ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביטל ארגמן נגד המפקחת על העבודה ואח' :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה

עב 001437/03

בפני:

כב' השופטת מ. אריסון-חילו

תאריך:

04/08/2008

נציג עובדים מר חייים דרור, נציג מעבידים מר אשר רום

בעניין:

אביטל ארגמן

ע"י ב"כ עו"ד רן פינגרר

התובעת

- נ ג ד -

1. מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים -

משרד תעשייה המסחר והתעסוקה

ע"י פרקליטות מחוז חיפה אזרחי

2. עתיד חדש שירותי אנוש בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ענת רוזנר ועו"ד סיגלית גורן

הנתבעות

פסק – דין

1. לפנינו תביעתה של גב' אביטל ארגמן (להלן – התובעת) לביטול החלטת הממונה על חוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954( להלן – הממונה) בדבר התרת פיטוריה על ידי הנתבעת מס' 2, עתיד חדש שירותי אנוש בע"מ (להלן- עתיד או החברה או הנתבעת) וחיוב עתיד בתשלום נזקיה הממוניים, הפסדי שכר, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויים עקב הפרת הסכם עבודה, פיצוי בגין עגמת נפש ופיצויים עונשיים; לחילופין, עותרת התובעת לחיוב עתיד בתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

אלה העובדות החשובות לענייננו:

2. עתיד הינה חברה העוסקת באספקת שירותי שיקום בקהילה ובכלל זה הפעלת מסגרות דיור שיקומיות שונות לזכאים (דיור מוגן רגיל/מתוגבר/לווין) בפיקוח שרותי בריאות הנפש במשרד הבריאות. המנהל האדמיניסטרטיבי של החברה הינו מר נעם טלר (להלן – נעם טלר או מנהל החברה) והמנהלת המקצועית של החברה הינה ד"ר אביבה טלר, אימו של נעם טלר (להלן – ד"ר אביבה טלר).

3. התובעת, עובדת סוציאלית במקצועה, עבדה בסניף חיפה של החברה החל מחודש מאי 2000, בתפקיד "עובדת סוציאלית רכזת דיור מוגן", וזאת בהתאם להסכם עבודה אישי מיום 5/4/2000; תקופת ההתקשרות על פי הסכם זה הינה מיום 1/5/2000 ועד ליום 30/4/2001 (ראו נספח א' לתצהיר התובעת – מוצג ת/1). בהסכם עבודה זה צויין, בין היתר, כי התובעת מתחייבת לעבוד ארבעה ימים בשבוע, 90 שעות חודשיות, היקף חצי משרה (ראו סעיפים 3.ד. – 3.ה. להסכם).

4. ארבעה חודשים לפני תום תקופת ההתקשרות על-פי הסכם העבודה הראשון (30.4.2001), הוסכם בין הצדדים ביום 1/1/2001 על הארכת תקופת ההתקשרות ביניהם, כעולה מהסכם העבודה האישי החדש שבין הצדדים; תקופת ההתקשרות על פי הסכם זה הינה מיום 1/1/2001 ועד ליום 31/12/2001 (ראו נספח א' לתצהיר התובעת – מוצג ת/1). בהסכם עבודה זה צויין, בין היתר, כי התובעת מתחייבת לעבוד ארבעה ימים בשבוע, 135 שעות חודשיות (ראו סעיפים 3.ד. – 3.ה. להסכם). לא חל כל שינוי בהסכם העבודה בכל הנוגע להגדרת תפקידה של התובעת בחברה והוא נותר זהה לתפקיד הרשום בהסכם העבודה הראשון, קרי "עובדת סוציאלית רכזת דיור מוגן".

5. לאחר תום תקופת הסכם העבודה השני, שהסתיים ביום 31/12/2001, המשיכו הצדדים את ההתקשרות ביניהם ממבלי שהוסכם על הארכת תקופת ההתקשרות בהסכם עבודה אישי חדש. התובעת המשיכה לעבוד באותו תפקיד ובאותה מתכונת בה עבדה במהלך שנת 2001, קרי ארבעה ימים בשבוע, בין השעות 12:00 – 19:00.

