ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דור אלון נגד תחנת דלק שערי חולו :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

בשא207778/09

לפני:

כב' השופטת ניב ריבה

תאריך:

05/04/2009

בעניין:

דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ

המבקשת

נ ג ד

1 . תחנת דלק "שערי חולון" בע"מ

2 . סונול ישראל בע"מ

המשיבות


ב"כ המבקשת עו"ד שלומי ברכה ועו"ד מאיר פורגס

ב"כ המשיבה 1 עו"ד רוית הוף ועו"ד גיא בוסי

ב"כ המשיבה 2 עו"ד צפריר נגבי ועו"ד יעל שקלרש

החלטה

1. דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ (להלן: "המבקשת"), הינה חברה בע"מ המאוגדת בישראל ועוסקת בין היתר בהקמה ובניה של תחנות תדלוק, בשיווק מוצרי דלק לסוגיהם, ומכירתם.

2. המשיבה 1, הינה תחנת הדלק "שערי חולון" בע"מ, בעלת זכויות החכירה הראשית בגוש 6989 חלקה 26 בשדרות לוי אשכול בחולון. (להלן: "המשיבה" ולהלן: "התחנה").

3. מר זאב דותן הינו הבעלים של המשיבה, ובתו, הגב' עדינה מססה, מנהלת את התחנה בשמו.

4. ביום 13.11.03, התקשרה המבקשת עם המשיבה בהסכם שתחילתו מיום 1.1.04. ההסכם נועד להפעלת התחנה וחנות נוחות ע"י המבקשת, לתקופה של 3 שנים (להלן: "ההסכם").

5. על פי סעיף 4ב להסכם, ניתנה האפשרות להארכת תקופתו למשך שנה נוספת, במשך שבע פעמים (עד לתקופה כוללת של 10 שנים), ללא צורך בהודעה כלשהי. כן הוקנתה למשיבה הזכות להפסיק את ההתקשרות, ולמנוע את ההארכה, באמצעות הודעה בכתב שתינתן במועד שלא יאוחר מ-45 יום לפני תום תקופת ההתקשרות. ללא הודעה כזו, הוארך החוזה באופן אוטומאטי. לפי סעיף 4ג להסכם, היה ולא הוארך ההסכם כנ"ל על ידי המשיבה, האחרונה תשתתף בהוצאות המבקשת בסך השווה לסך – 25,000$ לכל שנה מ-7 שנות האופציה, שלא מומשה.

6. המבקשת טענה כי ניהלה מגעים עם התחנה, וכי הגיעה עימה להסכמה להארכת תקופת השכירות לשנה נוספת, ואולם חרף אותה הסכמה, קיבלה ביום 25.2.09 מכתב מהגב' מססה, המודיע לה כי הפרה את ההסכם, ולפיכך מופעלת הזכות לאי הארכה של החוזה.

7. המבקשת טענה כי בדקה את טענות המשיבה בקשר להפרה, ענתה עליהן באופן ענייני, ולפיכך אין המשיבה רשאית להסתמך על ההפרה הנטענת על ידה וכי מכתב הביטול – חסר תוקף.

8. חברת סונול ישראל בע"מ (להלן: "המשיבה 2"), הינה אחת משלוש חברות הדלק הוותיקות בארץ, אשר התקשרה עם המשיבה להפעלת התחנה. אור ליום 8.3.09 הוחלפו סמלי המבקשת בסמליה של המשיבה 2, והתחנה חדלה מלרכוש את מוצרי המבקשת, והיא מוכרת כיום את מוצרי המשיבה 2.

9. ביום 9.3.09 הגישה המבקשת בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד.

כב' השופטת התורנית לא נתנה את הצו, בין היתר, משום שמדובר במעשה עשוי. המשיבות נתבקשו להגיב על הבקשה, ולאחר חקירת הצדדים על תצהיריהם לפניי, הוגשו סיכומיהם.

10. המשיבה טענה, בראש ובראשונה, לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה.

לטענתה, מגלה הבקשה כי בדעת המבקשת לעתור לאכיפת ההסכם, ולפיצוי בגין נזקים, בסכום העולה על הסכום שבית משפט השלום מוסמך לדון בו. עוד טענה המשיבה כי מתוך הסעדים שהתבקשו על ידי המבקשת: להימנע מלמכור מוצרי דלק ומוצרים אחרים, שאינם של המבקשת, להחזיר למקומם את סמלי המבקשת ועמוד הפרסום שלה, ולסלק את שלטי המשיבה 2, להימנע מביצוע כל פעולה הסותרת את ההסכם, ולהימנע מפינוי המבקשת מחנות הנוחות "אלונית" – רק אחד הינו בתחום סמכותו של בית משפט זה, והאחרים נופלים בגדר סמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי.

11. לגוף העניין טענה המשיבה כי המבקשת הפרה את ההסכם ולכן לא הסכימה להארכתו. עוד טענה כי אין מתקיימים התנאים הנדרשים למתן צו מניעה, בין היתר משום חוסר ניקיון הכפיים של המבקשת, שיהוי, מאזן הנוחות הנוטה לטובת המשיבות, וסיכוייה הקלושים של התביעה.

המשיבה אף טענה כי הואיל וניתן לפצות את המבקשת בפיצוי כספי, אין מקום למתן הצו.

12. המשיבה 2 טענה כי לא גרמה להפרת ההסכם ואיננה קשורה לאי חידושו בכל הנוגע למערכת היחסים בין המבקשת והמשיבה.

לטענתה נכנסה למו"מ עם התחנה כשבועיים לאחר מכתב הביטול והשקיעה סכום הקרוב ל-600,000 ₪ עד ליום הגשת הבקשה. המשיבה 2 טענה אף היא לעניין מאזן הנוחות והנזקים העלולים להיגרם לה אם יינתן הצו אשר מפקיע את חזקתה בתחנה ומשיב את המבקשת למקומה.

דיון:

13. סמכות עניינית:

בכל הנוגע לסמכות העניינית- לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בה, בכפוף לסכומה. כתב התביעה טרם הוגש, ברשות, ובית המשפט איננו יכול לדעת מהו שוויה. המבקשת טענה לנזקים רבים, אולם סכומם לא כומת. בהסכם שבין הצדדים נקבע כי "הבעלים מצהיר כי ידוע לו שהחברה ערכה את חישוב הוצאותיה והערכותה, לרבות השקעותיה בתכנון ובנייה של חנות הנוחות, קביעת מחיר מוצרי הדלק כאמור בסעיף 12 שלהלן, והיעדר יכולת לתכנן תחנה בסמיכות מכוח הגבלות החוק, ו/או להתקשר עם תחנה כזו בהסכם אספקה, לפי 10 שנות אספקה לתחנה, בתנאי הסכם זה". לפיכך הסכימו כי אם לא יוארך ההסכם לאחר שלוש השנים הראשונות, תשלם התחנה למבקשת 25,000$ לכל שנה מ-7 שנות האופציה שטרם מומשו.

פירושו כי הואיל וההסכם נקטע לאחר מימוש שתי שנות אופציה, הרי שסכום הפיצוי המוסכם עומד על 125,000$, וזאת מבלי לקחת בחשבון את טענותיה הנוספות של המבקשת לעניין נזקיה הכספיים.

בהיעדר נתונים כספיים לגבי שווי התובענה, אינני דוחה את הבקשה בהסתמך על עילה זו. למותר לציין כי יש להגיש את התביעה העיקרית לבית המשפט המוסמך לדון בה- על פי סכומה.

14. עילה לכאורה:

המחלוקת שבין הצדדים נתגלעה לעניין תוקפו של ההסכם, המבקשת טוענת כי הצדדים הסכימו על הארכתו. לגרסתה, החלו לנהל מגעים עוד במחצית השניה של שנת 2008, לעניין עדכון וקביעת סעיפי התמורה לשנת 2009. ביום 23.9.08 נפגשו בתחנה נציגי הצדדים וסיכמו (נספח ב' לתצהיר ברויטמן) את מחירון הדלקים המתיחס לבנזין 95, בנזין 96, בנזין 98 וסולר. ב12/10/08 הוציא מר ברויטמן מטעם המבקשת סיכום אותה פגישה כדלקמן:

"א. בחודשים אוק' 2008 עד ינו' 2009 כולל, תינתן הנחה נוספת לתחנה בשעור של 20 ₪ לק"ל על מכירות הדלקים לתחנה. עדכון המחירים שלעיל הוא לתקופה הנ"ל בלבד.

ב. האמור בהסכם בינים (סעיף 4 ב) יתעדכן כך שלגבי תקופת ההתקשרות לשנת 2009 (ולשנה זו בלבד) הבעלים יהיה זכאי להודיע על חידוש/אי חידוש ההסכם עד ה-31.2.2009 (במקום 15.11.2008 כמתחייב בהסכם) כך שאי הודעה עד ל 15.11.2008 לא יהווה עילה לחידוש אוטומטי להסכם אלה (כך במקור) המועד המאוחר לעיל.

...

ד. עם תחילת השנה הקלנדרית החדשה תתואם פגישת המשך לנושאים שנדונו בין הצדדים בפגישה שנערכה."

15. ביום 26/1/09 נערך המסמך שהמבקשת מתייחסת אליו כאל הארכת ההסכם (נספח ג' לבקשה- להלן: "המסמך"). במסמך נקבעו תעריפים לדלקים שימכרו בתחנה ונכתב בו על ידי המבקשת בכתב יד כי "במידה ויתקבלו הנחות נוספות בסולר התחשיב יעודכן בהתאם. אחת לשלשה חודשים תיערך בדיקת מחירים לעלות שלעיל." רשימת התעריפים כוללת מחירי דלק 95 וסולר בלבד ואין היא ממצה, אם כי שני סוגים אלו מהווים את החלק הארי מהדלק הנרכש.

16. ביום 25/2/09 הודיעה המשיבה למבקשת כי הינה מפרה את ההסכם ומתעלמת מההסכמות לגבי הנחות במחיר שנקבעו ולפיכך הינה מסיימת את ההסכם כאמור בסיכום הפגישה מיום 12/10/08. לשיטתה של המבקשת, מאחר והצדדים סיכמו במסמך מפורשות על המשך ההסכם אין המשיבה רשאית להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים באופן חד צדדי שכן "ההסכמה שהושגה בין הצדדים על תנאי ההתקשרות לשנת 2009 מחייבת את שניהם להתקשרות לתקופה שתסתיים לא לפני יום ה 31.12.2009." למותר לציין כי לטענתה לא הפרה את ההסכם כלל וכי תלונות המשיבה הינן שגויות, או זניחות ושוליות.

17. מיד עם קבלת המכתב שוחח נציג המבקשת עם הגב' מססה. לטענתו הבטיחה לו כי לא תתקשר עם גוף אחר וכי לא ייעשה דבר עד לתום 45 ימים משליחת המכתב, שאז יכנס הביטול לתוקפו. לאחר מכן מסרה המבקשת למשיבה תגובה בכתב הדוחה את הודעת ביטול ההסכם. המבקשת טענה כי המתינה לפגישה שנקבעה על ידי הצדדים ליום 8/3/09, אולם אור לאותו יום השתלטה המשיבה על תחנת התדלוק, עקרה את שלטיה של המבקשת, התקינה את שלטי המשיבה 2 והחלה לרכוש את דלקיה.

18. בתצהיר המבקשת וכך אף בעדות מנהלה, סופר על גמירות הדעת של הצדדים וההסכמה להארכת החוזה. ביום 26/1/09 ברך מנהל המבקשת את מנהלת המשיבה על הארכת התקופה, הביע שביעות רצון מהמשך הדרך המשותפת, ואף הזמין את מר דותן לארוחה.

19. מנגד, ניצבת עמדתו של מר דותן וכך גם עמדת בתו, גב' מססה לפיה המסמך לא היווה הסכם להארכת התקופה, אלא תעריפון חלקי וזמני וכי לא נתקיימו במסמך בן שלש השורות הכתובות בכתב יד גמירות דעת ומסוימות על מנת לראותו ככזה. לשיטתם, החליטו זה מכבר שלא להמשיך את ההתקשרות עם המבקשת, וכי למרות טענותיהם כלפיה המשיכה בהפרותיה, הן בהענקת הנחות שלא היו מקובלות על התחנה והן בהעברת לקוחות התחנה לתחנות אחרות.

20. באשר לפגישה מיום 26/1/09 העידו מר דותן והגב' מססה כי זו לא הייתה פגישה מתוכננת, אלא התייצבות פתאומית של נציג המבקשת בתחנה, והעלאה על הכתב של מחירון מעודכן לתקופת הביניים, וזאת מבלי ששונו ההסכמות הקודמות ומבלי שבוטלה זכותה של המשיבה להודיע על הפסקת ההתקשרות עד לסוף פברואר 2009 (במקום 15.11.2008) כאמור בסיכום הפגישה מיום 12/10/08.

21. המנהל והבעלים של התחנה, מר דותן נשאל לגבי הפער בין הבנתם של נציגי המבקשת, לבין הבנתו שלו את הפגישה ותוצאותיה:

ש. מר יניב ברך אותך על ההתקשרות ואתה בירכת אותו בחזרה, זה נכון?

ת. לא זוכר.

ש. האם אכן הייתה שיחה כזו של ברכות הדדיות?

ת. הוא בירך אותי. אני לא בירכתי אותו.

לשאלות בית המשפט השיב: "הם דיברו ואני רק חלמתי על מסיבת הפרידה...כי הם חתמו ולמחרת לא קיימו...הם אמרו שתוך יומיים מגיע מסמך להשלמת הסכם, המסמך לא הגיע. אמרתי לבת שלי:זה הסוף, לא רוצה אותם יותר. וזה כשעוד לא היתה לי חברה אחרת במקומם."

22. גם הבת, הגב' מססה העידה כי מבחינתה לא היתה למסמך נפקות משפטית וכי ממילא, משהמשיכה המבקשת בהפרת ההסכם, לא היה מנוס מלעמוד על זכות הביטול ולהודיע במועד על הפסקת ההתקשרות: "זה היה גיליון, דוב ברויטמן הגיע לתחנה באופן לא מתוכנן, זה היה גיליון עבודה, אלו היו מספרים, שדנו בהם במהלך כל התקופה הזו של המו"מ. על כמה מהם הגענו לאיזושהי הבנה. זה היה רק כמה מספרים. כי ביתר הדברים לא הגענו איתם לשום הבנה. היו הרבה דברים פתוחים. הנייר הזה שאין לי מושג איך אפשר להתייחס אליו כהסכם, חסרים בו נתונים. ..

ש: ואם חסרים בו נתונים אז למה התייחסתם אליו כחגיגה: לחיצות ידיים, חיבוקים?

ת: אני לא התייחסתי לזה כאירוע לחגיגה. אני לא קיבלתי שום טלפונים. לא התחבקתי והתנשקתי איתם, גם לא הייתה סיבה... דבר נוסף שלא הועלה במהלך הדיון: 4 ימים לאחר מכן קיבלנו את המחירון לחודש פברואר שכלל לא תאם את מה שכתוב במסמך."

23. הגב' מססה גם הכחישה כי הבטיחה שלא להתקשר עם צד ג' עד שיפגשו הצדדים פעם נוספת: "אני לא אמרתי מילה וחצי מילה לגבי צד שלישי כלשהו. גם כשהם ניסו לשאול אותי בטלפון אמרתי להם: מבחינתכם זה לא רלוונטי. זכותי מבחינת החוזה לסיים את ההתקשרות איתכם..."

24. הואיל ובשאלת קיומה של גמירות דעת עסקינן, "כדי להבין את משמעות המונח גמירת דעת יש לחזור ולהזכיר את התיאוריה האוביקטיבית של דיני החוזים. על פי תיאוריה זו מושם הדגש על הגילוי החיצוני של ההסכמה ולא על הכוונות או המחשבות המלוות אותה. " (גבריאלה שלו "דיני החוזים" החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, עמ' 172).

25. הנני מקבלת את עמדת המשיבה כי לכאורה אין לראות המסמך כהסכם מחייב אלא כתעריפון הכפוף לשינויים הן מבחינת תוכנו, פרטיו וצורתו ואף מתוך מערכת האירועים לפני ואחרי עריכתו: קודם ליום 26/1/09 ואף לאחר מכן התריעה המשיבה לפני המבקשת על ההפרות החוזרות ונשנות. מבחינתה, עמדה על כך כי הכנסותיה לא תקופחנה, ולצורך כך נקבעו התעריפים במסמך. לכאורה, חרף זאת המשיכה המבקשת להפחית מההכנסות. כך למשל העידה הגב' מססה כי המחירון שקיבלה לאחר עריכת המסמך, לא תאם את הנתונים הכתובים בו. גם חשבונית הזיכוי שקיבלה המשיבה ביום 25.2.09 מצביעה כי המשיבה חויבה ביתר, כפי שטענה.

גם אם מדובר בחיוב יתר של מספר אלפי שקלים, זכותה של המשיבה כי תתוגמל עפ"י התעריפון המוסכם, במיוחד לנוכח טענתה כי חיובי היתר הרבים הגיעו במהלך התקופה לסכומים גבוהים.

26. זאת ועוד, ביום 28/1/09 העבירה הגב' מססה למבקשת עותק מפרסומת בכדי להוכיח כי בניגוד לטענתה, האחרונה ממשיכה להעניק למועדון הלקוחות הנחות ניכרות, ויוצרת על ידי כך תחרות למשיבה. בשולי הפקסימילה כתבה בכתב ידה: "נראה לך שאני אמשיך לעבוד עם דור במצב כזה?" האם הייתה מעלה את השאלה באופן זה יומיים לאחר עריכת המסמך, לו הייתה הארכת ההסכם עובדה מוגמרת?

27. בבקשה למתן סעד ארעי אין בודקים עילת התביעה אלא באופן לכאורי: "התנאי הראשון הוא קיומה של זכות לכאורה. המשמעות של תנאי זה הינה שעל המבקש לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי עדיפים על פני סיכוייו של המשיב" (רע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת נ' המרכז הכירורגי ירושלים (פורסם בנבו).

28. אם אין רואין במסמך הסכם מחייב המאריך את ההתקשרות בשנה נוספת, בהיותו נעדר גמירות דעת ומסוימות, רשאית המשיבה להיזקק לס' 4 ב' להסכם הקובע כי: "לבעלים בלבד זכות לדרוש מהחברה עד 45 יום לפני תום תקופת ההסכם ולפני כל תקופה מהתקופות הנוספות כהגדרתן להלן, כי הסכם זה על כל תנאיו יוארך בכל פעם לשנה נוספת...

מוסכם כי אם עד 45 ימים לפני תום תקופת ההסכם או לפני תום כל שנה מהתקופות הנוספות לפי העניין, לא תקבל החברה הודעה בכתב מאת הבעלים על רצונו להפסיק את ההתקשרות על פי הסכם זה- יחשב הדבר כהבעת רצון והודעה מצד הבעלים להמשיך את ההתקשרות ותקופת ההסכם תוארך בשנה נוספת וחוזר חלילה." המשיבה ניצלה את הזכות האמורה, ואת ההסכמה המוקדמת להארכת תקופת אפשרות מתן ההודעה שמצאה ביטוי בסיכום הפגישה, והודיע למבקשת על הפסקת ההתקשרות- מבעוד מועד.

29. ההסכם נערך לשלש שנים בלבד, מתוך אילוצים חוקיים: על פי החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים מיום 14.12.1995: "הסכמי האספקה הבלעדית במתכונת החדשה, ותהיה תבניתם אנכית או בצורה של שותפות או בכל צורה אחרת, יוגשו על ידי חברת דלק לבית הדין לאישורם כהסדר כובל. תקופת הבלעדיות המירבית שתפורט בבקשה לאישור הסדר כובל תהיה:

(א) הסכמי אספקה עם מפעיל תחנה קיימת- לתקופה שלא תעלה על 3 שנים."

בהתחשב בכך, יש להתייחס אל תקופת ההסכם כקצובה לשלש שנים בלבד, וכל שנה נוספת הינה אופציה, שלתחנה זכות לממשה, או לחדול; בכפוף לאישורו של הממונה על ההגבלים העסקיים.

30. הצו המתבקש בבקשה זו, איננו צו מניעה כי אם צו עשה זמני:

"מטרת הסעד הזמני היא שמירת המצב הקיים, על מנת להבטיח את קיומו התקין של ההליך המשפטי או ביצועו היעיל של פסק הדין, "לרבות צו עשה ... " (תקנה 1 לתקנות). במסגרת שיקוליו האם ליתן סעד זמני, יביא בית המשפט בחשבון את מאזן הנוחות בין הצדדים (תקנה 362(ב)(1) לתקנות). בית משפט קמא פסק צו עשה זמני לטובת המשיבה 1. צו כזה, אשר מטבעו ניתן בטרם הוגשו כל הראיות ולפני הכרעה במחלוקות באופן סופי, משנה את המצב הקיים, ועל כן יינתן במשורה ורק במקרים חריגים:

" הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה. צו זמני המשנה מצב קיים ראוי שינתן אך כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם" (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה דרום יהודה נ' שרון דן השקעות בע"מ, ניתן ביום 13.2.05, בפיסקה 5 מפי השופט גרוניס; רע"א 5255/05 מר מוני קובל- חבר ועד המהנדסים בחברת החשמל - מרחב הצפון נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי, ניתנה ביום 7.8.05)." (רעא 06 / 5946 עדנאן ג'ומעה קרש נ' Lowell Investment Ltd, E24286 [פדאור (לא פורסם) 06 (32) 459], עמוד 2), וכן:

"הלכה מושרשת היא כי צו עשה זמני העשוי לשנות את המצב הקיים, לא יינתן על דרך השגרה, עוד לפני שנערך בירור כדבעי, של טענות בעלי הדין (רע"א 338/88 חמיס נ' שטרן פד"י מג (4) 552) על בית המשפט לנקוט זהירות יתירה ולהימנע מליתן את הצו, "אלא אם ישתכנע שלכאורה קיימת עילה לכך, הן מבחינת הזכות הסובסטנטיבית, אשר מבקש הצו טוען לה בתובענתו, והן מבחינת השיקול, כי ייגרם לו נזק בל יתואר אם לא יינתן הצו". (ע"א 213/64 ברא"ז נ' נציב המים, פד"י י"ח (3) 647, 653, (רע"א 2430/91 טיב טירת צבי נ' דליקטיב הקניון, פד"י מ"ה (4) 225).

מאזן הנוחות:

31. הואיל והמשיבה כבר התקשרה עם המשיבה 2, והשתיים כבר עיגנו משפטית ובפועל את ההסכמות שביניהן, מאזן הנוחות נוטה לטובתן. נטען כי ההתקשרות נולדה לאחר שהמשיבה הודיעה למבקשת על אי הארכת ההסכם. כך גם העידו נציגי התחנה. כל השבת מצב לקדמותו, כפי שהיה ערב ההתקשרות, תגרום נזק לא רק למשיבה, אלא גם למשיבה 2, שלכאורה אינה צד לסכסוך שבין המבקשת למשיבה.

32. המשיבות הדגישו לא רק את העובדה שמאזן הנוחות נוטה לטובתן ואת העובדה שהמעשה עשוי, אלא גם כי הסעד הזמני ייתר דיון בהליך העיקרי. אכן, "קיומה של זהות בין הסעד הזמני לסעד הסופי, אותו עתידה המבקשת לתבוע במסגרת התובענה העיקרית, מהווה נימוק נוסף לדחות את הבקשה למתן צו עשה זמני, המורה על פתיחת המסוף. הלכה פסוקה היא ככלל כי, זהות בין הסעד הזמני לסעד הסופי יש בה כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה למתן צו עשה זמני, ובפרט בהתקיים כי בית המשפט ייעתר לבקשה כאמור בנסיבות מיוחדות בלבד". (בש"א (מחוזי ירושלים) 3793/02 דור אנרגיה בע"מ נ' פי גלילות מסופי נפט (פורסם בנבו)).

33. לנוכח כל הנימוקים דלעיל במצטבר, הנני דוחה את הבקשה.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 2 בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

הוצאות בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ למשיבה 1- על פי התוצאות בהליך העיקרי.

ניתן היום י"א בניסן, תשס"ט (5 באפריל 2009) בהיעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

_______________

ריבה ניב, שופטת