ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלמוג נגד זנדי :

67


בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

א 000192/03

בפני:

כב' השופט חדש חיים-סגן נשיא

תאריך:

08/04/2009

בעניין:

אלמוג בן

[באמצעות אביו ואפוטרופסו מר אלמוג אלפרד]

התובע

ע"י ב"כ עו"ד

נונו אברהם

נ ג ד

1 . זנדי דוד

2 . שוקרני אפרים

3 . לוי אריה

4 . מלמד יוסף

5 . סעידי אבישי

הנתבעים

ע"י ב"כ עו"ד

דוד י. אביטל ואח'

פסק דין

א. רקע

1. המדובר בתובענה שהגיש התובע, שהיה במועד הגשת התובענה קטין הרשאי להירשם כבעלים ו/או כחוכר לדורות של חנות במרכז המסחרי ו' באשדוד (להן גם: "המרכזון" או "המרכז המסחרי"), הידועה כחלקה 44/29 בגוש 2457, כנגד הנתבעים 1-4 שהם בעלים, לבד או יחד עם אחרים, ב-4 חנויות שבמרכז המסחרי, כנגד הנתבע מס' 5 שהחזיק אז בחנות מס' 72 במרכז המסחרי בחלקה 44 גוש 2457 הנ"ל (להלן גם: "חנות מס' 72" או "חנות המריבה" או "החנות") מכח הסדר שכירות.

2. המרכז המסחרי משתרע על חלקות 38, 39, ו 44 בגוש 2457 באשדוד ובפני ביהמ"ש או המפקחת על רישום המקרקעים לא הובאו מעולם הסכמי שיתוף כלשהם בין בעלי הזכויות בכל חלקה וגם לא הוגדרו היחסים בין החלקות עצמן.

3. לימים, התברר לחלק מבעלי הזכויות במרכז המסחרי, כי ה"ה כראדי צורי ומרדכי יוסף בונים בשטח מסויים כמרכזון והליך שנפתח בביהמ"ש ע"י קבוצה של בעלי זכויות במרכז, כולל התובע באמצעות אביו, כנגד ה"ה כראדי ויוסף, הסתיים בהסכם שקיבל תוקף של פסק-דין בפני מותב זה (ת.א. 1589/96).

3.1 בהתאם להסכמה, נבנו 3 חנויות בתוספת למרכזון הקיים, מהן שתיים נמסרו לה"ה כראדי ויוסף והשלישית נמסרה למרכזון "באמצעות הוועד, לשימוש כלל דיירי המרכזון".

3.2 לפסק דין זה קדם צו-מניעה זמני שניתן ע"י כב' השופט חביב עמר ז"ל, בהמר' 1087/96, על פיו השטח שאליו היתה הפלישה ובדיעבד הושג לגביו הסכם, היה במסגרת חלקה 44.

4. ביום 06/12/01 נחתם חוזה בין "ועד הסוחרים במרכז המסחרי רובע ו' אשדוד" (להלן גם: "הוועד" או "וועד המרכז המסחרי") לבין ה"ה כראדי ויוסף, ממנו עולה כי החנויות שנבנו בשטח המריבה סומנו 70-72; הזכויות בחנויות 70 ו 71 נרשמו במינהל מקרקעי ישראל ע"ש ה"ה כראדי ויוסף ואילו חנות המריבה (מס' 72) נרשמה ע"ש עיריית אשדוד.

4.1 יחד עם זאת הוסכם, כי כל הצדדים הנוגעים בדבר יפנו יחדיו לרשום את החנות ע"ש הוועד כבעלים ו/או כמחזיק.

4.2 זמן קצר לאחר מכן נחתם חוזה שכירות בין "עמותת מרכז מסחרי אזור ו'" (להלן גם: "העמותה") לבין מר אלפונסו סבן כשוכר.

4.2.1 מטעם העמותה חתמו התובע והנתבע מס' 1.

5. סבן שוחרר מן השכירות כעבור 6 חודשי שכירות והחנות הושכרה לנתבע מס' 5, מר אבישי סעידי, כאשר התובע שוב לא היה צד למשכירים.

5.1 בהמשך הושכרה חנות לשוכרים אחרים.

6. התובענה עתרה, במקור, לסילוק ידו של הנתבע מס' 5 והנתבעים האחרים (למעט הנתבע מס' 1) מחנות המריבה ולמתן פסק-דין הצהרתי הקובע:

א. כי הנתבעים או מי מטעמם או הוועד או כל גוף אחר, למעט התובע והנתבע
מס' 1
, אינם מוסמכים להשכיר את חנות המריבה.

ב. כי חוזה השכירות שנחתם בין הנתבעים 2 ו 3 לנתבע מס' 5, בטל ומבוטל ועומד בניגוד לנספח 1 לתביעה (הסכמה בין ב"כ התובע לנתבעים שקיבלה תוקף של פסק-דין ע"י ביהמ"ש השלום בת"א יפו ביום 05/02/02).

ג. לאשר את הצוים הזמניים שפורטו בבקשה שהוגשה ביחד עם התובענה.

7. במקורה הוגשה התובענה בפני המפקחת על בתים משותפים ברחובות, אולם היא נתנה החלטה, ביום 12/01/03, לפיה אין בסמכותה לדון בתביעה ובסעדים המבוקשים בה או בבקשה – והורתה על העברת התיק, עפ"י ס' 79 א לחוק בתי המשפט, לבית משפט השלום באשדוד.

7.1 יחד עם זאת נותרה, בפני כב' המפקחת על בתים משותפים, עתירה למתן פסק-דין הצהרתי כי הנתבעים אינם הנציגות הנבחרת של בעלי הזכוית בגוש 2457 חלקה 44 ואינם מורשים לבצע בשמם של בעלי הזכויות בגוש הנ"ל כל פעולה משפטית- כאמור בס' 69 לחוק המקרקעין.

7.2 נסיונות לצמצם את המחלוקות בתיק הנוכחי, כך שהעדויות שנשמעו בתיק שנותר בפני כב' המפקחת והמחלוקת תצומצם רק לשאלה: האם הוועד מוסמך להשכיר את חנות המריבה או לא, לא צלחו.

8. טרם הגשת תובענה זו, הגיש התובע תביעה אחרת בת.א. 2382/02 בבית משפט השלום באשדוד, כנגד השוכר של חנות המריבה מר אלפונסו סבן, לשלם לו, עבור כלל בעלי הזכויות, שכ"ד עבור 6 חודשי שכירות בסך 9,000$. התביעה נדחתה, בין היתר על סמך הקביעה, כי בהעדר הסדר חוזי פנימי במרכז המסחרי, בין הסוחרים לבין עצמם, אין מעמד ל"ועד" או לנציגים של "הועד" אלא מכוח חוק השליחות התשכ"ח-1965.

9. לאחר הגשת התובענה פינה גם הנתבע מס' 5 את החנות ומאז משכיר וועד המרכז המסחרי את החנות לשוכרים.

10. בנסיבות אלה, המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמצית בשאלה: האם הנתבעים 1-4 או מי מהם, או וועד המרכז המסחרי, רשאים להשכיר את החנות, שהיא חלק מהרכוש המשותף בגוש 2457 חלקות 38 ו 44, לאחר שחוות דעת מודד מוסמך קבעה שהחנות משתרעת על חלקים משתי החלקות הנ"ל.

11. מטעם התביעה העידו: אביו של התובע מר אלפרד אלמוג והמומחה השמאי מטעמו מר דן שלסינגר.

12. מטעם ההגנה העידו: הנתבע מס' 1, מר דוד זנדי והנתבע מס' 3 מר אריה לוי.

13. בית המשפט הבהיר לצדדים, כי ראוי לתובענה שתסתיים בהסדר, ביחד עם הסכסוכים הרבים האחרים שהתנהלו בפני ערכאות שונות וזאת מהיכרות עם הסכסוך במשך למעלה מעשור.

13.1 לצורך זה אף הופנו הצדדים לנסיון גישור ולבוררות.

14. הצדדים אכן ניהלו ביניהם מגעים לצורך הגעה להסדר- אפילו לאחר סיום שמיעת הראיות ומשלא הושג כל הסדר- הוגשו סיכומים.

15. בית המשפט השהה את פסק דינו במגמה לאפשר לצדדים להגיע להסדר בינם לבין עצמם בין היתר על רקע המלצתה של כב' השופטת וולפסון בפסק דינה מיום 25/02/04 (ת.א. 2382/02), שבעלי הזכויות בחלקות המרכיבות את המרכז המסחרי יתכנסו ויסדירו, אחת ולתמיד, בינם לבין עצמם, את זכויותיהם המשפטיות ואולי גם יעשו הסדרים בין החלקות.

16. משהתברר כי לא היתה כל התקדמות בנושא- ניתן פסק הדין.

ב. טיעוני התובע

1. לטענת התובע, נבנתה החנות בשטח הרכוש המשותף של המרכזון; היא עצמה חלק מן הרכוש המשותף וייעודה, כרכוש משותף, הוא לטובת כלל דיירי המרכזון.

1.1 לטעמו, לוועד אין ומעולם לא היו זכויות עצמאיות קנייניות על החנות והוא שימש רק ככלי להעברת החנות מהפולשים אל כלל דיירי המרכזון.

2. ב"כ התובע מפנה לסעיף 2 א' לבקשת הנתבעים למחיקת התביעה על הסף של תובענה זו (בש"א 1023/03), שם נטען כי "המבקשים 1-4 הינם ועד נבחר כדין ונציגיהם של למעלה ממאה בעלי עסקים.. במרכז המסחרי... ולפיכך הם ורק הם מוסמכים לנהל ו/או להשכיר את החנות"

2.1 לעומת זאת הצהיר הנתבע מס' 1, מר זנדי, בסעיף 39 לתצהירו, כי החנות רשומה ע"ש עיריית אשדוד.

2.2 משכך- טוען ב"כ התובע- אין היא בבעלות מי מן הצדדים ואין יריבות בין התובע לנתבעים.

3. לעומת זאת, מפנה ב"כ התובע לחקירתו הנגדית של מר זנדי (עמ' 56 לפרוט' ש' 19), שם מאשר הנתבע מס' 1, כי על אף שהחנות רשומה ע"ש העירייה, אין זאת אומרת שהיא הבעלים וחנות המריבה היא רכוש משותף ודמי השכירות לא מועברים לעירייה כבעלים.

4. בהמשך, הוא מפנה לדברי הנתבע מס' 1, כי במרכז המסחרי 156 דיירים אשר לא מקבלים את חלקם בדמי השכירות המועברים לוועד עבור חשמל, תיקונים, אספלט ושכ"ט- עו"ד.

5. לטעמו של ב"כ התובע, הואיל והחנות שייכת לכלל דיירי המרכזון, שלהם בעלות על החנות ביחס לשטח דירתם מכלל השטח במרכזון, יתבצעו הניהול והשימוש של הרכוש המשותף כקבוע בסעיף 30 לחוק המקרקעין כדלהלן:

(א) בעלי רוב החלקים במקרקעין המשותפים רשאים לקבוע כל דבר הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם;

(ב) הרואה עצמו מקופח מקביעה לפי ס.ק. (א), רשאי לפנות לבית המשפט בבקשת הוראות ובית המשפט יחליט כפי שנראה לו צודק ויעיל בנסיבות העניין.

(ג) דבר החורג מניהול או משימוש רגילים, טעון הסכמת כל השותפים.

6. לטעמו של ב"כ התובע, השכרה של חנות או מכירתה הוא דבר החורג מניהול או שימוש רגיל וטעון הסכמת כל השותפים ולוועד או לנתבעים אין כל סמכות אלא מכוח חוק השליחות תשכ"ה- 1965- והנתבעים לא הציגו כל מסמך כי הם פועלים ומייצגים את מי מבעלי הזכויות מכוח חוק השליחות, ואפילו אם נראה בהם או בוועד שנבחר כנציגות הבית המשותף של כל המרכזון, אין הם מוסמכים להשכיר את החנות ללא הסכמת כל בעלי הזכויות.

7. לטענת ב"כ התובע, היה התובע ער לקושי בהשגת הסכמת כל בעלי הזכויות בחלקות 38
ו- 44, 156 דיירים, ולכן הגיע להסכם מיום 09/01/00 עם מר זנדי, נספח י"א לתצהירו של התובע, שבו נקבע כי כל אחד מהם הוא שליח של חלק אחד מבעלי הנכסים; הוסכם על הקמת עמותה כדי לדאוג לשיפוץ ותחזוקת המרכז המסחרי ובסעיף 5 להסכם נקבע, כי דרך ניהולה והשכרתה של החנות תתבצע בהתאם לחוק ובהסכמת כלל בעלי הנכסים במרכז המסחרי או בהסכמת שלוחיהם מר אלפרד אלמוג ומר דוד זנדי וחברי העמותה המצויינים בהסכם (שהנתבעים 1-4 הם חלק מהם).

7.1 לטעמו, ההסכם, על אף שאיננו ממלא אחר כל הוראות חוק המקרקעין, היה בו את האיזון הנכון והמתאים להמשך השכרת המושכר ולהפקת התועלת המירבית מהשכרתו, תוך שמירת האנטרסים של כלל בעלי הזכויות וכלל דיירי המרכזון.

8. לטענת ב"כ התובע, הסירו הנתבעים את חתימותיהם ממסמכי יסוד העמותה ובשל כך היא טרם נרשמה.

9. לטענת ב"כ התובע, הופר ההסכם משנת 2000 ע"י הנתבע מס' 1, אשר שיחרר את השוכר מר אלפונסו סבן אחרי 6 חודשי שכירות והשכיר את החנות לנתבע מס' 5 ובהמשך-לאחרים, באמצעות הועד הנתון לשליטתו, הכל בטענה כי לתובע יש זכות "וטו" לעניין השכרת החנות והשימוש בכספים.

10. לעניין מעמדו של התובע, מבהיר ב"כ התובע, כי המדובר בקטין המיוצג בתיק ע"י אביו כאפוטרופסו הטבעי, אשר החנות במרכזון רשומה על שמו מכוח צו-קיום-צוואה (ראו נספח א לכתב התביעה) והוא זכאי להרשם כבעלים ו/או כחוכר לדורות של חנות המרכז המסחרי גוש 2457 חלקה 44/29.

10.1 לטעמו של ב"כ התובע, הגשת תובענה זו לשם שמירת הזכויות של הקטין ושמירת זכויותיו ברכוש המשותף איננה מסוג הפעולות הטעונות אישור של בית המשפט כמפורט בסעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

11. ומאחר ולקטין זכות להרשם כבעלים, ברור שיש לו גם חלקים ברכוש המשותף של המרכזון, כפי שיש לבעלים אחרים שזכויותיהם כבר רשומות בלשכת רישום המקרקעין.

12. ומאחר ועפ"י חוות דעת המודד מר דן שלסינגר, שטח חנות המריבה משתרע גם על חלק מחלקה 44 (וגם על חלק מחלקה 38), די בכך שחלק החנות נמצא בחלקה 44 כדי להקנות לתובע זכויות ולהעניק לו זכות תביעה כנגד הנתבעים.

13. ב"כ התובע עותר להשית את הוצאות המשפט שתיפסקנה לזכותו- על הנתבעים באופן אישי, אשר ישולמו שלא מכספי דמי השכירות בגין החנות, המועברים לידיהם מידי חודש והם משתמשים בהם שלא למטרה לא יועדו, לטעמו.

13.1 מאחר והתובע הגיש, במסגרת התובענה, גם בקשה למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בכספים ובקשתו נדחתה, הוא סבור שכעת משנסתיים התיק, מן הראוי לשקול בשנית החלטת הדחיה או ליתן שהות להגישה מחדש על מנת שהוצאות המשפט לא תשולמנה מתוך כספי השכרת החנות.

14. אשר לסיכומי הנתבעים סבור ב"כ התובע כי חלק ניכר מהם הוא בגדר עדות חדשה של בא-כוחם, עו"ד אביטל, ועותר להתעלם ממנה.

15. לטענת ב"כ התובע, מעלה ב"כ הנתבעים, בסיכומיו, טענות הגנה חדשות שלא בא זכרן בכתב ההגנה: טענת חוסר יריבות, ומניעות.

15.1 יתרה מכך, בא כוחו הקודם של התובע, עו"ד רחמים, הגיש בזמנו בקשה למחיקה על הסף של התובענה מן הטעם שאין היא מראה עילת תביעה ונראה מתוך כתב התביעה שהיא טורדנית וקנטרנית ובתאריך 03/08/03 נדחתה הבקשה בהחלטה מנומקת של ביהמ"ש;

15.2 טענות חוסר היריבות והמניעות לא היו חלק מנימוקי הבקשה וגם לא חלק מכתב ההגנה ויש לדחות העלאתן לראשונה בסיכומים בשל הרחבת חזית.

ג. טיעוני הנתבעים

1. הנתבעים סבורים, כי מדובר בתביעה קנטרנית, חסרת תום-לב ומהווה אחת משרשרת תביעות אשר נועדו לפגוע בפעילותו ו/או ניהולו התקין של המרכז המסחרי, לאחר שהתובע כשל בבחירות לוועד המרכז המסחרי ולא נבחר.

1.1 מדובר בבחירות הנערכות, מזה שנים ארוכות, בשיתופה של עיריית אשדוד.

2. לטענת ב"כ הנתבעים, הצהיר התובע לא אחת בפני המפקחת על רישום המקרקעין, כי אם ייכלל בוועד, הוא יבטל תביעותיו.

2.1 בגישה זו, לטעמו של ב"כ הנתבעים, יש משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, כאשר באמצעות תביעותיו לבית המשפט, מנסה התובע להתמנות לוועד, בניגוד לרצון הבוחרים.

2.2 לטענתו, חלק נכבד מבעלי החנויות במרכזון מתנגד לפעולותיו של התובע בוועד, מאחר והוא השתלט על חלקים נכבדים מן המרכז המסחרי, לצורך ניהול עסקיו, תוך פגיעה בזכויותיהם של בעלי חנויות אחרים במרכז המסחרי.

3. לטעמו של ב"כ הנתבעים, דין התביעה להדחות בהעדר יריבות ו/או אי צירוף נתבע נכון, קרי: וועד המרכז המסחרי. לכן, השאלה המרכזית העומדת לדיון בתביעה זו היא כשרות וועד המרכז המסחרי ו/או הנתבעים, לחתום על חוזה השכירות עם שוכר חנות המריבה או לנהל את ענייני החנות- והסעדים המתבקשים מכוונים כנגדו.

3.1 מכל מקום, כל החלטה בתובענה זו אמורה להשפיע על וועד המרכז המסחרי ובהעדר צירוף שלו, אין בית המשפט יכול ליתן סעדים הנדרשים ע"י התובע.

4. ב"כ הנתבעים מפנה ללשון ס' 24 לכתב התביעה העותר לקבוע כי לוועד מרכז מסחרי ו' או כל גוף אחר, למעט העמותה שהיא בשלבי רישום, אין כל סמכות לחתום על חוזה שכירות או להשתמש בחנות.

5. מכך הוא מסיק, שגם התובע מכיר בסמכות העמותה לעשות שימוש ולהשכיר את החנות ואף בעמותה הנמצאת בשלבי רישום.

6. לטעמו של ב"כ הנתבעים, אין מחלוקת על כך שהעמותה הוקמה ביום 24/05/03 והיא זו שמנהלת את ענייני המרכז המסחרי, לרבות ענייני החנות, השכרתה וקבלת התמורה בעד ההשכרה.

6.1 בפועל, מאחר וכך, תביעת התובע, לטעמו, מתייחסת אך ורק למועד שלפני הקמת העמותה ולא בגין פעילותה השוטפת מאז הקמתה.

7. ב"כ הנתבעים סבור, כי העמותה איננה נתבעת ו/או צד להליכים, מאחר והתובע מתנגד לפעילותה בכל ענייני החנות והגם שידוע לו, כי העמותה היא זו שמפעילה את ענייני החנות, הוא איננו מפסיק בניהול חזית ארוכה של תביעות שמטרתן לכפות את רצונו על בעלי החנויות ו/או חברי הוועד.

8. ב"כ הנתבעים מפנה להצהרתו של ב"כ התובע, כי הוא מתמקד אך ורק בזכותו של וועד המרכז המסחרי לחתום על הסכם השכירות והוא חוזר בו מטענותיו לגבי כשירותו של הוועד הנבחר (הליכי בחירות בלתי ראויים)- ומציין, כי בסיכומיו טוען ב"כ התובע גם בעניין זה.

8.1 נושא כשרות הבחירות נדון בפני כב' המפקחת על המקרקעין.

9. ב"כ הנתבעים מפנה להגנתו של התובע בפני התובענה שהוגשה כנגדו בבית משפט השלום בקרית גת (ת.א. 1018/04)- לפיה פעילותו (שימוש ברכוש המשותף לצרכיו הפרטיים הצבת דוכנים ברכוש המשותף) מותרת לאור אישור של וועד המרכז המסחרי, במסגרת האסיפה הכללית והחלטותיה מיום 19/11/03 (נספח "י" לתצהירו של מר אריה לוי נ/4):

9.1 לטענתו, לא ברור כיצד התובע, כשזה לא נוח לו, מציין כי וועד המרכז המסחרי נבחר שלא כדין ועל כן פעולותיו של הוועד אינן חוקיות ויש לבטלן ומצד שני, כשזה נוח לו, הוא מסתמך על החלטות הוועד של המרכזון, באסיפה שקיים, על מנת לטעון שפעולותיו חוקיות.

9.2 לטעמו, זו התנהגות חסרת תום-לב, מקימה מחסום בפני טענות התובע, בבחינת מניעות לטעון כל טענה כנגד כשרותו של הוועד, בשעה שהוא מסתמך על החלטותיו;

9.3 החלטות הוועד מיום 19.11.03 (נספח י לתצהירו של מר אריה לוי נ/4) עוסקות גם באישור בדיעבד, של הבחירות הקודמות לוועד וגם בהסמכה של הוועד לטיפול בענייני החנות.

10. ב"כ הנתבעים מציין, כי מאז תחילת שנות ה-90, במסגרת בחירות שנערכו לוועד המרכז המסחרי, נבחר אביו של התובע ביחד עם שלושת הנתבעים 1-3:

10.1 חברי הוועד הנבחרים פעלו בתחומים רבים, אבל התובע בחר לעשות שימוש בחברותו בוועד על מנת לקדם עניינים הקשורים לויתור על חלקים מהרכוש המשותף תמורת קבלת חנות בתמורה, הכל עבור ועד המרכז המסחרי.

10.2 לתובע לא הייתה אז כל טענה לגבי סמכותו ו/או כשרותו של הוועד לפעול עבור כלל בעלי החנויות.

10.3 למעשה, מאז שנת 1988 מיוצג התובע ע"י עו"ד נונו בעניני המרכז המסחרי וקיומו ו/או כשרותו של הוועד לא היתה מוטלת בספק.

11. לטענת ב"כ הנתבעים, גם עיון בנוסח ההסכם מיום 06/12/01 (נספח "ט" לתצהירו של מר אריה לוי נ/4), בין וועד הסוחרים מצד אחד באמצעות נציגי הוועד (התובע והנתבעים
1-3), לבין שני הפולשים ה"ה כראדי ויוסף, מגלה כי בנוסח ההסכם מאשרים כל החתומים בו כולל אביו של התובע, כי חברי הוועד הם נציגיו המוסמכים של הוועד ומורשים לייצגו ולחייבו.

11.1 יחד עם זאת, נוסח ההסכם מעניק הרשאה לוועד המרכז המסחרי לייצג ולחייב בעניינים המתייחסים לרכוש המשותף, לזכויות קנייניות ברכוש המשותף (חנות שנבנתה על הרכוש המשותף תוך ויתור על רכוש משותף בחלקה 38).

11.2 ב"כ התובע עשה במסגרת הסכם זה, שימוש, בהסמכתו ע"י הוועד, על מנת לפעול להשכרתה של החנות, הכל בשיתוף עם התובע.

11.3 התייחסות זו של התובע וב"כ לוועד הסוחרים כגוף מייצג של המרכז המסחרי וכמורשה לחייבו ולייצגו- קובע ב"כ הנתבעים- מהווה הכרה מפורשת במעמדו של הוועד ובכשרותו.

11.4 יתרה מכך, ביום 30/12/01 הוציא ב"כ התובע מכתב לחברי הוועד המכהנים ובו הוא מודיע כי החנות תושכר על ידו לצורך תשלום שכר טרחתו והיתרה- תשמש לצורך תחזוקת חלקות 38 ו 44 ולא למטרות אחרות.

11.4.1 מכתב זה הוצא ע"י ב"כ התובע לחברי הוועד החדשים שנבחרו ביום 17/12/01, כשהנתבע לא נבחר עמם וזאת כדי להביא לידיעת הוועד דבר ו/או אופן הטיפול בחנות ובכספי התמורה.

12. זאת ועוד, ביום 07/01/02 נערך ונחתם, בין ב"כ התובע לבין הוועד החדש, הסכם שכר טרחה ובמסגרת הסכם זה מכיר ב"כ התובע, איפוא, בכשרותו של הוועד להתחייב וחותם עמו על מסמך משפטי.

13. אלא, שכאשר פנה הוועד החדש על מנת להשכיר את החנות, כמתבקש מן ההסכמים- טוען ב"כ הנתבעים- החל התובע במעשי טרפוד כוחניים על מנת למנוע השכרה זו, בדרך של פריצת מנעולים ומניעה פיזית מהשכרת החנות.

13.1 רק לאחר שהתובע צירף את חתימתו לחוזה ההשכרה, הגם שלא היה כבר חבר וועד, הושכרה החנות.

14. לטעמו של ב"כ הנתבעים, התנהגות זו מצד התובע מעידה על פנייה לביהמ"ש בחוסר תום לב.

14.1 כך גם הגשת התביעה למפקחת לגבי כשרותו של הוועד, שנים לאחר תחילת כהונתו;

14.2 בנסיבות אלה, אין להעניק לו סעד מן היושר.

15. לטענת ב"כ הנתבעים, טענתו של התובע בדבר חוסר סמכותו של הוועד נולדה לראשונה לאור התנגדותו להשכרת החנות ללא חתימתו - וצירופו של התובע להסכם השכירות הראשון הסירה את המחסום להשכרה וגם את טענתו לגבי כשרותו ואי תוקפו של וועד המרכז המסחרי לייצג את ענייני המרכזון.

15.1 עפ"י גירסת התובע – כך לדעת ב"כ הנתבעים – חתימתו מסירה כל פגם וממרקת את פעילות הוועד.

16. לטענת ב"כ הנתבעים, הכירו הרשויות בוועד המרכז המסחרי, כנציג בעלי החנויות וענייני החנות מתנהלים ע"י העמותה.

17. יתרה מכך, התובע הגיש תביעה לביהמ"ש כנגד השוכר אשר החליט לקצר את השכירות ובית המשפט דחה את התביעה כנגד השוכר; קבע כי הייתה לו זכות לבטל את ההסכם וכן קבע כי הוועד הינו גוף מוסמך.

17.1 ערעור לבית המשפט המחוזי- נדחה ובכך אושר פסק דינו של בית משפט השלום;

17.2 דחיית התביעה כמוה כ"פלוגתא פסוקה" לגבי כשרותו של הוועד והתביעה הנוכחית כמוה כנסיון נוסף לדון בעניין שנדחה והוכרע ע"י מותב אחר.

18. ב"כ הנתבעים מפנה לדבריו של אביו של התובע במסגרת התיק המתנהל בפני כב' המפקחת על המקרקעין, תיק 81/03 עמ' 17 ש' 26-28, לפיהם הוא נתן הסכמתו להעביר את הטיפול בחנות, בהיותו בעל רכוש ברכוש המשותף, לוועד, וויתר על רכוש משותף לטובת הוועד.

18.1 לאור ויתור זה- סבור ב"כ הנתבעים- אין עוד לתבוע זכות תביעה כנגד הוועד.

19. ואם לא די באמירה זו מפי התובע- מפנה ב"כ הנתבעים להסכם מיום 06/12/01 שבו חתם אבי התובע ביחד עם אחרים, בשם הוועד, ואף צוין, כי התובע והאח' הם נציגי הוועד המוסמכים לייצגו ולחייבו.

19.1 גם נקבע במפורש, באותו הסכם, כי האחריות לחובות ולתשלומים הנוגעים לחנות המריבה, יחולו על הוועד בלבד וממילא לא רק שהחנות נמסרת לוועד, אלא שחלים ע