6. במהלך שנת 2002, סוכם בין התובעת ובין ד"ר אביבה טלר, כי התובעת תעבור לעבוד שלושה ימים בשבוע, 10 שעות ליום עבודה (8:00 – 18:00) וזאת לאור בקשת התובעת לשנות את מתכונת העסקתה. הסכמת הצדדים לשינוי זה לא קיבלה ביטוי במסמך כתוב כלשהו.

7. בחודש ספטמבר 2002 התקיימה פגישת צוות מקצועי במשרדי עתיד, בה השתתפו, מנהל עתיד, ד"ר אביבה טלר, התובעת, שתי עובדות סוציאליות נוספות שעבדו בחברה באותה עת, ומספר אמהות בית (ראו עדות התובעת – פ' מיום 19/5/2005, עמ' 12 ש' 11 – 13). במסגרת פגישה זו, נדרשו התובעת ויתר העובדות הסוציאליות, לבצע ביקורי בית בהתאם לנוהל משרד הבריאות וכפועל יוצא מכך נדרשה התובעת לעבוד 4 ימים בשבוע במקום שלושה ימים בשבוע.

8. בתאריך 2/10/2002 הודיעה התובעת לד"ר אביבה טלר כי היא מסרבת לעבור לעבוד ארבעה ימים בשבוע ולבצע ביקורי בית, כדרישת עתיד.

9. במכתבה מיום 2/10/2002, הנושא את הכותרת "הודעת פיטורין" הודיעה ד"ר אביבה טלר לתובעת בזו הלשון:

"הריני להודיעך על הפסקת עבודתך בחברתנו וזאת החל מה- 31.10.2002, כלומר, תקופת העסקתך היתה בין 1.5.2000 – 31.10.2002, בתפקיד עובדת סוציאלית, רכזת דיור מוגן.

ידוע לנו שאת בהריון.

הסיבות להפסקת עבודתך הן כדלקמן:

1. אי הסכמתך לעבוד בימים ובשעות שנקבעו לך.

2. סרובך לצאת לביקורי בית.

אנו מתחייבים לספק לך את כל זכויותייך כעו"ס המגיעות לך כחוק.

אנו מודים לך על תקופת עבודתך בחברתנו ומעריכים את איכות עבודתך ומאחלים הצלחה בהמשך דרכך."

(ר' נספח ה'1 – מוצג ת/1) (להלן – מכתב הפיטורים הראשון).

10. במכתבו מתאריך 7/10/2002 הודיע נעם טלר לתובעת על ביטול מכתב הפיטורים הראשון, וכך ציין במכתבו:

"בתאריך 2.10.2002 נימסר לך מכתב המודיע לך על הפסקת עבודתך בחברתנו וזאת החל מיום 31.10.02

עקב שהותי בשירות מילואים בג'נין וכיוון שמכתב זה יצא שלא בידיעתי ולא על דעתי, הריני להודיעך בזאת על ביטול מכתב הפיטורין מיום 2.10.2002.

אנו מצפים ממך להמשיך את עבודתך בחברתנו כפי שהיה ולפי תנאי הסכם העבודה שנחתם עימך בזמנו.

כמו כן ברצוני להזכירך כי התחייבת לעבוד 135 שעות עבודה חודשיות במשך ארבעה ימים בשבוע, וכן כי במסגרת עבודתך הינך נידרשת לצאת לביקורי בית לפי הקריטריונים כפי שניקבעו ע"י משרד הבריאות.

אבקשך להקפיד ולמלא אחר תנאי עבודה אילו ואשר ניקבעו עימך בהסכם העבודה האישי."

(ר' נספח ז' – מוצג ת/1) (להלן – מכתב ביטול הפיטורים מתאריך 2.10.2002);

11. באישור הריון מתאריך 8/10/2002 מרופא נשים, ד"ר שמאי, צויין כי התובעת נבדקה על ידו בתאריך 8/10/2002 ונמצאה בהריון (ר' נספח ה – מוצג ת/1).

