ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (..קפה סטופ בע"מ נגד הקילומטר ה101)בתיק קפה סטופ בע"מ נגד הקיל :

9


מדינת ישראל

בית משפט השלום

ב א י ל ת

בשא001193/09

בתיק עיקרי: א 001042/09

בפני:

כב' השופט א. יקואל

תאריך:

08/04/2009

בעניין:

קפה סטופ בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד:

גור

המבקשת

נ ג ד

הקילומטר ה101 בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד:

קוגן

המשיבה


החלטה

1. לפניי בקשה שלישית במספר, לסעדים זמניים אליהם עותרת המבקשת - האחד – להורות למשיבה לחבר לאלתר את בתי העסק אותם מפעילה המבקשת לרשת המים; השני – לאסור על המשיבה ומי מטעמה להכנס לעסקים אלו או לסגרם במנעולים, בשרשראות ובכל דרך אחרת והשלישי – לאסור על המשיבה ומי מטעמה למכור מזון, בניגוד לזכות הבלעדיות שהוענקה למבקשת.

רקע

2. המבקשת שכרה נכס במתחם שבבעלות המשיבה ובניהולה והקימה בו שלושה בתי עסק לממכר מזון ומשקאות. הכל מכח הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 09/07/2007 (להלן: "העסקים" ו- "ההסכם" בהתאמה).

3. התביעה שהגישה המבקשת כוללת עתירות לפיצוי כספי בסכום של 464,500 ש"ח בגין מלוא נזקיה והפסדיה הנטענים ולצווים קבועים מסוג עשה ומניעה, בדומה לאלו הזמניים נשוא הדיון.

בתביעתה הנגדית עותרת המשיבה לפיצוי בסכום של 60,614 ש"ח ולפינוי המבקשת מהעסקים.

4. ביום 29.01.2009 עתרה המבקשת במסגרת בש"א 1086/09 לצווים זמניים כנגד המשיבה בדומה לאלו המבוקשים כעת, בשוני אחד לענין החיבור שהתבקש דאז בין העסקים לרשת החשמל.

5. דחיתי את הבקשה ומעבר לשיהוי בהגשתה, מצאתי כי העתירות אינן הכרחיות לשמירה על המטרות אליהן נועד סעד זמני. לא שוכנעתי בקיום זכות לכאורה הקיימת למבקשת לחיבור העסקים לרשת החשמל, ללא תשלום בעבור צריכתו והעדפתי דרך ביניים אפשרית באמצעות חיבור העסקים לגנרטור.

עוד קבעתי כי נוכח שהעסקים אינם פועלים מאז 18.01.2009 ונסיונות המבקשת למכרם, מתן הצווים כמבוקש לא יישמר מצב קיים אלא ייצור מצב עובדתי ומשפטי כפוי וחדש, שאינו נובע מההסכם או מזכות אחרת של המבקשת.

סברתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, בהתחשב בנזק שיגרם לה ככל שתידחה הבקשה, הניתן לפיצוי כספי. הותרתי למבקשת זכות לעתור בבקשה מחודשת, ככל שתשלם חובות צריכת חשמל בעסקים וככל שתראה תשתית ראייתית לכאורית לכורח שבבקשתה ולכוונתה להפעיל את העסקים.

זאת באשר לעתירה לחיבור העסקים לזרם החשמל.

באשר ליתרת העתירות, התרשמתי מחד-פעמיות ודחק רגעי המאפיינים את המעשים הנטענים, הן בהקשר לתפיסת המשיבה חזקה בעסקים והן בהקשר למכירת מוצרי מזון בסביבתם. לא ראיתי לנכון לתת צו המחדד את זכות הבלעדיות של המבקשת, שאינה במחלוקת, עת העסקים מושבתים מפעילות.

ההחלטה מיום 15.02.2009 בבש"א 1086/09 מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתי זו, נוכח רלבנטיות רוחב היריעה שבה לקביעותיי כעת.

7. ביום 04.03.2009 פנתה המבקשת בבש"א 1159/09 בעתירה למתן אותם צווים זמניים כנגד המשיבה, בהבהרת נתונים לכאוריים לעניין צריכת חשמל בעסקים והתנהלות אנשי המשיבה כלפיה.

ביום 10.03.2009 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שקיבלה תוקף של החלטה, לפיה יחוברו העסקים לחשמל כנגד העברת סכום של 21,000 ש"ח לידי המשיבה ובתוספת לבטחונות נוספים. בשולי דבריהם הוסיפו ב"כ הצדדים כי: "אין באמור בהסכמתנו כדי להכשיר את מה שלא נאמר בה".

8. ביום 23.03.2009 עתרה המבקשת בבקשה שלפניי.

טיעוני הצדדים

9. המבקשת מתארת כיצד בימים 12.03.2009 ו- 17.03.2009 הותקנו על דלתות העסקים מנעולים ושרשראות ברזל, במטרה למנוע את כניסת עובדי המבקשת אליהם.

10. מנהלי המשיבה סרבו לקבל את השיק נשוא ההחלטה מיום 10.03.2009 וכן שיקים נוספים בגין דמי שכירות וצריכת מים מכח ההסכם.

מודגש כי העסקים לא ננטשו מאז יום 19.01.2009 ועד כה, וכי נותרו בהם עובדים מטעם המשיבה הממתינים לאפשרות הראשונה להפעלתם. לגרסת המבקשת, המשיבה היא זו המנסה לסלקה בכח מההעסקים.

נטען כי רק לאחר דין ודברים חריף, אשר כמעט והגיע לכדי תגרה, ניאותו מנהלי המשיבה שלא להתנגד להסרת המנעולים שהתקינה על דלתות הכניסה לעסקים.

מכאן מתמקד התיאור בתצהירו של מר איתן מטרם המבקשת, בניתוק המשיבה את זרם המים מהעסקים, ובהפרת המשיבה את זכות הבלעדיות של המבקשת במכירת מזון.

11. תצהירו של מר קליין כפי שצורף אף הוא לבקשה, עסק בתחשיבים שונים לענין חיוב המבקשת בעבור צריכת מים בעסקים והדגיש צריכה זעומה למעשה, אליה נדרשת המבקשת בפעילותה היום יומית. זאת בהטעמת הגישות הקוטביות של הצדדים לענין חבות המבקשת בעבור צריכת מים חודשית.

המבקשת מבהירה כי היא עומדת על זכותה לממש את מלוא תקופת השכירות הקבועה בהסכם ולמשך שש שנים נוספות, ומוצג אישור מאת בעלי זכות הזכיון עמם היא קשורה בהסכמים מחייבים.

12. המשיבה התנגדה לבקשה, מבלי שתתמוך בתצהיר את תגובתה העובדתית בעיקרה. בתצהיר. נטען כי המבקשת נטשה את המושכר ולפיכך, אין לה זכות להכנס אליו. לגישת המשיבה, משמעות הסיפא להסכמת הצדדים כפי ההחלטה מיום 10.03.2009, הינה כי המשיבה עומדת על כך שמבקשת אינה זכאית להכנס למושכר, דבר שאין לאפשר אף בהתחשב בחובות המבקשת כלפיה.

מובהרים רחמיו של מנהל המשיבה, אשר נכמרו על עובדי המבקשת כדי הותרתם במקום העסקים. המשיבה מוסיפה לענין השיהוי שבהגשת הבקשה והטיית מאזן הנוחות לטובתה.

13. בדיון שהתנהל, הצהיר מנהל המבקשת – מר רימון – לפרוטוקול הדיון כך: "אנחנו לא נכנסים לעסקים, אם הם לא יפעילו אנחנו כן ניכנס" [ר' פרו' עמ' 6 שו' 10].

14. לא צלחו נסיונות ממושכים להסדיר פשרה כלשהי בין הצדדים.

דיון

15. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מהעובדות הלכאוריות ומיתרת נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה, מאותם הנימוקים שבהחלטה מיום 15.02.2009.

16. ביחס לצו העוסק בחיבור העסקים לזרם מים, קיימת מחלוקת כספית מהותית בין הצדדים באשר לחיוב החל על המבקשת. זו טוענת לחיוב חודשי בסכום של 400 ש"ח ואילו המשיבה טוענת לחיוב חודשי בסכום של 8,000 ש"ח.

17. לא מצאתי זכות הקיימת למבקשת לחיבור בתי העסק למים ללא תשלום בעבור צריכתם וגם כעת העדפתי דרך ביניים אפשרית באמצעות שימוש במיכלית. תנאי מפיס לגישתי, מצאתי בהדגשת המבקשת עצמה את צריכת המים המינורית אליה היא נדרשת בהפעלת העסקים.

גם בשלב זה, נוכח שהעסקים אינם פעילים מאז 18.01.2009, מתן צו כמבוקש יצור מצב עובדתי ומשפטי כפוי חדש, שאינו נובע מן ההסכם או מזכות אחרת של המבקשת.

אין חולק כי המבקשת טרם שילמה למשיבה סכומים הקשורים אף לחיבור זרם המים לעסקים ודחיתי את גישתה, לפיה סרבנות המשיבה לקבל כספים בהקשר זה מעמידה אותה לפני עובדה מוגמרת.

18. לא מצאתי ממש בטענת המבקשת למניעות מתשלום חובותיה למשיבה, רק מחמת סירוב לפרעון מטעם המשיבה. גם דכאן מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, בהתחשב בנזק שיכול ויגרם לה נוכח דחיית הבקשה, הניתן לפיצוי כספי.

19. ביחס לעתירות הנוספות, שוכנעתי כי לא השתנה המצב מאז החלטתי הראשונה בענין, על מנת שתוחרג התנהגותה הנטענת של המשיבה מחד פעמיות. נעילת דלתות העסקים במנעולים היתה, כנחזה, מעשה שהוסדר בין הצדדים הרבה טרם פנייה זו לבית המשפט ולא חזר על עצמו ולא התדרדר לאלימות. דבריו של מר רימון לפרוטוקול הדיון משמשים תימוכין לעמדתי זו.

20. הפכתי ולא מצאתי מדוע נוכח פתיחת שלשלאות ומנעולים, חיבור חשמל וזמינות מפעילים – כולם ברי קיימא מזה כבר, לא הפעילה המבקשת את בתי העסק באופן מיידי, תוך בחינת פתרונות זמניים זמינים לחיבור העסקים למים.

לא התרשמתי ממחסום של ממש המונע מן המבקשת מלהפעיל את העסקים, כזכותה השלובה מכח ההסכם התקף בין הצדדים.

21. אין מלפניי הסבר מספק מטעם המבקשת מדוע המתינה כשבועיים ימים עד שפנתה לבית המשפט בבקשתה. גם כעת נוגעת הבקשה בשיהוי שאינו מידתי, בהשוואה לדחק הנטען הקיים למבקשת בהפעלת העסקים.

22. לעניין זכות הבלעדיות של המבקשת במכירת מוצרי מזון - עד להפעלת העסקים על ידי המבקשת, אין בידי למנוע מן המשיבה מכירה ספורדית של מוצרי מזון בסמיכות אליהם. קיים קושי בחידוד זכות הבלעדיות של המבקשת על רקע השבתת העסקים, והיא רשאית לפעול כפי הזמנתו המפורשת של מנהל המשיבה.

23. מכל אלו, דחיתי את הבקשה.

24. שאלת ההוצאות תיבחן בסוף ההליך.

ניתנה היום י"ד בניסן, תשס"ט (8 באפריל 2009) בהעדר הצדדים.

א. יקואל, שופט

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדחיפות.

001193/09בשא136 טליה אבינועם / קרן שטרית