ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ש.כ. מאגרי אנוש יוניברס (2005) בע"מ נגד ראובן סרוגו חברה לבניה בע"מ :

בפני כבוד השופט משה סובל-שלום ת"א

התובעת

ש.כ. מאגרי אנוש יוניברס (2005) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אבישי אלקושי

נגד

הנתבעת

ראובן סרוגו חברה לבניה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל שניטקין

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך 351,414 ש"ח, אשר הוגשה על ידי ש.כ מאגרי אנוש יוניברס (2005) בע"מ (להלן- "התובעת"), נגד ראובן סרוגו חברה לבניה בע"מ (להלן- "הנתבעת"), לתשלום תמורה מלאה בגין שירותי כוח אדם שסיפקה התובעת לנתבעת, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים.

העובדות בתמצית
ביום 5.2.06 נחתם בין התובעת- חברת כוח אדם בענף הבניין בעלת רישיון להעסקת עובדים זרים, לבין הנתבעת- חברת בניין, חוזה להעסקת עובדים זרים בענף הבניין (להלן- "ההסכם"), במסגרתו התחייבה התובעת לספק לנתבעת עובדים זרים בתחום הבנייה.

במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי שכר עבודתם של העובדים הזרים לא יפחת מסך של 4.20$ לשעה, תוך שצוין, כי "שכר השעה יהיה תמיד בהתאם לחוק שכר המינימום שנקבע לעובדים זרים...". התמורה לשירותי התובעת, הועמדה על סך של 8.75$ עבור שעת עבודה של העובדים הזרים, והיא הוצמדה לשער היציג של הדולר ביום הראשון לחודש שלאחר חודש העסקה.

ביום 5.11.06 הודיעה התובעת לנתבעת, על שינוי התמורה החוזית עקב עליית שכר המינימום במשק. הודעה זו נמסרה לנתבעת על גבי החשבונית ששלחה לה התובעת לתשלום שכר העובדים הזרים לחודש אפריל שנת 2006. נוסח ההודעה היה כדלקמן: "המחיר עודכן ב-36% על חלק של העובד בלבד עקב עדכון שכר המינימום ב 1.4.06". למרות הודעה זו, המשיכה הנתבעת לשלם לתובעת בהתאם להסכם. ביום 29.3.07 שלח מנהל התובעת למנהל הנתבעת מכתב, במסגרתו ניתנו הסברים לגבי העלאת מחיר שעת עבודת העובדים הזרים, בשל עליות בשכר המינימום שארעו ביום 1.4.06 וביום 1.6.06 (כאשר הובהר, כי בגין עליית שכר המינימום מיום 1.6.06 טרם חויבה הנתבעת) וצורפה טבלת שכר מינימום מעודכנת. ביום 6.11.07 התקיימה פגישה בין הצדדים, ובעקבותיה שלח מנהל התובעת למנהל הנתבעת ביום 6.12.07 מכתב, במסגרתו הודיע על שינוי מחיר שעת עבודת העובדים הזרים, והמחיר הועמד על סך של 43.50 ₪ צמודים לשער הדולר. ביום 16.1.08 התקיימה פגישה נוספת בין הצדדים, אשר בעקבותיה שלח מנהל התובעת למנהל הנתבעת ביום 22.1.08 סיכום בכתב, במסגרתו הציע למנות בורר אשר יכריע במחלוקת בין הצדדים. ביום 28.1.08 שלח מנהל התובעת למנהל הנתבעת מכתב תזכורת לתשלום בגין חודשי העסקה שהנתבעת לא שילמה עבורם. ביום 25.2.08 התקיימה פגישה נוספת בין הצדדים. הנתבעת המשיכה לשלם לתובעת את התמורה שנקבעה בהסכם ולא נענתה לדרישות התובעת. משכך, ביום 2.7.08 הודיע מנהל התובעת למנהל נתבעת על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, עקב אי הסדרת חובות הנתבעת. ביום 3.7.08 שלח מנהל הנתבעת למנהל התובעת מכתב, המעגן את הסכמת מנהל התובעת להשהות את הפסקת ההתקשרות בשלושים ימים, עד ליום 4.8.08. ביום 3.8.08 נפגשו הצדדים ובעקבות פגישה זו שלח מנהל התובעת למנהל הנתבעת מכתב, בו נמסר, כי ביום 8.8.08 תופסק עבודת העובדים הזרים אצל הנתבעת. באותו יום שלח מנהל הנתבעת למנהל התובעת הודעה על סיום התקשרות עקב חיובי יתר, ומכל אלה נסללה הדרך להגשת התביעה.

התובעת טוענת, כי הנתבעת הפרה עימה את ההסכם, עת נמנעה מלשלם לה תמורה מלאה עבור השירותים שסיפקה לה התובעת. הנתבעת מצידה כופרת בטענות התובעת.

רכיבי התביעה כוללים חובות נטענים, בגין אי תשלום אגרות; מגורים; אספקת עובדים לקבלן משנה; שכר מינימום ושינוי גובה תעריף שעת עבודה.

התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעם מר מריוס שוורץ, מנהל אנשי השטח והנהגים בתובעת; מטעם מר מיקי שיפר, מנהלה הכללי של התובעת (להלן- "מנהל התובעת") וחוות דעת מטעם המומחה רו"ח גולן פז. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם מר ראול סרוגו, מנהל הנתבעת (להלן- "מנהל הנתבעת" ו/או "ראול").

הסכמות בין הצדדים
בעקבות עדותו של רואה החשבון מר גולן פז מיום 15.5.11, הצהיר מנהל התובעת, כי הוא מוותר על שני רכיבי הריבית אשר נדרשו במסגרת התביעה (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 11 ש' 27).

בדיון שנערך ביום 16.5.11 הסכימו הצדדים, לצורכי פשרה בלבד, כי בגין רכיב מגורי עובדים לחודשים 6-11/2007 תשלם הנתבעת לתובעת סך של 5,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין; בגין רכיב האגרות תשלם הנתבעת לתובעת סך של 4,500 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין ובגין רכיב אספקת עובדים לקבלן משנה, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 800 ₪ (פרוטוקול מיום 16.5.11 עמ' 32 ש' 8-15).

מהאמור לעיל עולה, כי קיימים שני רכיבים, אשר נותרו במחלוקת בין הצדדים: שכר מינימום ושינוי תעריף שעת עבודה. בדיון שהתקיים ביום 16.5.11 פירט ב"כ התובעת את הסכומים הנדרשים בגין שני רכיבים אלה, וב"כ הנתבעת קיבל פירוט זה. לפיכך סכום התביעה הינו כמפורט להלן (פרוטוקול מיום 16.5.11 עמ' 36 ש' 8-13):

עליית שכר מינימום- 85,000 ₪ לתקופת העבודה מאפריל 2006 ועד אוגוסט 2008 (בדיון ביום 16.5.11 הסכימה הנתבעת לסכום של 81,760 ₪, פרוטקול עמ' 23 ש' 3).
שינוי תעריף שעת עבודה- 164,904 ₪. סכום זה כולל עלייה בהיטל מס מעסיקים בסך 10,204 ₪ (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 27 ש' 6), והיתרה הינה ההפרש בגין הגדלת שכר העבודה בחודש דצמבר שנת 2007 ל-43.5 ₪ לשעה.

השאלות שבמחלוקת
כאמור, נותרו שתי סוגיות במחלוקת בין הצדדים:

לטענת התובעת, זכאית היא להפרשים בגין עליית שכר המינימום במשק.

לטענת התובעת, בהתאם להסכמה בין הצדדים, בחודש דצמבר שנת 2007 עלתה התמורה החוזית לסכום של 43.5 ₪ לשעה, והיא זכאית להפרשים בגין העלאה זו.

הנתבעת חולקת על טענות התובעת בשתי נקודות אלה.

דיון
בפתח הדברים אציין, כי אין בידי לקבל את טענות התובעת לעניין עדות מנהל הנתבעת ומשקלה. מנהל הנתבעת העיד, כדלקמן: "אני מנהל משותף ביחד עם אחיי, זאת חברה משפחתית" (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 24 ש' 18). כן העיד מנהל הנתבעת, כי היה מודע לכל הליך המשא ומתן ולתנאים שנכתבו בהסכם (פרוטוקול מיום 16.5.11 עמ' 27 ש' 30-31), וכי העלה דרישות לשינויים בהסכם (ש' 14). העובדה שאחיו, יואב, הוא זה אשר חתימתו מתנוססת על ההסכם, אינה יכולה ללמדנו, כי ראול לא היה מעורב בעריכת ההסכם. מהחומר אשר מונח בפני עולה, כי ראול היה שותף מלא בכל השלבים. רובם המכריע של המכתבים ששלח מנהל הנתבעת מוענו לראול (מכתב מיום 17.4.07, מכתב מיום 6.12.07, מכתב מיום 22.1.08, מכתב מיום 28.1.08, מכתב מיום 12.3.08, מכתב מיום 2.7.08). ראול היה זה שנטל חלק בכל הפגישות שנערכו עם מנהל התובעת, כאשר במיוחד רלוונטית הפגישה מיום 6.11.07, במסגרתה טוענת התובעת, כי ראול נתן הסכמתו להעלאת תעריף התמורה. מכל האמור, הריני דוחה טענת התובעת בעניין זה.

שכר מינימום
התובעת טוענת, כי העלתה לכל קבלני הבניין את תמורת שעת עבודה נוכח הוצאת צו הרחבה בדבר עליית שכר מינימום. המקור להעלאה זו, נעוץ לשיטתה בסע' 5 ו' להסכם. לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה לה את ההפרשים בגין עליית שכר המינימום, ובכך הפרה עימה את ההסכם. מנגד טוענת הנתבעת, כי לא היה בעליית שכר המינימום במשק, כדי להשפיע על התמורה החוזית. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי מנגנון שכר המינימום אינו מובא בגדרו של סע' 5 ו' להסכם.