12. התובעת פנתה בתאריך 9/10/2002 בבקשה לביטול פיטוריה מתאריך 2/10/2002, אל גב' חיה חוגי– ראש ענף העסקת נשים בהריון באזור חיפה, הצפון והשרון במשרד העבודה והרווחה (להלן – גב' חוגי או המפקחת) (ר' נספח 6 – מוצג נ/2).

13. במכתבה מתאריך 13/10/2002 הודיעה המפקחת לעתיד כי עליה להחזיר את התובעת לעבודה באופן מיידי , וכך צויין שם:

"הגב' אביטל ארגמן עובדת שלכם מיום 1.5.02 הודיעה לי שפוטרה על ידכם ביום 2.10.02 ולטענתה עובדת ההריון היתה ידועה לכם ביום פיטוריה.

לפי סעיף 9 (ב) של החוק שבנדון, אסור לפטר עובדת בהריון, אלא אם כן יש בידכם היתר לכך משר העבודה והרווחה.

נוכחתי לדעת שלא זו בלבד שאין בידכם היתר, אלא גם לא פניתם אלינו בבקשה לקבל היתר כזה. אי לכך, עליכם להחזיר מיד את הגב' אביטל ארגמן לעבודה. אחרת נאלץ להגיש נגדיכם תביעה משפטית בגין עבירה זו." (ר' נספח 7 – מוצג נ/2).

14. במענה למכתבה של המפקחת אל עתיד מתאריך 13/10/2002, השיב נעם טלר במכתב בזו הלשון:

"במענה למכתביך, מצ"ב מכתבי האחרון מיום 7.10.02 לגב' אביטל ארגמן המדבר בעד עצמו.

חבל שגב' ארגמן לא יידעה אותך על מכתבי זה, למרות שקיבלה אותו לפני ששלחה אליך את מכתבה מיום 9.10.02" (ר' מכתבו של נעם טלר מתאריך 13/10/2002, נספח 8 – מוצג נ/2).

15. במכתבו מתאריך 28/10/2002 הנושא כותרת "חזרה למסגרת שעות וימי עבודה עפ"י חוזה", הודיע נעם טלר לתובעת כי עליה לעבוד 4 ימים בשבוע, לא יותר מ- 8 שעות ביום, ממועד קבלת מכתבו (נספח ח' – מוצג ת/1). כן צוין במכתב הנ"ל (בסעיף 9) כי ככל שהתובעת לא תשוב לעבוד 4 ימים בשבוע, תשולם לה תמורה חודשית בגין שעות עבודתה בפועל (לא יותר מ- 8 שעות ביום) ובנוסף, תפנה החברה באופן מיידי אל הממונה בבקשה להתיר את פיטוריה, לטענתו, לנוכח אי מילוי התחייבויותיה לפי חוזה העבודה.

16. במכתבו מתאריך 11/11/2002 הודיע נעם טלר לתובעת את הדברים הבאים:

"הינך נידרשת לעזוב את מקום העבודה לאלתר.

נימוקים לכך יימסרו במועד מאוחר יותר." (ראו נספח ט' – מוצג ת/1)

17. התובעת פנתה פעם נוספת למפקחת, וזו הורתה לעתיד, במכתבה מתאריך 14/11/2002, להחזיר את התובעת לעבודה באופן מיידי (ר' נספח י' - מוצג ת/1) (להלן – מכתב המפקחת מתאריך 14/11/2002).

18. עתיד הגישה למפקחת, באמצעות באת כוחה, בקשה להתיר פיטוריה של התובעת; הבקשה הומצאה למפקחת בתאריך 17/11/2002 (ר' נספח י"א – מוצג ת/1 וכן אישור קבלת דבר דואר רשום - נספח להודעת עתיד מתאריך 8/12/2005).

19. בתאריך 27/11/2002 התקיים בירור בפני המפקחת, במהלכו נגבתה עדות מנעם טלר – מנהל הנתבעת. ביום 28/11/2002 התקיים בירור נוסף בפני המפקחת ובמהלכו נגבתה עדות מהתובעת, אשר הופיעה לבירור בלוית בא כוחה, וכן נגבתה עדות מד"ר אביבה טלר (ר' נספחים א' –ג' להודעת הממונה מתאריך 9/8/2004; נספח י"ג – מוצג ת/1).

20. במכתבו מתאריך 1/12/2002, השיב בא-כוח התובעת למפקחת, בשם התובעת ובמענה לשאלת המפקחת אשר התעוררה בתום גביית עדות התובעת על ידי המפקחת בתאריך 28/11/2002, באשר לתדירות ביקורי הבית שהתובעת מוכנה לבצע - כי התובעת תהא מוכנה להסכים לבצע ביקורי בית בתדירות של פעם אחת בשבוע בין השעות 15:00 – 19:00, בשכונה אחת כל פעם, והכול בכפוף לכך שהתובעת תמשיך לעבוד באותו התפקיד ובאותם התנאים כרכזת דיור מוגן כפי שעבדה החל מחודש אפריל 2002, קרי שלושה ימי עבודה בשבוע ובכפוף לקבלת הוצאות רכב בגין ביצוע ביקורי הבית (נספח ט"ו– מוצג ת/1).

21. במכתבה מיום 9/12/2002, השיבה באת כוח עתיד למפקחת, כי עתיד לא תוכל להיענות לתנאים אשר הציבה התובעת, כתנאי לחזרתה לעבודה, משאלה אינם תואמים את דרישות משרד הבריאות ואת התנאים הבסיסיים הנדרשים במסגרת תפקידה, כמו גם בחוזה העסקתה (ר' נספח 22 – מוצג נ/2).

22. בהחלטתה מתאריך 24/12/2002 התירה הממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה, עו"ד רבקה מקובר, את פיטורי התובעת (להלן - הממונה);

וזו לשון החלטת הממונה:

"הריני להודיעכם כי לאחר עיון במסמכים הנוגעים בדבר ועל סמך פנייתכם, החלטתי, לפי סעיפים 9, ו-22 לחוק עבודת נשים תשי"ד–1954, להתיר הפיטורים של הגב' ארגמן אביטל, החל מתאריך 24.12.02.

תמצית הנימוקים: אין קשר בין הפיטורים להריון.

א. העובדת הועסקה שנתיים וחצי כעובדת סוציאלית ורכזת דיור מוגן.

ב. כתוצאה מדרישת משרד הבריאות מבקשים לשנות את תנאי העסקתה כמו לשאר העובדות הסוציאליות.

ג. העובדת איננה מוכנה להיענות לדרישת המעביד."

(ר' נספח י"ד1 – מוצג ת/1, ההדגשות במקור) (להלן – החלטת הממונה).

23. עם קבלת החלטת הממונה הודיע נעם טלר לתובעת במכתבו מיום 7/1/2003 על הפסקת עבודתה בזו הלשון:

"כידוע לך ממכתבה של עו"ד רבקה מקובר הינך מפוטרת מיום 24.12.2002 מהסיבה שצוינה "כי הינך מסרבת להיענות לדרישת המעביד."

(ר' נספח י"ד 2 – מוצג ת/1)

עיקר טענות התובעת:

24. הממונה שגתה בדרך בדיקת עובדות המקרה, לרבות בכל הקשור לתפקידה בפועל של התובעת בעתיד והחובות שהיו מוטלות עליה מכוח תפקיד זה, ועל כן סברה שפיטוריה על ידי עתיד נבעו מסיבה שבדין.

25. החלטת הממונה להתיר את פיטורי התובעת נגועה באי סבירות קיצוני, שיקולים זרים, ואפליה פסולה ומן הראוי שבית הדין יתערב בהחלטתה ויקבל את תביעתה, הואיל והעילה היחידה לפיטוריה על ידי עתיד היא דבר הריונה ולא הטעמים עליהם מבקשת עתיד להצביע.

26. יש לראות בתובעת כמי שזכאית להפסדי שכר לתקופות שמיום הפיטורים ועד ליום הלידה וכן לתקופת חופשת הלידה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויים בגין הפרת הסכם עבודה, פיצויי הסתגלות ו/או הסתמכות ו/או עגמת נפש ו/או פיצויים עונשים, פיצויים במוניטין ו/או בכושר השתכרות. התובעת מוותרת על הסעד ההצהרתי לאכיפת הסכם העבודה וביטול היתר הפיטורים המבוקשים על ידה בכתב התביעה, וזאת לטענתה לאור היחסים העכורים שבין הצדדים (ראו סעיף 8.2 לסיכומי התובעת); לחילופין, טוענת התובעת כי ככל שבית הדין לא ימצא מקום להתערב בהחלטת הממונה, הרי שיש לראותה כמי שזכאית לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

עיקר טענות המדינה:

27. החלטת הממונה, לפיה אין קשר בין הפיטורים להריון, מנומקת היטב, מעוגנת בחומר שעמד בפניה, סבירה, מידתית, ונעשתה בהתאם לסמכות הקבועה בחוק ובגדרי החוק ולא נפל בה כל פגם ובוודאי שלא פגם שיש בו כדי להצדיק התערבותו של בית הדין. אמנם החלטת הממונה, ככל גוף מינהלי הממלא תפקיד מעין שיפוטי, נתונה לביקורת בית הדין, אולם ביקורת זו מוגבלת להתערבות בית הדין בהחלטת הממונה, מכוח עילות המשפט המינהלי ובית הדין אינו מתערב בשיקולי הרשות המוסמכת, או יושב כערכאה נוספת הבוחנת מחדש את המחלוקת מושא החלטת הממונה.

עיקר טענות עתיד:

28. החלטת הממונה התקבלה כדין ואין מקום להתערבות בית הדין בשיקול דעתה של הממונה. החלטתה זו התקבלה על בסיס מסכת עובדתית מוצקה ושיקולים עניינים וראויים, והיא אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, כך גם אינה נגועה בשיקולים זרים באופן הדורש את ביטולה.

29. פיטוריה של התובעת נעשו ללא קשר להיותה בהיריון ועוד בטרם נודע לחברה דבר היריונה; הסיבה בגינה פוטרה התובעת, מקורה בהפרת משמעת חמורה שביצעה התובעת כלפי החברה, אשר גרמה לחברה נזקים כלכליים ותדמיתיים.

30. נסיבות סיום העסקתה של התובעת והנזקים שנגרמו לחברה כתוצאה מהפרת המשמעת שביצעה התובעת כלפי החברה ומתפקודה המקצועי הלקוי בתקופה שממועד החזרתה לעבודה, לאחר ביטול פיטוריה ועד למועד הפסקת עבודתה בתאריך 11.11.02 - הינן נסיבות המצדיקות שלילתם של מלוא פיצויי הפיטורים, להם זכאית התובעת.

דיון והכרעה:

31. סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954 (להלן – החוק או חוק עבודת נשים), אשר עניינו הגבלת פיטורי עובדת בהריון קובע בזו הלשון:

"לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון...".

הוראת חוק זו שוללת את כוח הפיטורים של המעביד כלפי עובדת בהריון ומכפיפה אותו לביקורת ולשיקול דעת השר העבודה והרווחה (להלן – השר). הפסיקה קבעה כי הוראת חוק זו נועדה להגן על האשה העובדת בתקופת הריונה, בכך שבתקופת הריונה היא עשויה להיאלץ להיעדר מעבודתה יותר מהרגיל. כמו כן, יתכן שהמעביד שלה יפיק פחות תועלת מעבודתה והיא תהיה חשופה לפיטורים או להרעת תנאי עבודה (ר' דב"ע נו/80-3 ורדה אלול נ' פנינה רוזנבלום, פד"ע ל' 86; דב"ע מח/8-3 אבנר קופל סוכנות לביטוח נ' עדי וייס ארלוביץ, פד"ע כ' 57).

ההגנה הניתנת לעובדת נגד פיטוריה מסיבות הריונה או כלשון החוק - "בקשר להריונה" הינה אבסולוטית ואף השר עצמו אינו רשאי לשללה ממנה על ידי מתן היתר פיטורים. ואולם, במקרה בו מפוטרת עובדת בהריון, שלא מסיבת הריונה או בקשר להריונה, אלא על פי עילה אחרת, רשאי השר להתיר פיטורים אלה ולגביהם הגנת המחוקק על העובדת ההרה אינה אבסולוטית, אלא מסויגת בלבד (ר' דב"ע לו/78-3 רחל פאלק נ' מדינת ישראל, פד"ע ט', 197). ההחלטה אם להתיר את פיטוריה של עובדת בהריון, בכל מקרה שאלה אינם קשורים להריון, נתונה לשיקול דעתו של השר ובמקרה כזה יהיו שיקוליו כאלה הקשורים במכלול יחסי העבודה במקום ובהליכים שהובילו לפיטורים (ר' דב"ע מט/133-3 רחל שלום נ' ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כ"א 262).

בית הדין הארצי שב ופסק, כי החלטת הממונה - לה האציל השר את סמכותו - אם להתיר פיטוריה של עובדת בהריון, אם לאו, הינה החלטה מינהלית שלטונית וככזו אין בית הדין משמש כערכאת ערעור עליה, אלא מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלבנטיים; כך גם בית הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידיות, בתום לב ובמסגרת הסמכות על פי דין (ר' ע"ע 307/99 אופיר טורס בע"מ – זהבה גולדנברג-חייט, ניתן בתאריך 15/10/2002). (יוער כי בשנת 2007 תוקן חוק עבודת נשים (תיקון מס' 39) התשס"ז-2007, (פורסם ס"ח 2108 מתאריך 7/8/2007 עמ' 436), תוך שהוסף סעיף 13ד המאפשר הגשת ערעור לבית הדין למי שנפגע מהחלטת שר התעשייה, המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי החוק; ברם תיקון זה, יוטעם, אינו רלוונטי לענייננו, משהמקרה מושא דיוננו קודם לתיקון זה).

32. מסיכומי התובעת עולה כי בפיה שתי טענות עיקריות כנגד סבירות החלטת הממונה – האחת, כי בבסיס החלטת הממונה, הנחה שגויה בכל הקשור לתפקידה של התובעת בפועל והחובות הנגזרות מתפקידה. השניה, הממונה התעלמה בהחלטתה מהעובדה שקודם לפיטוריה הראשונים בתאריך 2/10/2002, שינתה החברה את תנאי העסקתה באופן חד צדדי.

33. הממונה קבעה כי התובעת הועסקה כעובדת סוציאלית רכזת דיור מוגן וכי דרישת החברה לשנות את תנאי העסקתה ואשר קדמה לפיטוריה, היתה כתוצאה מדרישת משרד הבריאות לשנותם, כמו לשאר העובדות הסוציאליות. כן קבעה הממונה כי התובעת לא היתה מוכנה להיענות לדרישה זו של עתיד.

34. לא שוכנענו כי מסקנותיה אלה של הממונה, נגועות בחוסר סבירות קיצוני, כנטען על ידי התובעת ואשר יש בו כדי להצדיק את התערבותנו. טעמינו יובאו להלן.

תפקידה של התובעת – לא מצאנו כי הממונה שגתה ביחסה לתובעת תפקיד של "עובדת סוציאלית ורכזת דיור מוגן", אף לא מצאנו כי התובעת הועסקה על ידי עתיד בתפקיד "מנהלת דיור מוגן", כהגדרתו בנוהל 80.003 של משרד הבריאות (ר' נספח ב - מוצג ת/1) (להלן – נוהל משרד הבריאות), אליו מפנה התובעת בסיכומיה (סע' 4.1.ד.), ואשר לטענתה אינו מחייב את מי שמכהן בתפקיד זה לקיים ביקורי בית, או, למצער, רק "במידת הצורך" כלשונה (ר' עדות התובעת - פ' מיום 19/5/05, עמ' 3 ש' 4 – 5; עמ' 4 ש' 12 - 15); מאידך למדנו מסעיף 5.16 לנוהל משרד הבריאות, כי על הצוות בדיור מוגן לבצע ביקורים 3-5 ימים בשבוע ובאשר לדיור מוגן מתוגבר, סעיף 5.17 לנוהל, יש לבצע ביקור יומיומי עד שבעה ימים בשבוע. מחומר הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו, עולה כי התובעת ביצעה בנוסף לתפקידיה המקצועיים כעובדת סוציאלית, עבודות אדמיניסטרטיביות שונות, בעלות אופי ניהולי כזה או אחר (ר' בהקשר זה עדות התובעת – פ' מיום 19.5.05, עמ' 2, ש' 16–23), אולם אין די בכך כדי לקבוע כי יש לראותה כמי שנכנסת בגדר התפקיד של "מנהלת דיור מוגן" כהגדרתו בנוהל משרד הבריאות; חיזוק למסקנתו זו מוצאים אנו במכתבה של התובעת אל המפקחת מתאריך 9/10/02 (נספח 6 - מוצג נ/2) שם מגדירה עצמה התובעת כ"עובדת סוציאלית בתנאים של רכזת דיור מוגן" ואין זכר לטענתה כי עבדה בתפקיד של "מנהלת דיור מוגן" או כי היא אינה מחוייבת לבצע ביקורי בית מכוח תפקידה זה. מכל מקום, לא הוכח בפנינו כי התובעת עבדה בפועל בתפקיד "מנהלת דיור מוגן" ואנו מעדיפים את גרסת עתיד בהקשר זה על פני גרסתה של התובעת בפנינו ואנו סוברים כי החלטתה של הממונה בעניין זה הינה כדין.

הנסיבות בגינן דרשה החברה את שינוי תנאי העסקתה של התובעת, במהלך פגישת הצוות המקצועי שהתקיימה בנוכחות התובעת בחודש 9/02 וקודם לפיטוריה הראשונים– מצאנו כי הממונה צדקה בקביעתה, כי דרישתה זו של עתיד, אשר קדמה לפיטוריה הראשונים של התובעת, נבעה מדרישת משרד הבריאות, וזאת למדים אנו מעדותה של התובעת עצמה בפנינו ובלשונה: "ב- 9/02 הם (נעם טלר וד"ר אביבה טלר – הוספה שלנו) דרשו באופן חד צדדי, אני מניחה שזה בעקבות ביקורת משרד הבריאות, שנערכה כחודשיים לפני כן, בביקורת עלה שאמהות הבית לא מבקרות במידה הנדרשת בתדירות..." (ר' פ' מיום 19.5.05עמ' 7, ש' 10 – 16 (ההדגשות שלנו)); "בפגישה של אמצע ספטמבר שבה נכחו שתי העובדות הסוציאליות ו-3 אמהות הבית, יחד עם נעם טלר וד"ר טלר, באותה פגישה ביקשו משלושתנו, שתי העובדות הסוציאליות ואני מנהלת הדיור המוגן, נדרשו באופן חד צדדי לשנות את ימי העבודה ואת שעות העבודה בעיקר אחה"צ, ולעסוק בעיקר בעבודה של ביקורי בית, על מנת לענות על מכסת ביקורי הבית שמשרד הבריאות דורש" (ר' פ' מיום 19.5.05, עמ' 12, ש' 11 - 15) (ההדגשות שלנו)); הנה כי כן, מעדותה של התובעת עולה בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשת