש מדוע מסרו בהגיעם לביה"ח כי נפלו במדרגות "מתוך כל ההיסטריה שהייתי בה. פחדנו שאלעד יקבל שלילה, ולכן נגיד שאלעד הגיע בלי קשר, שהוא יגיד שהוא עשה תאונה, ושהוא לא קשור אלינו, ושאנחנו הגענו בגלל משהו אחר".

22. לטענת ב"כ הנתבעת, טענה זו הועלתה ע"י יהונתן בלבד והיא שמלמדת כי "...החליטו בניהם שהם יגידו שאלעד הגיע למקום בלי שום קשר"(ב"כ הנתבעת בעמ' 43 לפרוטוקול).

23. אמירתו של יהונתן, בניגוד לנטען ע"י ב"כ הנתבעת, התייחסה להגעתו של הנתבע בשלב מאוחר יותר לטיפול בביה"ח ולא להגעתו למקום התאונה לאחר שארעה ועל כן אין בסיס לטענתה בסיכומיה.

24. לגרסת התובע, הנתבע ויהונתן - לאחר קרות התאונה התקשר התובע לאחיו אלירן שהגיע למקום ופינה ברכבו את יהונתן והתובע לחדר המיון בביה"ח איכילוב. לדברי הנתבע, אותה עת לא סברו כי התובע נפגע קשה ועל כן בשל חששם מהוריהם ומהמשטרה החליטו לא לדווח על קרות התאונה. הנתבע נשאר במקום האירוע בהמתינו לגרר.

25. כדברי יהונתן בעדותו בביהמ"ש:

"עונה לבית-המשפט:

ש. תספר מה קרה באותו ערב.

ת. ישבנו לאכול במסעדה.

ש. אני מבקש שתחזור אחורה.

ת. אני לא זוכר, עבר הרבה זמן. אני לא זוכר אם הגעתי למסעדה איתם, או אחרי, זה היה לפני המון זמן.

ש. למה יש לך התלבטות בעניין זה ?

ת. אני האמת לא זוכר פשוט.

...

ת. אני זוכר שהתקשר אליי מישהו, ואמר שהוא כבר מגיע.

ש. אתה זוכר שאמרת לו, שאתה הגעת אח"כ למסעדה ?

...

ת. אני מקווה שאני נשמע אמין (מחייך), אבל מהרגע שתִחְקרו אותי ועד היום, עברו עוד שנתיים, ואז כנראה זכרתי מה בדיוק היה, ולכן אמרתי בתחילת החקירה שאני לא זוכר אם הגעתי לבד אחרי, או איתם.

ש. עכשיו שאתה רואה את התמליל, אז אתה כן זוכר שהגעת לבד למסעדה ?

ת. אני אומר שכנראה שאם זה מה שכתוב כאן, אז זה מה שהיה. זה כל כך לא מסודר, שבאו אליי אחרי שנה.

עונה לבית-המשפט:

ש. למה זכרת את הנקודה הזו והעלית אותה מיוזמתך - עניין המסעדה, ואני אמרתי לך תחזור אחורה, מה גרם לך להעלותה מיוזמתך לבד ואמרת שאתה לא זוכר איך הגעת ?

ת. אמרתי שאני לא זוכר אם הגעתי אחרי.

ש. לגבי השיחות ששוחחו איתך לפני מספר ימים לדבריך, האם הסוגיה איך הגעת למסעדה, עלתה ?

ת. לא.

...

ש. איפה ישב ירין ?

ת. מאחורה, לא זוכר איפה בדיוק.

ש. אם אני אגיד לך שישב איפה שיושב הנהג ?

ת. מה פתאום. את זה אני זוכר בבירור, ובמיוחד כשנפגעתי בפנים.

ש. אם אני אומר לך שמי שנהג זה ירין.

ת. אז אני אגיד לך שלא.

ש. אתה אומר לי את זה וצוחק.

ת. אני מצחקק כי יש טון תקיפתי קצת. את באה כאילו אני משקר לך.

ש. אני חושבת שלך אולי באמת קצת קשה לשקר, ולכן לא הביאו אותך לעדות.

ת. אני מוכן ללכת לפוליגף, ואני כל כך בטוח שאני לא משקר. זה ממש פוגע. אני מוכן לעשות כל דבר כדי שיוכיח שאני דובר אמת, ומכל הלב. אני מרגיש קצת מאוים, כי הטון שלך תוקפני ולא נעים לי. אני פעם ראשונה בסיטואציה הזו, ולא משנה אם אני מדבר אמת או לא, אבל זה מלחיץ.

ש. אתה גם לא תבעת את הביטוח ?

ת. נכון.

ש. נגרם לך נזק ?

ת. כן, למרות שאני חושב עכשיו לתבוע. את עושה לי חשק (צוחק).

...

ש. למקום הגיע משטרה ?

ת. לא שזכור לי. הגיע אמבולנס, אני הייתי מאוד המום ולא שמתי לב מה קורה סביבי.

...

ש. אין לך מסמך רפואי להראות שאתה היית בתאונה ?

ת. אמרנו שנפלנו במדרגות.

חקירה נגדית:

...

ש. איך הגעת לבית החולים ?

ת. עם אלירן.

ש. כלומר אלירן בא למקום, ופינה אתכם לבית חולים ?

ת. כן.

ש. מה עשה אלעד ?

ת. וואו, התקלת אותי. אני לא זוכר, הוא הגיע אח"כ לבית חולים. אציין כי נורא קשה להזכיר מקרה של תאונה, כי אתה מדחיק. זו הייתה תאונה לא קלה, ומהטראומה קשה". (עמ' 30-25 לפרוטוקול).

26. מסתבר כי הנתבע היה בעת התאונה "נהג חדש" וכי ביום 1.11.04 הועמד לדין והורשע בהעדרו בנהיגה בקלות ראש על קטנוע בכך שנהג לאורך 50 מ' על גלגל אחד כשהגלגל השני מורם באויר. רשיונו של הנתבע נשלל לתקופה של 6 חודשים והושת עליו קנס ופסילה ע"ת (תיק התעבורה – במ/1). הנתבע הגיש בקשה לביטול גזר-הדין, בבקשתו טען כי אביו חולה וכי עליו להסיעו לטיפולים רפואיים וכן כי הינו עובד במשלוחים בסופרמרקט ורשיונו דרוש לו לעבודתו לפרנסת המשפחה.

27. משנדחתה בקשתו, הגיש הנתבע ערעור על גזר הדין וכן בקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה. ביהמ"ש לתעבורה עיכב, בהחלטתו מיום 22.12.04, את עונש הפסילה בפועל עד למתן פס"ד בערעור שהוגש בביהמ"ש המחוזי.

28. ביום 1.7.05, (כחודשיים ימים לאחר קרות התאונה שבפנינו), ניתן פס"ד בערעור ובמסגרתו הושת על הנתבע, בין היתר, עונש פסילה בפועל של 3 חודשים מתאריך 1.12.05, במקום עונש פסילה של 6 חודשים.

29. עונש הפסילה בפועל של רשיון הנהיגה של הנתבע שהיה תלוי ועומד כנגדו הן בעת התאונה והן בחודשים שלאחריה מהווה טעם של ממש מדוע הנתבע כה חשש ליטול עליו את האחריות לאירוע התאונה ויש בו כדי לחזק את מסקנתי כי היתה לתובע, לנתבע וליהונתן סיבה "טובה" להסתיר כי התובע ויהונתן נפגעו בתאונת דרכים.

30. בהגיעם לחדר המיון בשעה 04:30, כמחצית השעה לאחר קרות התאונה, מסרו התובע ויהונתן כי נחבלו בעת נפילה במדרגות. לאחר סיום הטיפול שוחררו התובע ויהונתן עם הוראות להמשך מנוחה, מעקב וטיפול רפואי.

31. גרר שזומן למקום גרר את הרכב אשר לאחר בדיקת שמאי הוכרז כ"אובדן גמור". ממסמך שהוגש ע"י הנתבעת, הוברר כי ביום 1.5.05 הוגשה הודעה ע"י מר חסיד יצחק למבטחת נזקי הרכוש ברכב – הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"). בהודעה שהוגשה על ידי מר חסיד, שהינו המבוטח עפ"י הפוליסה שהונפקה ע"י הפניקס, נמסר כי הנתבע הוא זה שנהג ברכב וכי דבר קרות התאונה הובאה לידיעת המשטרה – תחנת מרחב ירקון.

32. הערעור שהיה תלוי ועומד מהווה טעם נוסף מדוע לא סביר כי הנתבע ייטול על עצמו את האחריות לקרות התאונה, ימים ספורים לאחר התרחשותה, עת אישר בחתימת ידו את הודעת מר חסיד להפניקס כי הוא זה שנהג ברכב. על אחת כמה וכמה אין זה סביר כי הנתבע היה נוטל על עצמו סיכון כה גדול ו"מתנדב" ליטול על עצמו אחריות שאינה מוטלת עליו, עם כל הסיכון הכרוך בכך.

33. בעדותו של החוקר בביהמ"ש הוברר כי במהלך חקירתו את נסיבות אירוע התאונה בחודש פברואר 2007, נפגש עם סוכן הביטוח של מר חסיד, שמסר לו כי נזקי הרכוש של הרכב מבוטחים בהפניקס. לטענת החוקר, לא בדק בהפניקס האם תביעת התובע נדחתה על ידה וכן הוסיף וטען כי לא מצא לנכון לדווח להפניקס על החשדות שעלו ולפיהם הנתבע לא נהג ברכב.

34. חזקה על הנתבעת כי אם הפניקס היתה דוחה את התביעה לתגמולי ביטוח,- הנתבעת היתה מגישה ראיות בעניין זה, שכן ב"כ הנתבעת הצהירה בישיבת יום 29.3.09 שטופס ההודעה להפניקס הגיעה לידיה מס' ימים קודם לכן, לאחר שפנתה ישירות להפניקס.

35. מוזר בעיני על כי הנתבעת ו/או החוקר מטעמה לא מצאו לנכון לשתף את הפניקס בחשדותיהם, או לפחות היו בודקים מה הביא את הפניקס להכיר בתביעה בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב, שעה שמדברי הנתבע בפגישתו עם החוקר, מר חסיד, אביו של תומר, עלה כי "...קיבל את הכסף מהביטוח" (עמ' 57 לתמליל), ובהמשך: "...קיבלו כסף מהביטוח... חקר אותי חוקר מהביטוח על התאונה" (עמ' 60 לתמליל). האמנם חוקר סביר לא היה מבקש לבדוק מה העלתה חקירת הנתבע בפני אותו חוקר מטעם הפניקס. להפניקס לא היתה כל סיבה שלא לשתף פעולה עם החוקר, אף כי שלמה זה מכבר את דמי הביטוח, שכן לו היה מתברר בדיעבד כי הונתה יכלה לדרוש השבת תגמולי הביטוח ששלמה.

36. אין חולק כי לתובע וליהונתן לא היה רשיון נהיגה וכי לנתבע בלבד היה רשיון נהיגה. משכך, סבורה הנתבעת כי עקב כך הוחלט לדווח שהנתבע הוא זה שנהג ברכב, על אף שלהערכתה לא נסע ברכב בעת אירוע התאונה.

37. בשעה 07:45 פנה הנתבע לחדר המיון בביה"ח איכילוב, מסר עם פתיחת תיקו כי נפגע בתאונת דרכים. בחדר המיון התלונן הנתבע (כפי שעולה מתעודת חדר מיון שהוגשה על ידי הנתבעת, נספח ב' לתיק מוצגיה), כי הנתבע דיווח על חבלה בראש מכרית אוויר, על כאב בגב תחתון ובכתף שמאל וכן על חבלה ממשענת הראש שנשברה, לדבריו.

38. בבדיקתו בחדר המיון נמצא אצל הנתבע "... חתך שטחי במרכז המצח ונפיחות בראש מימין מעל המצח...". בדיקת האורטופד נמצאה ".. רגישות קלה, עמ"ש מותני...". צילומי כתף שמאל ועמוד שדרה מותני נמצאו ללא עדות לשבר. הנתבע שוחרר מביה"ח עם הוראות למעקב אורטופדי ומתלה לידו השמאלית.

39. הנתבעת היא זו שהגישה את התיעוד כדלהלן: טופס התביעה להפניקס; תעודת חדר המיון של הנתבע; דיווחו של הנתבע למשטרה בדבר קרות התאונה וכי הוא נהג ברכב ונפגע. מסמכים אלו הוגשו כראיה בלא שהנתבעת סייגה כי הינה מוגשים לעניין סתירות כביכול בין גרסאות עדי התביעה - די היה בכך כדי להפחית ממשקל טענותיה של הנתבעת.

40. התובע זימן לעדות את הנתבע בלבד ואילו הנתבעת זימנה לעדות את החוקר, יהונתן, קרן - בעלת הרכב ואת אחיה תומר - חברם של התובע, הנתבע ויהונתן.

41. לטענת הנתבעת, יש לזקוף לחובת התובע את אי זימונם לעדות של יהונתן והעדים הנוספים שזומנו על ידה – איני סבור כך. זכותו של בעל דין לנהל תביעתו/הגנתו כהבנתו. התובע בחר להסתפק בעדותו שלו ובעדות הנתבע, תוך שנטל סיכון כי בית המשפט לא יהא נכון להסתפק בעדותם בלבד. ב"כ הנתבע סבר כי די בעדיות התובע והנתבע כדי להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.

42. הנתבעת, אשר ככל הנראה סברה כי יש ממש בהערכת ב"כ התובע (שאם לא כן מדוע פעלה כפי שפעלה?), זימנה שורת עדים כאשר בסופו של יום ויתרה על כולם, למעט על החוקר ויהונתן. לו סברה הנתבעת כי יש לזקוף לחובת התובע את עובדת אי זימונם של עדים נוספים – יש להניח כי לא היתה מזמינה עדים אלו, ואם הזמינה אותם מדוע בחרה לוותר על העדתם, על אף שכולם התיצבו לדיון והמתינו מחוץ לאולם ביהמ"ש.

43. משהנתבעת בחרה לזמן את יהונתן כעד מטעמה – היא מנועה מלטעון כלפיו כי אינו אמין וכי אין לקבל את עדותו. עם זאת, מאחר שהייתי מודע לקושי בו ניצבת הנתבעת הוריתי מיוזמתי, בתחילת הדיון, כי התובע יעיד תחילה ורק אח"כ הנתבע, אולם משהתובע הסכים להמתין מחוץ לאולם בעת חקירתו הנגדית של הנתבע- העיד הנתבע תחילה.

44. חרף המחסום הניצב בפני הנתבעת – לו הייתי סבור כי עדותו של יהונתן אינה אמינה - לא הייתי מהסס לדחותה, שכן לחקר האמת ולמשפט צדק קיים בעיני משקל רב, לא פחות מלטענות משפטיות העומדות לצד זה או אחר.

45. על מנת לאפשר לנתבעת להתגבר על הקושי הניצב בפניה בדרך חקירתו של יהונתן כעד מטעמה, נפתחה עדותו של יהונתן בתשובה לשאלות שהופנו אליו ע"י ביהמ"ש ובעקבותיהן נפרשו כל הסוגיות הרלבנטיות להכרעה. לאחר סיום החקירה ע"י ביהמ"ש נחקר התובע ע"י ב"כ בעלי הדין.

46. עדותו של יהונתן הותירה רושם אמין. תשובותיו היו קולחות, העיד בביטחון רב, לא סתר עצמו, שיתף פעולה עם החוקרים מטעם הנתבעת אשר לדבריו, האמינים בעיני, תושאל על ידם טלפונית במספר הזדמנויות באשר לנסיבות התאונה וכל הכרוך בה. חזקה כי אם היה סותר עצמו - הנתבעת היתה מציגה זאת בפני ביהמ"ש.

47. נראה כי גם ב"כ הנתבעת סברה כי עדותו של יהונתן אמינה - אולם כדבריה בסיכומיה:"...קשה לו לשקר מאחרים.." (עמ' 42 לפרוטוקול). אין דעתי כדעת ב"כ הנתבעת. אכן, התובע והנתבע באופן עדותם המתריס כלפי ב"כ הנתבעת, לא עוררו אמפטיה בעוד שיהונתן, בעת שחייך בתגובה לחלק משאלותיה של ב"כ הנתבעת, עשה זאת בטבעיות ולא בהתרסה. ברם, אמפטיה או חוסר אמפטיה לאופן עדותו של עד אין רלבנטית להחלטה את לדחות/לקבל את עדותו ועל כן אין באופן בו השיבו התובע והנתבע לשאלות שהופנו להם כדי לשנות ממסקנתי כי העידו אמת. מנגד, גם אין בחיוכיו של יהונתן (כשלעצמם) כדי להביאני למסקנה כי הינו דובר אמת.

48. טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיה כי "... גם בהודעה לחב' הפניקס נאמר שלא היו נפגעים" (עמ' 41 לפרוטוקול) משוללת יסוד, שכן בעמ' השני להודעה נכתב במפורש כי הנתבע נפגע ב " (?- צילום המסמך קטוע- ה.י) כתף, צוואר" וכי טופל באיכילוב.

49. מקובלת עלי טענת הנתבע כי לא ידע, בעת שפנה לביה"ח איכילוב, שעליו להמציא בהמשך אישור משטרה על מנת שחברת הביטוח תשא בהוצאות הטיפול בחדר המיון וכי מטעם זה פנה למשטרה ביום 13.11.05 ודיווח על קרות התאונה. נסיבות תיאור התאונה נכתבו ע"י הנתבע עצמו (כפי שאישר בחקירתו). הנתבע תיאר בהודעתו כי "... בעת העיקול היה מים הרכב החליק ופגעתי בעמוד חשמל...". תיאור זה תואם לתיאורו של יהונתן בפני החוקר (עמ' 43, 46 לתמליל).

50. יתרה מכך, בהמשך נכתב, לא בכתב ידו של הנתבע אלא בכתב יד הזהה לכתב ידו של השוטר שקבל את ההודעה: "נפגעתי, ניג