עובר לחתימה על ההסכם, הוציאה התובעת עלון פרסומי (נ/1) שיועד לציבור הקבלנים וחברות הבניה, במסגרתו נכתב, בין היתר, כי התובעת, בהיותה המעסיקה החוקית של העובד הזר תהיה אחראית לתנאיו, לרבות "תשלום שכר עבודה חוקי" וכן "תנאים סוציאלים מלאים בהתאם לחוק". מנהל התובעת העיד, כי "שכר העבודה החוקי", כפי שפורסם בעלון, הינו "כל שכר שיוסכם עליו עם העובד והמעסיק שהוא לא פחות משכר מינימום" (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 7 ש' 31).

סע' 4 להסכם קובע, כי העובדים הזרים הינם עובדי החברה, וכי מתקיימים בין החברה לבין העובדים הזרים יחסי עובד מעביד, וזאת בכפוף לאמור בכל דין. בחקירתו בבית המשפט אישר מנהל התובעת, כי התובעת היא המעסיקה החוקית של העובדים הזרים (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 7 ש' 27), וכי היא אחראית בתשלום שכרם החוקי (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 8 ש' 1-2).

מכל המקובץ עולה, כי אין חולק שהתובעת הינה המעסיקה החוקית של העובדים הזרים ובינה לבין העובדים הזרים מתקיימים יחסי עובד מעביד. בנוסף, בהתאם לעדות מנהל התובעת, כמו גם בהתאם לדין החל, חובת תשלום שכר המינימום לעובדים הזרים, מוטלת על התובעת, בכובעה כמעסיק העובדים הזרים.

במסגרת סע' 4 (ב) להסכם, שכותרתו "התחייבות החברה", נכתב כדלקמן:

"...שעת עבודה של העובד במשוקלל לא תפחת מ-4.20$ לשעה, כאשר לעובד לא ינוכה בתלוש השכר מגורים בהתאם לחוק עובדים זרים. מובהר בזאת ששכר השעה יהיה תמיד בהתאם לחוק שכר המינימום שנקבע לעובדים זרים העובדים באמצעות תאגידים מורשים לכך".

מנהל התובעת אישר בחקירתו, כי סע' זה, הקובע את שכר עבודתו של העובד הזר, עוסק בהתחייבויות התובעת כלפי העובדים (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 12 ש' 14-16). בנוסף, העיד מנהל התובעת, כי "התשלומים הנוספים" הקבועים בסע' 4 (ב) כוללים, בין היתר, שכר מינימום (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 12 ש' 17-22).

בהתאם לעדות מנהל הנתבעת, הוא עמד על הדרישה, כי שכר העובדים הזרים לא יפחת מסך של 4.20 $ לשעה. לטענתו, ההסבר לדרישה זו נעוץ בכך שהעובדים הזרים הועסקו אצל הנתבעת מספר שנים (עובר להעסקתם על ידי התובעת), והנתבעת ביקשה לשמור על זכויותיהם (סע' 3.3 לתצהיר עדות ראשית מנהל הנתבעת, פרוטוקול מיום 16.5.11 עמ' 27 ש' 23-25). מנגד התובעת העלתה את הדרישה להוסיף את המשפט, לפיו שכר העובדים יהיה בהתאם לחוק שכר מינימום (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 13 ש' 10).

מלשון סע' 4(ב) להסכם, כמפורט לעיל, נלמד, כי התובעת, המעסיקה של העובדים הזרים, התחייבה לשלם לעובדים הזרים שכר שלא יפחת משכר מינימום. ודוק- סוגיית שכר המינימום, אשר, כאמור, הועלתה על ידה, לא נעלמה מעיניה בעת עריכת ההסכם.
עוד בעניין זה ראוי לציין, כי התחייבות זו של התובעת, לשלם לעובדים הזרים שכר שלא יפחת משכר מינימום, מצויה תחת הפרק "התחייבויות החברה", לשון אחרת- עסקינן בהתחייבות התובעת כלפי העובדים הזרים.

כאמור, במסגרת סע' 4 (ב) להסכם, שכרם של העובדים הזרים נקבע בערך של 4.20$ לשעה. בהתאם לשער הדולר במועד חתימת ההסכם (5.2.06), שכרם של העובדים הזרים עמד בשקלים על סך של 19.73 ₪, כאשר במועד זה, שכר המינימום עמד על סך של 17.93 ₪. רוצה לומר- השכר ששילמה התובעת לעובדים הזרים מלכתחילה עלה על שכר המינימום. ביום 1.4.06 הועלה שכר המינימום והועמד על סך של 18.58 ₪. גם בשלב זה, השכר ששילמה התובעת לעובדים הזרים, עלה על שכר המינימום, וכך היה גם בחודש מאי שנת 2006.

כשנשאל מנהל התובעת האם מלכתחילה ידע, כי הוא משלם לעובדים הזרים שכר שעולה על שכר המינימום, השיב: "זאת הייתה דרישת המזמין וידעתי על כך" (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 15 ש' 5-8), וכשנשאל, כיצד דרש עדכון שכר המינימום, שעה ששכר העובדים היה גבוה משכר המינימום, השיב: "מאחר ולעובדים האלה היינו צריכים לשלם יותר מאשר לעובדים אחרים ושכרם נקבע מלכתחילה יותר גבוה משכר המינימום, כאשר שכר המינימום עלה העלינו את התשלום לעובדים..." (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 15 ש' 9-14), ובהמשך הוסיף: "העובדים קיבלו סכום שהוא גבוה יותר מכל יתר העובדים ויותר גבוה משכר המינימום וזה היה מלכתחילה והייתי צריך לשמור על הפער" (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 16 ש' 12-16).

ברי, כי בתקופה בה שכר העובדים הזרים עלה על שכר המינימום במשק, לא היה מקום לדרוש מהנתבעת תוספת לתמורה החוזית עקב עליית שכר המינימום. ויחודד- שכר העובדים הזרים בתקופה זו, עלה על שכר המינימום. לא נהירה עדות מנהל הנתבעת, לפיה היה "צריך לשמור על הפער", שכן לא נהיר עבור מי היה צריך לשמור על הפער, אם עבור הרווח לו זכאית התובעת, או אם עבור שכר העובדים הזרים, ואם הכוונה הייתה לדאגה לשכר העובדים הזרים, לא נהיר מדוע היה צריך לשמור על פער שכרם ומול אילו עובדים אחרים נבחן הפער. שאלות אלה נותרו עמומות.

סע' 5 להסכם, קובע את התמורה החוזית, אותה נדרשה הנתבעת לשלם לתובעת, כדלקמן:

"בעבור כל התחייבויות החברה כלפי המזמין, ישלם המזמין לחברה עבור כל עובד אשר יועסק אצלו סך של 8.75$ דולר עבור כל שעת עבודה של העובד הזר,התשלום יהיה לפי השער היציג של הדולר ביום הראשון לחודש שלאחר חודש העסקה. במידה ומי מהעובדים יועסק מעל 236 ש"ע לחודש אזי מחיר שעת העבודה העודפת יהיה 8.75 $...".

הצדדים מחקו את הדרישה לקביעת תמורה מינימאלית.

סעיף זה עניינו התמורה שמשלמת הנתבעת לתובעת בגין השירותים שמספקת האחרונה. כפי שעולה מנוסח הסעיף, התמורה נקבעה עבור "כל התחייבויות החברה כלפי המזמין". בנוסף, התמורה החוזית הוצמדה לשער הדולר בלבד, תוך שהוסכם שלא תקבע תמורה מינימאלית. ודוק- עסקינן בסכום קבוע אשר השינויים בו הינם בגזרת התנודות בשער הדולר בלבד. זאת ועוד, מנוסח הסעיף, כמפורט לעיל, בצירוף העובדה שבסע' 4 להסכם צוין מפורשות ששכר העובדים הזרים (שמשולם על ידי התובעת), יהיה תמיד בהתאם לחוק שכר מינימום והעובדה ששכר העובדים הזרים בתקופה זו עלה על שכר המינימום, נלמד, כי התובעת, אשר הייתה מודעת לחובתה לשלם לעובדים הזרים שכר שלא יפחת משכר מינימום, בחרה, במודע, להצמיד את התמורה החוזית לשער הדולר בלבד, ואף ויתרה על תמורה מינימאלית.

מנהל התובעת נשאל בחקירתו, מדוע נקבעה הצמדה לדולר ולא נקבע סכום בשקלים, והוא השיב, "...זאת הייתה דרישת המזמין..." (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 15 ש' 8-12, 17). ברם, כפי שעולה מנוסח טיוטה להסכם (נ/2), אשר העבירה התובעת לנתבעת, הבחירה כדולר כמנגנון הצמדה, הייתה של התובעת, כך שלא נהיר מדוע נטען, כי הייתה זו דרישת הנתבעת.

כאמור, לטענת התובעת, דרישתה לתוספת בשל עליית שכר המינימום, מעוגנת בסע' 5 ו' להסכם, אשר קובע כדלקמן:

"במידה ויחולו על העובדים הזרים צווי הרחבה קולקטיבים אחרים ו/או כל הסדרים מחייבים אחרים ו/או היטלים חדשים ו/או מיסים חדשים אשר לא היו קיימים במועד חתימת חוזה זה אזי מוסכם כי מחיר שעת העבודה יועלה באופן יחסי בנוסף למוסכם בחוזה זה. סעיף זה הינו סעיף יסודי בחוזה זה".

בנוסף, הוסף בכתב יד הכיתוב:

"כנ"ל לגבי הורדת מיסים ירד המחיר בהתאם".

כפי שניתן להבחין, במסגרת סעיף זה לא הוזכר שכר המינימום מפורשות, והלשון שננקטה בסעיף הייתה: "...צווי הרחבה קולקטיבים אחרים ו/או כל הסדרים מחייבים אחרים ו/או היטלים חדשים ו/או מיסים חדשים אשר לא היו קיימים במועד חתימת חוזה זה..." (ההדגשה אינה במקור- מ.ס).

שכר מינימום איננו בבחינת היטל אשר לא היה קיים במועד חתימת ההסכם. כפי שפורט לעיל ובהרחבה, התובעת הייתה מודעת לחובתה לשלם לעובדים הזרים שכר שלא יפחת משכר המינימום, וכראייה חובה זו עוגנה מפורשות במסגרת סע' 4 (ב) להסכם, במסגרת התחייבות התובעת כלפי העובדים הזרים, במערכת היחסים ביניהם. מכל האמור לעיל, לא ניתן לומר שמדובר בהיטל חדש שלא היה קיים במועד חתימת ההסכם, וככל שחפצה התובעת להצמיד עליה בשכר המינימום לתמורה החוזית, היה עליה לכתוב זאת מפורשות בהסכם, בדיוק כפי שהנתנה התיחסותה לבסע 4 (ב). בנוסף, העובדה שלא נקבעה תמורה מינימאלית (נמחקה בהסכמת הצדדים), מחזקת פרשנות זו, ומלמדת אף היא על כוונת הצדדים, להצמיד את התמורה החוזית לשער הדולר בלבד. טענות התובעת בעניין התוספת בכתב יד אינן מקובלות על ידי ונהיר, כי הכוונה הייתה להפיכת הסעיף להדדי.

הנתבעת צירפה לתצהיר מנהלה, עותק הסכם שנחתם ביום 1.7.07 בינה לבין חברת כוח אדם "היכל אדם בע"מ" (נ/7). בפרק התמורה, להסכם זה נכתב מפורשות (סע' 7): "במקרה שיחולו שינויים מנהליים בהוראות החוק והתקנות לגבי: שכר המינימום, האגרות, ההיטלים או המסים החלים על העסקת עובדים זרים תתעדכן התמורה על פי התחשיב 'שבנספח ג' בהתאם לדרישות אשר החברה תידרש לשלם לרשויות המדינה בגין שינויים אלה מיד על דרישתם ע"י רשויות המדינה, שינויים אלה יחולו גם לגבי הפחתות" (סע' 7.4). להבדיל מנוסח הסעיף נשוא התביעה, סעיף זה הינו מפורט וכוונת הצדדים להצמיד את התמורה החוזית, בין היתר, לשכר המינימום, עולה ממנו מפורשות.

זאת ועוד, הנתבעת שילמה לתובעת את הסכומים שלשיטתה היה עליה לשלם בהתאם להסכם. התובעת הלינה על הסכומים ששילמה לה הנתבעת כבר בשנת 2006, ברם, למרות שהייתה בידיה האפשרות להפסיק את ההתקשרות החוזית עם הנתבעת, בחרה היא שלא לעשות כן והיא המשיכה את ההתקשרות החוזית עם הנתבעת עד לחודש אוגוסט 2008. סע' 7 להסכם קובע מספר מקרים, בהם רשאית התובעת להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת, כאשר במקרים המנויים בסעיף לא תהיה לנתבעת עילת תביעה נגד התובעת. באפשרות התובעת היה לעשות שימוש בסע' 7 ג.7, לפיו "כל תקנה ואו חקיקה בארץ ו/או בחו"ל המטילה מגבלות ו/או תנאים חדשים להחזקה והעסקה של עובדים זרים בארץ... ו/או בנוגע למיסוי, היטלים, אגרות, אשר בגללם ו/או בגלל אי הסכמת המזמין להוסיפם למחיר שעת העסקה של העובדים, ימנעו מהחברה מלספק את העובדים למזמין לא תחשב כהפרת הסכם מצד החברה". התובעת כאמור לא עשתה שימוש בסע' זה.

מנגד העיד מנהל הנתבעת, כי במסגרת פגישה שהתקיימה ביום 6.11.07 הציע הוא למנהל התובעת להפסיק את ההתקשרות. ברם, התובעת לא הפסיקה את ההתקשרות עם הנתבעת והמשיכה לעבוד עימה (פרוטוקול מיום 16.5.11 עמ' 35 ש' 23-30).

בנוסף, התובעת דרשה את עליית שכר המינימום אשר ארעה ביום 1.6.06, רק במכתבה מיום 29.3.07. קרי, התובעת השתהתה כמעט שנה בדרישתה לקבל הפרשים בגין העלאה זו.

מעבר לעובדה שהנתבעת שילמה את התמורה החוזית כפי שסברה שעליה לשלם משך תקופה ארוכה ובכך הביעה התנגדותה להעלאת התמורה החוזית עקב עליית שכר המינימום, היא אף פירטה על פני ספח שיק שמסרה לתובעת (לתשלום עבור חודשים אפריל ומאי) חישוב של הסכום שהיא נדרשת לשאת בו, לשיטתה. על ספח השיק נכתב כדלקמן: "נא להמציא לנו זיכוי על ההפרשים" (נ/25). לשון אחרת- הנתבעת ביקשה מהתובעת חשבונית זיכוי שתתאים לחישוב שערכה בעצמה.
כל העובדות הללו גם יחד מביאות לכך, שהנתבעת הביעה דעתה, כי אין בכוונתה לשלם לתובעת את הסכום אותו דרשה ממנה האחרונה, ולכך יש לצרף את העובדה שהתובעת לא ביטלה עימה את ההסכם.

מבלי לפגוע באמור לעיל ולמעלה מן הנחוץ, מחקירת מנהל התובעת עולה, כי חשבוניות אותן שלחה התובעת לנתבעת, לא עלו בקנה אחד עם הסכומים שהתובעת הייתה זכאית להם אף לשיטתה. מנהל התובעת נשאל בחקירתו לגבי חשבוניות לחודשים מאי 2007 עד אוקטובר 2007, כאשר בחודשים אלה נגבה סכום של 38.7 ₪ לשעה, במנותק משכר הדולר שנקבע בהסכם. מנהל התובעת השיב כדלקמן: "אני כבר לא זוכר במדויק את השתלשלות העניינים. כנראה שהייתה לזה סיבה אבל אני לא זוכר למה. באוויר זה לא נעשה. היו פה תוספות של מחירים על המינימום, היו פה שינויים נוספים שיכול להיות שהביאו לשינוי התעריף ל-38.7. מעבר לכך אני לא יכול להסביר" (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 20 ש' 4-11). בהמשך הוצגו בפניו חשבוניות נוספות מהן עולה, כי התובעת גבתה יותר ממה שהגיע לה, וכשנשאל מנהל התובעת בעניין זה, הוא השיב: "אני לא מבין למה זה נעשה" (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 20, עמ' 21 ש' 1-2).

לאור כל האמור בפרק זה, אין התובעת זכאית לקבלת הפרשים עבור עליית שכר מינימום.

העלאת תעריף שעת עבודה
דרישת התשלום בגין רכיב זה נדרשה הן בשל עליית היטל מעסיקים והן בשל העלאת מחיר שעת עבודה לחודש שארעה בחודש נובמבר שנת 2007 (פרוטוקול מיום 16.5.11 עמ' 36 ש' 9-10).

היטל העסקת עובדים
לטענת התובעת דרישה זו נולדה בשל עליית מס מעסיקים מ-8% ל-10%, כאשר הסכום שנתבע בגין רכיב זה נכלל בסכום של 164,904 ₪ ומסתכם בסכום של 10,204 ₪ (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 27 ש' 6). לטענת התובעת המקור החוקי לדרישת ההפרש כאמור, נעוץ בסע' 5 ו להסכם. הנתבעת דוחה את טענות התובעת בעניין זה וטוענת, כי ההיטל עלה עובר לחתימת ההסכם, וכי התמורה החוזית כוללת את ההיטל בשיעורו הגבוה.

לבית המשפט הוגש מסמך שיצא תחת ידי רשות המיסים מיום 11.1.06 ועניינו עדכונים שנתיים במערך הניכויים החל מחודש ינואר 2006. במסגרת סעיף ג' למסמך זה נכתב: "בספר החוקים 2046 מיום 1.1.06 פורסם בהוראת שעה, העלאת שיעור היטל עובדים זרים ל- 10% בשנת המס 2006".

כאמור, ההיטל שעניינו העסקת עובדים זרים, הועלה ל- 10%, כאשר הפרסום לכך היה ביום 1.1.06. ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 5.2.06, קרי, ביום חתימת ההסכם, היטל בגין העסקת עובדים זרים בשיעורו החדש היה בתוקף.
מנהל התובעת נשאל האם בחשבונית חודש אפריל שנת 2006 נדרשה הנתבעת לשלם את התוספת, הוא השיב כי אינו יודע, וכי הוא אינו זוכר מתי הממשלה העלתה את התעריף (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 16 ש' 23-25). בנוסף אישר מנהל התובעת, כי הפרסום של העלאת ההיטל היה ב-1.1.06 אך לא ידע להשיב מתי הוא הוחל (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 17 ש' 1). מכל מקום מנהל התובעת העיד: "אני לא יכול לומר אם העלאה האמורה נכללת בחשבוניות שיצאו ממרץ 06 עד אוגוסט 08" (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 17 ש' 2-3).

היות ובמועד חתימת ההסכם, ההיטל בשיעורו החדש היה בתוקף, היה על התובעת לדאוג, כי עלייה זו, תיכלל בתמורה החוזית. ככל שלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה. בנוסף, אף לא הוכח, כי העלייה כאמור לא נכללה במסגרת התמורה החוזית. לטעמי, אין בעובדה שהצדדים קבעו את המחיר החוזי, עובר להעלאת ההיטל (לעניין זה ר' מסמך נ/3 סיכום החלטות שנתקבלו בין התובעת לנתבעת מיום 20.12.05), כדי להוות חיזוק לטענות התובעת, כי ההיטל לא נכלל בתמורה החוזית, כיוון שהצדדים חתמו על החוזה לאחר כניסת העלאת ההיטל לתוקף, ואף במועד חתימתם על ההסכם הם מחקו והוסיפו הערות, רוצה לומר- במועד חתימת ההסכם היה באפשרות התובעת לדרוש שינוי בתמורה החוזית, בהתאם לטענתה.

בנוסף, איני מקבל את טענת התובעת, לפיה המקור החוקי לדרישה לתוספת זו, נעוץ בהוראות סע' 5 ו להסכם. הנימוקים לעניין זה זהים לנימוקים שהועלו על ידי בסע' 17 לפסק דין זה ובתמצית יאמר, כי אין מדובר בהיטל חדש שלא היה קיים במועד חתימת ההסכם. במקרה זה נימוק זה מקבל משנה תוקף עקב העובדה שבמועד חתימת ההסכם, ההיטל בשיעורו הגבוה כבר היה בתוקף.

שינוי התמורה החוזית
לטענת התובעת, בחודש 11/07 פנתה היא לכל קבלני הבניין, וביקשה להעלות את תעריף התמורה, היות ולא היה באפשרותה לקבל תמורה בדולרים, נוכח ירידת הדולר וסירובם של העובדים הזרים לקבל כספים בדולרים. לטענת התובעת, כפי שהועלתה בכתב התביעה המתוקן, ביום 6.11.07 נפגשו מנהל התובעת ומנהל הנתבעת ובמסגרת הפגישה דרש מנהל התובעת, שהנתבעת תסדיר חובותיה לתובעת. כמו כן, במהלך פגישה זו, ביקש מנהל התובעת את הסכמת הנתבעת להעלות תעריף עבור שעת עבודה, ולגרסתו מנהל הנתבעת נתן הסכמתו להעלאת התעריף כמבוקש. בעקבות פגישה זו, שלח מנהל התובעת ביום 6.12.07 סיכום דברים. לטענת התובעת, ככל שלנתבעת היו התנגדויות להעלאת התעריף, היה עליה להגיב לסיכום הדברים שנשלח אליה ובשתיקתה נתנה אישור נוסף להסכמתה לעליית מחיר שעת עבודה. הנתבעת מצידה מכחישה שנתנה הסכמתה לעליית התעריף ולטענתה מדובר בפעולה חד צדדית של התובעת.

עסקינן בטענה שלא נטענה במסגרת כתב התביעה המקורי.

מנהל התובעת הצהיר במסגרת תצהיר עדותו הראשית, כי הבהיר למנהל הנתבעת, שהתובעת מפסידה כספים, ולכן ביקש את הסכמתו לעלות את התעריף עבור שעת עבודה. לגרסתו, מנהל התובעת "הבין את מצוקת התובעת, הבין, כי לא תוכל להמשיך את ההתקשרות עם הנתבעת, הבין את משמעות בקשתה ואמר בסדר" (סע' 36 לתצהיר עדותו הראשית). התובעת צירפה סיכום דברים שהוצא בעקבות הפגישה- מכתב מיום 6.12.07 (ת/15).

עיון במסמך זה מלמד, כי אין מדובר "בסיכום דברים" כפי שמכנה אותו התובעת, אלא במכתב ששלח מנהל התובעת אל מנהל הנתבעת, שכותרתו "שינוי במחיר ש"ע לעובד זר". במסגרת מכתב זה נכתב, בין היתר, כי בהמשך לפגישה שקיימו הצדדים ביום 6.11.07 לאחר בדיקת העלויות אותן משלמת התובעת לעובד הזר ולמדינת ישראל, התברר "שאנו פשוט מפסידים כסף על כל שעת עבודה של עובד זר...". התובעת הוסיפה וכתבה: "לאור זאת אנו נאלצים לעלות את מחיר שעת העבודה ל-43.50 ₪ צמודים לשער ה-$ של ה- 01/12/07 החל מחן חודש 12/07".

כפי שעולה מנוסח המכתב כמפורט לעיל, הסכום הנדרש- 43.50 ₪, הוצמד לשער הדולר. מנהל התובעת העיד, כי אינו יודע להשיב מדוע נכתב כך "אבל מחיר שעת עבודה נשאר 43.5 לכל התקופה" (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 18 ש' 30-31, עמ' 19 ש' 1-2).

כאמור, אין מדובר בסיכום דברים, אלא במכתב חד צדדי ששלחה התובעת לנתבעת, במסגרתו הועלה, באופן חד צדדי ובניגוד גמור להסכם, תעריף שעת עבודת העובדים הזרים. כפי שעולה ממכתב זה הסיבה להעלאת התעריף נעוצה בכך שהתובעת מפסידה כספים. כפי שניתן להבחין, במכתב זה לא הוזכרה, ולו במרומז, הסכמה, לכאורה, של הנתבעת, לשינוי התעריף. ככל שהנתבעת הייתה נותנת הסכמתה להעלאת התעריף, כפי טענת התובעת, הרי שהתובעת לא הייתה משתמשת בניסוח "אנו נאלצים לעלות את מחיר שעת העבודה...", וחלף זאת היתה כותבת (במילותיה שלה) "בהתאם לסיכום בינינו מחיר שעת עבודה הועלה".

מנהל התובעת, לא הסתיר את המניע להעלאת התעריף, והעיד בעניין זה, מפורשות, כי בקשתו הייתה:

"להעלות את המחיר של שעת עבודה מאחר והעובדים הזרים אינם מסכימים לקבל את שכרם בדולרים ומבקשים לקבלו בשקלים, הצגתי לו את התחשיב המלא של כל ההוצאות שלנו, כולל כל המסמכים הנלווים והסברתי לו שאנו מפסידים כסף ואם לא נוכל לקבל תוספת כפי שהעלנו לכל הלקוחות וכפי שמקובל בענף, אזי נאלץ להפסיק את ההתקשרות בהתאם לחוזה" (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 17 ש' 21-25).

בהמשך כשנשאל ישירות מהו המניע להעלאת המחיר, השיב הוא (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 18 ש' 25-26):

"... המניע שהעובדים לא רוצה לקבל דולרים אלא שקלים כי הם מפסידים כסף. ברור שאני מפסיד כסף לאור דרישת העובדים לא לקבל דולרים".

מכל האמור עולה, כי הסיבה להעלאת התעריף ההיתה נעוצה בעובדה שהתובעת הפסידה כספים.

זאת ועוד, בהתאם לעדות מנהל התובעת, בקשתו להעלאת התעריף לא נדחתה על ידי מנהל הנתבעת, והאחרון ביקש לבדוק את הדברים (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 18 ש' 4-6). ב"כ הנתבעת התעקש על נקודה זו בחקירתו, והדברים מדברים בעד עצמם (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 18 ש'7-17):

בסעיף 37 כתבת שלאחר הפגישה הוצאת סיכום דברים?
ת. הוא אמר בסדר ושאשלח לו את כל המסמכים, העליתי על הכתב ופירטתי.
הפגישה לא הסתיימה שהוא מסכים?
ת. הוא גם לא דחה את הבקשה, אם היה אומר לי לא, היינו מפסיקים את החוזה. אני לא טוען כי בפגישה מיום 6.11.07 נקשר בינינו חוזה חדש.
ש. מפנה אותך לת/15, המכתב שאתה מוציא. זו הפעם הראשונה שאתה מודיע לנתבעת שאתה מפסיד כסף?
ת. את מה שנאמר במכתב העליתי בפגישה מיום 6.11.07 ומהמכתב רואים כי לא ניכרת בינינו הסכם חדש ביום 6.11.07 גם מנוסח המכתב בו הוא מבקש לבדוק את הטענות רואים כי לא נכרת הסכם. נכון שאת התעריף העלינו מנובמבר 2007 לפי המכתב.אני הבנתי מהפגישה שהוא לא דחה אותי ורצה רק לבדוק. לכן העלנו את השכר".

גרסת התובעת, כפי שהועלתה בתצהיר עדותו הראשית של מנהלה, התמוטטה בחקירתו הנגדית. בעוד שבס' 36 לתצהיר עדותו הראשית הצהיר מנהל התובעת מפורשות, כי מנהל הנתבעת אמר "בסדר" לבקשה להעלות את התעריף, הרי שבמסגרת חקירתו הנגדית העיד הוא, כי מנהל התובעת "לא דחה את הבקשה". ברי לכל כי קיים פער עצום בין מתן "הסכמה" לדבר, לבין "אי דחייתו". מכל אלה למדים אנו, כי הנתבעת לא נתנה הסכמתה להעלאת התעריף.

מנהל הנתבעת, דחה את גרסת התובעת, לפיה הסכים לדרישה להעלאת המחיר בעקבות הפגישה מיום 6.11.07 וציין, כי טענה זו איננה אמת (סע' 3.16 לתצהיר עדותו הראשית), וכי התובעת העלתה את התעריף באופן חד צדדי (פרוטוקול מיום 16.5.11 עמ' 35 ש' 24).

בנקודה זו האמנתי לגרסת מנהל הנתבעת, לפיה לא נתן הסכמתו להעלאת התעריף.

מבלי לפגוע באמור, העלאת התמורה החוזית, בהתאם לטענת התובעת, מהווה שינוי מהותי בתנאי ההסכם שנחתם בין הצדדים. לא סביר בעיני, כי שינוי כה מהותי, לא קיבל ביטוי באמצעות תוספת כתובה להסכם.

זאת ועוד, הנתבעת מצידה המשיכה לשלם לתובעת את התמורה החוזית, בהתאם להוראות ההסכם, כאשר התובעת לא ביטלה עימה את ההסכם. העלאת התעריף ארעה בחודש דצמבר שנת 2007 וההסכם בוטל רק בחודש אוגוסט 2008. מנהל התובעת נשאל במסגרת עדותו בבית המשפט מה הייתה מסקנתו מכך שהנתבעת המשיכה לשלם את מה שסברה שעליה לשלם, והוא השיב (פרוטוקול מיום 15.5.11 עמ' 18 ש' 18-22):

"מאחר והיו בנינו אין ספור פגישות וחילופי מכתבים ומאחר שלא נדחיתי על הסף, המשכנו את המחלה הזו, אם לא היינו חותכים מזמן".

מכל המקובץ עולה, כי התובעת העלתה את התמורה בצורה חד צדדית, בלי שנתקבלה הסכמת הנתבעת, כאשר הנתבעת מצידה המשיכה לשלם לתובעת בהתאם לקבוע בהסכם, וטענת התובעת, כי זכאית היא להפרשים בגין העלאת תעריף שעת עבודה, נדחית.

לסיכום
לאור כל האמור התביעה נדחית.

בהתאם להסכמה בין הצדדים על הנתבעת לשלם לתובעת, בגין הרכיבים עליהם הושגה הסכמה בין הצדדים (סע' 8 לפסק דין זה), סך של 10,300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

הנני מחייב בזאת את התובעת לשלם לידי הנתבעת הוצאות משפט וכן שכ"ט בסך 20,000 ש"ח .

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ב, 27 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

14 מתוך 14


מעורבים
תובע: ש.כ. מאגרי אנוש יוניברס )2005( בע"מ
נתבע: ראובן סרוגו חברה לבניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: